שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לשקם את התרבות הגבוהה

רק היצמדות לסטנדרטים מחמירים תמנע מאתנו להיהפך למדינת עולם שלישי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נמרוד אלוני
נמרוד אלוני

יום העצמאות ה-56 יסכם את אחת השנים האומללות בתולדות מדינת ישראל. פיגועים תכופים שעירערו את הביטחון האישי ו"מדד שלום" ששואף לאפס; נסיגה בכלכלה ועלייה בעוני ובאבטלה; מערכת חינוך שדורגה במבחנים בינלאומיים בין האחרונות בהישגים הלימודיים ובין הראשונות בפערים בין התלמידים; שחיתות במערכת הפוליטית שהגיעה לשיאים חדשים עם ביזוי החוק על ידי בני משפחתו של ראש הממשלה אריאל שרון; אלימות בספורט, בכביש ובמיוחד של גברים נגד נשים; מוסדות תרבות ויצירה שנחנקו באין תקציב; כרסום במעמדו של בית המשפט העליון; הסלמה בירי על אזרחים המפגינים נגד חומת ההפרדה ודמוקרטיה שמאוימת על ידי בריתות בין הון לשלטון. מה עושים? שואל את עצמו האזרח המודאג, "איך ניגשים לתיקון המצב?"

השיח הציבורי מלא בתשובות מושכלות, תוכניות מגירה ואסטרטגיות פעולה שמומחים למיניהם מציעים כמזור לתחלואים בתחום הכלכלי, הביטחוני, החינוכי והחברתי. בניגוד לגישה הנקודתית, הספציפית והספציאליסטית, דומני שיש נוסחת פעולה אחרת, שגם אם היא נשמעת יומרנית, בכוחה להיטיב את המצב בכל התחומים.

מדובר בשיקום התרבות הגבוהה: התגייסות חובקת כל להגשמתם של הסטנדרטים הגבוהים ביותר בהשכלה, במוסר, ביצירה, באזרחות, בפנאי ובעבודה. משמעות הדבר היא אי-השלמה עם פרחיות מצ'ואיסטית בסגנון "לא דופק חשבון". המשמעות היא סלידה מבריונות אנוכית של "אני ואפסי עוד" והתנערות מהחברמניות הזחוחה של "סמוך" ו"יהיה בסדר". המשמעות היא אי-נחת מדלות לשונית, צרות מחשבה והמוניות בידורית, ודחייה של נהנתנות גחמנית או אינטרסנטיות שבטית שמקריבה שגשוג עתידי למען סיפוקים רגעיים.

דחיפות שיקומה של התרבות הגבוהה עולה מכל פן של ההוויה הישראלית: משחקי הכדורגל נעשו לזירת מלחמה של אוהדים קנאים ואלימים, טלוויזיית הרייטינג מוכרת גיבובי סלבריטאים ומזמנת ריגושים מתהומות של הבלות וריקנות והפוליטיקאים מעדיפים את חברתם של קבלני קולות ובעלי ממון על פני מדענים, אנשי רוח ויוצרים גדולים.

הצורך בשיקום התרבות הגבוהה בולט כאשר מיליארדים יורדים לטמיון בהתנחלויות הזויות במקום שיושקעו באופן הגיוני בחינוך ובתשתיות.

רק שיקום התרבות הגבוהה יוכל להציל אותנו מעצמנו, וזאת משום אופייה המהותני: אין היא אלא החמרה של אדם עם עצמו בכל מחשבותיו ונהגיו, תובענות עצמית לקראת חיים מלאים וראויים של איכות וכבוד אנושיים. אין כאן קיצורי דרך. בשביל כבוד צריך לעבוד.

השילוב המבוקש של תרבות גבוהה ואיכות חיים הוא קודם כל עניין של חריצות במימוש הפוטנציאל האנושי ובחתירה למצוינות כוללת באנושיות. את סימני ההיכר לא צריך להמציא, הם ידועים ומוכרים. הם לעולם כרוכים באתגר של עושר משמעות, איכות ומצוינות ואחריות מוסרית ואזרחית.

במונחים קונקרטיים, ישראל בת ה-56 יכולה להמשיך ולהידרדר אל הוויית העולם השלישי, אך היא יכולה גם לטפס אל מציאות חברתית מפותחת ומשגשגת. ההכרעה היא בין פופוליזם לפרפקציוניזם. ראשיתה של הדרך השנייה, הדרך של התרחקות מהעולם השלישי ושיבה אל המדינות המפותחות והמתוקנות, היא בהתגייסות כללית לשיקום התרבות הגבוהה: להצבתם של סטנדרטים גבוהים ותובעניים בהשכלה ובמחשבה, במוסר ובאזרחות, בחירויות הפרט ובצדק החברתי, באיכות השלטון ובטוהר המידות, ביצירה האמנותית ובתקשורת הציבורית.

ד"ר אלוני הוא ראש המכון למחשבה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים ויו"ר אקדמי של רשת חמ"ה לחינוך ממלכתי הומניסטי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ