טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תולדות "מחסום-watch"

תגובות

שלוש נשים ירושלמיות, רוני יגר, עדי קונצמן ויהודית קשת, הלכו בוקר אחד בינואר 2001 למחסום בית לחם ונבהלו ממראה עיניהן. זאת היתה ההתחלה. אחר כך צמח הארגון בשיטת חברה מביאה חברה. נטע עפרוני הצטרפה בינואר 2002 ואז כבר היו בקבוצה 80 נשים. בחורף 2003 הצטרפה קבוצה מתל אביב ויש גם נשים מדרום הארץ שנוסעות למחסומים בדרום הר חברון.

"מחסום watch" הוא גוף ללא הנהגה או הנהלה. יש שתי סדרניות עבודה שמתחלפות פעם בשנה: הנוכחיות הן חנה ברג בירושלים ודליה גולומב, בתו של אליהו גולומב (ממפקדי ההגנה), בתל אביב. החלטות עקרוניות מתקבלות בהצבעת רוב באינטרנט וזה בערך הכל. כל הפעילות נעשית על חשבונן הפרטי של המתנדבות.

"זה התחיל בעמידה במחסומים, כאקט של מחאה, מתוך התנגדות עקרונית למחסומים, ותוך כדי זה גילינו שיש לנו מלה", אומרת עפרוני. "דיברנו עם חיילים, אספנו טלפונים וכשמשהו חריג קורה אנחנו מתקשרות ומנסות לפתור בעיות. הצבא משתף אתנו פעולה, אנחנו נפגשות עם כל המח"טים של הגזרות הנוגעות בדבר, עם מפקד אוגדת איו"ש, שהוא הרמטכ"ל של השטחים, עם ראש המינהל האזרחי נפגשנו כמה פעמים, והם, באופן מפתיע, מגלים עניין ורוצים לשמוע".

באחרונה הקל עליהן צה"ל את המלאכה. "לפני כמה חודשים", אומרת עפרוני, "הוקם מוקד הומניטרי בבית אל, ששייך למינהל האזרחי, ואליו אנחנו פונות. יש מקרים שהוא עוזר ויש מקרים שהוא לא יכול לעזור, הוא צבא. הוא מתפקד במגבלות של היותו צבאי".

בחודש שעבר קיבל "מחסום watch" את פרס אמיל גרינצוויג מהאגודה לזכויות האזרח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות