בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפוסט ציונות הגיעה לשלב ההשמצות ההדדיות

אילן פפה נותן לדעותיו הפוליטיות חופש מוחלט לשלוט בעובדות, פוסק בני מוריס בביקורת על ספרו האחרון של פפה על פלשתין המודרנית. פפה משיב, כי מוריס שבוי בעצמו באידיאולוגיות הימניות שלו בלי להודות בכך. ויכוח בין שניים ממייסדי הפוסט-ציונות מעניק לה חיים חדשים. כתבה שלישית ואחרונה

תגובות

הגישה הרלטיוויסטית, האופיינית למחקר הפוסט-ציוני, עומדת תחת התקפה מוחצת בביקורת שכתב בני מוריס, פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון, על ספרו החדש של אילן פפה "היסטוריה של פלשתין המודרנית: ארץ אחת, שני עמים". הביקורת מתפרסמת בגיליון ניו ריפבליק מ-22 במארס 2004, תחת הכותרת "פוליטיקה באמצעים אחרים", ומוריס קוטל בה את הספר, בעיקר בשל הכפפתו לאידיאולוגיה הפוליטית של הכותב.

"זהו באמת ספר מזעזע", כותב מוריס בסיום הביקורת, "מי שמעוניין בהיסטוריה האמיתית של פלשתין/ישראל ובסכסוך הפלשתיני-ישראלי, ייטיב לעשות אם ירוץ במרץ לכיוון ההפוך". מוריס מביא קטלוג של שגיאות ואי דיוקים שמצא בספר, הנובעים בחלקם, לדעתו, מרישול ומעצלות, וברובם - מאותה פילוסופיה של יחסיות שבה אין ערך לעובדות ולאמת ההיסטורית.

תגובת פפה לא התמהמהה. היא התפרסמה, רושפת גצים ואמירות בוטות, ב-30 במארס 2004, באתר "האינתיפאדה האלקטרונית" באינטרנט, לאחר שניו ריפבליק סירב לפרסמה - כפי שנכתב במבוא לתגובה. בני מוריס אמר ל"הארץ", שניו ריפבליק אינו מפרסם, כמדיניות, תגובות ארוכות למאמרים המתפרסמים בו, ולפפה הוצע להעביר לשבועון תגובה קצרה. לדבריו, פפה אכן העביר לניו ריפבליק תגובה קצרצרה, שתתפרסם כנראה לצד תגובה-על-התגובה מאת מוריס. ההתכתשות בין השניים והעניין הרב שהיא מעוררת באינטרנט (מכתבי תגובה רבים) מלמדים שגם אם הפוסט-ציונות בהקפאה, כפי שסבורים חלק ממייצגיה, היא בהחלט נהפכה לחלק מהשיח הציבורי, כפי שטוענים אחרים.

הוא טיפש

מהביקורת של מוריס לא נעדרת נימה אישית. "אילן פפה ואני הלכנו יחד כברת דרך, בחברות לא קלה, אבל עכשיו נפרדו דרכינו", הוא כותב. "במקרה של פפה ושלי היתה תמיד אי הסכמה מתודולוגית... שנינו ניגשנו להיסטוריה ולכתיבת היסטוריה מתוך היבטים מנוגדים. פפה ראה את ההיסטוריה דרך הפריזמה של הפוליטיקה העכשווית ובמודע הוא כתב היסטוריה עם מבט בשירות מטרות פוליטיות. ההשקפה שלי היתה, שלהיסטוריונים כאזרחים יש השקפות ומטרות פוליטיות, אך תפקידם המחקרי הוא לנסות להגיע לאמת לגבי מאורע או תהליך היסטורי; להאיר את העבר באופן האובייקטיווי והמדויק שבאפשר. האמנתי, ואני עדיין מאמין, שיש דבר כמו אמת היסטורית; שהיא קיימת באופן בלתי תלוי ונפרד מהסובייקטיוויות של החוקרים... שההיסטוריון, כשהוא כותב היסטוריה, יתעלם מהפוליטיקה העכשווית וייאבק בנטיותיו הפוליטיות כשהוא מנסה לחדור לאפילת העבר".

וכאן פותח מוריס במתקפה: למן ההתחלה הרשה פפה לפוליטיקה שלו להטות את ההיסטוריה שלו; פפה הוא "פוסט-מודרניסט גאה" המאמין "שאין דבר כמו אמת היסטורית, רק אוסף של נראטיבים, שמספרם כמספר המשתתפים בכל מאורע או תהליך נתון, וכל נראטיב, כל נקודת מבט, תקפים ולגיטימיים כאלה שיבואו אחריהם"; פפה לא בקי בעובדות היסוד של הסכסוך הישראלי-הערבי וספרו "מוצף שגיאות בכמות ובאיכות שאין למצוא כמותן בהיסטוריוגרפיה רצינית"; פפה מאמין, כמורו הרוחני, אדוארד סעיד, שהפתרון היחיד לסכסוך הישראלי-הערבי הוא מדינה דו-לאומית אחת בכל פלשתין; התפרצות האינתיפאדה השנייה, ש"ששלחה את ההיסטוריונים החדשים בסחרור, כמו צנטריפוגת ענק, לפינות מנוגדות של העולם הפוליטי", דחפה את פפה להתייצב בחזית המאבק, יחד עם אנשי אקדמיה פרו-פלשתינאים במערב, להחרמת האקדמיה הישראלית ולניתוקה מקרנות מחקר והשקעות, אף כי "הוא לא סירב לקבל משכורת מאוניברסיטה מסובסדת על ידי הממשלה, שאת המדיניות שלה הוא מוצא כה דוחה".

ספרו החדש של פפה, כתב מוריס, הוא ציון דרך בהתפתחותו כהיסטוריון, שכן פפה מתמקד בו ב"קורבנות" של "הפלישות, הכיבושים, הגירושים, האפליה והגזענות" שהם קודם כל ערביי פלשתין, אך מתאר את היהודים הציונים כפולשים, משעבדים ומגלים. "הפלשתינאים הם לעולם קורבנות, הציונים הם לעולם 'קולוניזטורים אכזריים'"; הרבה ממה שפפה "מנסה למכור לקוראיו הוא בדותה מוחלטת", הנובעת מטעמי תקינות פוליטית (למשל, ניסיונו להוכיח שיש מעורבות גדלה של הנשים במאבק הפלשתיני או טענתו שהילדים השפיעו על התפתחות המאבק).

מוריס מציין, כי יש אמנם בספר טעויות הנובעות מרשלנות שמקורה בבוז לעובדות (למשל: פפה כותב שהלח"י והפלמ"ח התקיימו לפני המרד הערבי של 1936 - הנכון: הם נוסדו ב-1941-1940; פפה כותב שהמופתי הגדול ברח מפלשתין ב-1938 - הנכון: הוא עזב באוקטובר 1937), אך הספר מוצף בשגיאות הנובעות מהעדפותיו האידיאולוגיות של הכותב, "המעוניין בהשחרת הציונים ובהלבנת הפלשתינאים". אשר לתמיכתו במדינה דו-לאומית אחת בפלשתין, מוריס כותב: "הוא כה טיפש. עליו לדעת איך מדינה כזו תיראה". במדינה כזאת, טוען מוריס, לא יוכלו לחיות שני בניו של פפה, עדו ויונתן, שלהם פפה מקדיש את ספרו ומאחל להם כי יחיו "לא רק בפלשתין המודרנית אלא בפלשתין שהשלום שורה בה".

הוא גזען ושרלטן

"ה'ביקורת' של מוריס עמדה על סדרת התקפות אד הומינם (אישיות - ד"ש) ועיוותים עובדתיים גמורים", נכתב במבוא של תגובת פפה. הוא תוקף את דברי מוריס על כך שהם עשו בתחילה כברת דרך יחד כהיסטוריונים חדשים. "זהו סילוף ההיסטוריה, מאחר שלא יכולתי להיות פרטנר לאדם שכבר ב-1988 החזיק בהשקפות שאני מצאתי לבלתי מקובלות מבחינה מוסרית". לטענת פפה, כבר בפגישתם הראשונה בסוף שנות השמונים הוא ידע ממוריס ("נראה שהוא בטח בי") על השקפותיו האמיתיות, "השקפות גזעניות נתעבות על הערבים בכלל והפלשתינאים בפרט".

לכן פפה מתקומם על קביעתו של מוריס כי "שנינו אנשי שמאל" - אף כי נבדלים במתודות ובפוליטיקה. לטענתו, מוריס הוא אופורטוניסט. הוא הוציא עתה באנגלית גרסה חדשה לספרו על הבעיה הפלשתינית, לא בגלל חומר חדש שהניע אותו לכך, כפי שמוריס כותב בהקדמה לספר, אלא מפני ש"השרלטן שלנו" מצא עם פרוץ האינתיפאדה השנייה "שהבון טון בישראל פנה ימינה". ספרו המקורי על בעיית הפליטים, טוען פפה, "נכתב בזמן שבו הבון טון היה להיות 'פיסניק', וגרסתו אז על ההיסטוריה היתה, שהטיהור האתני בפלשתין לא היה תוצאה של תוכנית-אב".

אבל אחרי ניצחון נתניהו בבחירות 1996, טוען פפה, "היה קשה לקבל פרופסורה באוניברסיטה ישראלית. כאן החל המפנה. הוא מצא לשמחתו, שיהיה קל יותר לקבל קביעות ופרופסורה אם הוא יאוורר את מערכת השקפותיו, שממילא האמין בהן". בגרסה החדשה של הספר, כותב פפה, "הופך הטיהור האתני לתוכנית-אב, שאותה מוריס מבקר על כי לא היתה יעילה מספיק". כן מסתמך מוריס על ארכיון צה"ל, למרות ש"קצינים ישראלים שיקרו בעבר ומשקרים בהווה". ועוד, התמונה שלו על מלחמת 1948 "לעולם לא תהיה שלמה", כי הוא לא יוכל להשתמש במסמכים הערביים והפלשתיניים הרבים על התקופה, מאחר שאינו קורא ערבית.

ברקע ההתקפה של פפה אפשר לזהות את הדברים שאמר מוריס למוסף "הארץ" בינואר 2004, כי תמיד היה ציוני ואנשים טעו כשתייגו אותו כפוסט-ציוני, וכי דוד בן-גוריון היה טרנספריסט וצדק במדיניות הגירושים שלו אך טעה טעות היסטורית קשה ב-1948, כשלא גירש את כל הפלשתינאים מארץ ישראל. מוריס גם הודה שם, כי חלה אצלו תפנית בעקבות ועידת קמפ-דייוויד והדחייה שדחו הפלשתינאים את הצעות אהוד ברק.

פפה טוען, כי מוריס אינו היסטוריון בעל כושר ניתוח אלא "כרונולוג" בלבד (עורך דברים לפי סדר הזמנים - ד"ש), והוא עצמו מחליף עובדות "באידיאולוגיות הימניות שלו", רק שאינו מודה בכך. "היסטוריון ישראלי, המצדיק טיהור אתני" כמוריס, "אינו יכול לטעון שהוא היסטוריון 'נייטרלי'", כותב פפה. הוא מצדיק את הגישה הסובייקטיווית בהיסטוריה: "כשאנו כותבים היסטוריה, אנחנו בונים קשתות מעל לתקופת זמן ארוכה, ואנו בונים נראטיב מהחומר שלפנינו. אנו מאמינים ומקווים, שהנראטיב הזה הוא שחזור נאמן של מה שקרה, אף על פי שכפי שהתגלה על ידי היסטוריוגרפים שמוריס מעולם לא טרח לקרוא, איננו יכולים לנסוע אחורה ברכבת כדי לבדוק זאת".

אם מוריס הצביע על אי דיוקים ושגיאות בספר של פפה, הנה פפה טוען שמוריס טעה באיות של כמעט כל השמות הערביים והפלשתיניים שהזכיר בספרו הראשון, ובכל זאת הדבר אינו מקשה על הבנת הנאמר. הוא מודה שיש בספריו טעויות בתאריכים, בשמות ובמספרים, אך טוען כי כך זה גם בספריו של מוריס. "כולנו צריכים להשתדל למזער אותן... אבל לא צריך להצביע עליהן כעל חלק מאידיאולוגיה או בסיס להתקפה אד הומינם. גרוע מכך, מבקר אינו רשאי לשקר לגביהן בגלוי, כפי שעושה מוריס". לבסוף, פפה מוחה על שמוריס מערב "בנראטיב שלו" את שני בניו. מוריס: "אבל הוא שם אותם בהקדשה. אחרת לא הייתי נוגע בזה".

ככלל, מוריס העדיף שלא להתייחס לתגובת פפה. הוא רק אמר, שלא התכוון לתקוף אותו אישית אלא להצביע על השיטה ההיסטורית שהוא נוקט בספר. "הוא נותן לדעות הפוליטיות שלו חופש מוחלט לשלוט בעובדות. אין דבר כזה 'עובדות'. אין 'אמת'. כל מה שכותבים מותר לכתוב". הנה כי כן, הוויכוח על הפוסט-ציונות לא תם, אלא מתנהל במלוא עוזו.



מוריס אומר שהרבה ממה שפפה "מנסה למכור לקוראיו הוא בדותה מוחלטת", הנובעת מטעמי תקינות פוליטית


לדברי פפה, "היסטוריון ישראלי המצדיק טיהור אתני", כמו מוריס, "אינו יכול לטעון שהוא היסטוריון 'נייטרלי'"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו