בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצאתי!

הארכיאולוג רמי ערב חשף כבר לפני 17 שנה את בית צידה מימי ישו, בירת ממלכת גשור המקראית, ולא מבין למה מתעלמים כאן מגילוייו

תגובות

הכומר הפולני ניצב מול הארכיאולוג רמי ערב, בלב אתר החפירות בית צידה שלמרגלות הגולן. "האם ייתכן שאנחנו עומדים עכשיו בתוך מה שהיה ביתו של השליח הקדוש פטרוס?" הוא שאל. פרופ' ערב, מנהל החפירות באתר המשקיף על צפון הכנרת, השיב כי "זה יכול להיות, אבל יכול להיות גם שלא, אנחנו לא יודעים בוודאות מי התגורר בכל בית פה". "אז אתה אומר שזה יכול להיות", התרגש הכומר הקתולי, הסתובב לאחור והחליף כמה מלים עם עשרות הצליינים שאותם הדריך בסיור.

בקבוצה ניכרה תכונה ערה. "ועכשיו אמור נא לי בבקשה", פנה שוב הכומר אל ערב. "האם ייתכן שהמטבח הזה שאנחנו נמצאים בו, הוא המטבח שבו בישלה אמו של פטרוס הקדוש אוכל לשליחים?" ערב נבוך מעט, והשיב בזהירות: "אולי, ואולי לא. זו שכונת מגורים מכפר דייגים מהתקופה ההלניסטית. ידוע לנו שישו והשליחים חיו פה, אבל אין -"

הכומר קטע את דבריו, על סף אקסטזה. הוא נעץ מבט מרותק באחד הממצאים שנחשף במטבח, לוח שחיקה גדול עשוי מאבן בזלת, שנשמר בשלמותו, והיה מונח במרחק של כעשרה מטרים מהם. לא מכבר הסתיימה חשיפתו, וזה עתה למדה הקבוצה איך נהגו בימי קדם להניח עליו גרגרי חיטה ובאבן נוספת לשחוק את החיטה לקמח. הכומר לחש: "יכול להיות שעל האבן הזאת הכינה אמו של פטרוס הקדוש את הלחם?" ערב נאלץ לחזור על המנטרה, "יכול להיות, ויכול להיות שלא".

הכומר נפל על ברכיו. ערב, שחשש שאורחו התמוטט, ביקש לתמוך בו, אבל הלה אותת לו בידו לא לעשות דבר. מיד נפלו כל הצליינים, בשורה ארוכה, על ברכיהם. הקרקע במקום טרשית, זרועת שברי סלעים ואבני בזלת חדות. כשהם פוצעים את ברכיהם נעו הכומר וקבוצתו בתוך מתחם המטבח הקדמוני אל אבן השחיקה. הכומר נגע בה ראשון, התכופף אליה, מילמל דבר מה בלטינית ונישק אותה. אחר כך, בזה אחר זה, עשו כמוהו כל הצליינים.

שעה ארוכה הם ישבו דוממים, דמעות זולגות מעיניהם, מול האבן, שהיתה או לא היתה אבן השחיקה במטבחה של אשה שהיתה או לא היתה אמו של פטרוס הקדוש, בבית שהיה או לא היה ביתו.

זה קרה בשלהי קיץ 2000, מספר ערב. לא היתה זו הפעם הראשונה שהוא ומפעילי האתר נתקלו בתגובות רגשניות של מבקרים נוצרים לנוכח ממצאים מתקופת ישו, אבל זו היתה בלי ספק אחת הקיצוניות שבהן. "עד אז שמעתי רק על מקום אחד שבו המאמינים הולכים על הברכיים", אומר ערב, "בקתדרלת גואה דה לופה בפרברי ניו מקסיקו. שם, על פי המסורת, התגלתה מריה לפני האינדיאני חואן דייגו, בדמותה של הבתולה גואה דה לופה, באמצע המאה ה-16. השתרשה אמונה בקרב עולי הרגל שאם יזחלו על ברכיהם, הבתולה תחולל בשבילם נסים. והם זוחלים, תוך ייסורים נוראים, עשרות ואף מאות מטרים אל דמותה של מריה - המפוסלת, אגב, כדמות אינדיאנית מקסיקנית".

שיא נוסף היווה ביקורו בישראל של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, במארס 2000. הוותיקן הכיר זה כבר בחשיבותה של חשיפת בית צידה ההיסטורית. ב-1998 אף תרם 30 אלף דולר לבניית מתקן התייחדות ותפילה למאמינים. בעת הכנת ביקור האפיפיור בישראל הובהר כי פאולוס השני נחוש לראות את האתר החשוב, ששמו מופיע בברית החדשה שוב ושוב. שתי סיבות מנעו ממנו לבקר באתר. בגלל האופי הטרשי של פני השטח חששו מקורביו שהאפיפיור הישיש והחלוש יתקשה לפסוע במשעולי התל. הסיבה השנייה היתה מדינית: התל נמצא מעבר לקו הירוק, במה שנחשב על ידי הוותיקן "שטח סורי כבוש".

התגבשה פשרה: האפיפיור יוטס במסוק בגובה נמוך מעל לאתר בית צידה. בשעת ערב, בין המיסה בירושלים לפגישה עם ראש הממשלה אז אהוד ברק, טס הכס הקדוש מעל לתל. בהינתן האות, הודלקו בבת אחת הזרקורים באתר, וחברי צוות החופרים נופפו אליו בידיהם לשלום. לפני שחזר לרומא התקיימה פגישה בין האפיפיור לצוות בית צידה - רמי ערב, ונשיאי אוניברסיטאות השותפות לפרויקט, שהגישו לאורח מתנה: עותק ממפתח של אחד הבתים, מהתקופה שבה גרו במקום ישו והשליחים. החוקרים העניקו למפתח שם סמלי: "המפתח של פטרוס". האפיפיור היה נרגש מאוד. הוא הודה להם וחזר ואמר, "זה המפתח של פטרוס הקדוש. זה המפתח של פטרוס".

שבעה אזכורים

בית צידה זוהתה עם היישוב שנחפר בתל מצפון-מזרח לכנרת, ונמצא היום בשטח פארק הירדן. העיר שערב וקבוצות החופרים חושפים בהדרגה בשנים האחרונות שכנה על שלוחת בזלת היורדת מרמת הגולן. התל - שנקרא כך בערבית, א-תל - אורכו 400 מטר, רוחבו כ-200 מטר וגובהו 25 מטר. בעומקו מצאו החופרים, זו על גבי זו, לפחות שתי ערים שונות, שהתקיימו בתקופות שונות בהיסטוריה.

אחת התקופות המיוצגות בתל בית צידה היא התקופה ההלניסטית-רומית (בית שני): מהמאה הרביעית לפני הספירה ועד למאה הרביעית לספירה. המומחים קובעים שבתחילת התקופה הזאת היתה בית צידה כפר דייגים גדול ושוקק חיים (המלה דיג גזורה בארמית ובערבית מן השורש צ.ו.ד). לקראת סיומה, ננטש הכפר. חוקרים ומדענים משערים שמצאו את הסיבה לכך: קו המים של הכנרת נסוג כקילומטר וחצי דרומה, בשל שינויים גיאולוגיים שעברו על האזור, וכפר הדייגים מצא את עצמו נטול ים.

ההתרגשות העזה שמעורר המקום אצל צליינים נוצרים נובעת מן העובדה כי על פי הברית החדשה, בבית צידה התגוררו לפחות שלושה מחשובי תלמידיו של ישו: פטרוס, אנדרי ופיליפוס, ופה ביצע כמה מהנסים המפורסמים שלו: החזרת הראייה לעיוור, נס הלחם והדגים, ומבית צידה ראו אותו הולך על המים.

ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס מתאר שינויים שהתרחשו בבית צידה בתקופת פיליפוס, בנו של המלך הורדוס, לרבות שינוי שם העיר ליוליאס, על שם יוליה-ליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס. בתלמוד מכונה בית צידה בשם ציידן, והיא מתוארת כאזור משגשג המשופע במאות סוגים של דגים. בברית החדשה בית צידה היא המקום ששמו מוזכר שבע פעמים, פחות מירושלים וכפר נחום, אבל לדברי ערב יותר מנצרת ומבית לחם.

מכל המקומות שבהם עבר ישו על פי הברית החדשה, בית צידה הוא היחיד שבו אפשר בימינו לראות יישוב שהיה קיים אז והשתמר בצורה כזאת. אמנם חלקית, אבל במונחים ארכיאולוגיים זה הרבה מאוד. רמי ערב צועד בהתרגשות לאורך רחוב שנשמר היטב: "אנחנו צועדים עכשיו ברחוב שיש להניח שישו צעד בו", הוא אומר. "איפה יש עוד מקומות אותנטיים כאלה בארץ? יש לנו סיבות טובות לשער ששלושת השליחים שגדלו כאן, פטרוס, אנדרי ופיליפוס, התרוצצו ושיחקו ממש ברחוב הזה בילדותם, וכשבגרו יצאו מכאן למשימתם".

את החוקרים שמטילים ספק בעצם קיומו של ישו כדמות היסטורית מגדיר ערב "מיעוט שולי ביותר". הוא לא מרגיש צורך להתווכח איתם. לדבריו, המחקר של ישו ההיסטורי, על בסיס דמותו בברית החדשה, הגיע למבוי סתום כבר לפני עשרות שנים. "99 אחוז מהחוקרים בעולם יוצאים היום מהנחה שישו היה קיים. אין על כך מחלוקת רצינית במחקר ההיסטורי". ממילא אין הוא מטיל ספק בכך שגם השליחים היו דמויות היסטוריות.

המחלוקות שמעסיקות את העולם סביב ישו הן לדבריו שאלות כגון מי ומה בדיוק היה האיש הזה, תכונותיו, זהותו הדתית, דפוסי הפעולה שלו. בשאלות אלו, אומר ערב, ממצאי בית צידה מספקים כמה תשובות חשובות ביותר: האם ישו פעל בקרב יהודים או גויים? חקר בית צידה מראה כי פעל בקרב יהודים. האם ישו התמקד בעשירים או בעניים? התשובה שבאה מבית צידה: מעמד הביניים; לא מעמד גבוה, אבל גם לא פשוטי העם. האם ישו היה "יהודי לגמרי" או שהיה בעל השכלה ואוריינטציה הלניסטיות? תשובת בית צידה: יהודי נטו. אדם בדרך כלל שייך ומתאים לאופי הסביבה שלו. אין סיבה להניח כי היה נטע זר. הוא לא היה מתגורר שם אלמלא היה יהודי. האם בית צידה היה יישוב יהודי? מן התקופה ההלניסטית נמצאו במקום כלים מאבן גיר, מהסוג שיהודים נהגו להשתמש בהם כדי לפתור בעיות טהרה; כלי גיר אינם סופגי טומאה.

מהתקופה הזאת נחשפו בבית צידה ממצאים רבים נוספים: שרידים של מבני שכונת מגורים; מקדש רומי קטן; וכן פריטים קטנים כחכות דיג, משקלות עופרת של רשתות דיג, כלי בית שונים, מטבעות כסף וברונזה ותכשיטים. מקצת הממצאים מצויים במחסני רשות העתיקות, קצתם במעבדות לקראת פרסום, וקצתם בתערוכה נודדת בארצות הברית.

המקדש חיזק את הזיהוי של התל עם בית צידה, אומר ערב. זהו מקדש הלניסטי הממוקם בפסגת התל, והוא דומה מאוד במידותיו ובסגנונו למקדש על שם יוליה-ליוויה באתונה, שבו נמצאה כתובת שנושאת את שמה. כאן לא נמצאה כתובת דומה. "זהו תסכול קבוע של חוקרים וארכיאולוגים באזורנו", אומר ערב. "כמעט שלא מוצאים כתובות, גם לא בארמונות גדולים ומכובדים. לא ידוע למה. זאת לעומת טורקיה, למשל, שם בכל מקדשון יש כתובות למכביר".

בהעדר כתובת נזקק ערב להוכחה נסיבתית: בהתחשב בדיווח של פלביוס על מקדש שבנה פיליפוס בבית צידה ליוליה-ליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס ואלה בזכות עצמה, ואף קרא את העיר על שמה, הסיק ערב שזהו המקדש.

הים נסוג לאחור

בישראל בית צידה הוא שם כמעט בלתי מוכר, אבל בעולם הנוצרי הוא להיט חם מאוד. החפירות במקום מתנהלות זה 17 עונות בניהולו של ערב, המתגורר בארצות הברית, ומרצה באוניברסיטת נברסקה באומהה. ערב, בוגר אוניברסיטת תל אביב, עשה את הדוקטורט שלו על המזרח התיכון הקדום באוניברסיטת ניו יורק וב-86' חזר לישראל והחל לעבוד כחוקר במכון לחקר הגולן, וללמד באוניברסיטת חיפה. הוא חיפש משהו מעניין לחקור בגולן, והשם בית צידה צד את עינו. "היה ידוע עד אז שיש בסביבת הכנרת עיר עתיקה שלא מצאו אותה מעולם, שנזכרת די הרבה בברית החדשה, שיש לה היסטוריה מעניינת בימי בית שני, ושצריכה להיות קשורה לדיג", הוא אומר.

צליינים נוצרים ניסו למצוא את המקום כבר מן המאה הרביעית לספירה, אך לא העלו דבר. הרקע המחקרי שקדם לרמי ערב היה דל. רק בתחילת המאה ה-19 התחיל חיפוש רציני אחרי בית צידה. בשנת 1838 טען החוקר האמריקאי אדוארד רובינזון כי "א-תל" שמצפון-מזרח לכנרת הוא בית צידה. אבל כעבור 40 שנה הציע חוקר גרמני, גוטליב שומכר, מיקום אחר: בית צידה, טען שומכר, שכנה באתר אל-עראג', הידוע גם בכינוי "בית הבק" ונמצא ממש על קו החוף של הכנרת. שומכר טען נגד הזיהוי של רובינזון, כי לא סביר שכפר דייגים שעיקר פרנסתו מן הים ישכון במרחק כה רב מקו החוף.

בשנת 1987 ביצע רמי ערב שתי חפירות בדיקה, בריבוע שאורך צלעו חמישה מטרים, בשני האתרים האפשריים. ההוכחה היתה חד משמעית: שכבת יישוב מן התקופה הרומית הקדומה קיימת רק ב"א-תל". מאה שנים של מחלוקת התקרבו לקצן, אבל כל עוד לא נמצא הסבר למיקומו של א-תל קילומטר וחצי מקו החוף, טענו חוקרים ספקנים ומתנגדים שהזיהוי אינו ודאי.

שני חוקרים שעסקו בכך היו ג'ק שרודר מאוניברסיטת נברסקה ומשה ענבר מאוניברסיטת חיפה. במחקר גיאולוגי שביצעו מצאו שבעבר הרחוק מאוד, לפני כ-5,000 שנה, שטח הכנרת היה גדול בהרבה מכפי שהוא היום, והמים כיסו את בקעת בית צידה (בקעת בטיחה) כולה, עד המאה השלישית לספירה. ברעידות אדמה שהתחוללו לאורך קו השבר הסורי-אפריקאי חסמו מפולות עפר גדולות את אפיק הירדן באזור הירדן ההררי, וכתוצאה מכך נוצרה הבקעה וקו החוף התרחק דרומה בקילומטר וחצי. תוצאות המחקר הזה, בשילוב ממצאים שהתגלו בחפירות בתל, הביאו פחות או יותר לסיום המחלוקת.

פרופ' דן בהט, ארכיאולוג ותיק המרצה כיום באוניברסיטת בר אילן, מאשר: "היו לי ספיקות באשר לטענה של רמי ערב. התקשיתי לקבל את זה שכפר דייגים נמצא כה רחוק מן הים. נסעתי אליו לנברסקה, קראתי את תוצאות המחקר, ראיתי במו עיני את כלי הדיג, את החכות, את משקלות העופרת של הרשתות, ואת שאר הממצאים שהתגלו. השתכנעתי סופית שזוהי בית צידה".

אין נביא בארצו

כבר בימים הראשונים של החפירות, בשנת 87', זיהה רמי ערב את האתר מדעית כבית צידה העתיקה, והוציא הודעה קצרה לעיתונות: "נתגלה מקום נס הלחם והדגים", היתה הכותרת. העיתון היחיד שפירסם, הוא נזכר, היה "הארץ", ולמחרת התפרסמה ידיעת המשך ב"ג'רוזלם פוסט". ב-17 השנים שעברו מאז היו בתקשורת הישראלית רק פרסומים נדירים על בית צידה.

בעולם הנוצרי, לעומת זאת, היתה לתגלית השפעה מחשמלת. למחרת הפרסום ב"ג'רוזלם פוסט" ניחתה על ערב מתקפה של שיחות טלפון מארצות רבות. רשתות רדיו וטלוויזיה אמריקאיות, אירופיות, סוכנויות ידיעות, כתבים של כתבי עת מדעיים, צלמים, עורכי סרטים דוקומנטריים, כולם ביקשו מידע וגישה. הוא היה בהלם. לא היו לו ולמכון לחקר הגולן כלים להתמודד עם מכת ארבה תקשורתית כזאת.

החזקים ניצחו: פיטר ג'נינגס מרשת איי-בי-סי סגר איתו על סדרה. ערב לא ידע כמה פרקים מתוכננים. עד מהרה התברר לו. ג'נינגס שלח תחקירנית, שהקליטה וצילמה עשרות שעות. המוצר המוגמר היה סדרה של תשעה פרקים, כל פרק 50 דקות, על חפירות בית צידה והממצאים שהתגלו בה. הסדרה שודרה כבר כמה פעמים בארצות הברית. אחר כך הפיק מייק האנה מסי-אן-אן כתבה תעודית ליומן תרבות של יום ראשון. ערוץ ההיסטוריה הכין סרט, וערוץ דיסקברי הפיק סרט משלו, וחברת הסרטים הדוקומנטריים "נובה" הפיקה סרט, וערב התראיין עשרות פעמים על ממצאיו הייחודיים ברשתות טלוויזיה אמריקאיות ואירופיות. הוא התארח בין היתר בתוכניתו של דן ראדר, הופיע בפריים טיים בתוכניות כעד מומחה, לא נתנו לו מנוחה. העיתונות האמריקאית, בעידוד יחצ"ני שוטף של אוניברסיטת נברסקה, עוקבת בדריכות מתמדת אחרי כל גילוי בחפירות בית צידה.

מהר מאוד הבין ערב שלא יוכל להרים לבדו פרויקט חפירות רציני. הוא פנה לעמיתים בארצות הברית ובאירופה, והצליח לרתום עשרים אוניברסיטאות לקונסורטיום בית צידה. הן הכניסו את האתר לתוכנית הלימודים שלהן, הן שותפות למחקר, למימון ולשיגור סטודנטים לישראל בכל קיץ. הסטודנטים עוסקים כאן בחפירות, עובדים במעבדת המחקר, שומעים הרצאות ועורכים סיורים. דמי הלימוד שלהם הם התקציב העיקרי של המיזם, לצד תרומות של בעלי הון מחו"ל, נוצרים וגם יהודים. אוניברסיטת נברסקה, שבה השתקע ערב, ניצבת בראש המחקר.

מדינת ישראל השקיעה במקום כשני מיליון שקל בשנים הראשונות של החשיפה: משרד התיירות בראשות משה קצב, אז השר הממונה, החברה הממשלתית לתיירות, קק"ל והמועצה האזורית גולן דחפו אז את הפרויקט, הכסף הושקע בתשתית התיירותית, סלילת שבילים, הקמת שירותים. ערב טוען שזה לא הספיק. רק חלק קטן מן האתר הוכשר ופתוח למבקרים: תמורת 35 שקל לרכב פרטי על נוסעיו הם יכולים לצפות רק בשרידי היישוב מהתקופה ההלניסטית רומית. מיליון השקלים הנוספים שהוקצו לאתר מאז הושקעו רק בשימורו.

אלה סכומים קטנים מדי, אומר ערב. החפירות מתנהלות כשישה שבועות בשנה בחודשי הקיץ, שבהם הוא מתפנה מעיסוקיו בארצות הברית ובא לכאן עם החופרים, בדרך כלל כ-300 סטודנטים אמריקאים. הם מתאכסנים בפונדק גנוסר שלחוף הכנרת. מוזיאון בית יגאל אלון שבקיבוץ שותף לפרויקט, ומאחסן את מאות הממצאים (הקטנים יחסית) במרתפיו.

כך זה פעל עד שנת 2000. האינתיפאדה השפיעה לרעה על בית צידה, כמו על התיירות לישראל בכלל. לפי הנתונים שמוסר מיכאל אמיר, מנהל הפארק, בשנת 2000 ביקרו בבית צידה 25 אלף צליינים. אחר כך, הוא אומר, כבר לא היה כמעט את מי לספור. עכשיו מתחילה התאוששות אטית, אבל משרד החוץ האמריקאי הנחה את האוניברסיטאות לא לשלוח סטודנטים לישראל, בגלל המצב הביטחוני. ערב אובד עצות, ומתקשה לגייס כספים. בתחילת יוני יבואו רק 50 חופרים, כולם מתנדבים המלווים את הפרויקט זה שנים, מי מאהבת ארכיאולוגיה ומי מאהבת ישו.

דרישת שלום מאבשלום

אבל בית צידה אינה רק ציון דרך בתולדות הנצרות. לשמחת החוקרים והחופרים התגלתה שכבה עמוקה יותר, ועתיקה יותר, של ממצאים. התברר שבית צידה של ישו ופטרוס נבנתה על הריסותיה של בית צידה קשישה יותר, וחשובה לא פחות מבחינה היסטורית וארכיאולוגית. בתקופה המקראית (בית ראשון), מהמאה העשירית לפני הספירה, שכנה כאן עיר שאותה הרס בשנת 732 לפני הספירה המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי. בחלק מהתקופה הזאת היתה בית צידה עיר גדולה, ולדברי ערב, בירת ממלכת גשור המקראית.

לממצאים שנחשפו מתקופה זו יש לדעת ארכיאולוגים חשיבות עצומה לחקר התקופה המקראית. הגשורים אמנם לא היו מבני ישראל, אבל הארמון שנחשף כאן היה ככל הנראה ארמונו של מלך גשור, תלמי בן עמיהוד (או עמיחור). ייתכן מאוד שאל הארמון הזה בא דוד המלך לבקש מתלמי את ידה של בתו מעכה, אמם של אבשלום ותמר. ערב קובע כי זהו "הארמון השמור ביותר מסוגו שנתגלה אי פעם בישראל, והוא מהווה אב טיפוס זהה לארמון שלמה בירושלים (שמעולם לא התגלה). הארמון בבית צידה הוא ממצא יקר ערך: ארמון בסגנון אשורי ארמי".

כיצד הגיע ערב למסקנות מרחיקות לכת אלו? הוא מונה ארבעה נתונים מרכזיים: ממדיה העצומים, יחסית, של העיר; האופן שבו נבנתה; הדרך הסלולה שמובילה אליה; והעדויות הגלומות בממצאים, על שירותי דת ומינהל שקיבלו התושבים. מן הדרך אל העיר נחשפו 18 מטרים, אבל באמצעות מכ"ם גילו החוקרים שהיא נמשכת לאורך של חמישים מטר לפחות. רוחבה, כארבעה מטרים, מעיד לדברי ערב על תנועת עגלות, המצביעה בתורה על שגשוג מסחרי. המעבר מרכיבה לכלי רכב גלגליים מלמד גם על אמון שנתנו התושבים בסדרי שלטון ומינהל חוק, "אחרת לא היו איכרים יכולים להרשות לעצמם להשאיר עגלה מחוץ לבית, בלי חשש שתיגנב".

שטח העיר שנחשפה, יותר מ-80 דונם, מלמד אף הוא על חשיבותה. שטחה, על פי ערב, היה גדול יותר משטחן של ירושלים, מגידו וחצור באותה תקופה. הכפילות בחומות המגן שלה - החיצונית, הנמוכה יותר (גובהה המקורי נאמד בשישה מטרים, שרידיה בגובה מטר וחצי), ופנימית, שגובהה המקורי נאמד בעשרה מטרים וגובה שרידיה כ-2.5 מטר, משקפת תחכום אסטרטגי, כישורים הנדסיים ותכנוניים ומיומנויות בנייה מפותחות.

עם הפריטים היותר נדירים שהתגלו מתקופה זו בבית צידה נמנית מצבה (אסטלה) מעוטרת מבזלת, שחקוקה עליה דמות פר חגור בפגיון. מצבת הבזלת, שהתגלתה בסביבת שער העיר, הועברה לתצוגה במוזיאון ישראל. ממצא ייחודי מעניין נוסף הוא צלמית של האל המצרי הננסי פטאיקוס, שהתגלתה בתוך הארמון: דמות של גמד עירום בעל ראש גדול ואוזניים בולטות, חבוש כובע ולצווארו ענק ובו שלוש מחרוזות. החוקרים מעריכים כי זהו קמיע.

ערב וד"ר מוניקה ברנט מאוניברסיטת מינכן פירסמו מאמר ראשון על הצלמית ב-1998, בכתב העת Journal" "Israel Exploration, בהוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. פרסומים נוספים של ערב ועמיתי מחקר על בית צידה הופיעו בשנות התשעים בשלושה כרכים בהוצאה לאור של אוניברסיטת "טרומן סטייט" במדינת מיזורי. בסך הכל פורסמו בכתבי עת ארכיאולוגיים מדעיים ופופולריים כחמישים מאמרים על בית צידה.

בזמן הסיור באתר ערב חופר בחול, ומציג גרגרי חיטה שחורים כפחם: במעבר שער העיר, בתאי אחסון, נמצאה כמות מסחרית (במשקל טונה) של שעורה מפוחמת וכמות גדולה של גרגרי חיטה מפוחמים, שנשרפו כנראה בזמן שהכובשים האשורים שרפו את העיר. בצמוד לשער העיר התגלה בור גדול מלא בעצמות כבשים, עזים ויחמורים, שהוקרבו על מזבח. התגלית המסעירה כאן היא שכל הבהמות היו כשרות, למרות שהעיר לא השתייכה לממלכת ישראל.

ממצאים מעניינים נוספים מהתקופה המקראית: כלי פולחן מחרס, כדים, חרסים עם כתובות קצרות; על כלי פולחן נחרטה באותיות עבריות המלה "לשם" ולידה סמל של אל הירח. נמצאו גם תכשיטי כסף וראשי חץ עשויים ברזל.

חרף פניות ומאמצים חוזרים ונשנים של הצוות, הם לא הצליחו לשכנע שום גוף להציג בישראל תערוכה של הממצאים הנדירים. בארצות הברית נודדת עכשיו במוזיאונים וקמפוסים תערוכה (שלישית במספר) של ממצאים מרכזיים מבית צידה. כרגע היא מוצגת בהארטפורד, קונטיקט. בתערוכה כלים שנמצאו בשער הכניסה לעיר, כלי פולחן רבים, חרסים עם כתובות, כדים גדולים להובלת יין, כלי דיג, צלמיות, ופריטים משתי התקופות.

סטירת לחי למפקפקים

הממצאים המונומנטליים באזור שבו נחפר הארמון (שאינו פתוח לציבור), מפעימים בנדירותם את המומחים, אבל בהחלט ירגשו גם הדיוטות: אפשר לפסוע על דרך מרוצפת אבני בזלת שהשתמרה להפליא, המובילה אל העיר; לעלות לאורך חומת העיר החיצונית הנמוכה; לראות איך מתנשאת מאחוריה חומת הביצורים הפנימית הגבוהה יותר; לחצות את שער העיר, שהתנשא בעבר לגובה 12 מטרים, ולהיכנס אל לב העיר; להלך בכיכר העיר - מרכז החיים האזרחיים, מקום המפגש החברתי, המסחר, האקשן; לשבת על ספסל אבן בן 3,000 שנה, שעליו ישבו שופטים, דיינים וזקני העיר; להתבונן במצבות (אסטלות) השחורות, שכמעט לא נפגמו, שבקרבתן התנהלו חיי הרוח, הדת, הטקסים הפולחניים; והלאה - להיכנס דרך מה שהיו פעם שערי הארמון הקדום; לצעוד בחצר המרוצפת אבני בזלת ענקיות שטוחות אל תוך חדר המבוא, וממנו אל חדר הכס, כ-20 מטר אורכו; ללכת עד קצהו, למקום שבו ניצב כס המלכות; לגעת בידיים בשרידי קירות עצומי ממדים, רוחב כל קיר 1.40 מטר; לדמיין את דוד המלך בא עם פמלייתו, מתקרב אל תלמי מלך גשור, מגיש לו מנחות אירוסין יקרות, מבקש לשאת את הבת מעכה לאשה.

ערב גאה בבייבי המקראית שלו. "יש ויכוחים בלי סוף אם דוד ושלמה היו דמויות היסטוריות ממשיות או מיתולוגיות, ואילו היו קיימים - מה מידת חשיבותם", הוא אומר. "ממצאי בית צידה מעידים על כך שעיר בירה במאה העשירית לפני הספירה היא דבר אפשרי. בית צידה משמשת היום מודל קיים לעיר כזאת, שאין לו אח ורע בישראל. היא מוכיחה שלתיאורים המופיעים בתנ"ך יש אחיזה במציאות. אנו יכולים עתה להציג ממצאים מוצקים לכל המינימליסטים והספקנים למיניהם, ולהראות להם שעובדת קיומה של ירושלים במאה העשירית כעיר בירה של ממלכת ישראל וכעיר דוד היא דבר סביר ואפשרי".

פרופ' דן בהט: "הממצאים בבית צידה מתקופת בית ראשון הם אדירים. גובה החומות, הביצורים, השערים, שער העיר, רוחב הדרכים הנכנסות אליה, מעידים על כך שזאת היתה בירתה של ממלכה גדולה וחשובה. כשמצליבים את זה עם מה שמופיע בתנ"ך, לומדים פרק חשוב מאין כמוהו. זוהי סטירת לחי לכל המפקפקים בחשיבותו העליונה של דוד: אם תלמי מלך גשור נתן לדוד לאשה את בתו, היתה צריכה להיות לו סיבה טובה. אילו דוד לא היה מאוד מאוד חשוב, הנישואים האלה לא היו מתקיימים".

ד"ר גדעון אבני, ארכיאולוג, מנהל תחום חפירות וסקר ברשות העתיקות, תמים דעים. "התגלו פה ממצאים בעלי ייחוד אדיר, עם פוטנציאל רב ביחס לשתי התקופות", הוא אומר. "היתה לנו כוונה להראות את כל הממצאים לציבור ולא להשאיר את זה בידי הארכיאולוגים והחוקרים. חבל שבגלל בעיות תקציביות ואחרות זה לא לגמרי מתאפשר".

אבני מבהיר שרשות העתיקות מופקדת על שימור, ולא על פיתוח. מה גם שזוהי חפירה מדעית פרטית, ולא מיזם ארכיאולוגי מטעם המדינה. "תפקיד הרשות לבחון את הצעות המחקר ולהעניק רשיון חפירה למי שעונה על קריטריונים אקדמיים וכללי השימור". וכן, גם לדעתו יש פה החמצה. "אזור הגולן כולו סובל מהשלכות המצב הביטחוני, משינוי סדרי עדיפויות של משרד התיירות, קק"ל, גורמים רשותיים מקומיים, אבל האמת היא שגם הם לא אשמים, כי כמונו, גם להם אין היום תקציב".

אתם הרשות לשימור עתיקות. אין לכם תקציב לשימור עתיקות חשובות כמו אלה שהתגלו בבית צידה?

"אין לנו אפילו תקציב להחזקת הגוף הסטטוטורי שמופקד על השימור".

"בעולם המערבי", אומר אבני, "הולכת ותופסת הגישה שמנהלי החפירות הם אלה שצריכים לגייס את המשאבים, וגם לממן את השימור. ערב יודע שבקרוב הוא יצטרך להציג מקורות מימון להמשך הפרויקט שלו ולשימור הממצאים החשובים".

ישראל אשד, מנכ"ל עמותת תיירות גולן של משרד התיירות, אומר שלרשות העתיקות אין כסף, "וגם אם היה לה זה לא היה עוזר, כי בדברים כאלה הם רק מפריעים בדרך כלל". ולמה חלק גדול מן האתר עוד לא נפתח למבקרים? "כי רמי חופר לנו כל פעם במקום אחר", אומר אשד, "ובמצב כזה לא ניתן להתחיל לסלול שבילים".

בין כולם קיימת הסכמה רק בדבר אחד: עד שייפתח האתר ובו העיר המקראית לציבור יחלפו עוד כמה שנים טובות.



פרופ' רמי ערב בשער העיר בית צידה. "איפה יש עוד מקומות אותנטיים כאלה בארץ?"


למעלה משמאל ובכיוון השעון: ממצאים מבית צידה : צלמית של האל המצרי הננסי פטאיקוס; מטבע כסף משנת 300 לפני הספירה ועליו דמותו של אלכסנדר מוקדון; מצבת בזלת שחקוקה עליה דמות פר חגור בפגיון; ועגיל זהב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו