בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מקצינים, פוחדים

מדד יחסי יהודים-ערבים של פרופ' סמי סמוחה, המתפרסם כאן לראשונה, מעלה ש-90% מהאזרחים הערבים מכירים בזכות קיומה של ישראל, שני שלישים מהם סבורים שהמשטר בישראל דמוקרטי גם כלפיהם, ורק 3% תומכים באלימות

תגובות

נתונים ומספרים הלגיטימיות של מדינת ישראל בעיני ערבים השתלבות באזור (ערבים) אוטונומיה תרבותית מה הערבים צריכים לעשות למיתון המחלוקות הגדרת הזהות האישית חששות מאיומים עמדות שוללות אצל ערבים עמדות שוללות אצל יהודים

עוד בנושא ראיונות פנים אל פנים

הגליל, אמר איש ציבור יהודי, תושב האזור, "יושב על חבית חומר נפץ". הוא מזהה "הקצנה ובדלנות" ביישובים הערביים השכנים ומזהיר שחבל הארץ "יהפוך לבוסניה אם תימשך ההפקרות השלטונית". איש רוח ערבי מהמשולש מתריע ש"המשך האפליה יביא את כולנו תוך שנה-שנתיים לעוד אוקטובר 2000". כל עוד מדברים על יחסי יהודים-ערבים התחזית לעולם איננה סוערת מדי.

ואכן, "מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל", שמפרסם לראשונה פרופ' סמי סמוחה, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה, מוצא עד כמה הניכור עז (53.3% מהערבים מרגישים דחויים כאזרחים בישראל), הדימוי ההדדי מדורדר (55.8% מהערבים אינם נותנים אמון ברוב היהודים, ול-57.2% מהיהודים רגשות דומים כלפי ערבים) והחששות כבדים. הטרנספר, או גירוש ערבים מהמדינה, אינו מונח על שולחן הממשלות, אך בסוף 2003 רוב האזרחים הערבים (55.4%) חוששים מפניו - וכמעט 70% חוששים מאלימות פיסית מצד יהודים. מן העבר השני, 77.3% מהיהודים חוששים ממרד עממי ערבי. סמוחה אומר שהנתונים מלמדים על שסע עמוק, בעוצמות שהביאו במדינות אחרות למלחמות אזרחים והתמוטטות משטרים.

למרות זאת "תזת ההקצנה" השלטת - שלפי סמוחה דומיננטית בציבור היהודי, בקרב קובעי מדיניות ואצל רוב החוקרים באקדמיה - אינה זוכה לאישור במחקר המקיף, שבו השתתפו 1,400 יהודים וערבים. לפי תזת ההקצנה, אומר סמוחה, ערבים ויהודים נמצאים בתהליך היסטורי של ניכור, התרחקות והתנגשות; המשמעות היא ש"הקונפליקט האלים בוא יבוא והשאלה היא רק מתי. אירועי אוקטובר 2000 הם סנונית המבשרת את בואו של המפץ הגדול". ההיגיון והעדויות התומכים בתזת ההקצנה הם כה חזקים, הוא אומר, עד כי מעטים המעזים לבקרה ולצאת כנגדה.

סקרי דעת קהל שעשה סמוחה מאז 1976 מאפשרים לזהות מגמות בדעת הקהל הערבית, העומדות בסתירה לכמה הנחות יסוד מקובלות. 10% מהאזרחים הערבים שוללים כיום את זכות קיומה של מדינת ישראל. ב-1976 היה מספרם כפול, ובשנים שלאחר עימותי הדמים ביישובי הערבים - 2002-2001 - שיעורם היה סביב 15.5%. בסך הכל, עם או בלי הסתייגות, 90% מהאזרחים הערבים מכירים היום בישראל. רוב הערבים רוצים להשתלב: 67.5% מוכנים לגור בשכונות יהודיות וכ-80% רוצים שערבים יבלו בפארקים ובבריכות שחייה עם יהודים. רק 13.4% מהערבים מוכנים לעבור לחיות במדינה הפלשתינית.

כמסקנה מהתוצאות, סמוחה דבק ביתר שאת בתזה שגיבש כחלופה לתזת ההקצנה בסוף שנות השבעים. לפי "תזת הפוליטיזציה", על ערבים ויהודים בישראל פועלים כוחות שליליים וחיוביים היוצרים איזונים ומונעים עימותים ביניהם. לכן התהליך אינו מוביל בהכרח למשבר, עימות ואלימות. הוא סבור שהפוליטיזציה ניזונה משני תהליכים בסיסיים: "ישראליזציה שקושרת את הערבים באופן הדוק למדינה וליהודים בתחומי חיים רבים, ודמוקרטיזציה של החברה והמשטר בישראל".

למעשה, המחקר מלמד כי המגמות בדעת הקהל הערבית הן הירתעות מעימותים ומסלול התנגשות על רקע לאומי ובעצם בריחה מפוליטיקה. כמעט שאין הפגנות בציבור הערבי ובבחירות האחרונות לכנסת נרשם באוכלוסייה הערבית שפל חדש בשיעור ההשתתפות (כ-62%). הבחירות לרשויות המקומיות התאפיינו בכישלון של נציגי המפלגות ובניצחון של רשימות חמולתיות. התנועה האיסלאמית הדרומית התרסקה, הן בכנסת והן ברשויות.

לפי הסקר, רוב לא סוחף בשני המגזרים (סביב 58%) סבור שחברי הכנסת מהמפלגות הערביות מייצגים נאמנה את האזרחים הערבים. אלא שעמדות הנציגים לא זהות לאלה של המיוצגים. המפלגות הערביות התנערו, למשל, מהבנות ז'נווה הפוסלות חזרת פליטים לגבולות 1967. כמעט 75% מהערבים במחקר תומכים בשיבת פליטים לשטחים בלבד, ומיעוט גדול של 37.7% אף מקבלים עיקרון ציוני שלפיו "מוצדק שישראל תשמור על רוב יהודי". הסלוגן השגור בפי ח"כ אחמד טיבי גורס ש"ישראל דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים". אבל 65.2% מהנשאלים הערבים במחקר הזדהו עם הקביעה - "למרות חסרונותיו, המשטר בישראל הוא דמוקרטי גם לאזרחים הערבים".

מה קרה לציבור מאז אירועי אוקטובר 2000? בהשוואת דעת הקהל לאורך 28 שנה אפשר לקבוע, כי ככלל היתה התמתנות גדולה במה שסמוחה מכנה "עמדות שוללניות או סרבניות" אצל הערבים. 3.1% מהערבים אמרו כי הם תומכים באלימות, לעומת 17.9% ב-8% ,1976 ב-1988 ו-5.4% ב-54.9% .2002 אמרו שהם מרגישים קרבה רבה יותר לפלשתינאים בגדה ובעזה, ו-45.1% חשים קרובים יותר ליהודים בישראל. בשנת 2002 היחס היה 30%-70% לטובת הפלשתינאים. ב-1985 השיבו 47.1% כי הם אנטי-ציוניים; כיום הנתון הוא 78.8% .20% מהנשאלים השיבו כי הם לא-ציונים.

לעומת זאת בציבור היהודי יש הקשחה כלפי הערבים. שיעור השוללים את זכות הערבים לחיות כמיעוט בישראל היה 15.9% ב-1985, ירד ל-9.6% ב-1995, וב-2003 טיפס בחזרה ל-21.5%. כ-36% מהיהודים שוללים את זכות ההצבעה של ערבים לכנסת, וכ-74% נמנעים מלהיכנס ליישובים ערביים.

אחת ההפתעות בסקר 2003 היא הנכונות של רוב הציבור היהודי (61%-55%) להעניק אוטונומיה מסוימת לערבים, שבמסגרתה המדינה תמסור לידיהם את ניהול ענייני החינוך והתרבות ותעניק מעמד לגוף פוליטי ייצוגי שהערבים יבחרו בו. ממשלות ישראל מסרבות בתוקף, מאז ומתמיד, לשתי השאיפות הללו. אצל הערבים מפתיעה העובדה ש-48.2% תומכים בהשתלבות כוללת במערב, ובכמה מהקבוצות בתוך החברה הערבית - הנוצרים (68%), הדרוזים (56%) והמוסלמים הלא-דתיים (52%) - יש אפילו רוב להשתלבות כזאת.

סמוחה אומר כי המחקר שלו מציג תמונה "אפורה, לא שחורה ולא לבנה". כמו חלק מהפרשנים, הוא סבור ש"אירועי אוקטובר 2000 גרמו בסופו של דבר לריסון רציני של שני הצדדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו