בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנטי-גלובליזציה כבר לא באופנה

ההפגנות ההמוניות נגד הגלובליזציה נעלמו. האם התנועה מתה?

תגובות

בוסטון

ביום אביבי אחד בשנת 2000 ישב ג'יימי רינלדי, צעיר ממדינת קונטיקט, בחדר ההמתנה של רופא, ועילעל במגזינים כדי להעביר את הזמן. לפתע הפציע חיוך רחב על פניו. בידיו נח גיליון מבהיק של מגזין העסקים "ביזנסוויק", שעל עטיפתו איור המראה ראש אדם נסתר מאחורי כדור-ארץ ננסי. הכותרת שבראש הדף היתה: "מאחורי החרדות המקיפות את הגלובליזציה", וכותרת המשנה פירטה: "רבים פוחדים שסחר חופשי מאיים על משכורות, מקומות עבודה ואיכות הסביבה".

רינלדי עצמו שב שבועות אחדים קודם לכן מוושינגטון הבירה, שם הביע לצד מפגינים צעירים אחרים פחדים אלה בדיוק, בעת שהתקיימה בעיר ועידת הבנק העולמי. בהפגנה הוא היה עד למחזה לא נעים. לדבריו החטיאה אותו אלת שוטר, שכוונה לראשו, ופגעה בעיתונאי שעמד בקרבתו. העיתונאי נפל על הקרקע מדמם.

רינלדי עזב את המקום מזועזע. תקוותו היחידה היתה שהאירוע יתרום לשינוי באופן שבו תיארה התקשורת אותו ואת יתר הצעירים שביקרו את הגלובליזציה והתנגדו לה. כעת היתה מונחת בידו הוכחה לכך ששינוי כזה אכן מתרחש. "המאמר לא הראה בשום פנים ואופן סימפטיה לתנועה", הוא אומר, "אבל אני זוכר היטב שחשבתי לעצמי: אנחנו מגיעים למשהו, אנחנו מתקדמים".

מה קרה לאותה התקדמות? לאן נעלמו כותרות מסוג זה? לאן, בעצם, נעלמו המפגינים הצעירים, שסיכנו את גולגולותיהם במאבק להעלאת שאלות שכאלה על סדר יומו של הציבור העולמי? כשנערכה ועידת שמונה הגדולים בג'ורג'יה, בחודש שעבר, לא חרז רינלדי סיסמאות המוכיחות את הצמרת הכלכלית העולמית על תרומתה להנצחת העוני ולא נסע אל המדינה הדרומית. הוא בחר להישאר בפרובידנס, רוד איילנד, עיר מגוריו הנוכחית, שם הוא עובד בארגון המסייע לחולי נפש לנהל חיי קהילה תקינים.

רינלדי, בן 24 שחזותו כבר כשל מבוגר נינוח, מזוקן ומכופתר חולצה, אינו רואה תועלת בנדידה אל ועידה הנערכת במקום מבודד ומכותר שאי אפשר להתקרב אליו, גם אם הדבר נראה בתקשורת כתבוסה לאנשי תנועתו. דעותיו, לדבריו, לא השתנו. כפי שבתחילת העשור היה חלק מגל ממשי ומגובש של צעירים שיצאו לרחובות בזעקה, כך היום אין הוא לבדו בנסיגתו מהם. רק קולות מחאה מעטים נשמעו בשערי הוועידה בג'ורג'יה, וזכו לסיקור תקשורתי מועט עוד יותר. שום אירוע מחאה יוצא דופן אינו צפוי בחודשים הקרובים. נראה כאילו ההרפתקה הגדולה תמה.

גוליית עדיין כאן

איך זה ייתכן? הרי המערכות שנגדן מחו אז אותם צעירים לא השתנו, לכל הדעות. ארגון הסחר העולמי, הבנק העולמי ודומיהם עודם מרכזים כוח עצום, וברוב המקרים אין אפשרות להשפיע עליהם בהליך דמוקרטי. יותר משני מיליארד מתושבי תבל משתכרים עדיין פחות משני דולרים ליום עבודה, וכמיליארד - פחות מדולר אחד, שעה שבוועידות ההופכות ממוגנות יותר ויותר נכרתות בריתות שספק אם הן מקדמות את ענייניהם של כל בני האדם באופן מאוזן. גוליית עדיין כאן. לאן הלך דוד?

רינלדי מצביע על תשובה אפשרית אחת: דוד פשוט שינה את שמו, וגם במידה רבה את גינוניו, כדי להימנע מסטיגמות. "המונח 'אנטי-גלובליזציה' הוא משהו שנטבע על ידי העיתונות הנוטה ימינה", הוא אומר. "זה היה קיטלוג נוח, אבל אני חושב שהוא לא ביטא את מה שבאמת התרחש בתוך התנועה. היו כמה ארגונים שהמטרה שלהם היתה לחסל את גורמי הגלובליזציה, אבל היו תמיד גם גורמים ליברליים יותר שאמרו שאולי נוכל לדחוף לרפורמות בגורמים האלה, לשלוט בהם או לפקח עליהם בדרך זו או אחרת".

עיקר הבעיה של התנועה היה הקושי להביע את המסר המורכב בהפגנות, הוא מוסיף מעל לכוס של בירה בבר בוסטוני. "בהפגנות אתה מוגבל לשלט, ועליו צריך לכתוב עשרים מלים לכל היותר, משהו שמצלמת טלוויזיה או אדם שעובר בסביבה יוכלו לקלוט. למרבה הצער, כל דיון בכיוון הזה יתפוס מאה או מאתיים עמודים. אם תקרא את הספרות שמתפרסמת עכשיו בעניין, תגלה שהדיון רחב הרבה יותר משלט שמכריז 'חסלו את ארגון הסחר העולמי'. אלו הן הערות הפונות למכנה משותף נמוך ומביעות את התסכול של אנשים, אבל רחשי הלב של התנועה הם אחרים".

רינלדי מפרט: "הרבה אנשים חושבים, נו, אם תחסלו את קרן המטבע הבינלאומית, מה יקרה לכל הארצות שנשענות על כסף שבא מן הארגון הזה? ברור שארצות נהנות בדרכים שונות מכך שהכסף הזה מגיע אליהן. זה מאפשר להן לעשות דברים שהן לא יכלו לעשות קודם לכן. זה שחברת נייקי בונה מפעל בווייטנאם מביא לאזור רמת חיים שלא היתה בו קודם. באותו הזמן הם מפירים חוקי עבודה ולא נותנים לעובדים שלהם להתאגד. הם מנסים לקצץ בהוצאות בכל מחיר, גם במחיר של פגיעה בזכויות האדם. זה פשוט משהו שצריך לפקח עליו".

האם מצאו זרמים אלה גם שם חדש לתנועתם, כזה המציג אותה כמעוניינת בפיקוח על ההסדרים הקיימים ולא בביטולם? סקירה מהירה של ארגונים ברחבי העולם מגלה שגם אם זהות אחת לא השתרשה עדיין, הרי שיש משהו בדבריו של רינלדי. פעילים צרפתים רבים מעדיפים היום לראות את עצמם כחברי תנועת ה"אלטר-גלובליזציה", מלשון אלטרנטיווה. באיטליה הופכת בהדרגה תנועת "No-global" לתנועת "Neoglobal" ובארצות הברית צפים ועולים שמות חדשים מדי יום. "התנועה לאחריות תאגידית", השם שמציין רינלדי, הוא רק אחד מהם.

גם הבלשן נועם חומסקי, שכתב רבות בגנות מערכות הסחר העולמי הקיימות, מגיב בחיוב על הערותיו של רינלדי. "המונח 'אנטי-גלובליזציה' הוא על טהרת התעמולה", קובע חומסקי ממשרדו שבקיימברידג', מסצ'וסטס, "אבל הוא חזק כל כך שאפילו תנועות המחפשות צדק עולמי, שבאופן טבעי מעוניינות בגלובליזציה, אימצו אותו. לטעמי זו טיפשות מצידן".

כבר בימי ההפגנות הגדולות טען חומסקי, כי הדבר שאותו מבקשות תנועות המחאה הוא למעשה גלובליזציה, אבל כזאת שדגשיה פשוט אחרים. "אף אדם שפוי אינו מתנגד לגלובליזציה", הוא אמר אז, "ובוודאי לא השמאל או תנועת העבודה הבינלאומית. אלה נוסדו מתוך מחויבות לסולידריות בינלאומית, שהיא סוג של גלובליזציה שפשוט מתרכז בזכויותיהם ובצורכיהם של עובדים, לא בהון אישי".

ואולם, בבית-קפה קואופרטיווי המצוי בלוקים ספורים ממשרדו של חומסקי, יושבת צעירה שאינה חולקת את גישתו המתוחכמת של רינלדי ביחס לגלובליזציה, וגם אם אינה מאמצת בחום את המלה "אנטי", הרי שזאת אינה מעוררת בה סלידה עמוקה. "אני לא מאמינה שארגון הסחר העולמי הוא דבר שניתן לחולל בו רפורמות", מצהירה טניה ואמונט, אנרכיסטית בת 24, שעל צווארה תלויה שלשלת ברזל כבדה כתכשיט מתריס.

ואמונט משתייכת לכמה ארגונים מקומיים שפועלים ברוח זו. יש לה ותק רב בהפגנות נגד הגלובליזציה: בוושינגטון 2000, בעיר קוויבק ב-2001. שנה אחר כך, בניו יורק, היא רוססה בגז מדמיע, היתה קורבן לאלימות ואף נעצרה. היא אשת שיחה נעימה ודעותיה, אף שרבים רואים אותן כקיצוניות, אינן מובעות בהתלהמות. עם זאת, קשה לה לנסח תחליף לגישת ההשפעה מבפנים של אנשי ה"אלטר-גלובליזציה", מלבד משהו כללי בזכות אורח חיים קומונלי המנותק מן החברה ואזכור מרפרף של תקווה למהפכה עתידית שתשנה את פני העולם מקצה אל קצה.

דווקא מבוכתה של ואמונט מעידה אולי יותר מכל על מצבה של התנועה. בדומה לרינלדי היא מעירה שפיגועי 11 בספטמבר והתגובות עליהם גרמו להסטת המיקוד אצל פעילי שמאל צעירים. "בהחלט ראיתי בקולג' שלי איך פתאום כל האנשים שעבדו נגד הגלובליזציה שינו את הפוקוס והתחילו לארגן הפגנות נגד המלחמה בעיראק", היא אומרת. "גם אני פעלתי נגד המלחמה, אבל הרגשתי שאסור לנו לשכוח את האתגר האחר שלנו".

עם זאת, ההפגנות הבאות שבהן תשתתף ואמונט אינן קשורות באופן ישיר לאותו אתגר. הראשונה תתקיים בבוסטון בסוף יולי, נגד כינוס המפלגה הדמוקרטית, והשנייה מתוכננת כעבור חודש בניו-יורק, לעת כינוס המפלגה הרפובליקאית. ואמונט רואה בכל הכוחות הפועלים בזירה הפוליטית האמריקאית שותפים ותורמים לניצול גלובלי, ולכן המחאה נגדם קשורה בעיניה גם לעניין זה.

המחאה נגד המלחמה

בשביל פעילים כטניה ואמונט, מעורבותן של ממשלות המערב בעיראק מהווה המשך של המדיניות הכלכלית הגלובלית שנגדה מחו מלכתחילה. על כן, מחאה נגד ממשל בוש, לדוגמה, כמוה כמחאה נגד הגלובליזציה. אחרים רואים במלחמה בעיראק כמעט פעולה של הסחת דעת, שאחת מתוצאותיה היא הסטת תשומת לבה של התנועה מפעילות כלכלית ברמה הגלובלית לפרשה ממוקדת אחת, ומכאן הצרת פעילותה ופיצול שורותיה. קשה שלא לחוש שיותר מדי מנות מונחות על צלחותיהם של ואמונט וחבריה, ושהם אינם בטוחים עוד במה להתמקד וכיצד.

במידה רבה הפיצול הוא בין-יבשתי. לדברי פעילים באירופה, שאבו מבקרי הגלובליזציה ביבשת זו כוח מן הביקורת הרחבה על מדיניות ארצות הברית, מיזגו את המטרות ביעילות והגדילו את מספריהם. באותו זמן התפלגה התנועה באמריקה לשתיים. רבים מאלה שמחו בעבר נגד הגלובליזציה יצאו לצעוד יחדיו נגד המלחמה, אולם ככל שהדבר נוגע בפן הכלכלי, נוצרו שתי תנועות שונות שלכל אחת מהן חולשות משלה.

אלה שגישתם היתה מראש מעודנת יותר, כמו רינלדי, בחרו להיאבק למען ריסון הגלובליזציה באמצעים מיושבים יותר, כפעילות הסברתית והפעלת שדולות. לעתים קרובות, גם אם לא תמיד, משמעות הדבר היא פרישה ממחאה פעילה נגד ארגוני הסחר הבינלאומיים, שאותה הפכו כוחות הביטחון בהדרגה למסוכנת וכואבת יותר ויותר, והמתנה פאסיווית לכך ששינויים יחולו בחדרי חדרים. האחרים, כטניה ואמונט, הבוטחים בפעילות רחוב יותר מאשר בפשרות, פנו להתרכז במחאה אנטי-מלחמתית שענייני הגלובליזציה נמוגו בתוכה, או שניסו לאחוז בבת אחת בכל שלל התחומים הראויים לביקורת, כשאת קצתם הם נאלצים בלית ברירה להזניח.

אין זה מפתיע שתנועה כזאת תיפול קורבן לפיצול אישיות, בעיקר כשלוקחים בחשבון עד כמה היתה מפוזרת מלכתחילה. למעשה, לא ברור אם היתה זו אי פעם תנועה אחת. את ההפגנות הגדולות יזמו יחד ובנפרד ארגונים שונים, כארגוני הסטודנטים שאליהם השתייכו ואמונט ורנלדי, בהתאם למועדי כינוסיהם של ארגוני הסחר. לתנועה לא היה גורם מאחד ובראש המפגינים לא עמד מנהיג בולט וכריזמטי, כדוגמת מרטין לותר קינג, שלאורו צעדו השחורים במאבקם לשוויון זכויות בארצות הברית של שנות החמישים והשישים. לא היה להם אפילו סמל אנושי, כזה שהיוותה תושבת אלבמה המרדנית רוזה פארקס בשביל התנועה ההיא, אחרי שסירבה לשבת בקצהו האחורי של אוטובוס, המיועד לשחורים, והציתה בכך את אש המרד.

טריוויאלי למראית עין, אך למעשה משמעותי לא פחות הוא העדרה של המוסיקה. כשמחו מיליוני אמריקאים צעירים נגד מלחמת וייטנאם נוצרה סביבם "תרבות-הנגד". זו העניקה להם, מלבד סמלים בולטים ותחושה חזקה של אחדות, גם המנונים קליטים שגאווה על יצירתיות ועל תרומה לתרבות העולם בצידם. לתנועה הנוכחית אין מקבילה כזאת, ואף לא משהו דומה לה.

יש המדמים את התנועה לרשת האינטרנט, ששימשה מכשיר רב עוצמה בגיבושה. גם האינטרנט נטול מבנה ריכוזי, נטול מנהיג, ונעדר את הילת התום הקסום שקרנה משירי הנעורים של ג'ואן באאז. האינטרנט מקשר בין אנשים, אך גם מנציח ומדגיש את המרחק שביניהם. מבקרי הגלובליזציה חברו יחדיו על בסיס משותף של פיכחון חריף ויבש. אותו פיכחון, המאפיין את דורם, הוא אחד הגורמים המקשים עליהם להוסיף ולצעוד הלאה יד ביד. קשה להתאגד באווירתה הנוכחית של אמריקה. המעשה בלתי מקובל עד כדי כך שעצם תעוזתם של אלה שבחרו אי-פעם לעשות זאת היא מרשימה, גם אם אינם פעילים עוד באותה המידה.

תנועה של ילדים

מתנגדי הגלובליזציה שמילאו את חוצות ערי העולם בעשור האחרון, ספגו קורבנות בנפש בגנואה שבאיטליה והטרידו את מנוחתו של המערב השבע, חשו אז כעס עצום והם חשים אותו גם היום. לא קל למרכז ולשמר תנועה יעילה שבבסיסה עומד בעיקר הכעס. יש צורך גם בתבלינים תרבותיים יעילים ובעיקר בחזון מגובש של ממש. בלי אלה נראו חברי התנועה בעיני הקהל הרחב כצעירים אחוזי אידיאולוגיה פשטנית, שמרדנות נעורים מניעה אותם לנפץ חלונות ראווה ברחובות סיאטל ופראג. ייתכן שבאופן בלתי מודע הפנימה גם התנועה עצמה את הדיוקן הבלתי מחמיא הזה, דבר שפגע בביטחונה ותרם לצמצום הפעילות ברחובות.

באירופה הדברים שונים. כך טוען קריסטוף אגיטון, שהיה בעבר מזכירו הכללי של הארגון אטא"ק (התאגדות למען מיסוי עסקות לעזרת האזרחים), והיום מנהל בו את אגף המדע. אטא"ק נוסד בצרפת בשנת 1998, במטרה לקדם רעיון שהעלה הכלכלן האמריקאי ג'יימס טובין, חתן פרס נובל. טובין טען כי אם יוטל מס מזערי של 0.1% על עסקות סחר בינלאומיות, אפשר יהיה להפנות את ההכנסות ממנו (יותר מ-150 מיליארד דולר בשנה) לצמצום ממדי העוני ולפיתוחן של ארצות נחשלות. הארגון מצא כבר בשנות קיומו הראשונות גורמים אחדים באירופה שתוכנית כזאת עניינה אותם, והפך למעשה לגורם מלכד מן הסוג שנעדר מן הזירה האמריקאית.

אגיטון טוען שהתנועה באירופה מהווה מיזוג מוצלח ויעיל של המוחים נגד הגלובליזציה והמוחים נגד המלחמה. מזיגת שתי התנועות מאפשרת לו לתאר את התנועה המוחה נגד הגלובליזציה כחזקה ורחבה היום עוד יותר משהיתה בעבר. "גם לפני 11 בספטמבר לא הצליחה התנועה בארצות הברית להיות רחבה מספיק, ולאחד אנשים", הוא אומר. "התנועה האמריקאית היתה צעירה מאוד, למעשה תנועה של ילדים, וגם לא מגוונת. אני זוכר מאמר שיצא אחרי ההפגנות הגדולות בסיאטל ושאל 'איפה היה הצבע בסיאטל?' - כמעט כל המפגינים היו לבנים, ורובם היו סטודנטים מהמעמד הבינוני או הגבוה. התנועה נגד המלחמה בעיראק היתה בארצות הברית יותר מגוונת מזאת שהתנגדה לגלובליזציה ולכן יצרה מומנטום גדול יותר, והצטרפו אליה אנשים ממקומות שונים - בורגנים, שחורים, כל מיני. אבל מבחינת האמריקאים זה היה כאילו עניין של בחירה: או זה, או זה. לא כך באירופה".

את ההוכחה להצלחתו של מיזוג המטרות בצד המזרחי של האוקיינוס מוצא אגיטון בפורום הסוציאלי האירופאי. זהו כינוס שנתי של גורמי שמאל בזירה האירופית, שהחל מראשיתו, בפירנצה 2002, נבעו ממנו מינונים שווים של מחאה כלכלית ואנטי-מלחמתית. מלבד תרומתו לפורום האירופאי נמנה ארגונו של אגיטון גם עם יוזמי הפורום הכלכלי העולמי, שזה ארבע שנים מושכים כינוסיו אלפי משתתפים, החברים בארגונים המתנגדים לכיוון הניאו-ליברלי של הכלכלה העולמית. בכינוסו האחרון, שנערך במומבאי שבהודו, השתתפו יותר מ-75 אלף בני אדם.

ארגון אטא"ק יכול בהחלט לרשום לזכותו הישגים שדומים להם לא נודעו בצפון אמריקה: הוא מצליח לתרום למירכוז של התנועה ולשמור על איזון בין העניינים העומדים לדיון, לקדם פתרון יצירתי כדוגמת מס טובין, ובה בשעה לעודד אנשים ברחבי היבשת לצאת לרחובות. עד כאן טוב ויפה. נותרת רק שאלה אחת: מהי מידת ההשפעה של כל זה על התנהגותם בפועל של ארגוני הסחר הבינלאומיים?

יש גם הצלחות

רמז לתשובה אפשר לקבל מהצצה אל מבנה אפור ורחב ידיים בפאתי ז'נווה, שבו שוכן מרכז העצבים של ארגון הסחר העולמי (WTO). זהו ארגון של מדינות, המתאר את פעילותו כקידום "כללים בינלאומיים של סחר בין מדינות", כדי להבטיח סחר חופשי ככל האפשר. נציגי המדינות החברות בארגון זה הם שהתכנסו בעיר סיאטל בשנת 1999 ומיקדו אליהם הפגנות מחאה המוניות, ועימותים אלימים בין שוטרים למפגינים, שציינו את ראשית תקופת המרד. עכשיו שורה שלווה סביב חומות מפקדתו ואנשיו נענים בקלות, בנימוס ובמבטא אמריקאי מובהק לפניות הציבור.

"כשמישהו מאטא"ק מצלצל ורוצה לראות מישהו מאיתנו, כמובן שהוא יתקבל בברכה", אומר קית' רוקוול, אחד מחברי המזכירות הכללית של הארגון. לכל אורך השיחה הקפיד רוקוול לדבר טובות בפעילותם של ארגונים לא-ממשלתיים שונים שאיתם הוא נושא ונותן, בכללם רופאים ללא גבולות, גרינפיס והקרן לשימור חיות הבר. לכל אלה יש מכנה משותף אחד: עיקר פעילותם אינו המאבק בגלובליזציה, אלא תחום אחר, איכות הסביבה או בריאות הציבור, שלארגון הסחר יש עליו השפעה עקיפה.

מה קורה, אם כן, כשבא קריסטוף אגיטון ומקיש על דלתו? "חברי המזכירות הכללית נפגשים עם כל מי שמעוניין לשוחח איתנו", חוזר רוקוול ואומר. והאם אנשי ארגון הסחר גם מאזינים? "כמובן", הוא מצהיר. "אבל אם הם רוצים לשנות משהו, הם יהיו חייבים ללכת לממשלות".

הוא מספר שמנקודת מבטו התבגרה תנועת המחאה והתמקצעה בשנים האחרונות. "בהתחלה ארגונים היו אומרים: 'ארגון הסחר העולמי הוא רע, תראו מה שהם עושים!' הם היו באים אלינו ואומרים: 'אתם חייבים לשנות את זה'. ואני הייתי אומר להם שאני אחד משש-מאות חברי המזכירות הכללית של הארגון והתקציב שלנו עומד רק על 157 מיליון פרנקים שוויצריים, זה לא המון כסף. אנחנו מקילים על חתימת הסכמים ומודיעים עליהם לציבור, אנחנו לא מחליטים החלטות.

"עם הזמן כמה מהאנשים האלה הצליחו להבין את זה. אלה אנשים אינטליגנטים, הם הבינו מה צריך לעשות. הם פנו לממשלות וקידמו שינוי. על ידי פעילות בתוך המערכת, על ידי חבירה אלה אל אלה ועל ידי שימוש מתוחכם מאוד בתקשורת, הם הצליחו במקרים מסוימים לשנות את מדיניותו של ארגון הסחר העולמי".

באופן מפתיע, רוקוול נותן קרדיט גם למפגינים של השנים הראשונות, ואף רומז שהיתה לנוכחותם בזירה השפעה כלשהי על מדיניות הסחר העולמי. לא זו בלבד, אלא שהוא מצר על מקרים שבהם הופחת ערך פעילותם. "רוב האנשים באו לסיאטל עם דאגות אמיתיות", הוא אומר, "אבל הסיקור התקשורתי התרכז באלימות, וחבל מאוד שכך. מה שהניע את המפגינים בסיאטל היה פחד, כעס או דאגה מכך שהחלטות שנעשות במרחק 12 אלף קילומטר יכולות להשפיע עליך. הדאגות הללו עדיין קיימות, אבל ההבנה של האנשים את הארגון העמיקה, והיא מאפשרת להם יעילות רבה יותר".

למפגיני סיאטל, שביכו במלים כמעט זהות את יחס התקשורת אליהם, יהיה ודאי קשה גם היום להאמין שנציג WTO בעצמו מדבר כך. להם נותר רק לקוות שדבריו מעידים על גמישות מחשבה אמיתית, שתמורות אינן דבר ייחודי לתנועתם, ושגם הארגונים שעליהם קראו תיגר יודעים ומוכנים, למרות הכל, להשתנות.

ואולם, אם יחול בקרוב שינוי של ממש במדיניות ארגון כמו זה של רוקוול, הוא יבוא פחות בהשפעת הפגנות העבר, ויותר מהדאגה הרבה שמעורר כרגע במערב אובדן של מקומות עבודה בגלל העברת הייצור או ההזמנות לארצות אחרות. חברות מחשבים הודיות, למשל, מספקות לגופים אמריקאים שירותי מחשב במחירים פעוטים, בעיה שהיוותה נקודה חשובה בתעמולת הבחירות של כל המועמדים לנשיאות בארצות הברית. הפעם נפגעו מכך אנשי מקצוע מהמעמד הבינוני, מה שעורר את התעניינותם בנזקי הגלובליזציה, שלא העסיקו אותם כשהנפגעים היו פועלי ייצור במפעלי טקסטיל. ייתכן שבשנים הקרובות ימצאו מולם שוטרים מצוידים במגינים וקסדות ומנופפים באלות קהל מפגינים מבוגר ומבוסס יותר. מי יודע, אולי יהיו בו גם כאלה שנטשו פעם את המחאה מאחוריהם כמשובת נעורים.



מפגין מחזיק דגל אמריקאי שסמלי חברות רב-לאומיות מחליפים בו את הכוכבים, ליד הבית הלבן בוושינגטון. מצעד המחאה ב-24 באפריל עבר על פני המשרדים של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, והמפגינים נשאו כרזות גם נגד הכיבוש האמריקאי של עיראק והמדיניות של הנשיא בוש


נובמבר 2003, שלטים נגד בוש לרגל ביקורו בלונדון, לקראת הפגנה נגד המלחמה בעיראק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו