שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פרות הבשן הפוסט-מודרניות

הגורמים לאלימות הנוער ידועים, אבל הממשלה רק מוסיפה שמן למדורה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נמרוד אלוני
דור הררי

חדשות לבקרים זועקות כותרות העיתונים על הסלמה מסוכנת באלימות בני הנוער. עתים קשור הדבר לקבוצת בנות שהשחיתה את פניה של נערה דחויה וגזזה את שערה; פעמים אחרות מדובר בחבורת בנים שהשפילה נער במעשי סדום מחרידים; בימי הלימודים רווחת האלימות המילולית כלפי מורים והיו גם מקרים של תקיפה גופנית; בסופי שבוע, תגרות הסכינים ברחובות ובמועדונים מותירות חללים צעירים והורים שכולים; ובשגרת היום-יום כל דבר יכול להיות עילה לתוקפנות - טלפון נייד שסירבת למסור לבריונים או סתם הערה לנהג על הסכנה שבנהיגתו הפרועה.

אלימות, כהתנהגות בלתי נורמטיווית הכרוכה כמעט תמיד גם בפשיעה, לא נולדת משום מקום. יש לה בדרך כלל שני מקורות עיקריים: האחד, הקשור בגורם הכלכלי, הוא הייאוש מהסיכוי לחיים הוגנים ומכובדים; השני, הקשור באקלים התרבותי, הוא השתחררות הרסנים המוסריים, העכבות התרבותיות והמטענים החינוכיים, שמכוחם אמורה האלימות להיראות כמשהו שפשוט "לא ייעשה". עובדה זו, שלאלימות החברתית שני גורמים מרכזיים ומוכרים, היתה יכולה לשמש בידי מנהיגות פוליטית אחראית בסיס למדיניות כוללת למניעה ולצמצום של אלימות הנוער. זו יכולה היתה לכלול את ההיבט הכלכלי וההיבט התרבותי, ולהוסיף אליהם מערכה חינוכית כוללת: בחיזוק החינוך הבלתי פורמלי במתנ"סים ובתנועות הנוער, בשיקום האקלים החינוכי והסמכות הפדגוגית בבתי הספר, ובהעצמת נוכחותם ואחריותם של ההורים ביחסיהם עם ילדיהם.

הממשלה בשנים האחרונות - חרף הכתובת הזועקת מהקיר - מובילה מדיניות שאך שופכת שמן לתבערת האלימות. את העדויות למדיניותה הפושעת לא צריך לאתר במחקרים מורכבים ומלומדים: הן מככבות במהדורות החדשות ובכותרות העיתונים לא פחות מאשר העדויות על אלימותם הגוברת של הצעירים. אשר לגורם הראשון, ייאושם הגובר של צעירים מהשכבות החלשות, הרי שנה אחרי שנה אנו עדים לדו"חות של המועצה לשלום הילד, הביטוח הלאומי וגופים אחרים, שלפיהם העוני רק הולך ומעמיק והפערים החברתיים רק הולכים ומתרחבים - מה שמייצר בהכרח אלימות ופשיעה.

אשר לגורם השני, של חברה שמשחררת עצמה מהעכבות התרבותיות, הרי בשנים האחרונות אנו עדים לעלייתה של אליטה חדשה - מעין "פרות הבשן" ו"קציני ירושלים" במהדורה פוסט-מודרנית - שחבריה דוחקים לשוליים כל יראת כבוד להשכלה גבוהה, לתרבות אנינה, לשפה תקינה ועשירה, להגינות בין-אישית, לצניעות וריסון עצמי, לצדק חברתי, לטוהר מידות פוליטי ובכלל לכבוד האדם. במקום אלה השליטו עלינו נורמות בוטות של כוחנות, רייטינג וסלבריטאות: זחיחות יהירה, בטן עבה, חליפות יוקרתיות, סיגרים ארוכים, הון ושלטון, אספסוף גאה, וסוללה של פלאפונים, שומרי ראש ויחצ"נים. חילול כבוד האדם ורמיסת זכויות היסוד שלו הם המסרים העולים בחברה הישראלית מכל פינה ואתר: ממשטר האפרטהייד בשטחים, מהניצול המחפיר של העובדים הזרים, מהמסחר הזנותי בנשים, משלילת שכר של חודשים מעובדי הרשויות המקומיות, מהפקרת הפנסיונרים לחרפת רעב, ומזריקה לרחוב של צעירים אוטיסטים, מפגרים, עבריינים או אחרים, שזקוקים לרשת הביטחון החברתית כדי שלא יאבדו את צלמם האנושי.

התנאים להתגברות אלימותם של צעירי ישראל חקוקים בקיר זה זמן רב. הכתובת כבר יצאה מהקיר ופגיעותיה זועקות מכל פינה. ואילו הממשלה, כאילו להוסיף חטא על פשע, כבר מכריזה על קיצוצים נוספים בחינוך וברווחה.

ד"ר נמרוד אלוני, פילוסוף של החינוך, ודור הררי, פסיכולוג של החינוך, הם עמיתים ב"מכון למחשבה חינוכית" במכללת סמינר הקיבוצים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ