שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טיול באתרי הטבע היפים של לטביה

למטיילים בלטביה מומלץ לא להסתפק בעיר העתיקה של ריגה, אלא לצאת לפארקים, לשמורות הטבע היפות ולחופים הלא צפופים של הים הבלטי

משה גלעד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמורת גאויה
אפשר להבין מדוע מכונה האזור הזה "שווייץ של לטביה". שמורת גאויהצילום: Getty Images IL
משה גלעד

ריגה בירת לטביה נחשבת בשנים האחרונות ליעד תיירות אופנתי. העיר העתיקה של ריגה, על גדת נהר דוגאבה, מציעה למבקרים רובע עתיק שנשמר היטב גם במשך 50 שנות השלטון הסובייטי, רובע אר-נובו מהיפים ביבשת וחיי לילה סוערים עם סצינת ברים ומסעדות פעילה במיוחד. כל אלה מושכים לריגה שבצפון אירופה 2.5 מיליון תיירים בשנה.

לאורה מדניס מלשכת התיירות בעיר אומרת בצער לא מוסתר, שרק מעטים מהם עוזבים את העיר ונוסעים לבקר באתרי הטבע היפים של לטביה. לדעתה, ספטמבר הוא החודש הטוב ביותר לביקור בפארקים ובשמורות הטבע: אוגוסט חם מאוד ולפעמים גשום, יולי הוא החודש היבש ביותר, ואילו בספטמבר מזג האוויר אידיאלי לטיולי הליכה.

הכירו את מדור טיולים החדש של הארץ עם כל המידע למטיילים ולנוסעים

"חצי משטח המדינה מכוסה ביערות", מסבירה מדניס בהתלהבות. "ביניהם פזורים 2,300 אגמים. כל מי שיוצא מן העיר מוצא את עצמו במהירות ובלי שיתאמץ בלב יער ירוק, עבות ונהדר. אבל רק מעטים מהתיירים יודעים לנצל זאת". הלטבים עצמם דווקא מאוהבים ביערות שלהם ויוצאים לבלות בהם בכל הזדמנות. במרחק לא גדול מריגה אפשר לבקר, גם בטיולי יום שבסיומם חוזרים לעיר, בכמה משמורות הטבע היפות ביותר בלטביה. מכיוון ששטחה של המדינה כמעט פי שלושה משטח ישראל (65 אלף קמ"ר) ואוכלוסייתה רק כשליש מאוכלוסיית ישראל (כ-2 מיליון תושבים), אי אפשר להתלונן בלטביה על צפיפות, בייחוד מחוץ לריגה. בבירה עצמה מתגוררים 700 אלף תושבים, כמעט שליש מתושבי המדינה.

שמורת גאויה

העיירה סיגולדה מרוחקת רק 53 ק"מ מריגה, לכיוון צפון-מזרח. הנסיעה ברכבת נמשכת כשעה ו-20 דקות, בתנאים בסיסיים ביותר. המחיר בהתאם. בסיגולדה, עיירה עם בתי עץ יפים, אפשר להבין מדוע מכונה האזור הזה "שווייץ של לטביה". רכסי הרים ירוקים ומיוערים מקיפים עמק גדול, שעל שמו נקראת השמורה.

במרחק כקילומטר מתחנת הרכבת בסיגולדה ניצב מרכז המבקרים של השמורה עם לשכת מידע. ממש על ידו אפשר לבקר בטירת סיגולדה החרבה, המציעה בעיקר תצפית מראש הצוק על העמק כולו. שביל צר מוליך מהטירה אל תחנת הרכבל שחוצה את העמק - קרון כחול יחיד המרחף בגובה רב מעל העמק וחוסך למבקרים נסיעה בכביש המפותל או הליכה ממושכת מצדו האחד של העמק לצדו השני. בתחנה הסופית של הרכבל, בקצה היער, בוחרים המבקרים בשביל שבו יצעדו בשעות הקרובות.

שמורת גאויה
שמורת גאויהצילום: Getty Images IL

השביל הפופולרי (ולטענת המדריכה בלשכת המידע, גם היפה ביותר) מוליך תחילה בכמה גרמי מדרגות עץ לחלקו הנמוך יותר של העמק. לאחר כחצי שעה הליכה במעבה היער, רוב הזמן בבדידות מוחלטת, כשרק קולות של ציפורים ובעלי חיים נסתרים ולא מזוהים נשמעים ללא הרף, מגיעים לבקר בשתי מערות גדולות - גוטמאניס וויקטור. שתיהן שימשו בעבר למגורי רועים מקומיים ושתיהן נקשרות כיום לאגדות הפולקלור של האזור. כיום הן מכוסות כתובות, חלקן בנות 500 שנה. בפתח אחת המערות ניצב קשיש ובידו חליל צד כסוף. אף שהייתי הצועד היחיד בשביל ושום מבקר אחר לא נראה באופק, הוא התעקש לנגן את כל הרפרטואר המגוון שלו, גם את "ירושלים של זהב".

המשכו של השביל מוביל ליעד הבולט ביותר במסלול זה: טירת טוראידה. ההליכה מתחנת הרכבת נמשכת כשעה וחצי, רובה במסלול לא מאמץ, חוץ מהשלב האחרון הכולל טיפוס של כמה מאות מטרים על הגבעה שבראשה ניצבת הטירה. בפתח הטירה מקבלות את פני המבקרים שתי גברות בשמלות מסורתיות, שנראות חלק בלתי נפרד מן המוצגים בטירה.

החלק המהנה ביותר בביקור בטירה, שימיה היפים חלפו כבר לפני כ-400 שנה, הוא טיפוס לראש מגדל האבן העגול. ממרפסת התצפית שבראש המגדל אפשר לראות היטב את מבנה הטירה, את הסביבה הקרובה ואת העמק כולו, שבו נפגשים שני נהרות.

במרחק לא גדול מהטירה ניצבת כנסיית עץ קטנה ולצדה מצבה לזכרה של "הוורד של טוראידה" - יפהפייה מקומית שעל פי הפולקלור נרצחה בידי מאהב קנאי חמוש, שלא יכול היה לסבול את אהבתה לגנן הטירה התמים. בהמשך השביל, במרחק הליכה קטן מהטירה, נבנה גן פסלים שמוצגיו פזורים בין העצים ועל כר דשא גדול.

מצדה האחר של הטירה פועל מוזיאון כפרי, שבו יכולים המבקרים לראות איך חיו כפריים באזור לפני כמה מאות שנים, אילו בעלי חיים גידלו וממה התפרנסו. מבוכה מסוימת נגרמת כשמתברר שקשה קצת להבחין בין בתים שמתארים את אורח החיים במאה ה-17 לבין בתים רגילים, שבהם מתגוררים כיום עובדים מקומיים, שמגדלים בדיוק אותם בעלי חיים ובשיטות שההבדל בינן לבין אלה העתיקות אינו ניכר לעין לא מקצועית. המסקנה הפשוטה היא שמעט מאוד השתנה באזור טירת טוראידה ב-300 השנים האחרונות.

אפשרות פשוטה ונעימה היא לשוב לסיגולדה באוטובוס שיוצא סמוך לטירה. הנסיעה נמשכת רק כעשר דקות. כל ההליכה במסלול זה נמתחת על פני כ-7 ק"מ ונמשכת, כולל הביקור בטירה, כארבע שעות בקצב אטי. מסעדה, בית קפה וחנות מכולת אפשר למצוא בעיירה סיגולדה וליד הטירה, בדיוק מול תחנת האוטובוס. מידע מקיף על הפארק אפשר למצוא באתר www.gnp.lv.

שמורת קמרי וחוף יורמאלה

רצועת החוף יורמאלה, כ-20 ק"מ ממערב לריגה, היא קצהו של פארק קמרי. יורמאלה הוא שם לקובץ של כפרים ועיירות ששוכנים כולם סמוך מאוד לקו החוף. לכאן מגיעים בקיץ תושבי ריגה כדי לנפוש בים הבלטי.

שמורת קמרי
שמורת קמרי, ממערב ליורמאלה, מכילה שפע עצום של יערות עצי מחט, שטחי שיחים נמוכים וכמה בצות שמשתרעות עד לחוף הים החוליצילום: Getty Images IL

הנסיעה ברכבת נמשכת כחצי שעה וכפרי יורמאלה הם כיום בעיקר פרוור של הבירה. בתקופה הסובייטית זכה האזור הזה לפריחה גדולה. יותר מ-300 אלף מתושבי ברית המועצות הגיעו לכאן בכל שנה, כדי לבלות את חופשת הקיץ על חוף הים. רבים מהבתים בסביבת הכפר מאיורי נראים סגורים גם בעונה החמה. ברחובות הראשיים פועלים אמנם בתי קפה רבים, אבל קשה מאוד לדמיין כאן צפיפות. חופי הים ארוכים, חוליים, יפים להפליא ובעיקר נטושים. במשך כמה שעות אפשר לשוטט כאן בין הדיונות, בשבילים שיורדים מהיערות ומגיעים לא רחוק מקו המים, בלי לפגוש נפש חיה. קו החוף הלטבי אינו ארוך במיוחד (494 ק"מ) ובאזור יורמאלה מקפידים מאוד על ניקיונו ושימורו.

שמורת קמרי, ממערב ליורמאלה, מכילה שפע עצום של יערות עצי מחט, שטחי שיחים נמוכים וכמה בצות שמשתרעות עד לחוף הים החולי. הצירוף בין עצי המחט לדיונות החוף מוזר מאוד לעיניים ישראליות. מרכז המידע של השמורה נמצא בכפר קמרי. מלשכה זו יוצאים כמה מסלולי הליכה קצרים שחוצים את היערות וכמה נהרות מקומיים ולא גדולים. חלק משביל ההליכה הוא מסלול גשרוני עץ שהונחו במיוחד לנוחות המטיילים. צפרים וחובבי בעלי חיים אחרים ירוו נחת בעיקר באזור אגם קנייריס הסמוך. הנסיעה חזרה מקמרי לריגה נמשכת כ-40 דקות בלבד, והקרבה הזאת לעיר מושכת לכאן בסופי שבוע רבים מתושבי העיר. מידע על השמורה אפשר למצוא באתר: www.kemeri.vdc.lv.

פארק סליטרה

במרחק כ-100 ק"מ נסיעה צפונה מקמרי, בקצהו של כף קולקה, שוכן פארק סליטרה. הנוף כאן דומה מאוד לזה שבקמרי, אלא שהריחוק והבידוד משרים על אזור קולקה אווירה שונה, פראית הרבה יותר.

קולקה
הריחוק והבידוד משרים על אזור קולקה אווירה שונה, פראית הרבה יותרצילום: Getty Images IL

מרכיבי הנוף העיקריים הם שילוב של דיונות חול לבנות עם יערות עצי מחט לא צפופים. הפארק מכיל שבעה כפרי דייגים קטנים ואוכלוסיית האזור מכפילה את עצמה בימי הקיץ כאשר עשירי ריגה מגיעים לאכלס את הקוטג'ים שלהם. הבידוד היחסי של אזור הפארק מאפשר לראות כאן צבאים, איילים ובעלי חיים נוספים. בנדידת האביב חולפים בשמי האזור מיליוני עופות נודדים שהופכים את השמורה למוקד משיכה חשוב לצפרים. מידע נוסף על הפארק אפשר למצוא באתר www.slitere.gov.lv.



חוף מאיורי ביורמאלה, לטביה. במשך כמה שעות אפשר לשוטט כאן בין הדיונות, בשבילים שיורדים מהיערות ומגיעים לא רחוק מקו המים, בלי לפגוש נפש חיה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ