בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאחז ועוד מאחז - כך יוצרים בגדה "רצף התיישבות" יהודי

תגובות

מפת מאחזים מקשרים בין התנחלויות ביהודה ושומרון

עד לפני שנים אחדות היתה ההתנחלות הקטנה חרשה, שבגוש דולב-טלמונים במערב השומרון, מוגדרת כמאחז. על הגבעה הנישאת לגובה 780 מטר חיות כיום כ-30 משפחות, וניתן להשקיף ממנה ביום בהיר על קו החוף. משה יעלון, בהיותו סגן רמטכ"ל, רצה מאד לתפוס את הגבעה האסטרטגית הזאת. גם המתנחלים רצו בה, לא רק בגלל חשיבותה הביטחונית, אלא גם כחוליה מקשרת יחד עם מאחזים אחרים בין טלמון שבדרום לבין נחניאל שבצפון. יעלון המליץ באותה התקופה לאיישה באזרחים או בחיילים.

וכמו בסיפור הקמתם של מאחזים רבים אחרים ברחבי יהודה ושומרון היה גם כאן אריאל שרון ההוגה והמבצע. הימים, ימי שרון במשרד התשתיות, ואנשי היישובים בגוש טלמונים-דולב הזמינו את השר לסיור באזור. שרון מחליט לצרף אליו את מאיר פרוש, אז סגן שר שיכון, ופמלייה של פקידים. ליד בריכת המים בטלמונים, פונה שרון ליועץ המשפטי אחז בן ארי, ומצביע על הגבעה החשופה ממזרח: "זה מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. צריך לתפוס את הגבעה הזאת. אנחנו נבנה שם קודם כל בריכת מים". אנשי מקורות שניצבו לצידו של שרון, ניסו להסביר שהמקום גבוה מדי ושיש בעיה של לחץ. אבל שרון הנחה בתקיפות: אני סומך עליכם. תפתרו את הבעיה".

אחר כך פנה שרון למתנחלים והסביר, ספק בצחוק ספק ברצינות: "על בריכת המים תציבו שומר. השומר יחוש בוודאי בבדידות. הוא יתחתן ותהיה לו משפחה. הילדים צריכים חברה. יבואו משפחות נוספות. אחר כך יהיה מניין. המניין צריך בית כנסת. הנשים צריכות מקווה. הילדים צריכים גן ופינות נוי. כך נהפוך את מצפה חרשה ליישוב".

בתוך כמה שנים הפך התרחיש של שרון למציאות. בתקופת ברק אמנם הוקפא פיתוחו של המאחז, אבל בנימין בן אליעזר, שר הביטחון בממשלת שרון הראשונה, הפשיר אותו. סיפור חרשה אינו מקרה בודד. גבעות מקשרות ושולטות מסוגה של חרשה, נתפסו ויושבו הן במקומות אסטרגיים כמו הר ארטיס או מגרון - הסמוכים לבית אל, והן במסגרת רצפים יהודיים כחוליות מקשרות בין התנחלויות וגושי התנחלויות בכל רחבי יהודה ושומרון.

המאחזים הללו הוקמו כמאחזים שתפקידם ליצור רצף יהודי ולחבר לאורך עורקי תנועה בין התנחלויות מבודדות לבין גושי התנחלויות. המטרה המוצהרת: הצלה מפני פינוי עתידי של ההתיישבות המבודדת יחסית וחיבורה, באמצעות המאחזים, אל גושים גדולים, או אל גושים קונצנזואליים יותר. במאחז מקשר מן הסוג הזה מתגוררים כיום לכל היותר כמה עשרות משפחות. לעיתים מדובר במשפחות בודדות בלבד, אבל הקרקע, או הדרך שעליה שולט המאחז, הם הסיפור האמיתי.

הדוגמה המובהקת ביותר לכך הוא אזור איתמר, או "איתמר רבתי", כפי שמכנים המתנחלים את שרשרת מאחזי איתמר. מראה המאחזים באיתמר ומה שביניהם דומה לכפר חקלאי גדול, על טהרת העבודה העברית. רבים מאנשי המאחזים של איתמר התמחו בגידול ירקות אורגניים. אחרים מגדלים צאן, סוסים ובקר. חלק אחר של תושבי איתמר ומאחזיה עוסק בחינוך, אם במסגרת תלמודי התורה, או במסגרת הישיבות הפזורות באזור. באיתמר חיים לא מעט בעלי תשובה, חלקם מהמושבה כנרת וממקומות אחרים בהתיישבות העובדת. אחרים משתייכים לחסידות ברסלב.

לאורך שורת המאחזים, ששה במספר, סללו תחילה המתנחלים דרך עפר הנמשכת עד גיתית שבבקעת הירדן. במסגרת הסכם המאחזים, שהושג בשנת 2000 בין מועצת יש"ע לראש הממשלה ברק, הוכשרה שרשרת מאחזי איתמר. ברובם כבר קיימים היום בתי קבע. דרך העפר שנפרצה לפני שש שנים, נכבשה ונסללה. תוכנית הענק שאישר ברק לאיתמר כללה 6,000 דונם. רק מאחז אחד, גבעת החי"ל, נותר מחוץ לגבולות תוכנית המתאר, והועתק פנימה. שאר המאחזים נותרו על מקומם. המזרחי שבהם, גבעה 777, נמצא כ-7.5 ק"מ מיישוב האם איתמר. באיתמר מקווים שהקשר עם הבקעה, הנמצאת קרוב ליותר לקונצנזוס, יסייע להם כאשר יקבעו גבולות הקבע.

התנחלויות נוספות בגב ההר המבקשות להתחבר לבקעה הן שילה ושבות רחל, ההתחברות נעשית באמצעות המאחזים הוותיקים אחיה ועדי עד. ההתנחלות אלון מורה שולחת זרוע מזרחה דרך נקודה 792 (החווה של סקאלי). ממזרח לגוש פלשתיני גדול (שטח אי, שבשליטה פלשתינית מלאה) שבמרכז השומרון נמצאות שלוש התנחלויות: עלי, מצפון; מעלה לבונה, ממערב; ושילה ממזרח. בשנים האחרונות הוקמה שרשרת של מאחזים, המחברת את שלושת ההתנחלויות מצפון לדרום במעיין חצי עיגול: נוף הרים, פלגי מים, הקרון, גבעת הראל והרואה. במקרה זה מדובר בניסיון ליצור גוש קרקעי גדול בשליטה יהודית, בתקווה לחברו בעתיד אל שבות רחל וששת מאחזיה (אחיה, עדי עד, אש קודש, הבית האדום, גבעה 805 וגבעה 704).

"מאחז מקשר" אחר הוא נופי נחמיה, המחבר לכאורה בין רחלים לבין אריאל. בדיון בלשכתו הגדיר בעבר שרון את המאחז הזה כמאחז בעל חשיבות אסטרטגית. על פי תפישת המתנחלים, גם לחוות גלעד תפקיד מקשר - החווה נמצאת במחצית הדרך בין קדומים ליצהר (בתוך מסדרון בין שני אזורים המוגדרים כשטחי בי). תפקיד מקשר יש גם למאחזים רמות גלעד ואלוני שילה, המחברים בין קרני שומרון לבין עמנואל.

מגרון וגבעת אסף מוגדרים אף הם על ידי המתנחלים כמאחזים אסטרטגיים ומקשרים. מגרון נמצא על הר נישא, תופס צומת שממזרח לו נמצאות ההתנחלויות מכמש וכוכב השחר, ממערב נמצאות ההתנחלויות פסגות וכוכב יעקב. מדרום למגרון נמצאת ירושלים. המאחז גבעת אסף מעבה את הנוכחות היהודית בדרך שבין ירושלים לעפרה

באזור דרום הר חברון, לאורך הקו הירוק הדרומי, מתוח כביש המחבר את אזור סוסיה ממזרח לאזור ההתנחלות שמעה ממערב. גם על הכביש הזה, שאין לאורכו אוכלוסייה יהודית, הקימו המתנחלים "מאחז מקשר" בשם עשהאל. כביש דומה, ריק מנוכחות יהודית, נמתח מקרית ארבע דרומה לאזור ההתנחלות כרמל בדרום הר חברון. על הכביש הזה הוקם המאחז שדה כלב, ונעשה ניסיון להקים מאחז נוסף בצומת זיף, שכינויו גבעת האנטנות. הנקודה הזאת, שבה נהרגו בטעות מאש כוחותנו לפני כשנה וחצי המאבטח יהודה בן יוסף והחייל יואב דורון, נועדה לחבר את ההתנחלויות פני חבר ובית חגי (שמדרום לקרית ארבע) עם אזור מעון. המתנחלים עדיין לא ויתרו על התוכניות להקים את גבעת האנטנות מחדש.

רוב המאחזים שהוקמו באזור גוש עציון הם בעלי אופי מעבה, אבל גם שם ניתן למצוא מאחזים מקשרים. אחד מהם הוא מאחז דרך האבות. חודשים ספורים לאחר עלייתו על הקרקע, הסביר הרב יעקב מדן מאלון שבות, כי "עלייתן של משפחות למאחז בדרך האבות שמה קץ לניסיון של חמולה בדווית לחלחל אל תוך השטח שבין היישובים בגוש עציון, כדי לתקוע טריז ביניהם, וביום פקודה להפרידם זה מזה...המאבק נגד התפשטותם של הערבים מתחת לנווה דניאל עלה לנו בזמנו במספר מעצרים וחבטות בשוטרים אך המחיר היה כדאי. התפשטותם נבלמה...נוצר רצף בין אלעזר לנווה דניאל, ושליטה ישראלית על דרך האבות". דברי הרב מדן שפורסמו בכתב העת "נקודה" שמוציאים המתנחלים, הם כל תורת המאחזים על רגל אחת. היום מתגוררים במאחז דרך האבות עשרות משפחות ובמקום כבר ישנה בניית קבע. איש אינו מעלה כיום על הדעת לפנות הנקודה, שכבר מכונה שכונה.

עדי מינץ, שהיה עד לפני חודשים אחדים מנכ"ל מועצת יש"ע, אמר לה"ארץ" כי "לאורך שנים סבר הדרג המדיני, שרצוי וניתן ליצור את הרצפים ההתיישבותיים הללו. המאחזים", אמר מינץ, "אינם נוער גבעות. מדובר בתכנון מדוקדק. בתפיסה של מקומות אסטרטגיים. המאחזים תואמו עם ראש הממשלה. ישב מי שישב עם שרון ואמר לו: 'הנקודה הזאת אסטרטגית וחשובה'. ראש הממשלה חזר אליו אחרי כמה ימים ואמר לו: 'אתה צודק, זאת נקודה חשובה. צריך לתפוס אותה'. המאחזים כולם עלו בתיאום עם הדרג המדיני. הדרג המדיני ידע עליהם. זה היה התהליך. אפילו בן אליעזר, כשר ביטחון אצל שרון, קלט את "רוח המפקד", התיישר, אישר, והנחה את המערכת לשתף פעולה. לכן הליך האישור והרישוי של מרבית המאחזים יצא לדרך". "בשלב מסוים", הוסיף מינץ, "שרון הפך את עורו ושינה את גישתו במאה ושמונים מעלות. באותו שלב, המערכת חדלה לשתף פעולה, אבל בשטח כבר היו מאה מאחזים, חלקם מאושרים, חלקם בתהליכי אישור. הכל היה מתואם. אנחנו לא פורעי חוק ולא היינו האיש הרע בסיפור הזה", סיכם מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר.

נדב שרגאי



המאחז מגרון, דצמבר 2003


המאחז גבעת אסף, נובמבר 2003



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו