בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלמארי ובקלאווה על הקו הירוק

120 שנה למלון אמריקן קולוני

תגובות

שאלה מתחום הנימוסים וההליכות: איך מברכים את מי שכבר הגיעו עד מאה ועשרים שנה? אולי באמת עדיף היה למלא פינו יין לבן ולפסוע ביום שלישי בערב אל תוך הגן המרהיב שבלב מלון אמריקן קולוני במזרח ירושלים, ואז לתת לנושאי הברכות המנוסים לומר את דברם.

ראשון עלה לדוכן המנהל הנוכחי של המלון, פייר ברקלה, שווייצי גבוה, סמוק ובוהק מהתרגשות או מהחום. הוא בירך את האורחים הרבים ומיד התנצל בשמו של שר החוץ הפלשתינאי נביל שעת, שנבצר ממנו לבוא לחגיגות ממש ברגע האחרון, אבל הנה הוא שלח מברק שבו הוא מברך את המלון על ש"יצר אווירה של שיתוף פעולה, דיאלוג ואפילו משא ומתן".

אחרי שברקלה גמר להקריא את המברק הוא ביקש לברך את האורחים המיוחדים, חברי קבוצת הכדורגל של סכנין, אבל אלה עוד לא הגיעו, אז בינתיים הוא סיפר שבדיוק לפני 120 שנים הוקם המבנה המקורי, שבחצרו מתקיימת היום המסיבה, ולכן "השארנו כמה חדרים פתוחים, ולא, ג'רמי, זה לא למה שאתה חושב", אלא כדי שיהיה אפשר להתרשם מהפתיחות, מקבלת הפנים ומהמשפחתיות שבה מקבלים פה אורחים, ערבים ויהודים כאחד, ש"יושבים, מפטפטים ומחליפים רעיונות". זו בעיניו המשמעות האמיתית של אמריקן קולוני, שנבחר זו השנה השנייה ברציפות למלון הטוב ביותר במזרח התיכון על ידי מגזין התיירות "קונדה נסט טראוולר", ומועמד השנה לפרס המלון הטוב ביותר בישראל לשנת 2004 שמעניקה תעשיית התיירות הבינלאומית בטקס "World Travel Awards", "כך שבסך הכל יכול להיות רע יותר", סיכם המנהל את נאומו, ובירך את אורחיו המיוחדים, חברי קבוצת הכדורגל של סכנין, אף שאלה טרם הגיעו, והזמין לבמה את שר התיירות של מדינת ישראל, גדעון עזרא.

זה עלה לבמה ושיתף את הקהל במחשבותיו: "אני מקווה שהטלוויזיה תראה את המקום הזה", אמר. "אני חושב שזה אחד המקומות היפים בירושלים, זה תענוג בשבילי להיות כאן. זאת לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה שאני כאן. אני חושב שלירושלים יש חשיבות בעולם לנוצרים, ליהודים ולמוסלמים. צחקתי כשסיפרו לי שהמייסד של המלון בא משיקגו כי הוא רצה קצת שלווה. אני חושב שאולי הוא לא היה בא היום".

אחרי שכולם עיכלו, פחות או יותר, את מחשבותיו של כבוד השר, הוזמנה לבמה ולנטיין וסטר, מצאצאיו הישירים של מייסד אמריקן קולוני ובעלת המלון, צעירה בת 93 שטוענת ש"הבעיה עם להזדקן היא שאת שוכחת. והיום בבוקר שכחתי למה נערכת כל החגיגה הזאת, עד שבסוף נפל לי האסימון". המקום הזה, המשיכה, הוא לא רק מלון. "אנחנו יושבים בדיוק על הקו הירוק, אבל אנחנו לא קשורים לשום קו. כי כשנכנסים לכאן מיד אתם משליכים את העוינות, אתם נרגעים ונהנים, ואנחנו עוזרים לכם ליהנות. כמובן, אתם צריכים לשלם על זה", היא אמרה למצהלות הקהל, פישפשה בין דפיה וציינה שדיברה מספיק, ואז נזכרה בעוד משהו וחזרה למיקרופון והוסיפה, "אני מקווה שכולכם תהיו פה אתי לחגוג גם 150 שנים למלון".

את אמריקן קולוני הקים חמיה של ולנטיין. הורשיו סאפפורד היה בן למשפחה נוצרית אדוקה ששורה של טרגדיות גרמה לו ולמשפחתו לעזוב בסוף המאה ה-19 את עיר הולדתם שיקגו ולעקור לירושלים, שם הקימו עם קבוצה של חברים קהילה קטנה, שנודעה בנדיבותה. לאחר כמה שנים הצטרפה לקהילה הזאת קבוצה של צליינים משוודיה, והחבורה המורחבת נזקקה לבית גדול יותר. היא רכשה את בית המידות שהקים רבאח אל-חוסייני לארבע נשותיו. עד מהרה נהפך המקום לאכסניה, ומאוחר יותר למלון בעל סטנדרטים גבוהים של אירוח.

היום המלון חבר באיגוד המלונות המפוארים הבינלאומי Relais & Chateaux, אבל לפני הרבה שנים, ב-1902, כבר נהג לשלוח לשם הברון יוסטינוב, בעליו של פארק הוטל ביפו, את אורחיו שביקרו בירושלים. ביום שלישי השבוע עמד בחצר המלון איגור יוסטינוב, נינו של אותו ברון (ובנו של השחקן הנודע פיטר יוסטינוב). "אומרים שהחקלאות תאחד בין אנשים. אז עכשיו אני אלך לחפש לי מעדר ואראה לכם מה אפשר לעשות עם חקלאות", אמר האיש בחליפה אפורה ועניבה ורודה, ואותה רעמת שיער כמו זו שהיתה לאביו. הוא אחז במעדר אדום והטיל קצת עפר על שורשיו של עץ זית בן 120 שנשתל לציון יום ההולדת למלון.

אחרי הטקס הזה עלה ודיבר גם שמעון פרס, שעמד על חשיבותו של אמריקן קולוני כאתר שבו החלו הפגישות בין ישראלים לפלשתינאים, שהובילו לשיחות שהסתיימו בהסכם אוסלו. "המלון הזה מייצג את העתיד של המזרח התיכון, לא את העבר", אמר. "אנחנו מודים לאמריקן קולוני שהיה יותר ממלון".

ואז בא ונשא דברים עוד איש הקשור ממש-ממש לעתידו (הטמון בעברו) של המזרח התיכון, הלוא הוא טריה לארסן, שליח האו"ם למזרח התיכון. הבניין הזה, הוא אמר, "הוא לא רק מלון ומקום היסטורי, זה מוסד פוליטי. מקום שאתה יכול לטהר בו את גופך ואת נפשך. לחלקנו זה בית שני, מקדש לעיתונאים, דיפלומטים ומרגלים". אחר כך מישהו נתן בידו גליל כסוף וגדול, והשליח הנורווגי נופף לראווה והכריז על מה שהוא מכניס לתוכו: "כאן יש לנו ה'הראלד טריביון' של היום, כאן ה'ג'רוזלם פוסט', קלטת וידיאו שבה מצולם המלון, גלויה, מפה של ירושלים, ומכתבים של שעת, פרס ושלי, שאת תוכנם נדע רק בעוד 50 שנים" - כשכמוסת הזמן שאותה טרח לארסן לקבור במרץ לצד עץ הזית ששתל יוסטינוב תיפתח סוף סוף.

תם הטקס והאורחים הרבים החלו לטייל בחללו המקסים ממש של המלון הזה. הם נכנסו לחדרי האירוח הפתוחים, מיששו את המיטות ואת חדרי האמבטיה שבתוכם פירקדו את גופם וינסטון צ'רצ'יל ולורד אלנבי, לורנס איש ערב ובן דמותו הקולנועי פיטר אוטול, ג'יין פונדה ובוב דילן, אינגריד ברגמן וג'ורג'ו ארמאני - אילו רק הקירות יכלו לדבר.

אחר כך היה אפשר להחליף מלה עם ולנטיין וסטר (כולם קוראים לה ואל), שאמרה שמבחינתה "זה היה ערב מרגש מאוד, אתה מבין, זה מפעל החיים שלנו, זה הבית שלנו, זה הכסף שלנו"; או עם איגור יוסטינוב שנשאל אם גם הוא שחקן כמו אביו. "לא, אני פסל", הוא ענה. "אני עובד בברונזה. יש לי פסלים ממש קטנים וגם גדולים מאוד. היום אני גם עסוק מאוד בקרן הצדקה על שם אבי, שאתו כבר נטעתי כאן עץ בשנות ה-80, זה הדקל הזה", הוא הצביע על גזע תמיר הניצב בחצר. והיה אפשר גם להחליף מלה עם עבד אל-כארים, השף הראשי של אמריקן קולוני שנשען על הבר בצד ובידו כוס משקה. "תודה לאל זה נגמר", הוא נאנח, "אתמול עבדנו כמעט 20 שעות ברציפות. הכנו 60 סוגי סלטים, ואני לא מדבר אתך על הדגים והבשר".

אז באמת היה אפשר סוף סוף להתפנות ולמלא את הצלחת בכיבוד: פואה גרא או פאטה כבד, סלמון מעושן או גראבדלאקס, שרימפס או קלמארי, קוקי סן ז'אק או טונה, שווארמה או רוסטביף או עוף, סושי או עלי גפן ממולאים, פסטה או אורז, פלאפל או קובה, שלא לדבר על 60 סוגי סלטים וקינוח של פוטיפורים או בקלאוות, עוגות קצפת או מרציפנים. כך אפשר היה לשבת בגזוזטרה המקושטת של אמריקן קולוני, להתעטף בצלילי הרביעייה הקאמרית שניגנה ברקע, לשקוע בבליל השפות: אנגלית וצרפתית, ערבית ועברית, להתערבב בין אנשי דת ועיתונאים, דיפלומטים ומרגלים, להתבונן בנוף הירושלמי ולהרגיש לרגע איך הייאוש נעשה יותר נוח.



שליח האו"ם טריה לארסן וכמוסת הזמן של אמריקן קולוני, ביום שלישי. הבניין הזה, הוא אמר, "אינו רק מלון ומקום היסטורי, זה מוסד פוליטי. מקדש לעיתונאים, דיפלומטים ומרגלים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו