תמונות המאה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קטגוריית מחאה
צילום: אלי הרשקוביץ
אלכס ליבק, הארץ
אלכס ליבק, הארץ

תערוכת צילום עיתונאי לכבוד 100 שנים לעיתון "הארץ"

אוצר: אלכס ליבק

אסופה רחבה מהתערוכה תוצג בסינמטק חיפה, בין התאריכים 23.02-23.01

25.04-25.12 אסופה קטנה יותר תוצג באולם העיתונות בבית אריאלה, בין התאריכים

סינמטק חיפה: שדרות הנשיא 142, חיפה

בית אריאלה: שדרות שאול המלך 25, תל אביב יפו

שעות הפתיחה בהתאם לשעות הפעילות של כל מקום

כניסה חופשית


התמונות הודפסו דיגיטלית במכונת HP אינדיגו

המוסף לילדים של עיתון ״הארץ״, ״הארץ שלנו״, שיצא לאור בשנות ה-50, גילה לי בצעירותי שלצילום יש ערך לא פחות מאשר לטקסט. בנימין תמוז, שהיה עורך השבועון, פרסם בו מדי שבוע כפולה של תצלומים נבחרים בנושאים שונים, שכותרתם: ״לראות, להביט ולהתבונן״.

התערוכה שלפנינו מציגה עשרות בודדות של תמונות ונגטיבים מבין אלפים רבים שפורסמו בעיתון "הארץ" במשך 100 שנות קיומו. זו אינה תערוכת צילום הכוללת בהכרח את מיטב התצלומים שהתפרסמו בעיתון לאורך השנים. האפשרות של תערוכה כזו עלתה בתחילת הדרך, אבל עד מהרה ויתרנו עליה, בין השאר בגלל קוצר זמן ועניינים טכניים כמו זכויות יוצרים ואיתור נגטיבים.

בסופו של דבר, בחרנו להציג את רוח העיתון כפי שהיא באה לידי ביטוי דרך הצילום ותוך כדי כך להראות את המעמד החשוב שתופס הצילום בעיתון היום - לעומת העבר. במשך 50 שנותיו הראשונות של העיתון היומי התצלומים לא העידו על מגמות העיתון. ניתן לקבוע, בהכללה, כי עד לשנות ה-70 היו התמונות בעמודי החדשות אילוסטרציה יבשה לטקסט.

הצלם ידע מה העורך רצה: תצלום ניטרלי, בלי פרשנות אישית. הצלם נדרש לשכפל את האירוע ולא להציג את הזווית האישית שלו. איכות הדפוס היתה גרועה, והצילום היה ברירת מחדל לאילוסטרציה. שנים ארוכות הסתייעו העורכים בצלמים שונים ומזדמנים ובסוכנויות הידיעות. אותם תצלומים התפרסמו לא פעם גם בעיתונים המתחרים.

מסוף שנות ה-60 חל שינוי ביחס לחשיבות התמונה בעיתון. העורכים הכירו בערך המוסף של הצילום. תחילה בכתבות ורק מאוחר יותר בסיקור חדשותי. שינוי נוסף, משמעותי יותר, ניכר בשנות ה-70, אחרי מלחמת יום כיפור ועם התעצמותו של הסכסוך עם הפלסטינים. אולם ההסתכלות על הצילום כחלק מהותי בעיתון החלה בשנות ה-80, בעיקר בשל כניסת הדפוס הצבעוני והמשוכלל, שבאמצעותו הודפסו גם עמודי החדשות.

עם פריחתם של המוספים השונים ניתנה לצלמים האפשרות להציג את ייחודם ואת ראייתם האישית, בעיקר בכתבות. הצילום קיבל מעמד שווה ערך לטקסט ולעתים אף האפיל עליו. בשנות ה-90, לראשונה, החלו לעבוד בעיתון צלמי מערכת, שהפכו לחלק בלתי נפרד מצוות העיתון.

הצלמים עצמם החלו, יותר ויותר, לבחור את התמונות שהתפרסמו. מעורבות הצלם בבחירת התמונה בעיתון ״הארץ״ היתה רבה, והיא עדיין גדולה יותר מאשר בעיתונים אחרים בארץ. השדרוג במעמדו של הצילום ב״הארץ״ הגיע לשיאו כאשר הוא הפך לנושא עצמו, בטורים צילומיים או בסדרות תיעודיות שכמה מהן מוצגות כאן.

צלם העיתונות המכסה אירועים חדשותיים חייב תוך כדי סיקור האירוע גם לדווח, אבל פעמים רבות גם להביע דעה. שלא כמו העיתונאי, הוא מוגבל לזמן שבו הוא נוכח מול ההתרחשות. בעוד העיתונאי או הפובליציסט יכולים להתרשם, לחשוב ולערוך את מחשבותיהם גם אחרי האירוע, צלם העיתונות צריך - בשבריר שנייה ותוך כדי ההתרחשות - לזהות את התמונה שתהיה גם טובה וגם תשקף את השקפת עולמו.

אין צילום אובייקטיבי. תמונה טובה משקפת את נקודת מבטו של הצלם. אבל יכול הצלם להיות המוכשר והמצוין מכולם, בעל השקפה תרבותית ופוליטית נאורה ומוסרית, אבל ללא כלי תקשורת שיפרסם את תמונותיו אין להן כל ערך. החותם האישי של הצלם מקבל בעיתון ״הארץ״ במה ייחודית בנוף התקשורת המקומית.

אלכס ליבק

קרדיטים:

אוצר: אלכס ליבק | הפקה: שני כהן | תחקיר ויזואלי: שני כהן, חיים טרגן, נירית מטרני וצוות ארכיון הארץ | הגהה: אבי בבליקי |פיתוח: גיא גולדפלד | עיצוב: אביטל אשתר, ניצן סלינס, בני דניאל, אלעד סמחיוף | מנהלת פיתוח תוכן ממותג: טלי קושניר | מפיקת פרויקטים שיווקיים: מור לוי | מידול, תכנון והצבת תערוכה: דוד חקי | מסגור: אקספרסיה | תליית תערוכה: קובי כהן, האופרה הישראלית | תודות מיוחדות: אפרת לבני, ליסה פרץ, נעמי שם טוב, אריק סופר, מיכל מרכוס, קרן יקולב | לאופרה הישראלית: צח גרניט ובן פלוטקין | בשיתוף HP Indigo division

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ