ללכוד את הרגע שבו עושים עיתונות: יום ולילה במערכת "הארץ"

דניאל צ'צ'יק

הינך עוקב בהצלחה אחרי דניאל צ'צ'יק.

ניתן לראות עדכונים על כתבות חדשות בעמוד הארץ שלי

18.06.2019 09:37 עודכן ב: 17.03.2021 17:19

העיתון נוחת בדלת, כמו הצהרה שיום חדש הגיע. במכה הוא נוחת, אסרטיבי.

אני מוריד את הגומיה, קורא את הכותרת הראשית, מדפדף ועובר ל"גלריה", מציץ בכתבות וצילומים של קולגות, כתבות מתורגמות, ספורט, תרבות ושוב לחדשות. כמו צחצוח שיניים ושטיפת פנים, קרוב ל-30 שנה שהעיתון נוחת אצלי בדלת, וקרוב ל-20 שנה שאני חלק מהמערכת שלו. הרבה השתנה במשך השנים הללו - למעשה כל המדינה שינתה צורה - וגם העיתון שינה פורמטים. עולם אנאלוגי התרחב והפך לדיגיטלי.

קצב העבודה גבר, רוחב הפך לאורך, מדור החליף מדור, נייר שונה. אך למרות כל השינויים, בכל פעם שהעיתון נוחת התחושה זהה: עם הרעש של העיתון הנוחת בחוץ, היום התחיל - השמש הישראלית זורחת, האוויר עדיין קר אך יתחמם במהרה, העיתון בידי והכל בסדר.

היום עובר, שמש חוצה את השמים, העיתון והכותרות שנראו הרות גורל מתפוגגים ומפנים מקומם לסיפורים חדשים, לחשיפות חדשות, לפרשיות, ניתוחים ואירועים. מחר בבוקר כבר יעטפו דגים עם העיתון הזה. שיעור בפרופורציות, הכל עובר ויעבור, אבל העיתון, בשאיפה, ימשיך לנחות בכניסה לדירה, לסמן לי את תחילתו של יום.

לכבוד חגיגות 100 השנה ל"הארץ", החלטתי לקחת על עצמי משימה - לתעד את מרחב העבודה שעדיין מרתק אותי: המערכת שקטה לרוב, אך עובדת בקצב אינטנסיבי, מערכת שכל יום ויום צריכה להפיק עיתון, ואיכשהו כמו נס, הוא מופק ויוצא שוב ושוב.

סיירתי בחדרים, בבית הדפוס של העיתון בשעות הקטנות של הלילה, פגשתי את יפה (מנהלת עובדי הניקיון) בוקר אחד לאחר שבמשך שנים, חוץ מלהחליף איתה חיוך במסדרון, לא יצא לי לדבר אתה אי פעם, יצאתי עם צלם וכתבת לתעד את עבודתם החשובה, וצילמתי את הנוף הסובב.

חיפשתי 24 פריימים שמראים קצת את המתרחש, את הדברים שהיו והשתנו. מערכת ללא הפסקה.