האם עורך "הארץ" ב-2119 ימשיך לצטט מהתנ"ך

העולם זינק קדימה במאה האחרונה והעתיד צופן חידושים אדירים, אבל המין האנושי עדיין זקוק לסיפורים על אלוהים שעושה נסים, כסף שמביא אושר וחוק ומשפט שמנצחים את הכאוס. האם קוראי "הארץ" ב־2119 יקראו סיפור שונה?

אלוף בן
אלוף בן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה מחזיק בלוחות הברית
משה מחזיק בלוחות הבריתצילום: Getty Images
אלוף בן
אלוף בן

בעולם שהכירו קוראי הגיליון הראשון של "הארץ" ב-1919 היו כבר מטוסים ומכוניות, מוצרי פלסטיק ושידורי רדיו, רכבות הסיעו המונים ומטענים ולנשים ניתנה זכות בחירה. רובם המכריע של בני האדם עסקו בחקלאות ולא ידעו קרוא וכתוב, והסוס שימש כלי התחבורה העיקרי, אבל העתיד נראה מהפכני ומרתק. תחזיות טכנולוגיות מאותה תקופה צפו את הטלוויזיה והאינטרנט, פצצות האטום והכחדת חיות הבר, מכוניות שיהיו זולות מסוסים ותחרות בין הערים הצפופות לפרברים מרווחים. 

מלחמת העולם השנייה איפשרה את ריכוז המאמץ המדעי וגיוס המשאבים לפיתוח שש ההמצאות שעליהן נשענים החיים המודרניים: הפניצילין, שהעביר את הרפואה מטיפול בחולים לריפוי מחלות והקפיץ את תוחלת החיים האנושית. מטוס הסילון והמכ"ם, שהעבירו את המלחמה מהיבשה לאוויר ורישתו את האטמוספירה בקווי תעופה. הטיל, שהחליף את הרובה והטנק ככלי הנשק המרכזי ואיפשר לנחות על הירח ולחלום על טיסה למאדים. הנשק הגרעיני, שיכול להכחיד בלחיצת כפתור את האנושות, ועליו נשען מאזן הכוחות הבינלאומי. וכמובן המחשב, שנהפך לבן לווייתו הבלתי נפרד של האדם. בעשור שאחרי המלחמה הצטרפו אליהם הטרנזיסטור, החיסון נגד הפוליו ופענוח מבנה הדנ"א, מערכת ההפעלה של החיים. הסוסים נעלמו מהרחובות, האוריינות החליפה את האנאלפביתיות, נשים ולהט"בים קיבלו זכויות חברתיות במדינות עם אורח חיים מערבי והחקלאים נטשו ברובם את השדות ועברו לתעסוקה באולמות ייצור, בבניינים ממוזגים ומול מסכי מחשבים.

קצב השינויים ועוצמתם חיזקו את האמונה בכוחם של המדע והטכנולוגיה לפתור כל בעיה אנושית, והתקוות והחרדות רק העצימו. כיום מדברים על חיי נצח, או לפחות על עוד קפיצה באריכות החיים ובאיכותם, ועל אינטליגנציה מלאכותית, שתחליף את המוח הביולוגי כישות התבונית שתשלוט בעולם ותשעבד את בני האדם לצרכיה. מזון מהונדס, שכפול בני אדם והריונות באינקובטור נראים כאתגרים טכנולוגיים ומוסריים, ולא כחזיונות של כותבי מדע בדיוני כמו במאה הקודמת.

אבל מרוב התעסקות בשינויים שכבר קרו ובמהפכה הטכנולוגית הבאה, שכחנו את מה שלא השתנה ביסודות החברה האנושית, לא רק מאז שהופיע "הארץ" אלא מימי קדם. הבגדים, הדת, השיטה הכלכלית, השלטון והמשפט שמרו על מעמדם המוביל, ועד כה שרדו נוכח האתגרים הכבירים שעמדו לפתחם. מקורות האנרגיה ואמצעי התחבורה, התקשורת וייצור המזון השתנו, הרפואה התקדמה – אבל בני האדם מספרים לעצמם אותם סיפורים, כפי שכתב יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות". לנוחות הדיון אני מציע מבחן פשוט: כולנו למדנו תנ"ך ומכירים את גיבוריו ועלילותיהם. התנ"ך פורסם בערך לפני 2,500 שנה, ומאגד כנראה מיתוסים וסיפורים שרווחו בדורות קודמים. אם מה שכתוב שם עדיין רלוונטי לימינו, מעט מאוד השתנה ברוח האנושית. 

כולנו לובשים בגדים רוב הזמן, כמו אדם וחוה בסיפור גן עדן, ולא עוצרים לחשוב מדוע, אף על פי שאין היום חיות טרף שמסכנות אותנו, ומיזוג האוויר מאפשר לנו לשלוט בטמפרטורה ובלחות במרחבים סגורים. ובכל זאת, איננו פושטים את בגדינו בכניסה למשרד הממוזג והנודיזם – עירום מבחירה – קיים במובלעות קטנות, כקוריוז של נופשים ולא בשום קהילה אנושית מוכרת.

הדת שמייצג התנ"ך, והדתות שהופיעו בערך באותו זמן בסין ובהודו, נהנות עדיין מאחיזה עצומה ברוח ובתודעה האנושית. הכותרת בשער הגיליון הראשון של "הארץ" – "למצב היהודים והיהדות" – רלוונטית היום כמו לפני מאה שנה. יש היום אייפון 11 ומכוניות אוטונומיות, אבל במאה האחרונה לא הופיעו שום אלוהות חדשה או דת המונית – ובעצם לא מאז מוחמד, מייסד האיסלאם, לפני כ-1,400 שנה. רפורמות דתיות פעלו בגבולות הדתות המוכרות (מרטין לותר והנצרות הפרוטסטנטית, היהדות הרפורמית, האיסלאם הסלפי) או שכשלו בגיוס המונים למהפכה רוחנית (הסיינטולוגיה). לא צריך שום ידע מדעי או טכנולוגיה מיוחדת כדי להמציא ולבסס דת חדשה, ובכל זאת, אנשים חיים ומתים למען אלוהים המוכר, ואין שום דיון רחב על "חבר דמיוני" חדש. לכל היותר מציעים לזנוח את האמונה המסורתית, כי המדע הפריך את סיפורי הבריאה והנסים מהתנ"ך ומהברית החדשה.

השיטה הכלכלית שבמרכזה הקניין הפרטי והכסף ספגה מהלומות, ואפילו התמודדה עם חלופה רבת עוצמה בדמות הקומוניזם, אבל נותרה על כנה. די לקרוא בספר בראשית את הסיפור על קניית מערת המכפלה בידי אברהם אבינו, כאחוזת קבר משפחתית, כדי להיווכח כמה מעט השתנה בענף הנדל"ן. לפי הסיפור, אברהם שילם לעפרון החיתי 400 שקל כסף עובר לסוחר, וקיבל מידיו את הבעלות על המערה. בעולמם של מחברי בראשית התקיימו שלטון ומשפט שכיבדו את הבעלות הפרטית, מחירי שוק לנכסים ומנגנון לרישום הבעלות, מין טאבו קדום. המחירים עלו מאז בתלילות, את הכסף המתכתי החליפה כלכלת אשראי ממוחשבת, ובמקום התורים בלשכות הטאבו אפשר לקבל נסח לטלפון הנייד, אבל כולנו פועלים עדיין לפי אותם כללים של בעלות, שוק ורישום, וגם היום הקרקע היקרה ביותר מיועדת לקבורה. הוויכוח על הצדק החברתי, על השחיתות והדאגה לחלשים, מופיע במלוא עוצמתו בספר עמוס בדיוק כמו בכתבות של ורד לי, אורלי וילנאי ולי ירון.

מערכת השלטון, שמחלקת את בני האדם לשליטים ונתינים, עומדת בעינה במאה ה-21 כפי שהיתה בוודאי בתקופת אנשי המערות, הציידים והלקטים. הדיון הפוליטי שמתקיים היום מייצג בקושי הערות שוליים לקונפליקטים שמתוארים בתנ"ך ובכתבי אפלטון. בספרי נביאים ראשונים התווכחו מי צריך לשלוט, המלך (בהתאמה לימינו, בנימין נתניהו ומשפחתו) או השופטים והנביאים, שמצדיקים את שלטונם בחוקים עליונים ודאגה לכלל (כיום הרמטכ"ל, ראש אגף התקציבים, אסתר חיות ואביחי מנדלבליט). 

ואם בכלכלה ובמדע המדינה הופיעו לאורך ההיסטוריה רעיונות ומוסדות חדשים, מאסיפת העם ועד לוועדת הבחירות של השופט חנן מלצר, המשפט לא השתנה במאום. חמורבי והמלך שלמה יכלו לשבת כיום בראש הרכב של בית המשפט העליון ולהכתיב פסקי דין, ולכל היותר היו נזקקים לעוזרים משפטיים כדי לצטט מהפסיקה המעודכנת. יישוב מחלוקות בידי שופט או בורר, ששומע טענות מצדדים יריבים ומכריע ביניהן, רווח כיום כמו בימי התנ"ך ובוודאי גם לפניהם. החידושים העיקריים בתחום אפילו הולכים אחורה, מבתי המשפט לבוררים ומגשרים, שלא כפופים לפרוצדורה נוקשה ונהנים משיקול דעת רחב. לפחות הענישה הפלילית כבר לא כוללת סקילה ושריפה.

מכל הדוגמאות האלה עולה השאלה, האם במאה הבאה יתחולל שינוי גם בסיפורי התשתית של החברה האנושית. האם יופיעו שלטון ומשפט אחרים, שיטה כלכלית חלופית, אלוהים חדש ותחליף לבגדים? האם רובוטים חריפי מחשבה ישפטו על פי נוסחה מתמטית ולמידת מכונה? האם בעולם שבו רובוטים יעבדו ועלות המוצרים תהיה אפסית, בני אדם יסתדרו בלי קניין פרטי? האם תכנות מחדש של הדנ"א האנושי יבטל את הכמיהה לאלוהים, את המשפחה המונוגמית ואת האמונה בזכויות קניין פרטיות? ובמקום בגדים נתכסה בעור מהונדס, שמתאים את עצמו לשינויים בסביבה? 

מפתה לדמיין איך האתגרים האלה יאפיינו את עולמם של קוראי "הארץ" ב-2119, בחגיגות המאתיים של העיתון. ואולי השמרנות התודעתית תנצח, וגם ממציאי המאה הבאה יתעסקו במולקולות ואלקטרונים, בכימיה ובפיזיקה ולא בשכתוב הסיפור האנושי, והכותבים והעורכים ימשיכו להגג על מצב היהודים והיהדות ולצטט מהתנ"ך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ