אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה הזהה

לכבוד מאה שנה להארץ, ניסיון קולקטיבי לענות על השאלות הבלתי פתורות בישראל

דביר שלם
נורה גרינברג
מיכל עדן
זיזו אבו אלהוא

במה שונה המאבק למען זכויות הלהט״ב בישראל לעומת מדינות מערביות אחרות?

במה שונה המאבק למען זכויות הלהט״ב בישראל לעומת מדינות מערביות אחרות?

צילום: איליה מלניקוב

דביר שלם

מתנדב בבית הפתוח בירושלים וסטודנט לתואר שני בבר אילן

ישראל מתפארת בכך שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, אך הדברים לא תמיד הולכים יד ביד. בכל מאבק זהות יש כמה צדדים ייחודיים בזירות החברתיות, המשפטיות והפוליטיות. המאבק הלהט"בי בהקשר זה הוא דוגמה למאבק חשוב, ער וגם ייחודי ביחס לאופן שבו מתנהלים מאבקי הקהילה בשאר מדינות המערב. שני פרמטרים חשובים ומרכזיים בהקשר זה הם: היחס למשפחה ופינקוושינג.

"הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל', 1)

דחיית התיקון לחוק הפונדקאות, שאמור היה לכלול זוגות של הומואים, הוביל בחודש יולי לשביתה כמוה לא ידעה ישראל בהקשר הלהט"בי. במפגן סולידריות מרהיב הצטרפו חברות ובתי עסק רבים להתקוממות הקהילה ושבתו מעבודה. במרכזו של המאבק עומדת ההתנגשות בין זכותה של הקהילה לקיים משפחה (רישום והכרה ממשלתית) לבין יחסו של הממסד וראייתו במשפחה ערך מסורתי. עוד יותר מכך מקדשת המדינה את ערכי הילודה – ישראל לדוגמה היא המדינה היחידה בעולם שמעניקה טיפולי פוריות על חשבון סל הבריאות בצורה כה נדיבה.

בשונה משאר מדינות המערב, המאבק הלהט"בי בישראל אימץ לקרבו תפישה יהודית כלפי הילודה וממשיך להיאבק בעיקשות להעמדת צאצאים ובניית משפחה מתוך המוסד הקיים. ביתר מדינות המערב, המאבק לפונדקאות נוכח אך עולם הערכים הנוצרי אוחז בעמדה ששורשיה נעוצים בפוריטניות ובמיניות כחטא קדמון. לפיכך המיניות עצמה ומתוכה גם ילודה ומשפחה אינן אלא מצב ביניים, שאינו אידיאלי, הנועד לצמצם את השחיתות המוסרית והחטאים של בני האדם: כאמצעי ולא כתכלית.

"ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א' 27)

נושא אחר, הוא תופעת ה"פינקוושינג", שבה נעשה ניסיון פוליטי ושיווקי להציג את ישראל כמדינה ידידותית לקהילת הלהט"ב, בד בבד עם היותה מדינה הפוגעת פגיעה חמורה בזכויות אדם. הדבר מודגם היטב בהתפארותה של ישראל בכך שהיא "בירת הלהט"ב של המזרח התיכון" (כלומר, בתחרות עם שאר מדינות ערב?) בעוד שהיא מפלה למשל נשים ופוגעת בחירותן בהקשרים הכי יסודיים – מעמדן האישי, הקשר שלהן לילדיהן, ואף המיניות שלהן.

אם לא די בכך, ישראל נוהגת בהפליה גם כלפי אזרחים על בסיס שיוכם האתני, ישנם אזרחים המבקשים להינשא ואינם יכולים, והרשימה עוד ארוכה. גם כאן המסורתיות זועקת: הנפנוף של הממשלה ומשרד החוץ בלהט"ב, הוא פינקוושינג מהסוג הרדוד ביותר במדינה שבה שיח זכויות האדם ממילא כמעט ולא נוכח – להבדיל משאר מדינות העולם המערבי. החוק בישראל, המושתת על ערכים דתיים, מעגן את ההפליה בחוק – ומכאן יוצא כי בישראל שיח "זכויות אדם" מתייחס בעיקר לאוכלוסיית הלהט"ב, בעוד שאלות יסודיות של חירותן של נשים והפלייתם של בני מיעוטים למשל, נתפשות כשאלות נישתיות ולא רלוונטיות.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמעניקה טיפולי פוריות על חשבון סל הבריאות בצורה כה נדיבה
צילום: איליה מלניקוב

נורה גרינברג

עוסקת בטיפול, ייעוץ ותמיכה בסוגיות זהות מגדר לאנשים טרנסג'נדרים ומשפחותיהם. פעילה בולטת לזכויות הציבור הטרנסג'נדר. בעבר הייתה יושבת ראש אגודת הלהט"ב

יש הרבה דמיון בין התפתחות המאבק הלהט"בי בישראל וברוב מדינות המערב, כמו גם נקודות שוני. כמו ברוב מדינות המערב, גם אצלנו הלגיטימציה של הזהות הלהט"בית היתה חלק מהמהפכה בתפישות על מיניות ומגדר אצל המעמד הבינוני. כמו ברוב המדינות, נדרשו מאבקים פוליטיים ומשפטיים כדי לגרום לשלטון לשנות יחסו, אבל לישראל מאפיין ייחודי בכך שלמרות שמרנותו של הממסד, לא היתה לו כל בעיה לנצל את הפתיחות היחסית כלפי להט"בים אצלנו לעומת רוב המדינות הערביות, כדי להצדיק כלפי חוץ את מדיניותו ביחס לפלסטינים. ה"פינקוושינג" הישראלי עומד בניגוד משווע למציאות שבה הממסד פוליטי מסרב עד היום לנהוג יחס שוויוני כלפי הציבור הלהט"בי.

אני חושבת על המדינה שבה נולדתי – ארגנטינה. מדינה בעלת מסורת שמרנית, שהכנסייה הקתולית היתה בה מאז ומתמיד בעלת כוח מכריע. ובכל זאת, ארגנטינה לא רק הכירה בנישואים בין בני אותו מין לפני שנים רבות, אלא גם הנהיגה מהפכה ביחס לאנשים טרנסג'נדרים. חוק ההכרה במגדר, שהתקבל בקונגרס הארגנטינאי ב-2012, היה החוק הראשון בעולם שהתיר לאנשים טרנסג'נדרים לשנות את המין במסמכי הזהות על סמך הצהרה בלבד. בניגוד למה שהיה נהוג עד אז בעולם (גם בישראל), החוק ויתר במודע על כל הדרישות לניתוחים וטיפולים או לאישורים פסיכיאטרים, וקבע שרק האדם הטרנסג'נדר יחליט מהי זהותו המגדרית. מאז הלכו בעקבות ארגנטינה מדינות רבות, ובהן אירלנד הקתולית.

אני חושבת על הטקס שהתקיים בבואנוס איירס, בו קיבלו האנשים הטרנסג'נדרים הראשונים ששינו את רישום מינם בהתאם לחוק החדש את תעודות הזהות החדשות שלהם מידי הנשיאה דאז כריסטינה קירשנר. במהלך הטקס (שפורסם בהבלטה בכל אמצעי התקשורת) אמרה הנשיאה: "היום הוא יום של תיקון עצום. היום צריך לצעוק בעד השוויון. אינני מאמינה בסובלנות. אני רוצה לדבר על שוויון. לכולכם יהיו מהיום אותן זכויות שהיו לי מאז שנולדתי. זאת החברה שאנו רוצים, חברה של תיקון". האם מישהו יכול להעלות על דעתו את הפוליטיקאים שלנו, את ראש הממשלה שלנו, מביעים מידה כזאת של מחויבות לערכי הצדק והשוויון? של מודעות עצמית לפריבילגיה ולעיוות שבאפליה? של יושרה ואומץ?

הציבור הלהט"בי בישראל זכה להישגים רבים בעשורים האחרונים. מצבו השתפר ללא היכר לעומת העבר. מצבנו טוב, אפילו טוב מאד, ביחס למדינות רבות. אבל ההשוואות האלה אינן רלוונטיות. ההשוואה היחידה היא בין הציבור הלהט"בי לבין הציבור הסטרייטי והסיס'נדרי, ובתחום הזה עדיין קיים פער מבהיל.

במקום להתרברב כמה אנו טובים מאחרים, עלינו לשאוף להיות דומים למי שהגיעו רחוק יותר מאיתנו. שנהיה כמו ארגנטינה בכיבוד זכותו של אדם להכרה בזהותו המגדרית, כמו הולנד, דנמרק או קנדה בכיבוד זכותו של כל אדם להינשא ולהקים משפחה. שיהיה לנו חוק נגד אפליה על רקע מגדר כמו בבריטניה. שבבתי הספר שלנו ילמדו על היסטוריה להט"בית כמו בקליפורניה. שהפוליטיקאים שלנו לא יחששו להתייחס לציבור הלהט"בי כאל אזרחים שווים כמו במדינות האלה וברבות אחרות. כאשר זה יקרה באמת, יהיה גם אצלנו תיקון גדול.

ה"פינקוושינג" הישראלי עומד בניגוד משווע לאופן שבו נוהג הממסד בציבור הלהט"בי
צילום: תומר אפלבאום

מיכל עדן

עו"ד מיכל עדן, מתמחה בייצוג משפחות להט"ב, שותפה במשרד עורכות הדין עירא הדר ומיכל עדן

למרות שישראל דומה למדינות מוסלמיות מבחינת דיני נישואין וגירושין, בכל הנוגע למצב הלהט"בים היא דומה למדינות במערב. בנוסף, בעוד שבדמוקרטיות מערביות רבות, לסביות והומואים נדרשים להינשא על מנת לזכות במעמד, בישראל הם נהנים מזכויות אף ללא נישואין.

מצב זה התאפשר בזכות המונופול הנוראי של הדין הדתי אשר בעטיו התפתח בישראל מוסד הידועים בציבור, המאפשר לזוגות אשר אינם נשואים ליהנות מזכויות של זוגות הנשואים כדת משה וישראל.

המעמד המיוחד לו זכה מוסד הידועים בציבור היווה הזדמנות עבור זוגות מאותו המין לפתוח במאבק על זכויות רבות אשר הוענקו לזוגות מעורבים, וכך משנות התשעים של המאה הקודמת, לסביות והומואים החלו לדרוש הכרה כידועים בציבור בכל מקום בחוק, בתקנה ובתקנון בו הופיע בהגדרת בן זוג גם "הידוע בציבור". בעקבות מאבקים אלה זכו להט״בים להכרה במקומות עבודה, בצבא, בשב״ס, בקרנות פנסיה, בביטוח לאומי, ברשות המסים, בענייני הגירה, בגירושין אזרחיים ועוד.

זאת ועוד, בשונה ממדינות אירופה, ישראל היא מדינה מעודדת ילודה, וגם להט"בים נאבקים בה לקיים מצוות פרו ורבו. הראשונות להיאבק היו הלסביות כאשר בפרשת ירוס-חקק קבע בית המשפט שלסבית תוכל לאמץ את ילדי בת-זוגה. בעקבות זאת הומואים יכלו לאמץ את ילדי בני זוגם, אותם אימצו בחו״ל. מאוחר יותר בפרשת ממט-מגד, הוכרו הומואים כהורים באמצעות צו הורות פסיקתי, ואחריהם גם הלסביות.

על אף התקדימים הללו האפליה בתחום צווי ההורות, האימוץ, הפונדקאות ושינוי המגדר, עדיין קשה, ולצערנו המאבק לשוויון להט״ב בישראל רחוק מסיום. המאבק נוגע בתחומי חיים רבים ותלוי במידה רבה בזהותה של ישראל כמדינה המקיימת את ערך השוויון, ואוסרת אפליה על רקע זהות מגדר ונטייה מינית.

בגלל המונופול של הדין הדתי התפתח מאוד בישראל מוסד הידועים בציבור
צילום: איליה מלניקוב

זיזו אבו אלהוא

עיתונאי ומפיק טלוויזיה, פעיל חברתי פלסטיני

המאבק בישראל עבר דרך ארוכה ולמרות זאת יש עוד הרבה בשביל מה להיאבק. אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שההתקדמות היא מאוד בועתית, בעיקר באזורים מסוימים בתל אביב ובחלקים מסוימים בתקשורת. ממרכז תל אביב אפשר לחשוב שהמדינה היא גן עדן להט"בי, אבל אם תתרחק חמש דקות מהאזורים הספציפיים הללו, והדבר משתנה מאוד מהר.

עבורי, השוני וההבדל המהותי במאבק הלהט"בי המקומי לעומת המאבק בשאר המדינות המערביות, הוא הקונטקסט שלו אל מול המאבק הפלסטיני. כפלסטיני שגם משתייך לקהילה הלהט"בית מאוד קשה לי להתחבר למאבק כאן כשלעם הפלסטיני אין זכויות אדם בסיסיות. זכויות להט"ב הינן חשובות, אבל לי באופן אישי הרבה יותר בוער שיהיו לעם הפלסטיני זכויות אדם בסיסיות שיאפשרו לו להתקיים בכבוד. אני מרגיש שזה מאוד פריווילגי להתחיל לדבר על שוויון זכויות לקהילה כשפלסטינים חיים תחת כיבוש ומשטר צבאי מדכא. אין להם חופש להתנייד, אין להם שליטה על זרימת מוצרים בסיסיים, חשמל ומים לרצועה ולשטחים, וזה רק חלק קטן מההגבלות. אמנם שוב, זה לא סותר, שני המאבקים חשובים, אבל אי אפשר להתעלם מהפער בהשפעה שלהם על איכות החיים.

למדינה יש אינטרס לקדם, למראית עין, זכויות להט"ב. זוהי מהות ה"פינקוושינג". הוא אינו נובע מרצון לשוויון. הסיבה העיקרית לכך שהממשלה בכלל ומשרד התיירות בפרט משווקים את מצעד הגאווה, מעבר לאינטרס הקפיטליסטי, היא כדי לצייר את ישראל בפני העולם המערבי כמדינה נאורה וחופשיה ("הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון!"). הם מבזבזים כמויות עצומות של כספים בשביל לקדם את אירועי הגאווה בעוד ארגונים ועמותות להט"ב נאבקים על תקציבים.

אותם מנהיגים שמשוויצים בכנסים בחו"ל בזכויות הקהילה ומראים תמונות וסרטונים של מצעד הגאווה בתל אביב, תמיד מצביעים "לא" בכנסת ברגע האמת, כשהם נדרשים לקדם זכויות שוות לקהילה. הם גם אותם מנהיגים שמכתיבים את התהליכים הבירוקרטיים במשרדי הפנים והמשפטים שמקשים על רישום של זוגות להט"בים, רישום ילדים להורים להט"בים ואפילו עדכון המגדר לטרנסים וטרנסיות ברשות האוכלוסין. השקעת המאמצים והכספים במגוון מנגנוני הסברה כדי להפגין נאורות ופרוגרסיביות, משמשת את המדינה כקלף אל מול ביקורת שנמתחת כלפיה על הפרת זכויות האדם של העם הפלסטיני.

בתור פלסטיני והומו, המדינה ותושביה היהודים מצפים ממני להיות אסיר תודה. "תגיד תודה שאתה לא הומו בעזה", הוא משפט של כל ערבי/ה להט"ב/ית שהעז/ה לדבר נגד המדינה שומע/ת בערך כל יום. בגלל שאנחנו מיעוט בתוך מיעוט בארץ שאיבדה יכולת להתמודד עם ביקורת, אנחנו מצופים להגיד תודה ולנשק את הקרקע שאנחנו דורכים עליה.

מבלי להמעיט בחשיבות של שוויון לכל, ובטח לקהילה הלהט"בית שהיא מיעוט נרדף באופן קבוע בארץ ובעולם, אינני מסוגל לקחת חלק פעיל מאוד במאבק הקהילה שאליה אני משתייך, בשעה שהעם שלי, העם שאני בא ממנו, חי בצורה שהוא חי כיום. אני לא מעוניין ולא רוצה לקחת חלק במכונת יחס הציבור והפינקוושינג שנקראת מדינת ישראל, והייתי מצפה מהקהילה הלהט"בית בארץ לעשות כמוני ולא לקחת חלק בניצול הציני.

אלה שמשוויצים בחו"ל במצעד הגאווה, תמיד מצביעים "לא" ברגע האמת על זכויות הלהט"ב


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות