אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה הזהה

לכבוד מאה שנה להארץ, ניסיון קולקטיבי לענות על השאלות הבלתי פתורות בישראל

ד"ר קרן לנדסמן
פרופ' נדב דוידוביץ'
פרופ' סיגל סדצקי
ד"ר חגי לוין

מהו האיום הגדול ביותר היום על בריאות הציבור בישראל?

מהו האיום הגדול ביותר היום על בריאות הציבור בישראל?

צילום: דניאל צ'צ'יק

ד"ר קרן לנדסמן

מומחית באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, עמותת מדעת

ד"ר אורן זוסמן היה חבר שלי. הוא היה מצחיק, חכם ועם סבלנות שהרגישה לפעמים בלתי נגמרת. הוא היה רופא מסור שהקדיש הכל למען מטופליו. אפילו את חייו. הוא הרגיש רע, הלך לנוח בחדר התורן, וחבריו מצאו אותו לאחר כחצי שעה ללא דופק וללא נשימה.

מותו של זוסמן עורר דיונים רבים בקבוצות מקצועיות שונות. מרופאים מומחים ועד סטודנטים, כולם ניסו להבין היכן עובר הקו בין להקדיש את חייך לרפואה לבין לאבד את חייך למען הרפואה. הרי כל אדם שחש ברע אמור להגיע לטיפול רפואי. לא להמשיך לעבוד עד קריסה.

ולמרות זאת, סיפורים רבים צצו בעת האחרונה. רופאות בהריון עם הקאות קשות, שהכניסו לעצמן עירוי והמשיכו לקבל מטופלים; רופאים עם זיהומים קשים שחבשו מסיכה, לקחו אנטיביוטיקה והמשיכו לנתח; רופאות בתחילת הריון שהפילו לאחר תורנויות ארוכות ומתישות; ועוד ועוד סיפורים בהם לכולנו ברור שאנחנו מקרבים את הרגע שבו נקרוס ולא נוכל לעזור יותר.

חסרים לנו תקנים, חסרים לנו רופאים מומחים, חסרות לנו שעות שינה ויותר מכל - חסרה לנו ההבנה מצד המערכת שצוות רפואי הוא מצרך יקר ונדיר, שיש להגן עליו מפני שחיקה על מנת לשפר את הטיפול שכולנו זקוקים לו. אני מרגישה שאין מי שמגן עלינו, אין מי שיפקח שאנחנו עובדים בתנאים נאותים, אין מי שאכפת לו איך אנחנו מרגישים.

בריאות הציבור תלויה ביכולתם של אנשי הצוות הרפואי לספק עזרה נדרשת. להיות קשובים כשמטופלים מתארים סימפטומים של דכאון, להחזיק את היד כשמטופלים מתמודדים עם מחלה כרונית, לתת את תשומת הלב הראויה לפרטים שיגלו מה בדיוק הבעיה הבריאותית שמטרידה מטופלת, ולחפש ביחד את הפתרון. אם הצוות הרפואי לא מסוגל להיות קשוב, אמפתי, ערני ונכון לעזור - בריאות הציבור בסכנה. ואם רופאים מתים על משמרתם, מי יטפל בנו?

לכולנו ברור שאנחנו מקרבים את הרגע שבו נקרוס ולא נוכל לעזור יותר
צילום: דניאל צ'צ'יק

פרופ' נדב דוידוביץ'

יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור וראש בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

ב-1994 נחקק אחד החוקים החברתיים החשובים ביותר במדינת ישראל - חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק חרת על דגלו צדק, שוויון ועזרה הדדית, וביטא את הבנת הצורך לנתק בין מחויבות המדינה לספק שירותי בריאות לפי צרכי האוכלוסייה לבין היכולת לשלם עבור צרכים אלו. אלא שמאז חקיקת החוק – הבטחה זו רק נשחקת והולכת. היכולת לקבל טיפול בישראל, מינקות ועד זקנה, תלויה במידה רבה ביכולת הכלכלית של המטופל ומשפחתו.

זקנים וחולים כרוניים נמנעים מקניית תרופות חיוניות בשל גובה ההשתתפות העצמית, עניים לא יכולים לממן נסיעות לטיפולים במקומות מרוחקים, ושירותי "טיפת חלב" ובריאות הציבור כמעט לא מספקים את הליווי החיוני להתפתחות הילדים ומניעת תחלואה בקרב אוכלוסיות הזקוקות לכך. הייבוש התקציבי המתמשך של מערכת הבריאות הציבורית הביא אותה אל פי תהום. זמני המתנה בלתי אפשריים, כוח האדם הרפואי עמוס ושחוק וקיים מחסור במיטות אשפוז. התלות ברפואה הפרטית, שהפכה בפועל למסלול המהיר לקבלת טיפול רפואי, רק מתחזקת ומפוררת את אמון הציבור ברפואה הציבורית.

אלא שהבעיה עמוקה הרבה יותר מאשר עצם הנגישות לשירותי בריאות. בריאות היא הרבה מעבר להיעדר מחלה ומושפעת בעיקר ממשתנים כלכליים-חברתיים כמו תעסוקה, דיור, סביבה וחינוך. משרד הבריאות מוביל כבר כעשור מהלך לצמצום אי השוויון בבריאות בישראל. אך מערכת הבריאות איננה יכולה להתמודד לבדה עם התוצאות הבריאותיות של פערים כלכליים-חברתיים גדלים. כאן נדרש שינוי עמוק בסדר היום.

צדק חברתי הוא עניין של חיים ומוות. הוא משפיע על האופן שבו אנשים חיים, על הסיכוי שלהם לחלות, ועל הסיכוי למוות בטרם עת. למרות הצורך להמשיך ולתעד את הפערים, יש כיום מספיק מידע ומספיק דו"חות כדי לפעול. אי שיוויון וסדרי עדיפות שגויים בישראל 2019 הם הסכנה הגדולה ביותר לבריאות הציבור. ללא שינוי סדר העדיפות ומחויבות הפוליטית להשקעה בצמצום הפערים החברתיים וחיזוק הרפואה הציבורית, הפערים בבריאות ילכו ויחריפו ואיתם תמשיך להיסדק הסולידריות החברתית.

בתקופה זו, לפני בחירות, מחובתנו האזרחית לדרוש מהמפלגות השונות להציג תכנית ברורה לצמצום אי השוויון ולחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. קביעת מקורות מימון בני קיימא (למשל על ידי העלאת מס הבריאות, הצעה שכיום גם מנכ"ל משרד הבריאות תומך בה), הגדלת תקציב סל התרופות, העברת מרכז הכובד לקהילה וקביעת סטנדרטים לאספקת שירותי בריאות שוויוניים ברחבי הארץ – הם רק חלק מהצעדים הנדרשים. אלה יגיעו רק באמצעות לחץ ציבורי מתמשך.

אי שיוויון וסדרי עדיפות שגויים בישראל 2019 הם הסכנה הגדולה ביותר לבריאות הציבור
צילום: דניאל צ'צ'יק

פרופ' סיגל סדצקי

ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' מן המניין בחוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב

בריאות הציבור היא דיסציפלינה ששמה לנגד עיניה את זכותו הטבעית של האדם ואת זכותה של החברה לבריאות במובנה הרחב והצודק, כלומר כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית. בניגוד לרוב מקצועות הרפואה המטפלים בחולים, בריאות הציבור מוכוונת לכלל האוכלוסייה במטרה למנוע תחלואה, לקדם את בריאותו של האדם ולהביא לכדי מיצוי את יכולתו לחיים בריאים ומלאים.

בישראל, כמו באזורים רבים בעולם, המחסום העיקרי להשגת יעדים אלה נובע מפערים חברתיים וחוסר שוויון. בהתאם לכך, מופנים מאמצים להשגת ביטחון תזונתי ולשמירה על בטיחות המזון עבור כלל האוכלוסייה וזאת לא רק כדי למנוע רעב והשמנה, תחלואה ותמותה, אלא כדי לאפשר לתינוקות להתפתח כראוי, לילדים לצלוח את הדרך לבגרות ולממש את מלוא ההישגים הגופניים שהגנטיקה מאפשרת להם ולקשישים לחיות בשיבה טובה. מתוקף כך, עוסק המקצוע גם באיכות מי השתייה, באיזון סיכונים סביבתיים ואפילו בסביבת המגורים, תוך יצירת "ערים בריאות" בהן מתאפשרים מרחבים לפעילות גופנית ולחיי קהילה.

לאורך השנים הובילה בריאות הציבור את האנושות להישגים מרשימים, באמצעים פשוטים כמו הטמעת שטיפת ידיים ומתוחכמים כמו פיתוח חיסונים. בעוד שבתחילת המאה שעברה, נפטר אחד מכל ארבעה תינוקות בטרם הגיעו לגיל שנה, כיום בישראל אירוע טראגי שכזה נדיר, ושיעור תמותת התינוקות נע בין 2.3 ל-6.1 לכל 1,000 לידות בקרב יהודים וערבים בהתאמה. השפעת הרגלי חיים על הבריאות ניתנת להדגמה גם בקשר ההפוך שנצפה בין השכלה לתחלואה. מאמצים לצמצום פערים אלה נעשים למשל בתחנות "טיפת חלב" המספקות שירותי קידום בריאות ומניעה לנשים הרות ולילדיהן.

ואולם, כל ההצלחות הנפלאות שהוזכרו לעיל אינן יכולות להתקיים ללא ערבות הדדית, מחויבות חברתית, מנהיגות ומשילות, ועל כולן מאיימים פערים חברתיים. השנה היינו עדים להתפרצות של מחלת החצבת אשר נגרמה בעיקר עקב תתי אוכלוסיות לא מחוסנות או כאלה שאיחרו לקבל את חיסוני השגרה הנהוגים. "כיסים" אלה של תתי אוכלוסיות סיכנו לא רק את עצמם אלא גם את סביבתם (הקרובה והרחוקה) וגרמו בכך לירידה ב"חסינות העדר", מצב בו היענות גבוהה לקבלת החיסון מקנה חסינות לכלל האוכלוסייה ואף יכולה להביא למיגור המחלה מהעולם כמו שקרה במחלת האבעבועות השחורות.

לא בכדי אימצו 194 המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי (WHO) תקנות בינלאומיות למניעת תחלואה ולשיתוף פעולה בהתמודדות עם מגפות ואסונות. זאת, מכיוון שחיידקים, אסונות אקלים ואירועי טרור אינם יודעים גבולות ואינם מבחינים בין דת, צבע, מגדר או מעמד סוציו-אקונומי. יחד עם זאת, היקף פגיעתם חמור ביותר וההתאוששות מהם איטית יותר בקרב קבוצות חלשות (כמו מהגרים ומעוטי יכולת).

בריאות הציבור היא מאמץ חברתי מאורגן להשגת יעדי בריאות. כיום ניכרים הבדלים מהותיים במצב הבריאות בשלומות (wellbeing) ובתוחלת החיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. הבדלים אלה אינם גזירה משמיים, הם ניתנים לצמצום בעזרת פעולות סדורות למען צדק וחוסן חברתי.

כיום ניכרים הבדלים מהותיים במצב הבריאות ובתוחלת החיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות
צילום: דניאל צ'צ'יק

ד"ר חגי לוין

ראש מסלול בריאות וסביבה, בית הספר לבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית-הדסה ומזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל

על סמך ניסיוני כרופא אפידמיולוג במניעה ובטיפול במגיפות, אני מעריך כי האיום הגדול ביותר היום על בריאות הציבור בישראל הוא זיהומים. לא מדובר בזיהומים הנגרמים מחיידקים עמידים או נגיף החצבת, אלא ממגפה מסוכנת יותר - זיהום קבלת ההחלטות המשפיעות על הבריאות על ידי אינטרסים זרים של גופים מסחריים. הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בדיכוי חיסוני חמור הגורם לפגיעה ישירה בבריאות, והנובע מהחלשת שומרי הסף והדרגים המקצועיים בכל הרמות.

בריאות הציבור מורכבת מהבריאות של כל אחד ואחת מאיתנו. בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה. על מנת לשמור על בריאות הציבור יש לתת תעדוף לשיקולי בריאות, לביסוס מדעי ולטובת האינטרס הציבורי בכל קביעת מדיניות. הניסיון המר מלמד שהגורמים המפיקים רווח כלכלי מסיכון הבריאות שלנו מזהמים את קבלת ההחלטות ומובילים להחלטות שטובות להם, אך רעות לנו.

בשנים האחרונות הובלתי עם שותפיי קואליציה רחבה שפעלה למען הגנה על בריאות הציבור בישראל, לקידום סביבה בריאה, לצמצום הפערים ולחיזוק הרפואה הציבורית. במאבקים לצמצום נזקי העישון ולקידום תזונה בריאה ראיתי מקרוב כיצד מערכת השלטון הישראלית פרוצה להשפעת אינטרסים זרים. 8,000 ישראלים מתים כל שנה מנזקי העישון. חברות הטבק מרוויחות הון עתק ממכירת מוצרים קטלניים וממכרים ומשתמשות בכל האמצעים על מנת להמשיך ולהרוויח, על חשבון הציבור. במאבק שניהלנו בכנסת הנוכחית, לדוגמה בחוק איסור פרסום מוצרי טבק ועישון, נתקלנו בשרים וחברי כנסת שפעלו נגד הציבור ובהתאם לאינטרסים של חברות הטבק. למרות שהצלחנו להעביר את החוק, חברות הטבק הצליחו לטרפד סעיפים חשובים כדוגמת אזהרות גרפיות על החפיסות ואיסור טעמים.

בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בהשמנה וסוכרת בקרב הישראלים. זוהי בעיה לאומית הנובעת מחיים בסביבה המעודדת תזונה לקויה והיעדר פעילות גופנית. שר הבריאות זיהה את הבעיה אך כשל ביישום הפתרונות, בשל זיהום תהליך קבלת ההחלטות על ידי אינטרסים זרים. נציגי חברות המזון המעובד ישבו כחברים מרכזיים בוועדות שעסקו בנושא, נפגשו עם מקבלי ההחלטות ללא שקיפות, הפעילו לחץ פוליטי ותקשורתי עז והצליחו לסרס ולעכב לחלוטין יישום צעדים מועילים לבריאות הציבור כדוגמת איסור פרסום מזון מזיק ומדיניות מיסוי נבונה, שתייקר מוצרים מזיקים ותוזיל מוצרים בריאים.

אפשר גם אחרת. אנחנו לא חייבים להמשיך להיות פראיירים. אנו זקוקים לנבחרים בעלי מחויבות פוליטית לציבור ולהגנה על הבריאות, על מנת לחזק את עמידות השלטון לזיהום תהליכי קבלת ההחלטות. אם לא נשכיל בבחירות הקרובות לבחור במועמדים ומפלגות מחוסנים לאינטרסים הזרים, כאלה שדואגים לציבור ולא לקרובים לצלחת או לאינטרסים אישיים, נמשיך לשלם במחיר היקר לנו מכל – בבריאות שלנו ושל ילדינו.

בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות