אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה הזהה

לכבוד מאה שנה להארץ, ניסיון קולקטיבי לענות על השאלות הבלתי פתורות בישראל

פרופ' דן בן דוד
ד"ר דורית דור
תהילה חכימי
דרור דולפין

התפוקה לשעת עבודה בישראל היא מהנמוכות במערב. האם זו בעיה מבנית או שאנחנו פשוט עצלנים?

התפוקה לשעת עבודה בישראל היא מהנמוכות במערב. האם זו בעיה מבנית או שאנחנו פשוט עצלנים?

צילום: דניאל צ'צ'יק

פרופ' דן בן דוד

נשיא ומייסד, מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, החוג למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל-אביב

פריון העבודה בישראל אינו רק מהנמוכים בעולם המפותח. הפער בין המדינות המובילות בעולם לבין ישראל גדל והולך בעקביות - יותר מפי שלושה מאז אמצע שנות השבעים. העובד הישראלי הממוצע (יש אחוז גדול בישראל שאינם עובדים) מייצר 42 דולר בשעת עבודה. האמריקאי הממוצע מייצר כמעט שלושה רבעים יותר.

למעשה, ישראל היא סיפור של שתי מדינות במדינה אחת. חלק אחד, "הסטארטאפ ניישן" (האוניברסיטאות, ההייטק וכו'), נמצא במעטפת הידע העולמית ואף מזיז אותה קדימה. החלק השני, הגדול וגדל של האוכלוסייה, אינו מקבל את הכלים או את התנאים הדרושים לעבודה במשק מודרני ותחרותי.

התוצאה מתבטאת לא רק בשיעורי אי-שוויון ועוני מהגבוהים בעולם המפותח, אלא בפגיעה משמעותית ביכולת הצמיחה של המדינה כולה. ככל שחלק גדול וגדל מהאוכלוסייה אינו מוצא את עצמו במשק מודרני, התוצאה דומה למנוע לאומי שרץ על פחות ופחות מהצילינדרים הקיימים ומתקשה יותר ויותר לסחוב קדימה.



דן בן-דוד, מוסד שורש ואוניברסיטת תל-אביב

ככל שגדל הפער בין המדינות המפותחות לבין ישראל, כך נחצה הסף האישי של יותר ישראלים המנסים להחליט בין עזיבה לבין הישארות והשתכרות מתחת לפוטנציאל שלהם, שלא לדבר על נשיאת נטל גדל והולך. כבר ב-2017, כמחצית מהאוכלוסייה היתה כל כך ענייה שהיא כלל לא שילמה מס ההכנסה, בעוד ש-92% מכלל תקבולי מס ההכנסה הגיעו מ-20% בלבד מאוכלוסייה.

בעיית הפריון הנמוך נובעת מהזנחה מתמשכת של התשתיות הבסיסיות שמשרתות את כולנו. ב-1970, למשל, הצפיפות על הכבישים היתה זהה לזו של מדינות אירופה הקטנות. מאז, הצפיפות עלתה בעקביות והגיעה לפי שלושה מזו שלהן – וזאת למרות שלנו יש 40% פחות כלי רכב לנפש מהן.

התשתית החשובה ביותר לעתיד המדינה היא מערכת החינוך. הידע של ילדי ישראל בתחומי יסוד (קריאה, מתמטיקה ומדע) מתבטא בהישגים במבחנים הבינלאומיים נמצא במקום ה-24 מבין 25 המדינות המפותחות הרלוונטיות וזאת מבלי לכלול בכלל את הילדים החרדים שמרביתם אינם לומדים לימודי ליבה מעבר לכיתה ח' ואינם משתתפים במבחנים. ההישגים של התלמידים היהודים שאינם חרדים, שחלקם גרים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, נמצאים מתחת למרבית המדינות המפותחות בעוד שהישגי ילדי ישראל הערבים הינם אפילו מתחת למרבית המדינות המוסלמיות.

כמחצית מהתלמידים בארץ מקבלים כיום חינוך של עולם שלישי, והם שייכים לחלק שגדל הכי מהר בחברה הישראלית. לכל היותר, הם יוכלו להחזיק משק של עולם שלישי. אך משק של עולם שלישי אינו יכול לתחזק צבא של עולם ראשון – עם כל ההשלכות הקיומיות למדינה באזור האלים ביותר על פני כדור הארץ. לתשומת לבם של כל מי שמצביעים בבחירות הקרבות לפי שיקולים של ביטחון לאומי בלבד. הגיעה העת לעדכן את ההגדרה.

כמחצית מהתלמידים בארץ מקבלים כיום חינוך של עולם שלישי, והם שייכים לחלק שגדל הכי מהר בחברה
צילום: אייל טואג

ד"ר דורית דור

ד״ר דורית דור, סמנכ״לית מוצרים, מחקר ופיתוח, צ׳ק פוינט טכנולוגיות תוכנה

הכלכלה הישראלית לא יוצרת די משרות בשכר ובפריון גבוהים. ענף ההייטק חריג לטובה, אולם הוא מרכיב רק כ-230 אלף משרות מתוך 2.4 מיליון שקיימות במשק. זו הסיבה העיקרית לכך שישראל, לפי נתוני OECD, היא המדינה שבה עובדים הכי הרבה שעות בשבוע בעולם המערבי אך הפריון שלהם לשעת עבודה הוא מהנמוכים ביותר.

אני מאמינה שישראל היא לא אומה עצלנית, ולכן הדרך להבטיח זינוק בפריון וכלכלה מודרנית בת קיימא הוא להשקיע בפיתוח עוד משרות שבהן בתחומים שבהן הפריון גבוה. ההייטק הישראלי, למשל, משווע לכוח אדם איכותי מהסוג שהחברה הישראלית יודעת לספק. אצלנו בצ׳ק פוינט, לשם המחשה, מגייסים מאות עובדים מדי שנה ותמיד מחפשים עוד ועוד אנשים שיצטרפו למאמץ שלנו להפוך את העולם לבטוח יותר.

בוגרי הצבא כבר מזמן לא מספקים את הביקוש של התעשייה ולצערי הפקולטות למדעי המחשב לא מצליחות להשלים את הפער לביקוש העולמי לטכנולוגיות הישראליות מייצרות. בנוסף, לא מספיק אוכלוסיות באות לידי ביטוי בעולם ההייטק. הוא סובל בראש ובראשונה ממחסור בנשים, חרדים ולא יהודים. הניסיון שלנו בצ׳ק פוינט מוכיח שהכשרה מתאימה יכולה להביא לידי ביטוי גם אנשים ללא ניסיון קודם בתחום.

מכיוון שאין פתרון קסם לבעיות מורכבות, המאמץ הזה חייב להיות לאומי ולכלול את כל השחקנים ב"שרשרת הערך". רשות החדשנות עוסקת בכך, האקדמיה וגופי המגזר השלישי מתגייסים אף הם. זה ייקח זמן אבל אין לנו באמת אפשרות אחרת.

ישראל איננה "אומה עצלה", אבל אם הקטר הכלכלי שלנו לא יניע את כל הקרונות, קרי כלל הקבוצות באוכלוסייה, הרכבת תיתקע והנתונים ההשוואתיים המדאיגים יימשכו להופיע בכל דו"ח ודו"ח.

ישראל איננה "אומה עצלה", אבל אם הקטר הכלכלי שלנו לא יניע את כל הקרונות, הרכבת תיתקע
צילום: מגד גוזני

תהילה חכימי

סופרת משוררת ומהנדסת מכונות. ספריה עוסקים בין היתר במתח שבין האדם לבין העבודה, ביניהם: מחר נעבוד (שירה, הוצ' טנג'יר 2014), חֶבְרָה (פרוזה, הוצ' רסלינג, 2018)

"מה קרה? היום חצי יום?" - למי שעבדה או עובדת במשרד, מוכרת ההערה הזו שנזרקת לחלל האופן ספייס או לכיוון המסדרון, כשברקע אחד הקולגות "נוטש מוקדם". לפעמים, הרגע בו העובד הראשון מחתים כרטיס ויוצא מייצרת תנועת שרשרת. בעקבותיו ייטוש עוד עובד, ואחריו עוד אחת, לעתים בלי לומר להתראות. העדות היחידה היא הצפצוף של קורא הכרטיסים ליד דלת היציאה. היתר, שהם הרוב, יישארו עד 17:00 או 18:00 ולפעמים עד שעה מאוחרת יותר. עד מתי נמתח הזמן המשרדי? עד מתי שצריך, עד הפנסיה. המיילים לא מפסיקים להיכנס לתיבה גם במהלך הלילה, בטח אם מדובר בחברה שיש לה פעילות בינלאומית.

ברוב המקומות שבהם עבדתי, עודדו את העובדים להישאר במשרד שעות נוספות. עם זאת, בכל חוזי העבודה שחתמתי עליהם, הן היו מגולמות בשכר. "שכר גלובלי". הגדרה בניחוח בינלאומי שמשמעותה עוד שעות, פחות כסף, או בפשטות: השעות הנוספות אינקלודד. באחד המקומות הגדיל המנכ"ל לעשות וחודשים ספורים אחרי כניסתו לתפקיד, בתקופה שבה לא היה ברור אם החברה עומדת בפני שינוי ארגוני או גל פיטורים, קרא את כל המחלקה לשיחת נזיפה. "עברתי על דו"חות השעות. אנשים יוצאים מוקדם ולא עושים כמעט שעות נוספות", אמר ונופף בדפי השעות המודפסים, "איפה אתם חושבים שאתם נמצאים, בקייטנה?"

כל מי שעבד במשרד יודע: בין שעתיים לשלוש שעות ביום מתבזבזות על עצם השהייה במשרד יותר מתשע או עשר שעות. השהות הארוכה מגבירה את הצורך בהפסקות קפה, הפסקות שירותים והפסקות לשיחות טלפון פרטיות. מרחבי העבודה השיתופיים ישלחו אותך לעתים אל מחוץ לבניין, מה שמאריך עוד יותר את ההפסקה. ארוחת הצהריים, בין אם היא נמשכת חצי שעה או 45 דקות, תמיד תתארך וזה עוד בלי לחשב את הפסקת הקפה שמגיעה ישר אחריה. ועוד לא הזכרנו את השעה וחצי שמגיעות אחר כך, שעות עייפות מאוד ולא פרודוקטיביות בעליל.

אך העבודה לא מסתיימת גם אחרי היציאה מהעבודה. האם יש שעה ביום העבודה שאינה שעת עבודה? מרגע שהמייל מחובר לנייד או נמצא בלפטופ שנישא עמך לכל מקום, העבודה ממשיכה להפציע גם בשעות "הפנאי". מציאות העבודה מתפרשת על פני כל שעות הערנות של האדם. והעובדים? הם נדרשים הלכה למעשה להישאר בעבודה מהבוקר עד הלילה.

"תפוקת אדם", צמד מלים שיכול היה בקלות לשמש אותי בכתיבת שיר, היא האפשרות לתמצת אדם לכדי שעות עבודה, לכדי שורת רווח, לכדי אדם=מכונה. על השאלה אם הישראלים עצלנים הייתי עונה: ברגע שמעסיקים יתחילו לתמרץ לעבוד פחות שעות במקום לעודד הישארות וזמינות בכל עת - התפוקה לשעת עבודה תעלה. הבעיה היא שהמעסיקים שרויים בקונספציה ששעות עבודה רבות משמען תפוקת עבודה גבוהה. אני בעד שש שעות עבודה ביום, בעבודה בלבד, בלי עבודה מחוץ למשרד, מקסימום שבע. ושצפצוף העברת הכרטיס ביציאה יסמן את סוף שידורי העבודה לאותו היום, עד הבוקר למחרת.

המעסיקים שרויים בקונספציה ששעות עבודה רבות משמען תפוקה גבוהה
צילום: איליה מלניקוב

דרור דולפין

רופא בכיר במרכז בריאות הנפש גהה מקבוצת כללית, חבר ביחידת החדשנות של כללית, בעל תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב

בדצמבר 1991 מפרסם פיטר דרוקר מאמר שכותרתו The New Productivity Challenge ובו הסביר שהאתגר הגדול ביותר בפני מנהלים במדינות המערביות העוברות לעידן כלכלת הידע הוא אימוץ כלים חדשים של ניהול וארגון המאפשרים את הגברת הפריון. לשיטתו, הפריון במאה ה-21 לא יכול לבוא מניהול מוכוון יציבות ויעילות כמו במאה ה-20 (סטנדרטיזציה, רגולציה, בירוקרטיזציה) אלא מניהול מוכוון יזמות, מקוריות ויצירתיות.

במאמר נוסף שפרסם דרוקר ב-1999 הוא התווה עקרונות שיאפשרו את הגברת הפריון של עובדי הידע ובין היתר נקב בכך שיש צורך בניהול שמבין כי עובד הידע זקוק לאוטונומיה ("עליו ללמוד לנהל את עצמו"), שחדשנות ויזמות חייבות להיות חלק מהגדרת העבודה שלו, שההתייחסות לפריון במונחי איכות ולא כמות היא הכרחית, ובעיקר - שההתייחסות הארגונית לעובד הידע חייבת להשתנות כך שההתייחסות אליו תהיה כ"נכס" ולא כ"הוצאה". דוגמה לפער שעליו הצביע דרוקר ניתן לראות בעצם המדידה של תפוקה מול שעת עבודה. זו שיטת המדידה הרלוונטית לעולם הייצור, אבל מה משמעותה בעולמו של מתכנת, רופאה, פסיכולוג או מורה?

בניגוד לכלכלה הישנה של making and moving things, הרי שבארגונים כלכליים שבהם עובדים אנשי שירותים ומידע, כדי להגביר את הפריון יש ללמוד "לעבוד חכם" במקום "לעבוד קשה". מדובר בצורך לייצר שותפות חדשה בין מנהלים לעובדים, בה העובדים הופכים ממי שאחראים לביצוע של החלטות למעצבים בפועל של העבודה ובעיקר למנסחים של מה מיותר ולא משרת את המטרה שעבורה הארגון פועל. הניהול מלמעלה קרס בפני הצרכים של המאה ה-21 והוחלף בתפישות כמו של Apple ו-Google. אלה הדגימו היטב כיצד אימוץ מודלים חדשים של ניהול והנעת עובדים מוביל להישגים כלכליים יוצאי דופן.

"הצד האפל" בתפישותיו של דרוקר הוא המחיר שמשלמים עובדי השירות והמידע (והארגונים המעסיקים אותם) כאשר ממשיכים לכפות עליהם מודלים ניהוליים ישנים. תסמונת השחיקה בעבודה, מחלה תעסוקתית חדשה בה העובד הפגוע מאבד מיכולותיו המנטליות, בין היתר בגלל העמסה ביתר על מוחו בעבודה, היא תסמונת הקשורה ישירות לניהול בכלים ישנים. עובד שחוק מאבד בין היתר את היכולת לחשיבה יצירתית ויזמית, והופך באופן לא מפתיע לעובד עם רמת פריון נמוכה.

סביר שהכלכלנים המסבירים את הפריון הנמוך בישראל בפערים בין חלקי החברה, בליקויים בפיתוח תשתיות, חינוך וכדומה - צודקים. אבל שווה לשקול גם את האפשרות שהפער בין ישראל ומדינות מערביות אחרות בנושא הפריון קשור להיותה של ישראל מדינה שעוברת באופן מואץ מחברת make or move things לחברה שבה אנשים think for a living. המשק הישראלי נמצא בעשורים האחרונים בתהליך שינוי מבני עמוק שבמרכזו נטישה של ענפי התעשייה, החקלאות והמסחר ומעבר לענפי השירותים, התקשורת והמידע. למעשה, ישראל מקדימה את מדינות OECD בתהליך זה בצורה ברורה. עם זאת כלל לא ברור שהחברות במשק הישראלי מאמצות במעבר זה את הכלים הארגוניים והניהוליים הנחוצים לעובד החדש ובכך פוגמות ביכולתן הן להתקדם.

אולי דווקא כאן בישראל הפער בין הכלים הישנים לעולם החדש חד יותר ולכן גורם לפערי פריון גבוהים ביותר. אינדיקציה אפשרית לכך מהווה הפער המתמיה לכאורה בישראל בין שעות העבודה לבין הפריון. ייתכן שלא מדובר בפרדוקס אלא בהיגיון ברור של דרישה המתאימה לעולם הישן (שעות עבודה) ולא מאפשרת את היצירתיות הדרושה לפריון בעולם החדש. אולי השגשוג של ענף ההייטק בישראל והפריון הגבוה בו קשורים קודם כל לכך שמדובר בענף שהשכיל לאמץ מודלים חדשים של ניהול והנעת עובדים. אם יש אמת בכך, הרי שבמקום לדבר על העובד הישראלי העצל יש לדון במנהל הישראלי השמרן ולמקם, כמו דרוקר, בידיו את האתגר הגדול ביותר של הכלכלה במאה ה-21.

ישראל מקדימה את מדינות OECD בנטישת התעשייה והחקלאות לטובת ענפי השירותים והמידע


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות