אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה הזהה

לכבוד מאה שנה להארץ, ניסיון קולקטיבי לענות על השאלות הבלתי פתורות בישראל

ד"ר יהושע שקדי
איריס האן
יואב שגיא
ד"ר עוזי פז

לאילו שטחים טבעיים עוד ניתן יהיה לטייל בישראל 2050?

לאילו שטחים טבעיים עוד ניתן יהיה לטייל בישראל 2050?

צילום: אוליבייה פיטוסי

ד"ר יהושע שקדי

מדען ראשי, רשות הטבע והגנים

אוכלוסיית ישראל מונה כשמונה מיליון תושבים ובין הים לירדן חיים כ-14-13 מיליון אנשים. המודלים הדמוגרפיים מצביעים על הכפלת האוכלוסייה בעוד כ-30 שנים. תידרש הגדלה של ממש בשטחים שיוקדשו לבינוי, לתחבורה ולתשתיות נוספות. כמו כן, צריכת המים בישראל תגדל באופן ניכר.

על השאלה לאילו שטחים טבעיים עוד ניתן יהיה לטייל בישראל 2050 אפשר לענות בשתי דרכים שונות: הדרך הראשונה, האופטימית, היא ש"הנורמות הקיימות" בישראל יישמרו. במקרה כזה, השטחים הטבעיים אליהם ניתן יהיה לטייל יהיו בעיקר שמורות הטבע, הגנים הלאומיים והיערות הקיימים היום. תכניות המתאר הארציות והמחוזיות שומרות על שטחים מוגנים רבים, והתרחבות הבינוי תהיה לשטחים שאינם מוגנים היום, חלקם טבעיים וחלקם חקלאיים. כמו כן, התפלה מוגברת של מי ים תאפשר שחרור של מי מעיינות אל הטבע.

אלא שגם בתרחיש האופטימי ברור שהטבע ישתנה באופן ניכר. השפעות האדם עליו יתגברו באופן משמעותי. קיים סיכוי גדול שמיני צמחים ובעלי חיים רבים שהיום נמצאים בסכנת הכחדה ייעלמו מהטבע הישראלי. נראה פחות עופות דורסים, פחות עופות נודדים, פחות צבאים וכנראה גם פחות יעלים (ואני מפרט רק את המינים המוכרים יחסית). מצד שני, יהיו מינים שנראה הרבה יותר, כמו עורבים, תנים, שועלים, דררות, מיינות ומינים נוספים שרגילים לחיות במחיצת האדם.

הנורמות הקיימות לא ימנעו שינויים נוספים בנוף. הדוגמה הבולטת ביותר היא ירידת מפלס ים המלח כמטר בשנה, והמשמעות היא שקו החוף ייסוג עד 2050 במאות מטרים. למעשה, לנוסע בכביש 90 מצפון לדרום יתגלה ים המלח רק באזור מצדה ודרומה. בנוסף, יחול כרסום משמעותי במצוקי חוף הים התיכון ועלייה במפלס הים (בעקבות שינויי האקלים הגלובליים). חופי הרחצה יצטמצמו והצפיפות בהם תהיה בלתי נסבלת.

הדרך השנייה, הפסימית, גורסת כי הנורמות הקיימות לא יישמרו. בחלופה זו, תכניות הבינוי ידרסו שטחים מוגנים, הטבע ייפגע, מינים ייעלמו ומקורות המים יתייבשו. הפגיעה תהיה מצומצמת יחסית בשטחים בהם הפיתוח הוא משימה קשה, כמו במצוקים או בשטחי אש בנגב. לכן, אזורי הטיול יהיו או לאזורים אלה, לפארקים עירוניים או לחו"ל.

המודלים הדמוגרפיים מצביעים על הכפלת האוכלוסייה בעוד כ-30 שנה
צילום: רמי שלוש

איריס האן

מנ"כלית החברה להגנת הטבע

אחד מזיכרונות הילדות הנעימים שלי בחוף הים הוא המפגש עם סרטני הנזיר שהיו מהלכים במים הרדודים, נושאים קונכיות מגוונות וססגוניות על גבם, ומדגדגים את כפות רגלינו כשהיינו טובלים אותן במים. בימינו, יש סיכוי סביר שהדבר הראשון שידגדג אתכם בביקור בים הוא שקית פלסטיק, אריזה של חטיף או מקל ארטיק. אלה, משייטים בים, הורגים בייסורים בעלי חיים ופוגמים בהנאת הביקור. את סרטן נזיר לא ראיתי כבר שנים רבות. סינון החול בכפות הידיים, שהיה נקי בימי ילדותי, יותיר כיום בין האצבעות בדלי סיגריות, פקקי בקבוקים ושיירי פסולת אחרים.

לא רק סרטני הנזיר הולכים ונעלמים במשמרת שלנו. מתי פגשתם בפעם אחרונה צב? פעם, לא מזמן, היינו פוגשים לפחות אחד בכל טיול. וגחלילית? העוזנייה, הרחם, הנמר, גירית הדבש כבר נעלמו בדורנו, ועל כמה מינים נוספים מרחפת סכנה קיומית: הנשר, הצבי, הזאב, הצבוע, הלוטרה. בכל העולם ולא רק אצלנו הכחדת המינים גוברת והולכת.

בשנת 2050, ישראל תהיה המדינה המערבית הצפופה ביותר בעולם. על פי התחזיות הממוצעות, עוד כשישה מיליון נפש יצטרפו לתשעה מיליון שחיים בה כיום, על כך המשמעויות הכרוכות בכך בדיור, תחבורה, מים, תוצרת חקלאית, אנרגיה ובטיפול בהיקף האשפה שנייצר. במציאות הזו יש שתי תמונות עתיד:

בתרחיש "עסקים כרגיל" ימשיכו התופעות שאנו עדים להן כיום: רוב השטחים הפתוחים בישראל ייעלמו והמעטים שיישארו יהיו "שמורות עציץ" כלואות בין מבנים לבין כבישים ותשתיות אחרות. במציאות הזו, בעלי החיים הגדולים ייעלמו מנופי הארץ והמערכות האקולוגיות שהם עומדים בראשן - יקרסו. רוב רובם של הנחלים והמעיינות יתייבשו. כבר כיום זרימת המים ברבים מהם היא לא יותר מזרזיף, שארית מה שאנו לוכדים לשימושינו האישי. פינות גן עדן כמו הבניאס, הירדן, החצבני, מעיינות שעוד נותרו פה ושם - ייבשו כליל. נחלי הצפון, כמו בצת וכזיב, שכבר היום נאבקים על קיומם - ייבשו גם הם. מפלס ים המלח ייסוג בעוד כ-50 מטר ושטחו יצטמצם עוד יותר. הים התיכון יהיה מרק של פסולת. חומצי יותר, מזוהם הרבה יותר, בלי צבי ים, קיפודי ים, בלי דקרים (לוקוסים), טונות, שושנות ים ובעלי חיים מרהיבים אחרים.

יש גם תמונת עתיד אחרת, והיא אפשרית ובהישג ידינו: כן, יש בה מקום לכולם. את כל צרכי הבנייה שלנו נרכז בערים מתוכננות לתפארת, עם אוויר נקי, תחבורה ציבורית יעילה, נגישה ונקייה. ערים הכוללות אתרי טבע חיים, נגישים ומרגשים לכל תושב. רק כך נוכל לשמור על מרחבי הטבע והריאות הירוקות שמחוצה להן.

במסגרת תוכנית ארוכת טווח למשק המים, ישוחררו מעיינות ותושב הזרימה הטבעית לנחלים. שאר הצרכנים - חקלאים, משקי בית, תעשייה - יקבלו מים שנשאבו במורד הנחלים או מים מותפלים. נחלי ישראל יחזרו לזרום, נקיים מזיהום. הים ינוהל כראוי למשאב טבעי אדיר ממדים. לפחות חמישית משטחו יוגדר כשמורת טבע. כחלק מתוכנית לאומית אפקטיבית למגוון ביולוגי - ישוקמו בתי גידול ואת חלקם ניצור מחדש. כך יוכלו כל חיות הבר הישראליות להמשיך לחיות לצדנו, איתנו, בסביבה מקיימת לאורך זמן. האנרגיה שנייצר תהיה מתחדשת, כזו שאינה מחסלת את הטבע על הדרך. נשכיל עד אז לחסוך במשאבים מבלי לפגוע באיכות חיינו; נלמד לצרוך יותר שירותים ופחות מוצרים; נלמד להפחית את כמויות האשפה ואת אלו שנמשיך לייצר - נמחזר.

אלו שתי תמונות העתיד ושתיהן אפשריות. בידינו הבחירה. בידינו ובכוחנו החובה והזכות לבחור בעתיד טוב יותר. עלינו להזדרז לפני שיהיה מאוחר מדי.

יש להגדיר לפחות חמישית מהים התיכון כשמורת טבע
צילום: דן קינן

יואב שגיא

יו"ר מכון דש"א (דמותה של ארץ) מיסודה של החברה להגנת הטבע ולשעבר מנכ"ל ויו"ר החברה להגנת הטבע

הסיכוי של המוני התושבים שיצטופפו בישראל ב-2050 (מספרם באומדנים המחמירים מגיע ל-20 מיליון) ליהנות מטיול ובילוי בחיק הטבע אינו גדול. כבר היום קטנים השטחים הטבעיים שניצלו משיני הפיתוח הדורסני שהתנהל כאן מאז ימי ראשית המדינה מכדי להבטיח את קיום הטבע והנוף, ולספק את הצורך הגובר של הציבור לריאות ירוקות טבעיות. בניגוד לאוכלוסייה, השטחים הטבעיים צפויים להצטמצם עוד יותר.

האפשרות המוגבלת לענות על הצורך של הציבור לשטחים טבעיים תתממש אך ורק אם יתחולל במדינה שינוי מהפכני ומהיר בתרבות הפיתוח. החלפת המדיניות הקיימת במדיניות בת קיימא, המושתתת על הצורך להשיג איזון בין הצורך בבינוי ופיתוח, שאין חולק על חיוניותו לרווחת הציבור, לבין הצורך לשמירה על טבע הארץ ונופיה, שתרומתם לבריאות הציבור ורווחתו חיונית לא פחות.

עיקרי המדיניות הנדרשת הינם: ריכוז הבינוי במרכזים האורבניים הקיימים ושמירה מיטבית על השטחים הפתוחים המעטים שנותרו כאן. עקרונות אלה, שארגוני שמירת טבע, סביבה ותכנון קוראים לאמצם מאז שנות השמונים, הוטמעו החל משנות התשעים במדיניות התכנון ובתוכניות המתאר, ובראשית שנות האלפיים, צלחו גם המאמצים להטמעת עקרונות השמירה על השטחים הפתוחים במערך ניהול המקרקעין.

אלא שבפועל לא זו בלבד שתרגום ההוראות לשפת המעשה מתעכב, אלא שממשלות ישראל עושות כל מאמץ לפעול בניגוד להן. השינוי צריך בראש ובראשונה להבטיח עמידה במחויבות להפנות את הבינוי העתידי אל המרכזים האורבניים הקיימים ולשמור על מירב השטחים הפתוחים שנותרו. בנוסף, יש לפתח דרכים לשקם את השטחים וערכי הטבע שנפגעו. הואיל והשטחים הפתוחים שנותרו הינם חקלאיים, יש לפעול, בשיתוף הוגן עם החקלאים, להקצאה של חלק לא גדול מהם לשיקום מערכות טבעיות שנפגעו.

שטחים שיוחזרו למצבם הטבעי יאפשרו הרחבה של שמורות טבע שאין בגודלן די כדי להבטיח את מטרותיהן, ולהקמת פארקים שישמשו את הציבור. באמצעות הכוונה של דרכי הניהול, צריכים שטחים חקלאיים המתאימים לכך לשמש גם כמסדרונות אקולוגיים שיאפשרו מעבר של אוכלוסיות טבעיות בין שטחים טבעיים מנותקים. מהלכים אלה כבר החלו להתנהל, אך יש להטמיע אותם במחויבות רשויות המדינה, להרחיבם ולהאיצם.

ובנוסף, לאור הגידול יוצא הדופן והמתמשך של האוכלוסייה בשל מדיניות קליטת העלייה ושיעור הילודה הגבוה, ולאחר שמטרות הקמת המדינה, יישובה וייצובה הושגו - הגיע הזמן לתת את הדעת גם למגבלות כושר הנשיאה של המדינה מעוטת השטח לאוכלוסייה. היום, מותר וצריך לקיים דיון אחראי, מעמיק, פתוח ונקי ממיתוסים: האם וכיצד ניתן לצמצם את שיעור גידול האוכלוסייה בישראל. אם תשכיל המדינה לחולל ולממש בפועל את השינוי, יוכלו טבע הארץ ונופיה להמשיך לספק את שירותיהם החיוניים לתושבי המדינה המצופפת עצמה לדעת.

מותר וצריך לקיים דיון אחראי ופתוח כיצד לצמצם את שיעור גידול האוכלוסייה
צילום: דניאל צ'צ'יק

ד"ר עוזי פז

היה המנכ"ל הראשון של רשות שמורות הטבע

המילים "נלבישך שלמת בטון ומלט" מתוך השיר "חזון" של נתן אלתרמן עשויות להתממש עד 2050 על פני מרחבי צפון הארץ ומרכזה. בין שטחים שיבנו, אוטוסטרדות ומסילות הברזל שיסללו וטורבינות שיסתובבו ברוח, יוותרו שטחי חקלאות מעטים וכרי מרעה בודדים. שכונות חדשות, הרחבת ישובים קיימים ואולי גם ישובים חדשים יצוצו מכל צד ועבר.

למרבית המזל, כבר בימיה הראשונים של המדינה אותרו במסגרת "תכנון פיזי לישראל", שטחים המיועדים לגנים לאומיים ושמורות טבע. אלה עברו עדכון והרחבה ניכרת עם הקמת רשות שמורות הטבע והגנים. שמורות הטבע והגנים הלאומיים מוגנים מאז 1981 סטטוטורית בתמ"א 8. זו כוללת כ-3.5 מיליון דונם ברחבי הארץ, רובם בנגב ובמדבר יהודה. אליהם יש להוסיף את שטחי הייעור של קק"ל המשתרעים על פני כ-1.6 מיליון דונם. גם הם מוגנים בחוק.

מרחבים אלה ימשיכו להוות את הבסיס העיקרי לטיולי רגל, כפי שהם מהווים למעשה גם היום. אפשר יהיה להמשיך ולטייל "מים אל ים" בתקווה שהמים ימשיכו לזרום בנחלי כזיב ועמוד. גם עתידו של שביל הפסגה בהר מירון מובטח, כמו גם מערך השבילים בכרמל, לאורך שמורת התנור ובתל דן. רוכבי האופניים יוכלו להמשיך ולרכוב להנאתם, ולבריאותם, ביערות קק"ל.

בד בבד, במרחבים שסביב השמורות, הגנים והיערות יחולו שינויים נופיים ניכרים ביותר. יוצא הדופן הם מדבר יהודה והנגב הדרומי למעט הערבה, בהם לא יחול שינוי רב. החשש לעתיד הטיולים מתמקד במידה רבה בשאלת העומס הרב וצפיפות היתר שישררו במרבית אתרי הטיול. הדוחק הצפוי בהם יפגע לא רק בהנאת המטיילים, אלא עלול לגרום גם לפגיעה בשטח. תופעות כמו זליגת מטיילים אל שולי השבילים בחיפוש אחר תחליפים לשבילים המסומנים, עלולות לפגוע במרקם הטבעי ויחייבו את הרשויות להוסיף, בצורה מושכלת, מסלולי טיול נוספים.

החששות לצפיפות יתר מחייבים הפרדה רבה ככל האפשר בין סוגי הפעילויות השונות בחיק הטבע: טיול רגלי, רכיבה על אופניים או פיקניק. יותר מכך, יש להימנע מלמשוך מטיילים לאטרקציות שאינן אורגניות לשטח. לדוגמה, הגשר התלוי שתוכנן מעל נחל כזיב לעבר מבצר מונפור. גשר כזה אמנם עשוי להיות הצלחה כלכלית, אבל הנוהרים אליו יבואו בגלל הגשר ויגרמו להצטופפות יתר עם מטיילים הבאים לאתר בזכות עצמו.

איום רציני ביותר על טיב המרחבים הפתוחים בנגב ובמדבר יהודה הם רכבי השטח. רבים מנהגיהם "אוהבים את הטבע עד מוות" ולעתים קרובות פורצים דרכים חדשות, מחוץ למסלולים המסומנים. הם מותירים שובלי אבק, חורצים את השטח ומשבשים את דמותו.

ומה יראו המטיילים? כנראה הרבה צמחים פולשים שכבר כיום משתלטים והולכים על שטחים נרחבים ודוחקים את רגליה של הצמחייה המקומית. כזו היא טיונית החולות המשגשגת במה שנותר ממרחבי החולות, חמציץ נטוי שמתפשט באדמות הקלות במישור החוף או אמברוסיה מכונסת לאורך ערוצי הנחלים באזור המרכז.

הקיטוע בין אוכלוסיות בעלי חיים שיוותרו בין הישובים לכבישים, עלול בהיעדר מעברים אפקטיביים לגרום לניוונן עקב בידוד זו מזו. חשש זה אינו תקף כנראה לגבי היעל והשפן, שהסתגלו למשכנות האדם. הוא קיים לגבי הצבי ובעלי חיים אחרים, קטנים יותר ופחות בולטים בנוף, אך לא פחות חשובים. חשש גדול עוד יותר קיים לאוכלוסיות רבות של העופות. מינים אחדים של דורסים, וגם מינים אחרים שהיו שכיחים ונפוצים, כמו החוחית וסלעית הקיץ, נעלמים כבר כיום, כנראה בגלל שינויים סביבתיים. מאידך, ציפורים פולשות כמו מיינות ומיני תוכיים ישתלטו על המרחב, יתחרו באוכלוסיות הטבעיות וקולותיהם ישמעו מכל צד ועבר.

חששות אלה מחייבים את הרשויות הנוגעות בדבר להיערך למציאות המצפה לנו מבעוד מועד.

החשש לעתיד הטיולים מתמקד בעומס וצפיפות היתר באתרים השונים


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות