אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה הזהה

לכבוד מאה שנה להארץ, ניסיון קולקטיבי לענות על השאלות הבלתי פתורות בישראל

פרופ' אופירה אילון
עמיעד לפידות
לימור אלוף
ד"ר יוסי ענבר

האם אי פעם נצליח לטפל בפסולת שלנו?

האם אי פעם נצליח לטפל בפסולת שלנו?

צילום: דניאל צ'צ'יק

פרופ' אופירה אילון

מרצה וחוקרת בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה וחוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן בטכניון בתחומי סביבה, קיימות וכלכלה

עולם הפסולת הוא עולם ומלואו. פסולת עירונית מוצקה, פסולת אלקטרונית, פסולת בניין, פסולת מסוכנת, פסולת חקלאית - כולן דורשות מדיניות ספציפית ואחראית המושתתת על עקרונות הקיימות (סביבה, חברה וכלכלה). המדיניות לטיפול בפסולת בישראל מוכתבת ע"י המשרד להגנת סביבה, וזו משתנה ומתעדכנת בהתאם לסיבות ולנסיבות.

הפסולת העירונית המוצקה עוטפת אותנו. היא אמנם אינה מתגלגלת ברחובות, אך נאגרת סביבנו בפחי האשפה שנאספים מדי יומיים-שלושה ומשם מועברת במשאיות, דרך תחנות מעבר, להמשך טיפול. בישראל, קרוב ל-100% מהפסולת העירונית מטופלת כ- 80% מועברים להטמנה באתרים מוסדרים וכ- 20% עוברים השבה (על ידי מחזור או על ידי הפקת אנרגיה מהפסולת.

לכן, במקום לשאול "האם נצליח אי פעם לטפל בפסולת שלנו?" נכון יותר לשאול "האם נצליח אי פעם לטפל בפסולת בצורה בת קיימא, תוך התחשבות בהיבטים סביבתיים וחברתיים, מעבר לשיקולים הכלכליים?". התשובה לשאלה כזו נובעת מעקרונות המבוססים על כך ששיטות לטיפול בפסולת הן אמצעים ולא מטרות.

ואלה העקרונות:

1. הפחתת הפסולת במקור ע"י שינוי הרגלי הצריכה - ככל שנייצר פחות פסולת, נידרש פחות לאמצעי טיפול. נכון שלא תמיד הדבר אפשרי (ויתור על אריזה למשל עלול לעתים לגרום לקלקול מזון), אולם יש לבדוק את החלופות, ובהתאם -לתמרץ ולחנך לכך.

2. התאמת פתרונות טכנולוגיים לסוג הפסולת, היישוב והמדינה - הרכב הפסולת שונה ממקום למקום ולכן הפתרונות צריכים לעבור התאמות. הפסולת הישראלית למשל רטובה ודביקה יותר מזו של אירופה. צריך להיערך לכך.

3. מציאת פתרונות אזוריים לטיפול בפסולת, כך שהטיפול בה ייעשה בסמוך למקום היווצרותה - הסעת פסולת מצפון הארץ לדרומה והטמנתה שם, גם אם מדובר בהטמנה תקנית, אינה מקיימת את התנאי החברתי (הדרום אינו "פח הזבל" הלאומי) והיא גם כוללת עלויות שינוע ועלויות זהום אוויר שמייקרות את הפתרון המרחבי הזה.

4. עמידה בתקנים מחמירים - כל פתרון (מתקן מיון, מחזור, הפקת אנרגיה, קומפוסטציה) חייב לעמוד בתקנים המחמירים ביותר מבחינת ההגנה על הסביבה (מניעת זהום אוויר, שפכים וכדומה) ואכיפה חסרת פשרות.

5. סימביוזה - בחומרי הגלם: ניתן לשלב פסולת עירונית אורגנית עם פסולת חקלאית צמחית ולטפל בהן ביחד. בתוצרים: מתקן שמפיק חום וחשמל יכול לספק את האנרגיה למתקן מיון או למתקן מחזור.

6. מדיניות קונסיסטנטית וארוכת טווח – תקנות המשרד להגנת סביבה חייבות להיות מתואמות עם הרשויות המקומיות, שהן, עפ"י החוק, אלה שאחראיות לטיפול בפסולת. מדיניות ארוכת טווח תעניק אופק ליזמים אך עליה גם להיות גמישה דיה כדי לאפשר שינוי בהתאם לתנאים בשטח (נניח, ירידת מחירים של טכנולוגיות).

7. מחקר ובקרה – את המדיניות יש ללוות במחקרים אובייקטיביים ובלתי מוטים, על מנת לוודא שיעדיה מושגים.

80% מהפסולת בישראל מועברת להטמנה ו-20% עוברת השבה
צילום: רמי שלוש

עמיעד לפידות

ראש תחום פסולת ורכז קיימות באדם טבע ודין

סיימנו את ארוחת הערב. הבן הצעיר, אז בן שנה ושמונה חודשים, הושיט את ידיו הקטנות, לקח את צלחתו וצעד לכיוון המטבח, פתח את דלת הארון שמתחת לכיור ורוקן את שאריות המזון לפח האורגני. איך הוא ידע בגיל כל כך צעיר מה עליו לעשות עם שאריות המזון? התשובה היא שזו המציאות שהוא גדל לתוכה - מציאות שבה לוקחים אחריות על הפסולת.

זה גם מה שצריך לעשות ברמה הלאומית שכן ישראל נמצאת במשבר של פסולת. האוכלוסייה גדלה ועמה גדלה גם כמות הפסולת שאנו מייצרים. לא רק באופן מוחלט, גם באופן אישי. בעשור האחרון גדלה כמות הפסולת לנפש ב-6% והמשמעות היא שיש יותר אנשים שמייצרים יותר אשפה. רוב הפסולת מועברת להטמנה, חלקה מגיע לשטחים הפתוחים ומיעוטה למיחזור. אם לא נחולל שינוי, נמצא עצמנו קבורים בערימות אשפה שעלויות הטיפול בהן יפלו על כתפיהן של הרשויות המקומיות.

אז מה עושים? המדינה חייבת לעודד מהלכים של הפחתת פסולת במקור, כמו למשל חוק השקיות שהפחית ב-80% את כמות שקיות הגופייה במרכולים. כמו כן, נדרשים מהלכים של הפרדת פסולת במקור, בעיקר של הפסולת האורגנית, שהוכח כי הם מובילים לצמצום בייצור פסולת. במקביל, יש לצמצם את השימוש בכלים חד-פעמיים.

יש ליישם מהלך של תשלום לפי כמות. כלומר, שכל אחד ישלם לפי כמות הפסולת שהוא מייצר. מהלך שכזה הוכח במקומות רבים בעולם ככזה שמצמצם מידית את כמות הפסולת להטמנה ומגדיל את כמות הפסולת למיחזור. כדי שמהלך זה יוכל להיות מיושם, יש צורך להפריד את נושא הפסולת מתשלום הארנונה.

יש לעודד את התעשייה לקדם מיזמים של שימוש חוזר, כמו למשל בבקבוקי משקה הניתנים למילוי חוזר ועליהם יש פיקדון של 1.2 שקל. מהלך שכזה על מוצרים נוספים יעודד את הציבור לצרוך רק את המוצר עצמו ולא את אריזתו. צריך לעודד את התעשייה לייצר מוצרים שניתנים למיחזור ולחייב את היצרנים לקחת אחריות על האריזות שהם מייצרים, כמו למשל בחוק הפיקדון על מכלי משקה. כל מה שלא ניתן להפחית, לעשות בו שימוש חוזר ולמחזר – יש להפוך לאנרגיה.

אם ניישם את כל השלבים כפי שצוינו כאן - נצמצם את ההטמנה למינימום של אחוזים ספורים. מלת המפתח היא אחריות - אחריות של הנהגת המדינה שצריכה לחלחל לרשויות המקומיות ומשם לכל אחד מאזרחי המדינה. כדי שזה יקרה יש צורך דחוף במנהיגות שתדע להוביל את המהלך, אחרת המדינה תטבע בפסולת.

מהלך של תשלום לפי כמות הוכח במקומות רבים בעולם כאפקטיבי ובאופן מיידי
צילום: תומר אפלבאום

לימור אלוף

עוסקת בחשיבה אקולוגית כ- 25 שנה

פסולת, נעים להכיר, היא בתה החוקית של הגזענות הממוסדת. היא נולדה וזקפה את ראשה הכעור כאשר עליונותו של גזע האדם על פני כל צורות החיים האחרות על פני כדור הארץ הפכה לאידאולוגיה גזענית השוכנת בליבה של תרבות המערב ובאמונותיה המונותאיסטיות. אידאולוגיה שלפיה מתקיימת פירמידה הירארכית, שבראשה ניצב האדם, כאשר כל המערכות האקולוגיות האחרות, על שלל מרכיביהן החיים והדוממים, נמצאות שם בכדי לשרתו.

משם, הדרך לעברו של מסלול התפתחות המתעלם מההיגיון של המערכת הטבעית היתה קצרה. אצל האחרונה, יש לזכור, אין כלל פסולת ואין חומרים מסוכנים. אריזת הבננה וקליפת האבוקדו מתפרקות בבואן במגע עם האדמה וצבא מפרקיה, החיידקים והפטריות, לחומרים אורגנים, השבים לאדמה כחומרי הזנה, ומבטיחים את פוריותה. לעומת זאת, חומרים מסוכנים, אלה שכיכבו ומילאו את האוויר בימי המרק הסמיך, לפני כ-4.5 מיליארד שנה, נספגו בקרבי האדמה ואוכסנו במעמקיה כמרבצי עפרות, שמלבד התפרצויות געשיות פה ושם, הפולטות אותם מקרום כדור הארץ, אינם מטיילים בסביבת החיים.

התנהלותן של המערכת האקולוגית ושל מערכת המיחזור המשוכללת שזו פיתחה, כתולדה של ניסיון אבולוציוני ארוך ועשיר, לא עניינה אותנו, אדוני הפלנטה. לא ניסינו להתאים את הייצור שלנו אליה. להיפך, הכנסנו חצץ בגלגליה. התנהלנו לאור הנחת מוצא שהמערכת הטבעית מסוגלת לעבד כל פסולת שנעמיס עליה, בכל כמות ובכל איכות. ואכן, העמסנו. לפי דו"ח הבנק העולמי מספטמבר 2018, אנחנו מייצרים גלובלית יותר משני מיליארד טונות של פסולת מדי שנה. ידינו עדיין נטויה: בתוך כ-30 שנה, הכמות כמעט תוכפל.

וזו רק הפסולת המוצקה, שאנו רואים. הפסולות הבלתי נראות - זו המולקולרית, שמסתלסלת מלוען של ארובות המפעלים ומצינורות המפלט של המכוניות, וזו המיקרו-פלסטיקית, שמחליפה בכמות חלקיקיה את הפיטופלנקטון שבים וחודרת לתוך מארג המזון, ומסיימת את דרכה כפצצה מתקתקת בגופנו, אינן נאמדות כלל. אין ספק, הפסולות הבלתי נראות הן הנמסיס שלנו, אלות הנקם המשיבות לנו כגמולנו.

אז, איך נפתור את בעיית הפסולת? לא במורד הזרם, לא דרך שריפה, קבורה, העברה למחוזות מוחלשים ומדינות רחוקות, או השלכה לכוכב אחר. אלא רק במעלה הזרם. דרך שינוי דרסטי ומיידי של דפוסי הייצור שלנו והתאמתם לחוקי משחק חדשים, כאלו המותאמים להשבת חומרים למערכת סגורה ולניהולן ארוך הטווח.

בכדי להיות מסוגלים לבצע זאת, אנו חייבים לשים בצד את הגאווה וגבהות הלב, את אלו שהכשילו את אודיסאוס, שמיאן להכיר בתרומתם של כוחות הטבע לניצחונו בטרויה. עלינו להרכין את ראשנו, להשליך מעלינו את הגזענות הסביבתית שטיפחנו, ולאמץ אתיקה אקולוגית וסיפור-על חדש.

רק כאשר נסכים לשים מאחורינו תפישה שמאיימת להביא לקיצנו, ונקבל על עצמנו את התאמתן של מערכות הייצור שלנו לחוקי המשחק שבטבע, רק אז נוכל להביא לפתרון בעיית הפסולת, ועל הדרך אולי גם נגלה את יעודנו האמיתי: "לעבדה ולשמרה".

עלינו להרכין את ראשנו, להשליך מעלינו את הגזענות הסביבתית שטיפחנו
צילום: דניאל צ'צ'יק

ד"ר יוסי ענבר

יועץ סביבתי, מומחה בינ"ל לפסולת ומחזור, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לשעבר

העדיפות לטיפול בפסולת הנה מניעה במקור ושימוש חוזר ככל הניתן. את שאר הפסולת יש למחזר והשארית צריכה להגיע למתקנים להפקת אנרגיה מהפסולת. אין חולק על כך ששיעור המחזור בישראל נמוך יחסית לעולם המערבי. הסיבה לכך היא היעדר מודעות ציבורית וחוסר תשתיות. המודעות צריכה לבוא על ידי הגברת הפרסום וההסברה. התשתיות מחייבות השקעה משולבת של הסקטור הפרטי והציבורי. בפועל קיימים מספר לא מועט של מפעלי מחזור, אך אם לא יגיע אליהם חומר גלם איכותי ובמחיר סביר - הם עלולים להיסגר.

לצורך הגדלת הכדאיות הכלכלית של מחזור הפסולת הכריז המשרד להגנת הסביבה על שורה של צעדים, ובהם קביעת היטל הטמנה (בגובה העלויות החיצוניות), חוקים המחייבים מחזור אריזות, פסולת אלקטרונית, צמיגים, מכלי משקה, בצד מתן סיוע כספי גדול (מכספי היטל ההטמנה). על מנת ליישם חוקים אלה ולהגדיל את המחזור חייבים לפעול בשילוב כל הגורמים - הציבור, הרשויות המקומיות והתעשייה.

הפרדת הפסולת במקור הינה חלק חיוני וחשוב בשרשרת המחזור. יש להתייחס לפסולת כחומר גלם לתעשיית המחזור ועל מנת לקבל חומר גלם נקי - יש להפרידו ככל הניתן במעלה הזרם. לכן, אסור להרפות וחובה להמשיך להפריד. במיוחד יש להפריד את החומר היבש (אריזות בעיקר) מהפסולת האורגנית הרטובה (המשמשת לייצור קומפוס) על מנת לשמור על שני הזרמים נקיים ובעלי ערך מחזורי גבוה.

יותר מ-30% מהפסולת הביתית הוא חומר אורגני רקבובי שניתן להפוך אותו, לאחר טיפול ביולוגי, לקומפוסט בעל ערך רב לחקלאות. בנוסף, ניתן להפיק ממנו אנרגיה ירוקה בתהליכי תסיסה אנאירובית. התנאי לקבלת קומפוסט איכותי ונקי מזיהומים הינו חידוש והעמקת ההפרדה במקור.

לפסולת הנייר ערך כלכלי גבוה ומייצרים ממנו את מרבית מוצרי הקרטון והנייר שמשמשים אותנו ביום-יום. 24% מהפסולת הם נייר וקרטון שניתן להפריד בפחים הכחולים ו/או מכלים ייעודים אחרים. בפועל, מרבית הנייר והקרטון המופרדים ו/או ממוינים בארץ - מופנים למחזור ומהווים חומר גלם למפעלי הנייר. בהליך זה חוסכים תאית נקייה (עץ), מים, אנרגיה, כימיקלים, גזי חממה ועומס סביבתי נוסף. איכות המוצרים אינה נופלת מזו שמיוצרת מתאית נקייה, ולכן חובה להמשיך ואף להגביר את הפרדת מוצרי הנייר.

חומרים פלסטיים מהווים כ-17% מהפסולת. לחומרים פלסטיים ערך כלכלי גבוה יחסית (אלפי דולרים לטון), אך מחירם תלוי במחיר הנפט הגולמי ממנו הם מיוצרים. בנוסף, עלות האיסוף, המיון והניקוי גבוהים יחסית. כשהערך הכלכלי נמוך - מפעלי המחזור עלולים להינזק, ולכן חובה על המשרד להגנת הסביבה לסייע למפעלים אלה בתקופות שבהן המחיר נמוך.

המחזור איננו מטרה אלא אמצעי להפחתת הפסולת המופנית להטמנה. זאת, מכיוון שמשאב הקרקע המוקצה למטמנות מוגבל. לאור זאת, יש להמשיך ולפעול להפרדת הפסולת למחזור (כמו בשאר המדינות המתקדמות) של חומר אורגני, נייר וקרטון ומוצרי פלסטיק. בכך ניתן להגיע לכ-50% מחזור, והשארית, כ-50%, צריכה להיות מופנית למתקני הפקת אנרגיה מפסולת.

אסור לרפות את ידי העוסקים במלאכה. יש להשקיע בהסברה וקידום הטיפול הראוי בפסולת על ידי שילוב של הפרדה במקור, הקמת מתקני מיון משוכללים, מפעלי מחזור ומתקני הפקת אנרגיה משארית הפסולת. השיח הציבורי בכישלון לכאורה של המחזור פוגע קשות בנושא הסביבתי בכלל והטיפול הנכון בפסולת בפרט. היד קלה מדי על המקלדת ועל המצלמה, והדבר מעיד בעיקר על חוסר הבנה בסיסי בנושא חשוב זה. במחי יד נגרמת פגיעה קשה לעמל של שנים מצד גורמים רבים בתחום. שינוי בהתנהגות הציבור הוא דבר שלוקח שנים להשיג, לעומת זאת, הרס ניתן לזרות בכתבה שלילית אחת.

ניתן להגיע למצב שבו 50% מהפסולת מופנים למחזור ו-50% להפקת אנרגיה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות