שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

70 שנה מתוך 100 עם "הארץ"

ב-1949 עשה "הארץ" את הבלתי אפשרי ואיחד בין בית"רי למפא"יניקית. לימים, אחרי שהבית"רי מת, המפא"יניקית מצאה אהבה חדשה - בזכות מודעת היכרויות שפרסמה ב"הארץ". מפגש עם אסתר רימון סֶבָּא, אחת המנויות הוותיקות ביותר של העיתון לרגל יום הולדתו המאה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר רימון סֶבָּא. הקריינים בולעים את המלים ומדברים כמו רכבת אקספרס
אסתר רימון סֶבָּא. הקריינים בולעים את המלים ומדברים כמו רכבת אקספרסצילום: לירון סוקולסקי
עופר אדרת
עופר אדרת

בביתה המהודר בכפר גמלאים בשרון נערמים גיליונות "הארץ" שאסתר רמון סֶבָּא טרם הספיקה לעיין בהם. אין מה לחשוש. בגיל 93 היא אמנם עדיין עסוקה יחסית לבני גילה (מפסלת, רוקמת, כותבת שירים ומארחת את הנכדים), אך היא מוצאת גם זמן לקרוא את כל מה שחשוב לה - בעיקר מדורי הבריאות, הספורט והדעות.

1
אסתר בצעירותה. "הלוואי והפלוגתות הפוליטיות של היום היו נפתרות באותה צורה"צילום: צילום רפרודוקציה:

הרומן של רמון סבא עם "הארץ" אינו חדש. הוא החל בדיוק לפני 70 שנה, ב-1949, כשחתמה על מינוי לעיתון - אותו היא ממשיכה מאז ברצף. הבחירה ב"הארץ" לא היתה מקרית. מאחוריה עמדה תוכנית שלמה, שתכליתה להסדיר את יחסיה עם בעלה הראשון, יעקב רמון.

2
אסתר בצעירותה. "הארץ היה הציונות עבורי"צילום: צילום רפרודוקציה:

רמון סבא נולדה בארץ למשפחה ייקית. "גדלתי בבית בו סגדו למפא"י, בן גוריון, הדגל האדום, הנוער העובד, סטאלין ועיתון 'דבר'", היא מספרת. בביתו של בעלה, מנגד, כיכבו דמותו של ז'בוטינסקי, תנועת בית"ר, החולצה החומה ועיתון "המשקיף". "היו הרבה חיכוכים בין שתי התנועות. הם היו הולכים עם חולצות חומות, ונראו לנו כמו גרמנים. היתה שנאה", היא אומרת.

חרף התהום האידיאולוגית והמפלגתית החליטו השניים להקים משפחה. כדי להצליח במשימה המורכבת החליטו "להוציא את הפוליטיקה מחיינו הפרטיים", כדבריה, וכצעד בונה אמון - לעשות מינוי ל"הארץ" - שלא היה מזוהה אז עם שמאל או ימין, אלא עם "הציונים הכלליים" - מפלגת מרכז ליברלית. "זה התאים לנו, כדי לאחד את השורות ולבנות את האהבה שלנו", היא אומרת. וכך, כשיעקב חזר בריא ושלם ממלחמת העצמאות, הם חתמו על המינוי. "הלוואי והפלוגתות הפוליטיות של היום היו נפתרות באותה צורה, הלוואי והתנועות היום היו לוקחות מאיתנו דוגמה לכך שדגל אדום ודגל חום יכולים לחיות ביחד", היא אומרת. 

כ-30 שנה נמשכו חייהם המשותפים. חרף ההבדלים גידלו ילדים לתפארת, ועיינו יחד, מדי יום בעיתון שהגיע אל פתח ביתם בגבעתיים. "העיתון היה מגיע עם שליח, שרכב על אופנוע והיה זורק אותו למרפסת", היא אומרת ונזכרת בערגה בקריקטורות של "זאב", שהחלו להתפרסם בעיתון החל משנות השישים. "זה היה בשבילי העיתון. הוא שיקף בקריקטורה הזו את כל מה שהיה כתוב ביתר העיתון", היא אומרת. גם את מאמריו של יואל מרקוס אהבה במיוחד ("זה היה הציונות בשבילי"). היום, עם זאת, היא כבר יותר ביקורתית כלפי העיתון. "אני לא אוהבת לקרוא את גדעון לוי ועמירה הס. אני לא מסכימה עם הדעות שלהם, אבל קוראת אותם כדי לדעת למי אני מתנגדת". מנגד, היא נהנית מאוד לקרוא על כדורגל, טניס וג'ודו.

אסתר רימון סֶבָּא

המדור האהוב עליה הוא מכתבים למערכת, בו היא זוכה להשתתף מעת לעת ככותבת. "אני כותבת על דברים שמציקים לי ושאני לא מסכימה איתם", היא אומרת. כמה ממכתבים אלה שמורים בארכיון "הארץ". "לפני זמן מה שמעתי בתוכנית רדיו שני סטודנטים העוזרים לתלמידים באנגלית ובמתמטיקה. האחת, לפי דבריה, נותנת עשר שיעורים ואילו האחד עוזר לשתי תלמידים. ייתכן שבמקצועות האלה כל אחד מהם קיבל ציון עשר בבתעודה, אך עברית אין ללמוד מהם", כתבה פעם.

7
אסתר, הוריה ואחותה על גבי גלויה. העריצו את בן גוריון, סטאלין והנוער העובדצילום: צילום רפרודוקציה:

"כשרציתי לקנות נר זיכרון לחללי צה"ל, וראיתי שגם הוא מיוצר בסין - החזרתי אותו למדף. עד כאן. זה עלבון וביזיון לחיילי צה"ל. לאן נעלמה תוצרת הארץ"? תהתה בפעם אחרת. "אם ב-48' השלינו את עצמנו שילדינו כבר לא יידעו מלחמה, היום אני יודעת שגם נינינו עוד ילמדו לאחוז בחרב. מי ייתן וחוכמתנו תגבר על כל שיקול פוליטי ויימצאו האנשים שישכילו להוציא אותנו ממעגל השטנה וההרג, ויבוא שלום על ישראל ועל שכנותיה", כתבה במכתב שלישי.

6
אסתר ויעקב. "הארץ" היה פשרה בין "דבר" ל"המשקיף"צילום: צילום רפרודוקציה:

ב-1976 מת יעקב בעלה ובחלוף הזמן החליטה אסתר לפנות לפרק ב'. "חודשים רבים התלבטתי והתפתלתי במחשבותיי. פחדתי מזוגיות שנייה, כי אני יודעת שזה לא תמיד מצליח. עד שיום אחד החלטתי להדפיס מודעה", היא אומרת. באופן טבעי פנתה לעיתון הוותיק והאהוב, ופרסמה מודעה במדור ההיכרויות בו ביקשה למצוא בן זוג. הפרסום ב"הארץ" עבד. בעידן שקדם לאתרי ההיכרויות ולטינדר, זו היתה הדרך הבטוחה ביותר למצוא את האחד או האחת. בתיבת דואר ששכרה אסתר היא מצאה לא פחות מ-39 מכתבים של גברים שניסו את מזלם.

מתוך הערימה היא בחרה בשלושה, ולאחר שנפגשה עמם, מצאה את "האחד" - זאב (וולפי) סֶבָּא, בן דוד של הצייר שלום סֶבָּא. "הכתב שלו דיבר אלי. עגלגל, קצת ילדותי ומלא אהבה. נתתי בו אמון", היא אומרת. בדייט השלישי החליטו להינשא, אך בטרם נכנסה לחופה ביקשה לברר עמו סוגיה אחת שהטרידה אותה: מדוע בחר לכתוב לה באנגלית. בבירור שערכה התברר כי את המודעה שלה כלל לא קרא ב"הארץ" אלא בג'רוזלם פוסט. התברר שהיה שיתוף פעולה כלשהו בין העיתונים, כך שהמודעה שלה תורגמה לאנגלית, וזאב סבר, בטעות, כי היא אנגלוסקסית ולכן כתב לה באנגלית.

25 שנה נמשכו חיי הנישואים שלהם ולפני כמה שנים מת גם זאב. אסתר נותרה עם "השדכן" שממשיך לפקוד את ביתה מדי בוקר. "אני קוראת רק מה שמעניין אותי", היא אומרת, "אם חלילה לא אדע על כל הגנבות והפאשלות שהיו לא אוכל לישון בלילה. מנגד, לא מעניין אותי לקרוא על שחקניות ודוגמניות ועל אופנה ומופעי סטנדאפ". גם צפייה בחדשות בטלוויזיה היא כבר משימה קשה עבורה. "שלושת רבעי מהמלים אני לא קולטת. הקריינים בולעים את המלים ומדברים כמו רכבת אקספרס", היא מתלוננת.

3
אסתר ויעקב בנישואיהם, 1948. אחרי שחזר בשלום מהמלחמה, חתמו על "הארץ"צילום: צילום רפרודוקציה:
4
אסתר, יעקב ובנם. מחלק העיתונים היה משליך את העיתון למרפסת, יום-יוםצילום: צילום רפרודוקציה:

מסיבה זו, את החדשות היא צורכת בעיקר מהעיתון. "אם קורה והעיתון לא מגיע, הקפה לא יורד לי. אני לא יכולה לשתות קפה בלי להחזיק את העיתון ביד", היא אומרת. "שום עיתון אחר לא עובד". עם זאת, אסתר מודה כי ממרומי גילה לא תמיד זוכרים את כל מה שקוראים. "בדיור מוגן יש בעיית 'שמים' קשה. איפה שמתי את המשקפיים, איפה שמתי את המפתחות. אני יכולה לקרוא מאמר שלם, ואם בסוף תשאלו אותי מה היה שם, יהיה לי קצת קשה לפרט. אבל אני נהנית בזמן שאני קוראת אותו. מה שנשאר נשאר, מה שלא - לא".

אם זה תלוי בגנים, לאסתר יש עוד זמן רב להמשיך לקרוא את "הארץ" (בלי משקפיים, אגב). אמה חיה עד גיל 103 ("אחרי שכבר עברתי לדיור המוגן"). סבתא רבתא שלה האריכה ימים עד גיל 106. "אני שמחה שאני חיה בתקופה הזו, כי לא נראה לי שאני יכולה להשתלב בעולם שבו אפשר יהיה לקרוא עיתון רק מתוך הטלפון או המחשב. זה לא עובד עלי, אני לא אוהבת לקרוא ממסך. אני צריכה להריח את הנייר, להרגיש אותו, למשש אותו, לחבק וללטף אותו, ואז הוא חודר", היא אומרת.

5
אסתר וזאב, בעלה השני. התאהבה בכתב היד שלו עוד לפני שהכירוצילום: צילום רפרודוקציה:

גם להכיר בעל נוסף לא היתה מצליחה היום בעידן הטינדר ואתרי ההיכרויות. "היום כבר לא מפרסמים מודעות בעיתון. זה הכל בטלפונים ובשמות שאני אפילו לא יודעת לבטא", היא אומרת בחיוך. "לבושתי הגדולה, אני לא מסתדרת עם הטכנולוגיה של המכשירים האלה. אם יש הפסקת חשמל לרגע, והמכשירים מפסיקים לעבוד, אני לא יודעת מה לעשות, וצריכה לחכות עד שהבן שלי יבוא, כדי לכוון לי את השעון במיקרוגל, למשל".

לסיום, מספרת אסתר כי פעם קיבלה הצעה מפתה לערוק לעיתון מתחרה בתשלום מופחת. "איך אפשר לקרוא את 'הארץ'? הוא כל כך גדול", ניסתה את כוחה אשת השיווק. "לא רציתי לומר משהו גס", אומרת אסתר, "אז הסתפקתי בכך שאמרתי לה שלכל אחד יש את האהבות שלו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ