ללא שינוי: אחרי העולם השטוח, מגיע תור העולם העמוק

תומס פרידמן, פרשן "הניו יורק טיימס" ומחבר הספר "העולם הוא שטוח", חושב ש־2007 היתה נקודת מפנה טכנולוגית שהעמיקה את העולם השטוח ושלחה את סין וארצות הברית לדרך חדשה, שהן עדיין לא מצליחות ללכת בה שלובות זרוע. לדעתו, עתיד העולם בעשרות השנים הקרובות תלוי במידת ההצלחה שלהן במשימה

אלוף בן
אלוף בן
איור: רועי רגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור: רועי רגב
אלוף בן
אלוף בן
איור: רועי רגב

תומס פרידמן, בעל טור ב"ניו יורק טיימס" שהיה כתב העיתון במזרח התיכון, ידוע לרבים כמחברו של רב המכר "העולם הוא שטוח" על תופעת הגלובליזציה, ספר שהיה ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" במשך שנתיים מאז ראה אור בתחילת 2005. אבל העולם השטוח משתנה. כוחה הכלכלי של סין גדל עוד מאז 2005, סין וארצות הברית מנהלות מלחמת סחר, הרשתות החברתיות שינו את האינטרנט של ראשית שנות האלפיים ובעולם רווחים כיום שליטים אוטוריטרים יותר מבעבר, דונלד טראמפ בארצות הברית ונרנדרה מודי בהודו הם רק שתי דוגמאות בולטות. האם אפשר לשמור על האופטימיות שאיפיינה את "העולם הוא שטוח" גם כיום? פרידמן לא מצייר תמונה ורודה, אבל חושב שהמצב הפיך, ואגב כך הוא גם טובע מטבע לשון חדש לתיאור העולם החדש - שטוח ועמוק גם יחד.  


האם שלוש המעצמות הנוכחיות - ארצות הברית, סין ורוסיה - ינהיגו את העולם במאה הבאה, או שיש לצפות לעלייתן של מעצמות חדשות ולנפילת הקיימות?

"אני לא רואה שום מעצמה שתתפוס את מקומה של אחת מבין השלוש. הודו תהיה האפשרות המתקבלת על הדעת, אבל חוסר המשילות שלה, לדעתי, עדיין מעכב את התפתחותה. היא לא יכולה לבנות את התשתיות הדרושות לה - כבישים מהירים, תקשורת - כדי להעביר חלקים גדולים יותר מאוכלוסייתה מעוני מרוד למעמד הביניים, אם כי היא העבירה רבים. אני סבור שרוסיה תלך ותאבד רלוונטיות ויהיה לנו עולם של שתי מעצמות. אבל אפילו השתיים האלה - ארצות הברית וסין - לא ימצו את מלוא הפוטנציאל שלהן. אני מאמין שלאמריקה יש את שיטת הממשל הטובה ביותר בעולם. אני מאמין שלסין יש את שיטת הממשל הגרועה ביותר בעולם. אבל סין מפיקה 90 אחוז מהשיטה הגרועה שלה ואמריקה מפיקה 20 אחוז מהשיטה הטובה שלה. שתיהן מפגינות ביצועים ברמה נמוכה מהמצופה".

האם שיטת המדינות יכולה להתמודד עם כוחם המתעצם של תאגידים גלובליים כמו גוגל ופייסבוק, שהולכים ומרכזים בידיהם כוחות שהיו קודם בידי מוסדות המדינה, כמו מעקב וצנזורה?

"זה לא ברור. חברות הטכנולוגיה האלה גדלות - הן בממדיהן והן ביכולותיהן - בקצב של חוק מור. כלומר, באופן מעריכי. אבל יכולתן של ממשלות להסדיר את מעמדן של החברות האלה מבחינה חוקית מתקדמת בקצב אנלוגי, במקרה הטוב. אנחנו חיים בפער שבין היכולות האלה, וזה לא מצב בר-קיימא. הממשלות צריכות להיות חכמות יותר, מהירות יותר, וחברות הטכנולוגיה צריכות להבין שהן ישגשגו רק אם הדמוקרטיות יתפקדו ויוכלו למשול בהן. אחרת, תהיה תגובת נגד חריפה. הסיפור האהוב עלי בספרם של אריק בריניולפסון ואנדרו מקאפי, 'The Second Machine Age', הוא כשהשחמטאי הרב-אמן ההולנדי יאן היין דונר נשאל כיצד היה מתכונן למשחק שחמט נגד מחשב כמו 'כחול עמוק' של IBM. דונר השיב: 'הייתי מביא פטיש'. חברות הטכנולוגיה צריכות להיזהר - ואנחנו צריכים להיזהר - שהתסכול שלנו מהן לא יגיע לנקודה שבה יותר מדי אנשים ירצו לשבור אותן עם פטיש".

תומס פרידמן
תומס פרידמןצילום: SAUL LOEB / AFP

מה קורה כשבחולצה שלכם יש חיישנים שיכולים למדוד את תפקודי הגוף ולהגיד לחנות המכולת המקוונת שלכם אילו מאכלים מתאימים לגוף ולדנ"א המסוימים שלכם, ולקנות אותם בשבילכם ולשנע אותם ברחפן עד למקרר שלכם? לשם מועדות פנינו


כתבת ספר מפורסם ב-2005, בשם "העולם הוא שטוח". האם העולם עדיין שטוח?

"אכן כן. למעשה, הוא נעשה הרבה יותר שטוח ממה שחשבתי כשהשתמשתי במונח. כשאמרתי ש'העולם הוא שטוח' התכוונתי לכך שיצרנו פלטפורמת תקשורת/טכנולוגיה שעליה יותר אנשים יכולים להתחרות, לתקשר ולשתף פעולה ביותר דברים, ביותר דרכים, ביותר ימים, מיותר מקומות ותמורת פחות כסף מתמיד. והיום, אפילו ליותר אנשים ממה שחשבתי יש גישה לפלטפורמה הזאת. אבל הסוגיה האמיתית היום היא לא שהעולם נעשה שטוח יותר, אלא שהעולם נעשה 'עמוק'.

"כדי להבין כיצד, אפרוש בקצרה את ההיסטוריה הטכנולוגית של המאה ה-21 מנקודת מבטי. הטכנולוגיה מתקדמת בצעדים, וכל צעד מושפע ממערכת יכולות מסוימת. אני טוען שבסביבות שנת 2000, קבוצה של טכנולוגיות שהתלכדו יחד היו מוטות לעבר 'קישוריות', בגלל ירידת המחיר הדרמטית של כבל הסיבים האופטיים. פתאום יכולנו לחבר את מרבית העולם, וכתוצאה מכך הקישוריות הפכה להיות מהירה, כמעט חינמית, קלה לשימוש ובכל מקום. פתאום יכולתי לגעת באנשים שמעולם לא יכולתי לגעת בהם קודם, וגם אנשים שמעולם לא יכלו לגעת בי קודם יכלו לפתע לעשות זאת. ונתתי לתקופה הזאת שם. אמרתי שהתחושה היא כאילו 'העולם שטוח'.

"בערך ב-2007, מערכת נוספת של טכנולוגיות שהתלכדו יחד הפכה את העולם ל'מהיר'. כלומר, היא איפשרה לנו לבצע מספר עצום של משימות מורכבות בנגיעה אחת בלבד. ביטלנו את החיכוך והמורכבות של כל כך הרבה דברים בזכות ירידת מחירים חדה נוספת - ירידה במחירי החישוב, האחסון והתוכנה. בעזרת נגיעה אחת בלבד באפליקציית אובר או Didi או Lyft יכולתי להזמין מונית, לכוון מונית, לשלם למונית, לדרג מונית ולהיות מדורג על ידי מונית. בנגיעה אחת בלבד! המורכבות הפכה להיות מהירה, כמעט חינמית, קלה לשימוש ושקופה. כל זה קרה בסביבות שנת 2007.

"2007 היתה שנה מדהימה. באותה שנה הציג סטיב ג'ובס את האייפון. פייסבוק פתחה את הפלטפורמה שלה לכל בעל כתובת מייל והפכה לגלובלית ב-2007. טוויטר התפצלה לפלטפורמה משלה ונעשתה גלובלית ב-2007. Airbnb נולדה ב-2007. VMWare הונפקה לציבור ב-2007 - הטכנולוגיה שאיפשרה לכל מערכת הפעלה לעבוד על כל מחשב, מה שאיפשר את המחשוב בענן. הענן נולד ב-2007. פרויקט האדופ - שאיפשר למיליון מחשבים לעבוד יחד כאילו היו מחשב אחד, מה שנתן לנו את הביג דאטה - הושק ב-2007. אמזון השיקה את קורא הספרים האלקטרוני קינדל ב-2007. IBM השיקה את 'ווטסון', המחשב הקוגניטיבי הראשון בעולם, ב-2007. המאמר שהשיק את ביטקוין נכתב ב-2007. נטפליקס הזרימה את סרטה הראשון ב-2007. IBM השתמשה בחומרים לא סיליקוניים במעבדים שלה והרחיבה את חוק מור ב-2007. האינטרנט חצה את רף מיליארד המשתמשים ב-2006, מה שככל הנראה היה נקודת מפנה (tipping point). מחירו של ריצוף גנום אנושי קרס ב-2007. פיתוח האנרגיה הסולרית נסק ב-2007 וכמוהו גם תהליך להפקת גז טבעי מפצלי שמן שנקרא סדיקה הידראולית (fracking)‏‏. GitHub, המאגר הגדול ביותר בעולם של תוכנות קוד פתוח, הושק ב-2007. Lyft, האתר הראשון לנסיעות שיתופיות, הושק ב-2007. מייקל דל, מייסד חברת דל מחשבים, פרש ב-2005. ב-2007 הוא החליט שמוטב שיחזור לעבודה.

"כן, 2007 היתה שנה חשובה. כתוצאה מכל ההמצאות האלה העולם היה לא רק שטוח, הוא גם נעשה 'מהיר'.

"היום אנחנו מצויים בעיצומו של צעד נוסף לעבר פלטפורמה נוספת. עכשיו העולם נעשה 'חכם'. ומה שמניע את זה הוא ירידת מחירים נוספת - ירידת מחירם וגודלם של חיישנים. כעת אפשר להכניס חיישנים - ניתן להכניס 'אינטליגנציה' - לכל דבר שבעולם. אפשר להכניס אינטליגנציה למקרר, למכונית, לטוסטר ולחולצה. אפשר לגרום למכונית לנהוג בעצמה, למקרר למלא את עצמו במצרכים ולחולצה לדבר בעצמה עם הרופא שלכם. זהו עולם 'ללא מגע'. הכל פשוט קורה בעזרת חיישנים המדברים עם מכונות ולהפך. לא מזמן קיבלתי מסרון לטלפון הנייד שלי, שהודיע שיש לי פגישה במשרדי בעוד 30 דקות ושאני נמצא במרחק 35 דקות נסיעה ברכב. הוא החכים אותי ללא נגיעה".

אם אמריקה וסין יצליחו להתגבר על חוסר האמון, העולם ימשיך לפתח תלות הדדית בריאה. אם ניכשל, הגלובליזציה תיסדק ושתי המדינות יחזרו לצמוח בנפרד. כל מדינה שתהיה באמצע - כמו ישראל - תצטרך לבחור לאיזו מערכת להצטרף


אז מה השלב הבא? מה תהיה הפלטפורמה הטכנולוגית המכוננת הבאה?

"ובכן, אני סבור שכשהעולם נעשה שטוח, מהיר וחכם, בשלב הבא הוא מתחיל להיות עמוק. תחשבו על זה. מה קורה כשבחולצה שלכם יש חיישנים שיכולים למדוד את תפקודי הגוף ולהגיד לחנות המכולת המקוונת שלכם אילו מאכלים מתאימים לגוף ולדנ"א המסוימים שלכם, ולקנות אותם בשבילכם בוולמארט ולשנע אותם בכלי רכב אוטונומי או ברחפן עד למקרר שלכם - ולחדש את אספקתם כשהמקרר מודיע שמוצר זה או אחר עומד להיגמר. זה נקרא 'עמוק'. ולשם מועדות פנינו.

"וזאת הסיבה, לדעתי, ש'עמוק' היא מלת השנה. שמתם לב כמה דברים אנחנו מתארים כיום בעזרת המלה הזאת? מוח עמוק, רפואה עמוקה, מלחמת עומק, דיפ פייק, מעקב עמוק, תובנות עומק, אקלים עמוק, הסתגלות עמוקה. אנחנו מוסיפים את שם התואר הזה כדי לתאר את היכולות החדשות שגילינו להגיע למטרות ברפואה או במלחמה, לזהות נקודות מינוף במחקר, למצוא מחטים בערימות שחת של נתונים או לזייף כל פרצוף, קול ותמונה ברמת דיוק, עומק והשפעה שפשוט היה בלתי אפשרי לדמיין רק לפני עשור.

חברות הטכנולוגיה צריכות להבין שהן ישגשגו רק אם הדמוקרטיות יתפקדו ויוכלו למשול בהן. אחרת תהיה תגובת נגד חריפה. חברות הטכנולוגיה צריכות להיזהר - ואנחנו צריכים להיזהר - שהתסכול שלנו מהן לא יגיע לנקודה שבה יותר מדי אנשים ירצו לשבור אותן עם פטיש


"וזה מציב כעת את האתגר הגדול ביותר לגלובליזציה, ובמיוחד ליחסי הסחר והטכנולוגיה של ארצות הברית וסין. למה? ובכן, כפי שציינתי קודם, בשלושת העשורים הראשונים של היחסים בינינו, יחסי ארצות הברית וסין הפכו לתלות סחר הדדית במה שכיניתי 'מוצרים שמעל פני השטח'. אבל בעשור האחרון הפכה סין למדינה עם הכנסה ברמה בינונית ולמעצמה טכנולוגית בפני עצמה, המסוגלת לייצר ולייצא טכנולוגיות עמוקות משלה - סמארטפונים, מערכות בינה מלאכותית, תשתיות דור 5, מכוניות חשמליות, רובוטים וצ'ט בוטים.
"אני לגמרי בעד זה. כי אם סין תתחרה במערב בתחומים אלה, זה רק יגביר את החדשנות ויוריד את המחירים. אבל מה ששונה בכל 'הטכנולוגיות העמוקות' האלה הוא שאנחנו מתחרים כעת על מה שממש נכנס ומוטמע עמוק בבית שלך, בחדר השינה שלך, בתשתיות שלך, במפעל שלך או בקהילה שלך. וזה מציב אתגר חדש לגמרי.
"גורמים אמריקאיים רשמיים שואלים: איך אפשר להתקין את וואווי דור 5 בעומק הערים והבתים שלנו? האם אנחנו יכולים לסמוך על כך שהמערכת הזאת לא תשמש את ממשלת סין לריגול או תנתק לנו את החשמל בעת מלחמה? וסין שואלת אותו דבר לגבי טכנולוגיות אמריקאיות, במיוחד לאחר שאדוארד סנודן חשף שהסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית פרצה לוואווי במטרה לפרוץ לכל מדינה שבה התקינה וואווי את הטלפונים והכבלים שלה.
"כיום גם אמריקה וגם סין רוצות למכור זו לזו ולעולם טכנולוגיות ושירותים עמוקים - אבל לא פיתחו את האמון הדרוש לקנייה ומכירה של מוצרים כאלה זו לזו בקנה מידה גדול. אם לומר זאת בפשטות: סין ואמריקה איבדו את המסגרת שלהן לצמיחה משותפת. אנחנו מנסים להמשיך לצמוח יחד, אנחנו מדברים על להמשיך לצמוח יחד. אבל לצערי התלות ההדדית שלנו - עומקה, מידתה ועוצמתה - נכנסת למקום עמוק חדש, ולא פיתחנו את האמון העמוק הדרוש כדי לבסס, לכוון ולנהל את הדרכים להפעלת טכנולוגיות עמוקות כאלה מעצמה אחת אצל האחרת.
"אז במקום ליהנות מתלות הדדית בריאה, אנחנו מתחילים לחוות תלות הדדית לא בריאה. כלומר, יש לנו מלחמת מכסים נקמנית, של עין תחת עין, ורואים דברים כמו איסור מוחלט על חברות אמריקאיות להתקין או למכור טכנולוגיה לוואווי. וכך, במקום לצמוח יחד אנחנו נופלים יחד.
"הדרך לעצור את הסחרור הזה וליצור רמה חדשה של אמון ביחסי סין-ארצות הברית היא בעיני הנושא החשוב ביותר בעולם כיום - מלבד שינויי האקלים - והקצב העתידי וההיקף של הגלובליזציה תלויים בשינוי הכיוון הזה.
"אם אמריקה וסין יצליחו להתגבר על חוסר האמון הזה, העולם ימשיך לפתח תלות הדדית בריאה - ושתי המדינות שלנו יצמחו יחד. אם ניכשל, הגלובליזציה תיסדק ושתי המדינות יחזרו לצמוח בנפרד ונחיה בעולם דו-טכנולוגי - אחד בהובלה סינית, אחד בהובלה אמריקאית, עם חומת ברלין דיגיטלית באמצע. כל מדינה שתהיה באמצע - כמו ישראל - תצטרך לבחור לאיזו מערכת להצטרף"

מאנגלית: מרב שמבן