המטריקס כבר כאן: היכונו לתינוקות שיגדלו בתוך שקית

הטכנולוגיה של העריכה הגנטית מתקדמת בצעדי ענק, ובמקביל קרב במהירות היום שבו אפשר יהיה לנהל את ההריון בנפרד לחלוטין מהגוף. תינוקות שתכונותיהם יהונדסו ויגודלו בשקית - האם זו אוטופיה או דיסטופיה? תלוי במתבונן

קרן לנדסמן
איור: עדי עמנואל
קרן לנדסמן
איור: עדי עמנואל

בספר "עולם חדש מופלא" מאת אלדוס האקסלי מתוארות מעבדות שבהן בוחרים את תכונות התינוקות העומדים להיוולד. חלקם מיועדים להיות פועלים פשוטים, ולכן מבצעים מניפולציה על העוברים בשביל להנמיך את מנת המשכל שלהם. חלקם מכוילים לפחד מקור, כדי לעבוד באזור קו המשווה. לחלקם משפיעים על שיווי המשקל כדי שיוכלו לעבוד בחלל. עתידו של כל עובר נקבע על ידי תיקון ושינוי התכונות הבסיסיות שלו. 

פנטזיה רווחת אצל חלקנו היא שנוכל להנדס לעצמנו תינוקות גאונים, בהירי או כהי שיער, בגובה של כדורסלן/נית או להיפך, על פי הטעם האישי - מה שקרוי בעגה designer babies.

אבל לפחות חלק ממה שפעם היה מדע בדיוני מהווה היום חלק אינטגרלי מהפריה מלאכותית. יש מחלות גנטיות שנגרמות מהפרעה בגן בודד. יש תסמונות שונות שקשורות במין העובר. ברגע שיש צבר תאים ראשוני, אפשר לבדוק את הגנים של העובר ולוודא מה מינו ואם הוא נושא מחלה תורשתית. כך אפשר להחזיר לרחם רק עוברים שלא נושאים את הגן הפגום. 

מטעמים אתיים, ברוב המדינות בעולם המפותח אסורות מניפולציות נוספות. לא מאפשרים להורים לשנות דבר מעבר לאי-בחירת עובר בהתאם לתנאים מסוימים. בסין, לעומת זאת, המצב שונה. 

בנובמבר 2018 מדען בשם חה ג'יאנקוי (He Jiankui) הודיע כי הצליח לשנות את המבנה הגנטי של תאומות באמצעות שימוש בטכנולוגיית קריספר: טכנולוגיה שמאפשרת שינוי מינימלי ברמת הגן. מטרת המחקר היתה להפוך את העוברים לעמידים לנגיף האיידס באמצעות שינוי בגן שמאפשר זאת. לטענת אותו מדען סיני, השתיים נולדו באוקטובר 2018. 

מאמר על המקרה לא פורסם בשום מקום והשיטות לא נבדקו על ידי צוות מדענים חיצוני. ג'יאנקוי זייף את מסמכי הוועדה האתית ש"אישרה" את המחקר, ולא ידוע גם אם ההורים שהשתתפו במחקר נתנו את הסכמתם. ומעבר לכל זה – אין אישוש חיצוני שהמעשה אכן השיג את מטרתו, כלומר, שאכן היה שינוי גנטי בעוברים שנוצר במעבדה ונשאר בתינוקות שנולדו. 

אבל החלק החשוב ביותר במחקר הזה הוא התעוררות הדיון במניפולציה גנטית של עוברים. באמצעות הטכנולוגיה הקיימת היום אפשר לעשות זאת. אפשר לשנות גנים, לחתוך חלקים לא רצויים ולהכניס חלקים רצויים. בניגוד להפריית ביציות ולאחר מכן בחירה של העובר הבריא להחזרה לרחם, כאן מדובר בשינוי של הגנום הקיים. 
ההתלבטות הביולוגית פשוטה יחסית. המערך הגנטי האנושי מסובך ומורכב, ושינוי במקום אחד עלול לגרום לתוצאה בלתי צפויה. לכן יש להמתין עם הניסויים עד שנוכל להיות בטוחים שכשמשנים דבר אחד משפיעים אך ורק עליו. חסר לנו מידע שיאפשר מניפולציה גנטית מדויקת, וייתכן שיעברו עוד עשרות שנים עד שנהיה מסוגלים לתקן בוודאות פגמים בעוברים. כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן הטכנולוגיה מקדימה את האתיקה. 

השאלה האתית מסובכת בהרבה. האם צריך לשנות את הגנטיקה של עוברים? יש הבדל בין אי-שימוש בעובר עם מחלה קטלנית ידועה לבין תיקון של פגם גנטי. 
ארגון הבריאות העולמי הקים פאנל מומחים כדי להציב גבולות בינלאומיים בכל הנוגע למה שמותר ומה שאסור לעשות לעוברים אנושיים. בינתיים, ברוב העולם המניפולציה הגנטית הזאת אסורה, ועל מנת לבצע שינויים גנטיים בעוברים יש צורך באישור מיוחד. 
עד שהוועדות יתכנסו וידונו, מדען רוסי בשם דניס רבריקוב הודיע שהוא מתכנן לעשות את הניסוי הבא באמצעות קריספר בעוברים אנושיים. גם הוא מתכנן לשנות את אותו גן שג'יאנקוי שינה, אבל בצורה אחרת, ומקווה להשיג תוצאות מדויקות וטובות יותר. 

הריון בלי סיכון?
בסרט "מטריקס" משנת 1999 מגלה הגיבור שהוא חי בתוך תוכנת מחשב מתוחכמת שמדמה סביבה אנושית. המכונות משתמשות בגוף האדם להפקת אנרגיה, ואנשים כבר לא נולדים אלא מגודלים בשדות עצומים. הם מחוברים, דרך המוח, למכונות ושוהים כל חייהם בשק מלא בנוזלים. 

האם מדובר באוטופיה או בדיסטופיה? 
הסרט טוען שמדובר בעתיד שחור משחור, ושמטרתם של בני אדם היא לפרוח הרחק משליטתן של מכונות, להיות חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם וכמובן, להמשיך להתרבות באמצעות הריון ולידה. אבל דמיינו מצב שבו מגדלים עוברים בשקי נוזלים ששומרים על בריאותם ואפשר להגיע ולקטוף אותם כשהם מוכנים. יכול להיות שהתיאור של "מטריקס" הוא בכלל אוטופיה?
הריון הוא מצב פיזיולוגי קיצוני, שעלול לסכן את חיי האשה והעובר. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בכל יום מתות 830 נשים כתוצאה מסיבוכי הריון ולידה. בשנת 2015 מתו מעל 300 אלף נשים ברחבי העולם בשל סיבוכים בהריון ובלידה. 99 אחוז ממקרי המוות האלה מתרחשים במדינות מתפתחות, כמחצית מהם באפריקה שמדרום לסהרה ושליש מהם בדרום אסיה. הסיכון למוות כתוצאה מסיבוכי הריון ולידה גבוה בעיקר בנערות מתחת לגיל 15. 

לשם השוואה, בארצות הברית כ-700 נשים מתות בשנה כתוצאה מסיבוכי הריון ולידה, ומעל 50 אלף נשים מפתחות סיבוכים שונים במהלכם. הדבר המדאיג באמת לגבי ארצות הברית הוא שבעוד שברוב העולם יש ירידה, בארצות הברית המגמה הפוכה ובעשור האחרון היתה בה עלייה משמעותית בתמותת אמהות. הסיבות העיקריות למוות הן דימום, זיהום ורעלת הריון. במדינות מפותחות קיים טיפול יעיל ובטוח לגורמים אלה. הגורמים שמשפיעים בעיקר על סיבוכי הריון ולידה הם עוני, חוסר נגישות לשירותי בריאות, חוסר מידע לגבי הריון ולידה בטוחים ובריאים ומרחק משירותי הבריאות. אפילו שמספר המקרים במדינות המפותחות נמוך בהרבה, הסיבות לא משתנות.

בכל העולם, אחת מסיבות המוות המובילות לתמותת ילדים מתחת לגיל חמש היא פגות, כלומר לידה לפני שבוע 37 להריון. ככל שהתינוק נולד מוקדם יותר, כך איבריו לא בשלים מספיק והתוצאה היא קריסת מערכות, זיהומים ומוות. כמיליון תינוקות מתים בכל העולם בכל שנה כתוצאה מסיבוכי פגות. כ-60 אחוז מהפגים נולדים באפריקה ובמזרח אסיה. הסיבות ללידה מוקדמת משתנות וכוללות הריונות מרובים, זיהומים ומחלות כרוניות שונות.

מה שפעם היה מדע בדיוני, מהווה היום חלק אינטגרלי מהפריה מלאכותית. ברגע שיש צבר תאים ראשוני אפשר לבדוק את הגנים של העובר, לוודא את מינו ולבחון אם הוא נושא מחלה תורשתית. כך אפשר להחזיר לרחם רק עוברים שלא נושאים גן פגום


במדינות מפותחות יש אפשרות לתמיכה ביולדת, טיפולים למניעת לידה מוקדמת וכמובן – נגישות לשירותי בריאות. בנוסף, במדינות מפותחות יש אפשרות לתת לפגים טיפול טוב בהרבה, מה שמפחית את שיעור התמותה כתוצאה מפגות באופן משמעותי. 

מתוך ה"מטריקס", 1999. אנשים מגודלים בשדות עצומים, מחוברים למכונות ושוהים כל חייהם בשק מלא בנוזליםצילום: מתוך ה"טריקס"


אמא חיצונית
אבל הרחם הוא הרבה יותר משקית מלאת נוזלים. הוא שילוב של שק שינה, מסעדה, שירותים ומסיכת חמצן לעובר. בהריון, הרחם מיועד לשמור על העובר המתפתח קצת אחרי ההפריה ועד ללידה. "לשמור" מכל הבחינות – גם לאפשר מעבר חומרים מזינים וחמצן ולפנות פסולת דרך השליה שמחוברת לרחם, וגם להגן פיזית על העובר במצבים שונים. השליה מסננת את החומרים שמגיעים לתינוק ולכן רק מעט מהמחלות שעלולות לפגוע באם מועברות לעובר. חמצן עובר דרך הדם ישירות לגופו של העובר, באמצעות כלי דם ייחודיים שנמצאים בחבל הטבור. 

הרפואה כיום יודעת לשמור על חום גופו של התינוק, להגן עליו מהסביבה, לספק לו חומרי הזנה, אבל לא להכניס חמצן היישר לדמו. ה"רחם" היחיד שקיים כרגע הוא אינקובטור. חסרונו בכך שהוא מסוגל לסייע רק למי שנולד מהחודש השישי. כלומר, אין אפשרות לעזור לתינוק שנולד לפני כן, ובטח שאין אפשרות להתפתחות הריון שלם בתוכו. 

הרעיונות שיוצגו להלן נמצאים בשלבי ניסויים בבעלי חיים, ועדיין לא קרובים לניסויים בבני אדם. 

רעיון א' - שקית ביולוגית

השלב הראשון בפיתוח רחם מלאכותי הוא לנסות להקדים את התקופה שבה עובר יכול להיוולד ולשרוד. כלומר, לפתח אינקובטור משוכלל. השקית הביולוגית (BioBag) נראית ממש כך. היא עמידה וסטרילית ועשויה מפוליאתילן שקוף, שמאפשר ניטור של העובר ושמירה על לחץ וצורה שמדמים את הרחם. ממלאים אותה במי שפיר, מכניסים את העובר ומחברים אותו למערכת שחלוף דרך כלי הדם בחבל הטבור (בדיוק כמו ברחם: חמצן והזנה מהאם לעובר, פחמן דו-חמצני ופסולת מהעובר לאם). סוגרים את השקית – וקיבלנו אינקובטור שמסוגל לשמור על פגים בחיים כבר מהחודש החמישי להריון. 
מי השפיר מוחלפים באופן תדיר כדי לשמור על ניקיון סביבת ההתפתחות של הפג, השקית עצמה מונחת על פלטת חימום כדי לשמור על חום גופו ואם מגלים זיהום, אפשר להחדיר פנימה אנטיביוטיקה. אפשר להעביר חלק מהתרופות והחומרים לכלי דם גדולים אחרים בגוף העובר, ואף עושים זאת בפגים הזקוקים לכך, אבל מטרת השקית היא לחקות ככל הניתן את הסביבה ברחם תוך הפחתת הפרוצדורות המבוצעות בעובר. 

השלב הראשון בפיתוח רחם מלאכותי הוא לנסות להקדים את התקופה שבה עובר יכול להיוולד ולשרוד. כלומר, לפתח אינקובטור משוכלל יותר. השקית הביולוגית שקופה ועמידה. מכניסים את העובר, מחברים אותו למערכת שִחְלוּף וסוגרים את השקית

מה הסיכויים?

בניסויים שנערכו בעוברי כבשים הודגם כי הטלאים שהועברו לשקית התפתחו כמו חבריהם שנותרו ברחם - ולאחר ארבעה שבועות בשקית אפשר היה "ליילד" אותם ולהעבירם להנשמה רגילה. בהשוואה לבני אדם - מדובר על לידה בחודש חמישי, העברה ל"שקית" ולאחר מכן לאינקובטור הרגיל. החשוב מכל: נראה שהמוח של הטלאים ב"שקית" התפתח באופן דומה לזה של טלאים שהיו ברחם, ללא פגיעה משמעותית. היתרון הגדול של ה"שקית" הוא בהתייחסות לפג כאילו הוא עוד לא נולד, בניגוד לאינקובטור רגיל, שמחייב אותו לנשום בכוחות עצמו ולהתמודד עם העולם סביבו. 


רעיון ב' - שליה מלאכותית

השליה היא האיבר שמחבר בפועל בין האם לבין העובר. חמצן מגיע בדם של האם אל השליה ומועבר לדם העובר. פחמן דו-חמצני מגיע מדם העובר לשליה, ועובר לדם של האם לפינוי. אחד התפקידים של השליה הוא לסנן את דם האם בטרם יגיע לעובר. כשמדובר על "חומרים שחודרים את השליה" הכוונה לכאלה המסוגלים להסתנן דרך דופן כלי הדם שמגיעים מהאם אל כלי הדם של העובר ולגרום לנזק. 
הרעיון בבסיס השליה המלאכותית נשמע דומה לשקית הביולוגית, רק שהפעם הפג שוהה באינקובטור רגיל עם שני שינויים משמעותיים: 1. הריאות שלו נשארות מלאות בנוזלים. 2. מחברים את כלי הדם שבחבל הטבור ואת הווריד הצווארי למערכת שמאפשרת חִמְצוּן של הדם והוצאת פחמן דו-חמצני ממנו. בניגוד ל"שקית", אין כאן חיקוי מלא של הסביבה הרחמית, אך יש  חיקוי של התפקיד הבסיסי של השליה, במטרה לאפשר לריאות להתפתח עד לרמה שתאפשר לחבר את הילוד למכונת הנשמה. 


מה הסיכויים?

בניסויים נראה שהשיטה הזו אכן יעילה והיא מאפשרת התפתחות של הריאות בצורה תקינה. גם ניסויים אלה נמצאים עדיין בשלבי בדיקה בבעלי חיים להוכחת יעילות ובטיחות. 
ובינתיים, בהווה הברברי 
המדע הבדיוני התחיל בסיפור על הורות ללא צורך ברחם. ויקטור פרנקנשטיין, יציר הדמיון של הסופרת מרי שלי, מצא דרך לחבר איברים וליצור חיים חדשים במעבדה שלו, ללא סיוע של שום איבר רבייה. 

הרעיון של מכלים לגידול תינוקות זרוע פה ושם במדע הבדיוני, אולם רק בספרים מעטים נבדקת ההשפעה שיש לרחם מלאכותי על חיי האם והעובר. אחד התיאורים המרתקים של רחם מלאכותי מופיע בספר "בריאר" מאת לויס מקמסטר בוז'ולד משנת 1991. באחת הסצינות בתחילת הספר מתברר שהגיבורה, קצינה מעוטרת, בהריון. היא חושבת על העולם שממנו הגיעה, שבו משעתקי רחם הם הדבר המקובל, ועל כך שהיא מעודה לא הבחינה בהבדל בין "תינוקות רחם" ל"תינוקות מכל" כמוה. אבל כרגע היא נמצאת בעולם נחשל, שבו מצפים מנשים לשאת את כל ההריון בעצמן בלי שום בחירה, בניגוד לעולמות מתורבתים שבהם אפשר לשתול עובר במשעתק, שימתין עד שהוריו יקבלו רישיון לגדלו. 

מאוחר יותר בספר מתעורר צורך להעביר עובר מהרחם למכל מלאכותי כדי להציל את חייו, והגיבורה מאושרת לראות את המשעתק המתורבת, בניגוד לסגנון ההריון הברברי והפרימיטיבי של העולם שבו היא נמצאת.
השליה מועברת למשעתק, ולאחר שהיא נקלטת מעבירים את העובר המחובר אליה. את חבל הטבור מחברים למוניטור שמזריק לתוכו חמצן ולבסוף ממלאים את המשעתק במי שפיר וסוגרים את המכל, לאפשר לעובר להמשיך להתפתח. 
במציאות שלנו רחם מלאכותי שיהיה זול, נגיש ושאפשר יהיה להשתמש בו גם במדינות מתפתחות יוכל להציל חיים, גם של האם וגם של התינוק. ככל שהטכנולוגיה תהיה זמינה יותר וזולה יותר, כך אפשר יהיה להציל יותר חיים. בסופו של דבר, אולי גם אנחנו נסתכל על העולם שבו נשים נאלצו לשאת בעצמן את העובר כעולם ברברי ופרימיטיבי. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ