כשנוכל לעשות סקס אחר (באמת) עם יונה וולך

רובוטים, מציאות וירטואלית, חיישני מגע ובובות ריאליסטיות — כל מה שלא מצריך מפגש אנושי לטובת סקס - עומד להשתכלל בשנים הקרובות, כולל האפשרות לדחוק את היצר לחלוטין אל מחוץ למוח

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילוסטרציה שרירים גבר אישה
אילוסטרציה שרירים גבר אישהצילום: Donald Iain Smith / Photodisc via Getty Images IL
נטע הלפרין
נטע הלפרין
נטע הלפרין
נטע הלפרין

קוראים שמתעניינים בסקס עתידני יודעים שחיפוש אחר מאמרים עדכניים ודיונים מעניינים מוביל לתוצאות שלא פעם מעוטרות בכפל סימן שאלה (??). ואכן, נראה שגם הרואים בחומרה הפרזות בסימני פיסוק ייאלצו להודות שהניסוח "איך ייראה סקס בעוד מאה שנים??" הולם ביותר, שכן הוא מעיד על החרדה, ההיקסמות ואי הוודאות שגלומות בהכרח בשיח הזה.

האסוציאציה המיידית שעולה מן השאלה היא, כמובן, רובוטים וכל הנגזר מהם — סקס וירטואלי, בינה מלאכותית — אחרי הכל, כבר עכשיו אנחנו חווים התקדמות מואצת בתחום. בפרויקט נרחב שיצר צוות המומחים של האתר Future of Sex Report נטען שעד שנת 2028 כרבע מהצעירים יתנסו בלונג דיסטנס סקס; עד 2025 יהיה אפשר לשכפל חלקי גוף במדפסת תלת ממד ולעשות בהם שימוש לטובת סקס בלונג דיסטנס. האדם שאיברי הגוף שלו שוכפלו יוכל לשלוט בהם מרחוק, מה שיעצים את תחושת הריאליזם המוגבר (או יקריפ לחלוטין את כל המעורבים בדבר); תחום ה-(VR) Virtual Reality נמצא בפריחה, ועל כן לא מפתיע שהמומחים טוענים שעד 2024 נוכל להיות כל מי שנרצה ולעשות סקס עם מי שנרצה, באמצעות משקפי VR וחליפות VR, והכל ייראה וירגיש אמיתי; ועד 2045 אחד מתוך עשרה צעירים (18–35) יחווה התנסות מינית עם רובוט דמוי אדם, מה שנקרא "דיגיסקסואליות 2.0". כבר בשנת 2033 כוכבי פורנו ומיני סלבריטיז ישווקו שכפולים רובוטיים של עצמם כהכנסה נוספת. 

אבל בעודנו תוהים על טיבם של הרובוטים בעתיד, לא כל שכן על סקס איתם, עולה השאלה אם סקס בעוד מאה שנה בכלל יכלול מגע. כבר היום הטכנולוגיה מציעה (במיוחד לבעלי אמצעים) דרכים שונות לחוות אורגזמה ללא נוכחות אנושית נוספת. לא רק סרטי פורנו וצעצועי מין, אלא גם בובות מין ריאליסטיות וכן Virtual Intimacy — תוצר של שיתוף פעולה עם תעשיית הגיימינג. המכשור מצופה בחיישני מגע המאפשרים למשתמש, למשל בשילוב סרט פורנו, לחוש כאילו הוא מצוי במגע ישיר עם הדמות שבה הוא צופה.

פורנו הולוגרמות כבר הפך למוצר לוהט, במיוחד ביפן, ולאחרונה עלו לכותרות סטארט־אפים כגון PrimaVR. בתחום זה לא רק מוצגת לצופה הולוגרמה שגם מגיבה אליו, אלא שהיא מעוררת בו רטטים בעזרת בקר VR, המאפשר לו לחוש את "פעימות הלב" של ההולוגרמה בהתאם לאופן שבו הוא "נוגע" בה. 

פורנו הולוגרמות כבר הפך למוצר לוהט, במיוחד ביפן, ולאחרונה עלו לכותרות סטארט־אפים שבהם מוצגת בפני הצופה הולוגרמה שניתן לחוש את "פעימות הלב" שלה בהתאם לאופן שבו הצופה "נוגע" בה


פרופ' ניל מקארתור מאוניברסיטת מניטובה, המתמחה בפילוסופיה של מיניות ומשמש כדירקטור ב-Center for Professional and Applied Ethics, צופה שהדור שיגיע לבגרות מינית בשנת 2050 יראה בסקס עם בני אדם רק רכיב אחד מתוך תפריט מגוון של אפשרויות מיניות. אבל לפני שניסחף לעולם מתכתי ומרצד, כדאי גם לזכור שהמדע שואף שבמאה ה–22, ואולי כבר במאה ה–21, ייווצרו העזרים שיאפשרו לנו להקפיא את תהליך ההזדקנות שלנו; לשמר עור צעיר ושרירים חטובים; ואולי לא נוכל לדעת מהו גילו הביולוגי של האדם שניצב מולנו. מי, במצב כזה, צריך רובוטים? ומנגד, יצרני המכונות והמתכנתים מתנבאים שעד המאה ה–22 הרובוטים יגיעו לרמת שכלול ועידון כזו, שבהחלט ייתכן שלא נוכל לדעת אם מי שמפלרטט איתנו בקלילות בזה הרגע הוא אדם או רובוט ומי יודע, אולי זה לא יהיה פוליטיקלי קורקט לשאול. כך שייתכן שבכלל לא תהיה לנו היכולת לבחור אם ללכת על סטוץ אנושי או לתבל את הערב בסקס מתוכנת לעילא. 

ואולי זה הרגע להניח לגאדג'טים למיניהם ולשאול שאלות עמוקות יותר. למשל, איך תיראה התשוקה בעוד מאה שנה? התרבות שלנו מניחה שהאושר מותנה, בין היתר, בהימצאות דחף מיני ובמימושו. אנשים שסובלים ממצוקה, פיזית או נפשית, מאבדים לא פעם את הדחף המיני, אובדן שהפך לסימן תרבותי מוסכם לאומללות, חולי, חוסר תפקוד או הזדקנות, שגם, למרבה האבסורד, נחשבת מעין מחלה. העשורים האחרונים התאפיינו במאמצים כבירים להתגבר על דחף מיני נמוך. ביניהם אפשר להזכיר את פריחת ז'אנר הטיפולים המיניים, הוויאגרה והמצאות מהפכניות כמו החליפה שיצרה חברת Ripple, שמאפשרת לבעלי מוגבלויות, גם קשות, לחוות בעזרתה עונג מיני. 
ד"ר ג'יימס האדג'ס, דירקטור ב-Institute for Ethics and Emerging Technologies, כתב במאמר מאלף ומעורר מחשבה שכותרתו "Future of Sex", שהיות שהמחקר שואף, ואף מתקרב, לשליטה במוח הן מבחינה גנטית והן מבחינה כימית, לא יהיה זה מופרך להניח שבעתיד הרחוק כל מי שיחפוץ לחוש תשוקה מינית יהיה מסוגל להפעיל את המתג הזה בתוכו.

האדג'ס טוען גם שנוכל לא רק לשפר את יכולתנו לכבות את מתג התשוקה הזה, למשל לאנסים או פדופילים, אלא אף לנתב את הדחפים המיניים שלנו הרחק ממטרות לא נאותות; היכולת הזאת תאפשר לנו, אם כן, "לכבות" את התשוקה כלפי עמיתים לעבודה, סטודנטים שנתונים תחת מרותנו, בני זוג או בנות זוג לשעבר, שלא לדבר על כפות רגליים, חיות או חפצים. האם בתוך אותו כוונון של התשוקה לנתיבים שונים ומוסדרים יתאפשרו גם טיפולי ההמרה שרפי פרץ חושק בהם כל כך? לפי האדג'ס, התשובה חיובית. נטיות גנטיות כמו הומוסקסואליות או הטרוסקסואליות יהפכו לתכונות שאפשר לשנות, לפני הלידה או אחריה. נשמע מדכא, אבל אפשר להתנחם בכך שדווקא הקבוצות הפונדמנטליסטיות אמורות להתנגד למשחקים גנטיים מהסוג הזה. 
ואם התשוקה לא חסינה למניפולציות עמוקות מעין אלו, גם הרגש האמורפי והעז־אך־חמקמק שנקרא "אהבה" יהפוך ליותר ממושמע: השליטה שנשיג במוח האנושי — בייצור הדופמין, הטסטוסטרון, האוקסיטוצין וכדומה — תאפשר לא רק לאלף את התשוקה אלא גם לווסת ולהתאים את הבסיסים הנוירוכימיים והעצביים המזוהים עם רגשות שאנחנו נוטים לקשר עם אהבה. מצד שני, טוען האדג'ס, ייתכן שיהיו בידינו גלולות שנוכל לבלוע דווקא כדי לשמר את האהבה הרומנטית ולהעצים את האינטימיות והתשוקה. 

השאלות המעניינות, כתמיד, מצויות פחות בתחום הכותרות המרעישות ויותר במישור האתי. האם, תוהה הסוציולוג והפילוסוף האדג'ס, נוכל לעשות שימוש בטכנולוגיות הללו כאינדיבידואלים חופשיים בחברה חופשית, או שניאלץ להשתמש בהן מול כוחות חשוכים ותוקפניים? האם נוכל להשתמש בכדורים לשיפור החשק המיני כי מתחשק לנו, או שתהיה זו חובה בלתי ניתנת לערעור בכל האמור בנשים שאינן מעוניינות לעשות סקס עם הבעלים שלהן? עתיד הסקס בעוד מאה שנה בעיקר זרוע סימני שאלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ