השיח על יחסי ישראל ויהודי ארה"ב מתקיים בקפסולה זכוכית. הגיע הזמן לנפץ אותה

השיח על היחסים של ישראל והקהילה היהודית בארצות הברית מתנהל מזה שנים בין אותם שחקנים. יש להרחיב ולפתוח אותו לקולות אזרחיים נוספים

שירה רודרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מצעד ההצדעה השנתי לישראל בניו יורק, ביוני
שירה רודרמן

השיח על היחסים של ישראל עם הקהילה היהודית בארצות הברית סגור ומתוחם. בניגוד לנושאים אחרים — כמו חינוך או ביטחון — כמעט ולא ניתן לשמוע קולות של מי שאינם אנשי "מקצוע" המתבטאים בנושא. הסיבות לכך שונות ומורכבות, אך התוצאה אחת: יצירת קופסת תהודה, שאינה משפיעה על הציבור. אל מול האתגרים ביחסים בין הצדדים, ובמיוחד הפער הגדל בין הדורות הצעירים בארצות הברית ובישראל, הגיעה השעה לשינוי מהותי של השיח וניפוץ קפסולת הזכוכית בה הוא מתקיים.

יצירת שיח עדכני לא תפתור את כלל האתגרים הניצבים לפתחנו. שיח אמתי בין הצדדים אינו רק משהו נחמד או עלה תאנה להתהדר בו — אבל הוא הבסיס ליצירת שפה משותפת, ובניית חזון משותף שאפשר לפעול לאורו.

האקו־סיסטם של יחסי ישראל־יהדות ארצות הברית כולל מערך עצום ומורכב של ארגונים, עמותות ומוסדות לאומיים ממשלתיים וחוץ־ממשלתיים לכאורה. למרות כמות השחקנים המעורבים ותקציבי העתק שהושקעו בחיזוק הקשר בשנים האחרונות, הפורום בו השיח מתקיים לא הורחב. אותם אנשים וארגונים מדברים האחד עם השני, משמיעים את אותן הזמירות הישנות, וחסר דיאלוג אמיתי עם הציבור.

המצב הזה מוליד שלוש בעיות עיקריות. חוסר גיוון בקולות הנשמעים; היעדר תשומת לב ציבורית לנושא; וסטגנציה של המוסדות והארגונים הוותיקים. העברת השיח למרחב הפתוח תיתן מענה לשלוש הבעיות. הגיעה העת לייצר מעין "שדולה אזרחית" — אנשים ונשים המגיעים ממגוון תחומי חיים ומוכנים לדבר על חשיבות הקשר והשפעתו על חייהם האישיים והמקצועיים.

הכנסת קולות חדשים תגוון את השיח הקיים. במקום שיתנהל רק ברמה של הצהרות הקשורות לעַמִּיּוּת יהודית (תחושת שייכות לעם היהודי) או ביטחון לאומי, נוכל להרחיב את מנעד התחומים. מערכת היחסים בין הצדדים משפיעה על אינספור תחומי חיים. ההשפעות הכלכליות הן אדירות, כפי שיעידו אינספור יזמי הייטק, או המינוי של פרופ' סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל. גם עולם הספורט רווי בקשרים, החל מבעלי קבוצות, דרך שחקנים זכאי חוק השבות שהביאו את ישראל להישגים בזירה הבינלאומית: מטל ברודי ועד ההעפלה של נבחרת הבייסבול הישראלית לאולימפיאדת טוקיו 2020. יחסי גומלין קיימים גם בעולם הרפואה, האקדמיה והתרבות, ובמקומות נוספים. כיום, הקולות הללו כמעט ולא באים לידי ביטוי בשיחות על העתיד של העם היהודי, בישראל, בארצות הברית ובשאר העולם.

הכנסת קולות חדשים תעזור לחבר קהלים רחבים יותר, בישראל ובארצות הברית, לנושא. כיום צריך להיות מחובר כבר לתחום כדי לעסוק בו. דמיינו מצב בו סיפורים על יהדות ארצות הברית מסוקרים לא רק במקרים של אנטישמיות, אלא גם במדורי התרבות, הספורט והכלכלה. כאשר זה יקרה, ויותר מובילי דעה יבינו שהקשר בין הצדדים משפיע עליהם באופן ישיר, הדבר יחלחל גם לציבור הרחב וישפיע על תפישתו לגבי חשיבות הקשר והשפעתו הרחבה.

קולות חדשים ותשומת לב ציבורית יתרמו בצורה ישירה להתחדשות של הארגונים והמוסדות הוותיקים יותר. כיום יש ייצוג יתר לגברים אשכנזים מעל גיל 50, ותת ייצוג לנשים, לצעירים, למזרחים, לנציגי הקהילה הלהט"בית, לאנשים עם מוגבלויות, ליהודים יוצאי ברית המועצות ועוד. מטבע הדברים, היעדר גיוון אנושי וההזדקנות של צמרת הארגונים הללו יוצרים מצב של נתק הולך וגדל בינם לבין הציבור אותו הם מייצגים. הצטרפות אנשים חדשים לשיח, כמו גם העצמת ההד הציבורי, מהווים צעדים קריטיים להצערה והתחדשות של הארגונים, ולחיבור שלהם לשטח, בישראל ובארצות הברית.

הקמת שדולה אזרחית היא צו השעה. על אנשים החיים על התפר, המכירים מקרוב את ישראל ואת הקהילה היהודית בארצות הברית, והמחברים ביניהם ביום יום — להשמיע את קולם. אנשי כלכלה ותרבות, אקדמאים וספורטאים. כולם צריכים לקחת חלק בשיח. לא רק שיש לכך חשיבות מוסרית, אלא שחיזוק הקשר בין הצדדים גם יתרום באופן ישיר ליכולת המקצועית שלהם.

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחזק את הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ