הסיפור היהודי לא פוסק לרגע. עלינו לזכור את העבר ולהביט באומץ אל העתיד

הסתירה בין הציפייה לאוטופיית "אור לגויים" לבין המציאות הפוליטית והחברתית בישראל פוצעת את לב יהודי העולם. הציבור היהודי בישראל ובתפוצות מוכרח לקיים דיאלוג פתוח כדי להבטיח את עתידו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טקס הדלקת המשואות בירושלים, במאי

חוקר הפילוסופיה היהודית פרופסור סטיבן נדלר מתאר בספרו על הרב מנשה בן ישראל, ממנהיגי יהדות הולנד במאה ב–17, חילופי דברים מצמררים. השנה היא 1644, ובלב הרובע היהודי באמסטרדם פוגש הרב בן ישראל יהודי מומר ממוצא פורטוגלי, אנטוניו מונטזינוס — או בשמו המקורי, אהרון לוי — שמספר בהתרגשות כי זה עתה חזר ממסע בן שנתיים לאמריקה הלטינית, באזור המוכר כיום כאקוודור. שם הוא פגש ראש שבט ילידים בשם פרנציסקו, שסיפר כי במעבה יערות העד של האמזונס מצא את "אנשיו הקדושים של האל", בהיותם מאמינים באל אחד.

מונטזינוס ופרנציסקו יצאו אל לב הג'ונגל והגיעו עד לגדת האמזונס, ושם אמר ראש השבט ליהודי: "כאן, מעבר לנהר, תמצא את אחיך". ממעבה היער הגיחו שלושה גברים ואשה, שחצו את האמזונס בסירה, ניגשו לאורחים הסקרנים ופתחו את השיחה בפסוק, "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד". השלושה וחברי שבט נוספים שהצטרפו אליהם הסבירו לאורחיהם במשך שבוע שלם כי הם צאצאיו של שבט ראובן. בן ישראל תיעד את הדברים בכתביו והם הפכו שיחת היום בקהילה היהודית באמסטרדם, שרבים מחבריה היו צאצאי גירוש ספרד ופורטוגל.

כדאי לשים לב לגיבורי העלילה: יהודי מומר; ראש שבט ילידים המאמין בעם היהודי; קהילה יהודית נידחת ומבודדת המעבירה מדור לדור את מסורת ישראל; רב, מורה ומנהיג שניסה בכל מאודו לחבר את קהילתו לממלכה וקיים דיאלוג רציף עם הכנסייה ושכניו הלא־יהודים; וקהילה יהודית שפרחה ושגשגה עד שעלה עליה הכורת הנאצי לפני 80 שנה. 375 שנים אחרי שפגש בן ישראל את מונטזינוס, ניתן לשאול: בעצם, מה נשתנה?

עולים מארה"ב נוחתים בנתב"ג, בשנה שעברהצילום: Shahar Azran

באופן הבסיסי ביותר, מה שנשתנה הוא כמובן קיומה של מדינת ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי — ומרכזיותה העצומה בחיי היהודים באשר הם. עם זאת, רבות מן השאלות שמציף הסיפור רלוונטיות גם היום: זהותו הבסיסית של היהודי, הדיון במי הוא יהודי, איום האנטישמיות ושנאת ישראל, בניית דור המנהיגות הבא, החינוך וחיי הקהילה בכל מקום בו חיים יהודים וכמובן סיפורן המשתנה של הקהילות היהודיות באשר הן — אלו הנעלמות לאיטן ואלו הפורחות כעוף החול.

המאה ה–21 מציבה את העם היהודי בזירה מרתקת ומורכבת מאוד, אך ישנן גם נקודות אור. יהודים נהנים יותר מאי־פעם מחירויות אזרחיות ופוליטיות. מדינת הלאום שלהם חזקה ובוטחת, אינה תלויה בפילנתרופיה יהודית והעלייה אליה כמעט שאינה מוגבלת באופן מעשי. לבסוף, אולי לראשונה בהיסטוריה של העם היהודי מיליוני בני אדם מבקשים לחסות בצילו ולהיות חלק ממנו, בהם יהודים בעלי צבע שונה (Jews of color) וצאצאיהם של אותם בני ראובן, שהסתתרו במעבה היער באמזונס לפני מאות שנים.

מנגד, האיומים המאפילים על העם היהודי עדיין קיימים. שמונה עשורים חלפו מאז השואה ומספר היהודים בעולם עדיין לא חזר לכפי שהיה ערב מלחמת העולם השנייה — כ–18 מיליון (כיום מוכרים 14.8 מיליון יהודים, ולפי הגדרות מסוימות 17.5 מיליון). העם היהודי חווה פיצול ופילוג מסוכן בתוכו, המתבטא במתח גובר סביב סוגיות כמו פלורליזם, נישואים בין־דתיים ואיך לא, שאלת מיהו יהודי. בעם היהודי התפתחו מוקדי מתח וניכור כלפי מדינת הלאום שלו, עד כדי הטלת ספק בחשיבות קיומה, במיוחד בקרב צעירים פרוגרסיביים בארה"ב ובקהילות אחרות ברחבי העולם.

טקס תשליך באומן, בשנה שעברהצילום: Sean Gallup / Getty Images IL

המהפך הבין־דורי, האינדיבידואליזם ולעתים האדישות בקרב המילניאלס, בכל הקשור לזהותם היהודית וזיקתם למדינת ישראל, מתרחשים במקביל להיחלשות מנהיגות יהודית ותיקה ובעלת מעמד חשוב. מול האתגרים הללו, קיים קושי לקבל החלטות משמעותיות או לבנות את הדור הבא של המנהיגות היהודית. בנוסף, האנטישמיות ושנאת ישראל מבעבעים מכל עבר — ובאות לידי ביטוי גם בהתבטאויות קיצוניות מצד מנהיגים, שכבר לא טורחים להסתיר את דעותיהם — במיוחד בבתי הגידול של הימין והשמאל הקיצוניים. לכל אלה השפעה מכרעת על חיי היהודים וקהילותיהם בכל ארצות מושבם.

בעת הזו קיימות התפתחויות מאתגרות ודינמיות, אך שחלקן סותרות. לדוגמה, העלייה הדרמטית בשיעור הנישואים בין יהודים ללא־יהודים, במיוחד בארה"ב, ומנגד צמיחתן המשמעותית באופן יחסי של קהילות דתיות, במיוחד אלו החרדיות. כך גם הזיקה הבסיסית העמוקה של ציבורים יהודים גדולים לעקרונות דמוקרטיים של שוויון, מול זליגת דמוקרטיות שלמות וחשובות למבנה אוטוקרטי יותר. וכמובן, הציפייה האוטופית ממדינת ישראל שתהווה "אור לגויים", מול המציאות הפוליטית והחברתית בישראל — שהשיח הפנימי שלה לעתים מתנשא, אלים, מפלג ומדיר, ולא פעם פוצע את לב היהודים בעולם.

בדיוק בשל הסיבות הללו אנו בסוכנות היהודית — לצד שותפים רבים וטובים בכל רחבי העולם היהודי — פועלים להבטיח את שלומן וטובתן של קהילות ישראל בתפוצות ואת זכותו של כל יהודי לממש את אמונתו ללא מורא וללא חשש, ולעלות ארצה בכל עת ובכל שעה. אנו פועלים לחבר את יהודי העולם אלה לאלה ולמדינת ישראל, שואפים לחנך את הציבור בתוך מדינת ישראל אודות הסיפור היהודי בכל דור ודור על כל תפוצותיו, ולהביא את דברו בפני קובעי המדיניות בירושלים — וכמובן, לאפשר לו להשפיע על החברה הישראלית.

מאות אלפי בני אדם מעורבים מדי שנה בפעולות ותוכניות הסוכנות בארץ ובתפוצות. טוב שיש ארגון יהודי גדול, חזק והיסטורי דוגמת הסוכנות היהודית, שמייצגת מירושלים שולחן יהודי רחב ככל הניתן ומסוגלת לתת מענה מקיף לאתגרים מולם ניצב העם היהודי.

הסיפור היהודי המרתק לא פוסק לרגע. הציבור אותו אני מקפיד לכנות "ירושלים ובבל" — מיליוני יהודים בישראל ומיליונים נוספים בצפון אמריקה ובשאר העולם — מוכרח לקיים דיאלוג אמיץ ופתוח כדי להבטיח את עתידו של העם בכל המובנים. חובה להתבונן נכוחה מול האתגרים, לפעול בנחישות ובאומץ לפתוח את השערים לכל החפץ ולפרוש סוכה גדולה ככל האפשר על עמנו. עלינו לשאוב ממקורותינו את אהבת ישראל ולתת בידינו כלים למימושה הציוני והיהודי באופן דו־כיווני.

תודה מיוחדת לשותפינו לכנס חשוב זה. "הארץ", המציין מאה להיווסדו, תרם ותורם תרומה עצומה לחיי התרבות, היצירה, השיח והפוליטיקה בארצנו. האוניברסיטה העברית בירושלים, פאר היצירה הרוחנית של התנועה הציונית, שממשיכה להיות פאר היצירה האקדמית של מדינת ישראל. קרן משפחת רודרמן, מיסודם של ג'יי ושירה רודמן מבוסטון, הפועלת מזה שנים לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות ולהיפך. כל אלה, יחד איתנו, בסוכנות היהודית המציינת בימים אלה 90 שנים להיווסדה, זו שיישמה את הציונות, הקימה את מדינת ישראל, העלתה אליה מיליוני עולים וכיום עומדת בלב ההתמודדות של העם היהודי עם צרכיו ואתגריו — יבואו על הברכה.

יצחק הרצוג הוא יושב ראש הסוכנות היהודית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ