בזכותה של העלייה ה"לא־יהודית"

שניים מכל שלושה עולים חדשים לישראל מגיעים מרוסיה או מאוקראינה, אבל מרביתם אינם נחשבים ליהודים על פי רשויות הדת במדינה, דבר שמערים עליהם קשיים בבואם להתחתן ולהקים משפחה. מה הפלא שרבים מהם עוזבים את המדינה?

עולים מאוקראינה נוחתים בישראל, 2014 . הדור הצעיר מפנה אצבע משולשת לגיור
עולים מאוקראינה נוחתים בישראל, 2014צילום: GIL COHEN-MAGEN / ADL / AFP
ג'ודי מלץ
ג'ודי מלץ
ג'ודי מלץ
ג'ודי מלץ

שתי מדינות אחראיות לעלייה בהגירה לישראל בשנים האחרונות: רוסיה ואוקראינה. ישראל משקיעה משאבים משמעותיים בקידום העלייה משם ומסייעת בכך. וכאשר מספרי המהגרים עולים, נחשב הדבר למדד של הצלחה של המיזם הציוני. ואכן, זה יותר מעשור מספר העולים הכפיל את עצמו (מכ–15 אלף וחצי עולים ב–2008 לכ–29 אלף וחצי עולים ב–2018) — וזאת בעיקר הודות למספר הגדל של הבאים משתי מדינות אלו.

אולם יש רק פרט אחד קטן שמרבית העוסקים בענייני העלייה נוטים להשכיח כשמתגאים במגמה זו: מרבית העולים שהגיעו בשנים האחרונות מרוסיה ואוקראינה (ומדינות אחרות בגוש הסובייטי לשעבר) אינם נחשבים ליהודים — לפחות לא ככל שהדבר נוגע לרשויות הדת בישראל.

על פי חוק השבות, די ביהדות של לפחות אחד הסבים או הסבתות, להיות נשוי ליהודי או לעבור גיור באחת הקהילות היהודיות — כדי להיחשב לבעל זכות עלייה לישראל. אולם כדי להיות מוגדר כיהודי על פי ההלכה, הקריטריונים קשוחים בהרבה. לשם כך אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר על ידי רב אורתודוקסי שמוכר על ידי הרבנות בישראל.

סרג'ו דלה פרגולה, מומחה לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם, מעריך שיותר ממחצית העולים שהגיעו בשנים האחרונות מארצות הגוש הסובייטי לשעבר אינם עומדים בדרישות ההלכתיות להיחשב יהודים. לא כך היה בשנות ה–90, בגל העלייה המסיבי מברית המועצות לשעבר, אז הגיעו לישראל כמיליון דוברי רוסית, כך לדבריו, שרובם נחשבו ליהודים על פי ההלכה.

פרופ׳ שטרן וד״ר פישר: ״רק כ– 7% מכלל עולים אלו (שאינם מוגדרים כיהודים) השלימו את תהליכי הגיור. יש להודות כי במבחן התוצאההמאמץ הלאומי לגיור כושל״

"מה שאנחנו רואים היא תבנית טיפוסית של הגירה יהודית", אומר הפרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. "אלה שהמניע שלהם יהודי יותר, נוטים להיות הראשונים שמנצלים את ההזדמנות לבוא לישראל, והם מאפיינים לרוב את העולים בגל הראשון. בשלב השני מגיעה קבוצה מגוונת יותר, כלומר שיחס המשפחות המעורבות בקרבם נוטה לעלות".

ב–2017 49% מכלל העולים לישראל הגיעו מרוסיה ואוקראינה. ב–2018 הם היוו 57% ובמחצית הראשונה של 2019 — 68%. כלומר, שניים מכל שלושה עולים שהגיעו לישראל השנה באו מאחת משתי מדינות אלו (קצת יותר מחצי באו מרוסיה). את השיא של הזמן האחרון בעלייה מרוסיה מייחסים לקשיים כלכליים, בעוד שההגירה מאוקראינה נובעת כנראה מהתסיסה הפוליטית במדינה.

על פי חישוביו האחרונים של דלה פרגולה (שהתפרסמו במהדורת 2018 של American Jewish Year Book), בשנה שעברה "ליבת" האוכלוסייה היהודית של רוסיה (בני אדם המזדהים כיהודים ואין להם כל דת אחרת, ומספרם חופף למי שנחשבים ליהודים על פי ההלכה) מנתה 172 אלף, בעוד שאוכלוסיית חוק השבות (אזרחים רוסים שרשאים לעלות לארץ) היתה 600 אלף, כלומר פי שלושה.

ליבת האוכלוסייה היהודית של אוקראינה מנתה 50 אלף בני אדם, בעוד שעל פי חוק השבות מספר בעלי זכות העלייה היה גדול פי ארבעה. אם שתי המדינות האלה ימשיכו לשמש מקורות עיקריים לעלייה בשנים הבאות, כי אז המגמה הנוכחית עוד תגבר.

ח״כ לשעבר סבטלובה: "איך ייתכן שהם לא ירגישו אזרחים סוג ב' אם הם משלמים מסים ומתגייסים, אבל מונעים מהם זכויות יסוד, כמו הזכות להתחתן?"

ערב שירה רוסית של קבוצת "דור 1.5", בבית הקפה תמול שלשום בירושלים, ב-2015צילום: אוליבייה פיטוסי

״אחר״ או ״חסר דת״

על פי ההערכה האחרונה של דלה פרגולה, 426,700 אזרחים ישראלים (פחות מ–5% מכלל האוכלוסייה), מסווגים כיום בקטגוריה הדמוגרפית המוזרה "אחר" או "חסר דת" — כפי שהם מוגדרים על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובמרשם האוכלוסין. בני אדם אלו רשאים לקבל אזרחות על פי חוק השבות, אבל אינם נחשבים ליהודים על ידי רשויות הדת בישראל. כתוצאה מכך נמנעות מהן כמה מזכויות היסוד: ראשית, הם אינם יכולים להתחתן על פי החוק, מפני שכל הנישואים בישראל מטופלים על ידי רשויות הדת הרלוונטיות. הרבנות, שמאשרת נישואים בקרב יהודים, אינה מכירה בהם כיהודים. אם אותו "אחר" הוא גם אשה, הרי שגם ילדיה לא יוכלו להינשא בישראל. שנית, הם אינם יכולים להיקבר בבית עלמין יהודי.

לנוכח המגמות האחרונות בעלייה ובשיעורי הילודה, מספרם של האזרחים הישראלים בקבוצה זו — כאלה שאינם בדיוק יהודים, אבל גם אינם לא־יהודים — צפוי להגיע לחצי מיליון בתוך עשור או שניים. והם אינם שבעי רצון ממעמדם.

"רבים מעולים אלה חיו והזדהו כיהודים ברוסיה ואוקראינה, אבל דווקא כאן, במולדתם הלאומית, לא מקבלים אותם", מציינת קסניה סבטלובה, חברת כנסת לשעבר מטעם ״המחנה הציוני״ ובעצמה עולה מברית המועצות לשעבר. "איך ייתכן שהם לא ירגישו אזרחים סוג ב' אם הם משלמים מסים ומתגייסים לצבא כמו כולם, אבל מונעים מהם זכויות יסוד, כמו הזכות להתחתן?".

בברית המועצות לשעבר, האתניות נקבעה על פי האב ולא על פי האם. כתוצאה מכך, רבים מעולים אלה היו בהלם כשהגיעו לישראל והתברר להם שהחוקים של המדינה היהודית שונים לגמרי.

פרופ׳ ידידיה שטרן וד״ר נתנאל פישר מתייחסים לאירוניה המרה שבמצב הלא נעים שבו נתקלים עולים אלה, במאמרם ״גיור ישראלי: חזון. הישגים. כשלונות״, שפורסם אשתקד במכון הדמוקרטי בישראל.

״בחלק מהמקרים העולים נחשבו ליהודים בארצות מוצאם, ובמקומות מסוימים אף סבלו מאנטישמיות, משום שדין המדינה שם קובע את הסטטוס על פי דתו של האב", כותבים שטרן ופישר. "כך יוצא שהם הופלו לרעה בחוץ לארץ מפאת יהדותם, ואילו כאן הם מופילים לרעה, או לפחות אינם מוכרים כחלק מהקולקטיב, מפאת גויותם. שם הם היו ׳ז׳יד׳ וכאן הם ׳רוסים׳״.

השניים מוכיחים במאמרם את "הכשלים במערכת הגיור בישראל״, כאשר גיור אינו אופציה אפשרית עבור רובם המוחלט. בעוד שהאוכלוסייה המסווגת כ"אחר" גדלה בשנים האחרונות בשיעור של כעשרת אלפים בשנה בזכות ההגירה והריבוי הטבעי, שטרן ופישר מציינים כי רק כ–1,800 מהמשתייכים לקבוצה זו מתגיירים בכל שנה.

״במהלך השנים רק כ–7% (24 אלף איש) מכלל עולים אלו השלימו את תהליכי הגיור והוכרו כיהודים בישראל״, הם כותבים, ״לפיכך יש להודות בפה מלא כי במבחן התוצאה המאמץ הלאומי לגיור כושל: הוא מטפל רק בשוליים של הגידול של הקבוצה (פחות מ–20% מהגידול השנתי)״.

כמה מהעולים מסרבים להתגייר מפני שהם תמיד ראו בעצמם יהודים והם חשים עלבון כשהרשויות בישראל טוענות אחרת. גישה לעומתית זו שכיחה בעיקר בקרב מה שקרוי "דור 1.5" — עולים מברית המועצות שהתבגרו בישראל, שירתו בצבא, למדו באוניברסיטה, ובשונה מהוריהם, מצאו עבודה התואמת את כישוריהם. למי שמעז להציע להם להתגייר, התגובה הטיפוסית של יהודים ישראלים גאים אלו היא אצבע משולשת.

אולם עבור רבים אחרים, מערכת הגיור בישראל פשוט אינה מתאימה. המערכת שנמצאת בשליטת הרבנות הראשית בישראל הלכה ונעשתה נוקשה יותר ויותר במשך השנים. הרוב הגדול של העולים ממדינות קומוניסטיות לשעבר קיבלו מעט הזדמנויות לקיים אורח חיים יהודי, לכן הגיוני שהקשר שלהם לדת רופף. אולם מערכת הגיור הלאומית דורשת מהם להתחייב לקיום אורח חיים חרדי הכולל בין השאר שמירת שבת, אכילת אוכל כשר ושליחת ילדיהם לבתי ספר דתיים. כפי ששטרן ופישר מציינים במאמרם, רבים אינם רוצים לקבל על עצמם מחויבות כזאת או לחילופין, אינם רוצים לחיות חיי שקר.

״הם רואים עצמם מצטרפים ללאום, ולאו דווקא לדת״, הם כותבים, ״הם אינם חפצים להיות שונים מהרוב היהודי המסורתי והחילוני בישראל, ואינם מבינים מדוע נדרש מהם מה שרוב היהודים בישראל אינם מקיימים בפועל. התוצאה היא, מבחינתם, שעל מנת להתגייר הם נאלצים להתחזות. הדרך אל היהדות ואל ההתערות המלאה בלאום היהודי עוברת, מבחינתם, במחוזות השקר״.

אילו קיבלו הבטחה שלאחר גיורם לא יישאלו עוד שאלות, כמה מאותם עולים היו עשויים להשקיע את הזמן והאנרגיה הדרושים להשלמת התהליך. ואולם, כפי שנוכחנו ממקרים רבים שאירעו בשנים האחרונות, אין שום דבר סופי בתהליך, והגיור עלול לעמוד לבחינה מחודשת ואפילו להתבטל על ידי הרבנות גם אחרי שאושר. שטרן ופישר מציינים שכתוצאה מכך, אפילו אחרי שהתגיירו, רבים מהעולים נחשבים ל"יהודים מדרגה שנייה" או "יהודים על תנאי", דבר המפחית עוד יותר את התמריץ לאחרים לשקול בכלל את התהליך.

לדברי דלה פרגולה, ביחסה זה כלפי אוכלוסייה זו, מדינת ישראל כמו פועלת בניגוד לאינטרסים שלה כפי שהיא עצמה הכריזה. "לאור כל ההצהרות הבולטות על היות ישראל מדינת הלאום היהודי, אפשר היה לצפות בתאוריה שתתקיים פעילות אקטיבית שמטרתה להפוך את הלא יהודים ליהודים, כדי שהלאומיות היהודית תהיה דומיננטית ובולטת יותר במדינה יהודית זו", הוא אומר, "אך הרבנות מכשילה למעשה את התהליך הזה".

אין זה מקרה, הוא מוסיף, שחלק גדול באופן לא פרופורציוני בקרב היורדים מישראל בשנים האחרונות משתייך לקבוצה זו. "רבים מהם מגלים שהמעבר לחיים בישראל קשה ועוין מדי, ולכן הם מוותרים", הוא אומר. הערכה קודמת קבעה כי שליש מהמהגרים שעוזבים את ישראל מסווגים בקבוצת ה״אחר” — שיעור גבוה משמעותית משיעורם בכלל האוכלוסייה, שהוא כארבעה עד חמישה אחוזים.

חתונה במצעד הגאווה בירושלים, ב-2016צילום: אוליבייה פיטוסי

מנודים בעיניי עצמם

מתוך רצון לפתור את הבעיות המאפיינות אוכלוסייה זו החליטה קבוצה של רבנים בולטים בציונות הדתית לייסד את "גיור כהלכה", מיזם פרטי שהוקם לפני ארבע שנים. בתוך התנועה האורתודוקסית נחשבים רבנים אלה כליברלים יחסית, ודרישות הגיור שלהם נחשבות למחמירות פחות. מאז היווסדו, ערך "גיור כהלכה" כמה מאות גיורים בשנה, בעיקר לעולים מברית המועצות לשעבר. הרבנות מסרבת לגייר ילדים של אימהות לא יהודיות, אם האימהות לא עברו גיור בעצמן. אולם הרבנים של "גיור כהלכה" מוכנים לגייר אותם. "זהו הבדל גדול מאוד בינינו לבין הרבנות", אומר הרב סת פרבר, אחד המייסדים, שמציין כי אלפי ילדים כאלה נולדים בכל שנה לאימהות המסווגות כ"אחר".

אף על פי שמי שעבר גיור באמצעות "גיור כהלכה" מוכר כיהודי במרשם התושבים (במקום שיוגדרו כ"חסרי דת"), הרבנות אינה מכירה בהם ולפיכך הם לא יכולים להינשא ברבנות.

עוד ארגון הפועל למען אוכלוסייה זו הוא "ישראל חופשית", שמעודד ישראלים להתחתן שלא במסגרת הרבנות והוא מספק משיאים מטעמו לחתונות מעין אלה. "כ–600 זוגות כאלה מתחתנים באמצעותנו בכל שנה ובכשליש מהם, לפחות אחד מבני הזוג דובר רוסית", אומרת קטיה קופצ'יק, המקשרת בין הקהילה דוברת הרוסית ובין הארגון. אבל לא כל דוברי הרוסית הללו משתייכים בהכרח לסיווג "אחר". "רבים פשוט לא רוצים שום כל קשר עם הרבנות", היא מסבירה.

בעבר היה שכיח שזוגות ישראלים שרצו להימנע מחתונה דתית נסעו לחו"ל, לרוב הם התחתנו בקפריסין. בשנים האחרונות, מספר הולך וגדל של זוגות, וביניהם דוברי רוסית, בוחרים להתחתן בישראל, גם אם נישואים אלו אינם מוכרים רשמית.

"מה שרבים מאותם עולים מברית המועצות לשעבר אומרים לנו הוא שהם לא הביאו את ילדיהם את כל הדרך לישראל כדי שהם יתחתנו בקפריסין", אומרת קופצ'יק. מיותר לציין שטקסי הנישואים שעורך ארגון "ישראל חופשית" אינם מוכרים על ידי הרבנות.

ואולם, למרות כוונותיהם הטובות, ארגונים כמו ״ישראל חופשית״ ו״גיור כהלכה״ מסוגלים לספק פתרונות חלקיים בלבד. כל עוד מערכת הגיור הישראלית אינה משנה את כלליה הנוקשים ונישואים אזרחיים עדיין אינם נחשבים לחוקיים בישראל, מאות אלפי אזרחים ישראלים ממשיכים להיתפס כמנודים בעיניהם וגם בעיני אחרים.

הסוכנות היהודית, שבמשך שנים ארוכות מילאה תפקיד מרכזי בעלייה, מודעת היטב לכאב ולסבל של רבים מהעולים דוברי הרוסית בגלל מעמדם הלא ברור, אומר סגן המנכ"ל לאסטרטגיה ותכנון של הסוכנות, שיבי גרינפילד. לשם כך תמכה הסוכנות במיזמים שונים, שנועדו לערוך רפורמה במערכת הגיור בישראל. אולם בגלל התנגדותם של חברי הממשלה החרדים, אף אחת מיוזמות אלו לא נשאה פרי. "למרבה הצעד, המנדט שלנו מוגבל", הוא מקונן.

שטרן ופישר מתריעים במאמרם שאם צרותיהם של עולים אלה ושל צאצאיהם לא ימצאו אוזן קשבת, החברה בישראל כולה תיאלץ לשלם מחיר כבד. ה"סוד" של עמידותה של ישראל, כך הם כותבים, נעוץ בהצלחתה ״לגייס את הרוב הישראלי לביצוע משימות לאומיות מכוח האחווה היהודית, שחזקה מכל המחלוקות. קיומה של קבוצת זהות גדולה, לא־יהודית, בחברה הישראלית, עלול לשחוק חוסן זה ולדלל את הזהות היהודית של המדינה״.

אם בעיית הגיור לא תיפתר, הם מוסיפים, החברה בישראל מן הסתם תתפלג לקבוצות שונות שאינן יכולות להתחתן זו עם זו ו״בעם היהודי יתחולל קרע היסטורי לאו בר איחוי״. עם זאת, הם מציינים כי ״מצוקתם של העולים והפגיעה בלכידות ובסולידריות עקב שימורם כקבוצה נפרדת פתחנה רוח איתנה במפרשים של דורשי ההפרדה (בין דת למדינה)״.

אף שהמאמר שלהם התפרסם לפני יותר משנה, מלים אלה מצלצלות היום כנבואה. בבחירות הכלליות שהתקיימו לפני חודש, אביגדור ליברמן ומפלגתו ״ישראל ביתנו״, שבאופן מסורתי פונים למצביעים דוברי רוסית, רכבו על גל זה. התחייבותו של ליברמן להיאבק נגד הכפייה הדתית במדינה ולקדם בין השאר נישואים אזרחיים בישראל, הביאו לכמעט הכפלת כוחה של מפלגתו. גם אם הם לא הצביעו לליברמן, רבים מהמסווגים כ"אחר" תומכים בבירור בסדר היום שלו והתוצאות מראות שרבים מהישראלים שאינם מסווגים כ"אחר" גם תומכים בו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ