ראיתם את הבונד החדש? ההיפסטרים ממציאים להם היסטוריה

הכרזות והסיסמאות של תנועת הבונד היו בעבר סמל להתנגדות ולמאבק יצירתי בקרב יהודי מזרח אירופה. הארגונים האנטי־ציוניים שעושים בהן שימוש עלולים לעוות את מורשתה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כרזת הבונד מ-1918.
כרזת הבונד מ-1918. איש פעור פה שדיבר בשמם של מיליוני מושתקים צילום: YIVO
רחל קפריסין

זאת הכרזה המפורסמת ביותר של מערכת בחירות שמעולם לא שמעתם עליה. פנים של גבר מביטים בכם, ידיו צמודות לפיו הפעור. הכיתוב ביידיש מצהיר: "שם, היכן שאנו חיים, שם נמצאת המדינה שלנו". היא פורסמה ב–1918, עת התמודדו מועמדים בונדיסטים על מקום בבחירות לאסיפה המחוקקת האוקראינית. הבונדיסטים, הבטיחה הכרזה, "יבטיחו זכויות פוליטיות ולאומיות ליהודים". למרבה הצער, שום מועמד בונדיסט לא נבחר.

במשך מאות שנים מילאו יהודים את תפקיד ה"אחר המושתק" בדמיון הנוצרי־אירופי. היהודים בקושי נסבלו כתושבים באימפריה הרוסית, ופרסומים ביידיש נאסרו כדי לחזק את הרוסיפיקציה בקרבם ולרמוס כל אפשרות למהפכה יהודית. הכיתוב הנועז ביידיש על גבי כרזת הבחירות לעג לניסיונות הכושלים של צנזורים צאריסטיים שנפלו מגדולתם. נדמה כי מעבר לסיסמת הבחירות, מעבר לנוכחות המהפכנית האפשרית של מפלגה יהודית בפרלמנט אירופי, האיש פעור הפה שהתנוסס על הכרזה דיבר בשמם של מיליוני מושתקים.

מאחר שאנו נמצאים בעידן הממים המקוונים, הדימוי המרשים מ–1918 שונה והודפס שוב ושוב עד שנוצר הרושם של תחייה, גם אם מצומצמת יותר, של הניאו־בונד. הקולקטיב הבריטי־יהודי האנרכיסטי Jewdas מוכר גרסה מופשטת של הכרזה האוקראינית כאמצעי לגיוס כספים. הסניף הניו־יורקי של ארגון Jewish Voice for Peace הפיק גרסה מעודכנת שלה כאמצעי מחאה נגד ביקורי סטודנטים בישראל. הארגון הסוציאליסטי הבינלאומי השתמש בדימוי בכרזה חדשה, התומכת בתנועת החרם, ה–BDS. אגב, במקרה האחרון הכיתוב ביידיש הודפס עם שגיאות כתיב מביכות. כנראה בגלל מעצב גרפי שעצם הנוכחות של מלים ביידיש חשובות לו יותר מן המשמעות שלהן.

המנון תנועת הבונד. התנגדות חריפה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל

מדוע כרזת בחירות בת 101 שנה אומצה בהתלהבות כה גדולה בהקשרים של סולידריות אנטי־ציונית? מעבר לעובדה שהיא מגניבה (וקלה לשחזור ומִחזור), הסיסמה על גביה נשמעת כמו קולה של סמכות מוסרית נושנה, שזועקת בסולידריות עם התנועה האנטי־ציונית הנוכחית. ב–1918, "שם, היכן שאנו חיים, שם נמצאת המדינה שלנו", הצביעה על אחד מהמאפיינים של התנועה הבונדיסטית: "כאניות" (מלשון "כאן"), או "דויקייט" ביידיש.

כאמצעי רטורי עכשווית, ההדגשה של "כאניות" ממתנת את ה"שם", הרעיון כי על כל היהודים מוטלת חובה תיאורטית ואחריות לעלות לארץ ישראל. היא יוצאת מנקודת הנחה כי "שם" גרוע ("אין שלום על פני אדמה גנובה"), בעוד "כאן" חסרת בעיות. ואולם, היכן בדיוק נמצא ה"כאן"? האם זה בניו יורק, הבירה המשגשגת של היהדות העולמית? או אולי "כאן" זה בכלל הבית של שבט הלנאפהוקינג, שחי בשטח שכיום קרוי מנהטן, לפני שנושל שוב ושוב על ידי מתיישבים אירופאים?

העיתונאי נוח ברלצקי כתב ב–2018 בכתב העת "פסיפיק סטנדרד" על האופן שבו מורשת הבונד מתקשרת אליו בתור יהודי־אמריקאי: "אולי אנחנו בבית כאן, היכן שאנחנו נמצאים, משום שכל מקום שבו אנו חיים הוא מקום שכדאי לחיות בו, ולהפוך אותו למקום טוב יותר. אולי אתם יכולים לראות את הערך שטמון בשכנים שלנו, תהא ההיסטוריה שלהם אשר תהא, יהא מוצאם אשר יהא, פשוט משום שהם כעת השכנים שלנו. הקיום שלנו בתפוצות אינו פשיסטי. זה דבר שיש להתגאות בו, ולבנות עליו".

ברלצקי טוען כי החיים בגולה הם התנכרות פעילה לאנטישמים שמתעבים יהודים בשל היעדר אומה ושורשים. אך הטיעון הזה דורש ממנו למחוק את כל הצורות השונות של נוכחות יהודית בגולה החדשה, קרי לאחר מלחמת העולם השנייה, למשל בצפון אמריקה או באוסטרליה. הוא דורש שנתעלם מהדרכים שבהן הנוכחות שלנו במקומות האלה מתאפשרת רק בזכות אורך הרוח של מדינות הקולוניאליזם ההתיישבותי.

אני מוצאת אירוניה היסטורית בשימוש ב"כאניות" של הבונדיסטים כדי לגנות את הציונות כמדינת קולוניאליזם פשיסטית מחד גיסא, וכדי לטעון לטובת הקיום של אדם יהודי במדינת קולוניאליזם התיישבותי אחרת מאידך גיסא.

אני מוצאת אירוניה בשימוש ב"כאניות" של הבונדיסטים כדי לגנות את הציונות כמדינת קולוניאליזם מחד גיסא, וכדי לטעון לטובת הקיום של יהודי ארצות הברית — מדינת קולוניאליזם אחרת — מאידך גיסא

פוסט של המפלגה הסוציאליסטית באוקלהומה סיטי. הקול של סמכות מוסרית נושנה

המנגנון של הפיכת מושג ה"כאניות" למם אינטרנטי אינו מתמודד עם המורכבות של חיים יהודיים מודרניים בקולוניאליזם ההתיישבותי של צפון אמריקה. ברצלקי יכול לטעון בתמימות חפה מכל אירוניה כי "הקיום שלנו בתפוצות הוא אנטי־פשיסטי" משום שהניתוח שלו, למרות האזכורים לאירועים היסטוריים הנוכחיים, הוא א־היסטורי במהותו. יתרה מזו, השימוש השלילי שלו, ושל אחרים, ב"כאניות" נקרא כמו בורלסקה שטחית אל מול המשמעות המקורית של המונח.

אף שהבונד התנגד בחריפות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ההקשר המקורי של "כאניות" לא היה רק ניגוד של הציונות. ראשית, זאת היתה תגובה למצב כלכלי עגום במזרח אירופה, כמו גם לעליית האנטישמיות. יהודים זרמו אל מחוץ לאירופה — כשני מיליון עזבו בשלהי המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20. תנועת הבונד טענה כי היהודים היו יכולים, ואף היו צריכים, להישאר במזרח אירופה ולבנות שם חברה חדשה, צודקת יותר.

יש סימוכין לכך שהמשמעות של "כאניות" היתה רחבה הרבה יותר לפני מאה שנה, ושורשיו עמוקים יותר ומגיעים עד אנשים כמו ההיסטוריון הגדול שמעון דובנוב. האחרון, החותן של מנהיג הבונד הנריק ארליך, התנגד לתנועה ולטענה כי סוציאליזם ומלחמת מעמדות הם התשובה לסבל היהודי. הוא האמין שיהודים זקוקים להיות נטועים עמוק יותר במקום מגוריהם, וכי התחושה המחודשת של לאומניות יהודית חוצת מעמדות מציעה ליהודים את הזהות החזקה ביותר באימפריה הרוסית הקורסת והעוינת.

בתחילת המאה ה–20 ערך דובנוב מהפכה בהיסטוריוגרפיה היהודית במזרח אירופה באמצעות הטענה כי המוסדות המשותפים של הקהילה היהודית המסורתית מהווים סמכות מעין־לאומית. בעוד היסטוריונים שקדמו לו התייחסו ליהודי אירופה כאל בעיה שיש לתאר אותה, דובנוב טען כי ההיסטוריה של יהודי מזרח אירופה יכולה להיכתב, כמו בכל אומה אחרת, על ידי היהודים עצמם תוך שימוש במקורות יהודיים, למשל ריספונסה (שאלות ותשובות רבניות, שו"ת) ופנקסים (פנקס הקהילה). דובנוב התעקש על סובייקטיביות יהודית, בניגוד לעבר שבו המנגנון האקדמי נוצרי־אירופי הדגיש רק את ה"האחרה" היהודית.

השימוש חסר המחשבה בפואטיקה הסוציאליסטית היידית שנכתבה ב–1918, בעולם שונה לגמרי, מאה שנים לאחר מכן, הוא צורה אלימה של "האחרה". הוא מאפשר למשתתפים להזדהות כיהודים, בעודם נותרים מרוחקים ממבוכות העבר, כמו גם מהציונות הריאקציונרית של עמיתיהם. על ידי ההצבה של האנטי־ציונות מעל כל דבר אחר, נעשה ניסיון לטהר את היהודיות מהלאומנות "המיושנת" על ידי בחירה בררנית בגורמים מסוימים מן העבר שיתאימו לחלק מן היישום של התיאוריה השמאלנית הפוסט־קולוניאליסטית העכשווית. זה מזכיר לי אקדמאים של תנועת חכמת ישראל (Wissenschaft des Judentums), שהשתמשו במחקר האקדמי של יהודים כדי ליצור יהדות רציונלית ואוניברסלית יותר, אחת שמרגישה בבית באירופה נוצרית "ליברלית", אך אינה חשה בנוח עם היהדות הקיימת.

ללא חזון חיובי בעל מהות שנטוע בחיים היהודיים בגולה, הטרנד הפופולרי העכשווי של "כאניות" מסתכן בהפיכה לפארודיה אירונית של הרעיון הציוני של שלילת הגולה, אך עם דימוי שטני של מדינת ישראל כמנוע שלה.

הבונד מהווה בעבורי השראה גדולה, ואני מגדירה את עצמי לאומנית של הפזורה עם נטייה ליידיש. עם זאת, אני חשה רפיון ידיים לנוכח ההתלהבות הפתאומית של עמיתיי מהפוטנציאל היצירתי של הגולה. במקום להיות סמל של התנגדות ומאבק יצירתי, האיש מכרזת הבחירות ב–1918 נהפך לקוד שאפשר למחזרו. פיו פעור לנצח נצחים כדי שאחרים יוכלו לדבר בשמו ובשם הסמכות שהוא מייצג, בעודם מוחקים את ההיסטוריה — ואת האנשים שבדמותם הוא נוצר מלכתחילה.

רחל קפריסין היא יידישיסטית, מחזאית ומבקרת תרבות החיה בניו יורק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ