חנה לוין, ראשת העיר הראשונה בישראל (1985-1897) - הרבה אחרי מות - הארץ - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

logo
הרבה אחרי מות

חנה לוין, ראשת העיר הראשונה בישראל (1985-1897)

לכתבה

"לא למדתי להיות אשה מודרנית: אינני מעשנת, יין כמעט איני שותה, אינני משחקת קלפים ואינני מבקרת בבתי קפה", העידה על עצמה חנה לוין. מודרנית או לא: היא היתה אשה פורצת דרך

15תגובות

בפינה קטנה ונחבאת, תחת המדור "חוג בית", בעמוד פנימי של "הארץ", הסתתרה בראשית חודש אפריל 1985 הידיעה על פטירתה של חנה לוין. העובדה שהיתה אשה פורצת דרך לא קיבלה ביטוי הולם בכותרת להספד הקצר לזכרה: "חנה לוין - מתנדבת נצחית". ההספד לזכרה נקבר בין כתבה על בגדי ים תחת הכותרת "סקסיים ואירוטיים בצבעי פסטל" לתיקון למתכון של טורט שוקולד וקוקוס, שבו חלו שיבושים כמה ימים לפני כן ולכן הובא פעם נוספת.

מודעות האבל של לוין, שפורסמו סמוך למועד פטירתה בסוף חודש מארס, חשפו את קורות חייה יוצאי הדופן. לוין, שעמדה בראשות העיר ראשון לציון בין השנים 1956 ל-1960 היתה האשה הראשונה בתפקיד ראש עיר בישראל. מטבע הדברים, עם מותה לא ניתן היה לדעת שיחלפו עוד 13 שנים עד שאשה נוספת תשב בכיסא ראש עיר בישראל (ו-40 שנה מהפעם הראשונה).

>>> "הרבה אחרי מות" - לכבוד חגיגות ה-100 ל"הארץ" נפרסם מדי חודש הספדים על דמויות היסטוריות נשכחות

שש פעמים נבחרה לוין לתפקיד חברת מועצת העיר ראשון לציון בטרם נבחרה לראשות העיר ב-22 באוקטובר 1956 מטעם "הציונים הכלליים". הדבר קרה אחרי שקודמה בתפקיד התפטר והיא נבחרה בהצבעת מועצה.

"עד יום היבחרי כראש העירייה, הייתי עסוקה בישיבות, דיונים ומועצות לאין מספר, ועם זאת ניהלתי את משק ביתי בעצמי, ערכתי את הקניות, בישלתי ואפיתי. העוזרת היתה באה אליי רק פעם בשבוע, יום שישי הוקדש לענייני הבית בלבד, ומה שלא הספקתי לעשות ביום, הייתי עושה בערב", סיפרה בראיון עם בחירתה, תחת הכותרת "גברתי, ראש העיר", אשר שמור בתיק הנושא את שמה במוזיאון ראשון לציון.

אז (כהיום, בחלק מכלי התקשורת) העובדה שאשה נבחרה לתפקיד ציבורי חשוב, העלתה מיד את השאלה כיצד תמלא את תפקידה "בבית" לצד תפקידה החדש. "מנוחה? לזאת שמורה לי השבת. ברם, חוששתני שמעתה ואילך יהא עלי להגביר את קצב עבודתי על חשבון עבודת הבית, או על חשבון שעות השינה", הוסיפה.

ד"ר שרון גבע, שמובילה בשנים האחרונות פרויקט אקדמי-אינטרנטי להנצחת נשים שהודרו מספרי ההיסטוריה, ציינה לפני חמש שנים, במאמר שהוקדש ללוין, עד כמה פורצת דרך היתה. בשנות המדינה הראשונות, תיארה גבע, התמודדותן של נשים לתפקיד ראש עיר זכורה היתה דווקא על דרך השלילה. ב-1955, שנה לפני שלוין נכנסה לתפקיד, נבלמה מועמדותה של גולדה מאיר, שרת העבודה, לראשות העיר תל אביב, בשל לחץ של הדתיים במועצה.

חנה לוין לבית כהן נולדה ב-1897 ברומני שברוסיה לאריה כהן מביאליסטוק ואלקה לבית משפחת ריבלין, יוצאי העיר שקלוב. ב-1923, כשמלאו לה 26, עלתה לארץ עם משפחתה והתיישבה בתל אביב. בארץ הכירה את מיכאל לוין, בן למשפחת איכרים מהמושבה ראשון לציון, והם נישאו. ב-1936 עמד בראש המועצה.

את פועלה הציבורי החלה לוין בויצ"ו מיד עם עלייתה לארץ. במסגרת תפקידיה בארגון התקדמה ליו"ר ההנהלה בארץ ולחברה בהנהלה העולמית, ועסקה בקליטתן של עולות חדשות. לימים סיפרה על דרכי עבודתה: "אינני נוהגת בתקיפות בבני אדם. אני מעדיפה שישמעו לי בלי שאפעיל סמכויות שלטון. איני דורשת מזולתי את אשר איני מקיימת בעצמי. בעבודתי בויצ"ו, למשל, אני מטילה על עצמי תחילה תפקיד מסוים, ורק לאחר מכן אני מבקשת מאת החברות לעזור לי ולהירתם אף הן לעול. הן תמיד נענות לי".

ב-1942 התגייסה לוין לצבא הבריטי והיתה אחת הנשים הראשונות שהתגייסו לחיל העזר הבריטי לנשים (ATS). היא זכתה לכינוי "אם החיילות העבריות" בשל סיועה לחיילות מארץ ישראל. באחד מגזירי עיתון "הארץ" היא מכונה גם "חנה האמיצה במדים". לאחר שירותה קיבלה את עיטור "גור אריה" שניתן על המאבק בנאצים.

בגיל 50, עם הקמת המדינה, התגייסה לצה"ל ושירתה כקצינת גיוס ראשית בחיל הנשים. היא נשאה את פנקס השירות מספר "1" של החייל. בהמשך היתה קצינת מטה כללי הממונה על קציני העיר ברחבי הארץ. כחברת ההנהלה של הוועד הארצי למען החייל דאגה לשיפור תנאי השירות של החיילים והחיילות.

ב-1956 נבחרה כאמור לראשת העיר. על פועלה שם בחר "הארץ" לדווח במדור "לאשה ולבית" תחת הכותרת: "הראש הראשונה של ראשון" (25.12.1956). "יום יום זרם אנשים בא יושב אל מול האשה שתווים של מרץ ותסרוקת אסקאטית משווים לה אופי חיילת בלבוש אזרחי - אך בא מבע העיניים, הטוב, האמהי, המבין ללבך ומרכך את החומרה של הרושם הראשון ואין אתה רואה לפניך אלא אשה חרוצה המביאה אל עבודתה תכונות שבלעדיהן לא יצלח ראש העירייה בתפקידו".

שנים לאחר מכן, בראיון לשמעון סאמט, תחת הכותרת "אשה כראש עירייה" (1972), אמרה: "יש המסוגלות למלא תפקידים מוניציפאליים ואף הוכיחו זאת בכמה עיריות ומועצות מקומיות, אבל שני גורמים מעכבים השתלבות האשה בתחום זה: אי נכונות הגברים השולטים לשלבן יתר על המידה בתחום המוניציפלי, פרט למקרים מיוחדים וגם זה לרוב בלחץ מפלגתי מגבוה; אי נכונותן של הנשים עצמן להשתלב בתחום זה".

באותו ראיון התייחס סאמט גם למראה החיצוני של לוין, באופן שלא היה עובר היום, ב-2019, את חדר העריכה. "מצווה אחת אין הגב' לוין מקיימת - מצוות הדיאטה. הרואה אותה יכול להיווכח בכך בנקל ויש הקוראים לה בנמת חיבה 'חנה העגלגלה הנחמדה'", כתב. "היא הודתה כי אין היא מתנזרת משוקולאדה ומממתקים אבל גם שמחת החיים והצחוק הלבבי מוסיפים לה קצת משקל".

בהמשך הכתבה סיפרה לוין: "עד היום לא למדתי להיות כביכול אשה מודרנית. אינני מעשנת, יין כמעט אינני שותה מחוץ לארבעת הכוסות של ליל הסדר או בשמחת רעים, אינני משחקת כלל קלפים, אינני מבקרת (פרט למקרה של הכרח) בבתי קפה ואף לבושי אינו מעיד על מודרניזציה יתרה". סאמט הוסיף: "אף בתסרוקתה לא חל שינוי במרוצת עשרות השנים".

בראשון לציון היא זכורה כמי שהקימה את השירות הפסיכולוגי העירוני, את מפעל ההזנה, שכלל חלוקה של כוס קקאו לכל ילדה וילד, ואת פעילותה למען נוער וגמלאים. על פועלה זכתה להוקרה כשהדליקה משואה בטקס יום העצמאות ב-1984. במרץ 1985 מתה בגיל 88.

בעירה היא מונצחת ברחוב הקרוי על שמה ועל שמה בעלה, מיכאל. "גם הנצחתה היתה תלויה בגבר: על אף שעשתה היסטוריה מקומית, הרחוב על שמה בעיר ראשון לציון נקרא רחוב מיכאל וחנה לוין. גם בית ויצ"ו בעיר נקרא על שם שניהם", כותבת ד"ר גבע.

לבני הזוג לוין לא היו ילדים. 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות