החמישה שנשכחו מהלב והאחד שזכה לתהילה - הרבה אחרי מות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדרת לוגו שקוף
הרבה אחרי מות

החמישה שנשכחו מהלב והאחד שזכה לתהילה

לכתבה

בחינה מחודשת של האופן בו סיקר "הארץ" את הריגתם של שישה ישראלים בגבול עזה ב-1956 מעלה תמונה ברורה. חמישה מהם, יוצאי ארצות ערב, זכו לאיזכור קצר ואדיש. השישי, קיבוצניק אשכנזי מתל אביב, קיבל כותרת ראשית וסיקור להלוייתו, שם זכה להספד מהרמטכ"ל

7תגובות

"5 נהרגו בעלותם על מוקש", דיווח "הארץ" ב-6 בנובמבר 1956. קל מאוד היה לפספס את הידיעה הקצרה הזו, שנדחקה לתחתית העמוד השני של העיתון ונבלעה בתוך ים של מלל. מי שבכל זאת טרח וקרא אותה, לא זכה להרחיב את ידיעתו על הפנים שמאחורי האסון הגדול שאירע יום לפני כן בשדרות. 

יצחק אברהם
מתוך אתר לעד של המוסד לביטוח לאומי

"5 אנשים נהרגו אתמול בבוקר, כאשר העגלה שנסעו בה לעבודה עלתה על מוקש. החמישה יצאו מהעיירה שדרות שבקרבת הגבול של רצועת עזה בדרך עפר לעבודתם הרגילה בעלותם על המוקש", נכתב. בהמשך הובאו שמותיהם של ארבעה מהם, בלי כל פרט נוסף על חייהם. שמו של ההרוג החמישי כלל לא צויין. תמונותיהם לא פורסמו ואיש גם לא טרח לשלוח כתב לסקר את ההלווייה של החמישה, שנהרגו ביומה האחרון של מלחמת סיני (מבצע קדש).

נתן אגיב
מתוך אתר לעד של המוסד לביטוח לאומי

עיון בגיליונות אחרים של "הארץ" מאותה שנה חושף את האפליה בה נקט העיתון בסיקור סיפוריהם של ההרוגים. נראה, שגורלם של החמישה - אלברט כהן, חיים אביטן, יצחק תורג'מן, יצחק אברהם ונתן אגיב - לא עניין את העיתון או את קוראיו, שכן בימים הבאים לא היה כל אזכור נוסף לחייהם או למותם מעל דפי "הארץ".

ייתכן כי הדבר קשור לעובדה שכהן נולד בתוניס, אביטן ותורג'מן במרוקו, אברהם בעיראק ואגיב בלוב. ייתכן כי העובדה שארבעה מהם היו תושבי שדרות תרמה אף היא ליחסו של העיתון אליהם. אחרת, קשה להסביר את העובדה שאדם אחר שנהרג באותה שנה לא רחוק משם, זכה להגיע לכותרת הראשית של "הארץ", אשר גם סיקר את הלווייתו. תרמה לכך, מן הסתם, גם העובדה שהרמטכ"ל דאז, משה דיין, בכבודו ובעצמו הספיד אותו.

>>> "הרבה אחרי מות" - לכבוד חגיגות ה-100 ל"הארץ" נפרסם מדי חודש הספדים על דמויות היסטוריות נשכחות

אלברט כהן
מתוך אתר לעד של המוסד לביטוח לאומי

האיש היה רועי רוטברג, יליד תל אביב, רכז הביטחון של קיבוץ נחל עוז. ב-29 באפריל 1956 הוא יצא לשדה הסמוך לקיבוצו כדי לגרש רועים פלסטינים, שירו לעבר השדות. פלסטינים ומצרים ארבו לו, רצחו אותו, חטפו את גופתו לעזה והתעללו בה. בהמשך היא הוחזרה לישראל בסיוע האו"ם. ההספד שנשא דיין בהלוייתו נכנס לספרי ההיסטוריה. "רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי - האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו וָיוכלו לו".

רועי רוטברג
מתוך אתר יזכור של משרד הביטחון

"חבר נחל עוז נחטף ונרצח", היתה כותרת המשנה של הידיעה הראשית של "הארץ" למחרת מותו. בהמשך, הובא תקציר סיפור חייו של הנער התל אביבי, שלמד ב"מקווה ישראל", שירת בנח"ל והיה ממייסדי הקיבוץ שבנגב המערבי. עוד נכתב, כי הוריו ואחיו הם תושבי רמת השרון וכי הותיר אחריו אשה, לה נישא רק שנה לפני כן, ותינוק בן שלושה חודשים.

סופר "הארץ" טרח ושוחח עם חבריו של המנוח, כדי לתעד בפרטי פרטים את סיפור נפילתו. "משקפיו, שעונו ואקדחו נמצאו פזורים בשטח ישראל, דבר המעיד על היאבקות עם הרוצחים", דיווח. גם ההלווייה זכתה לסיקור מכובד בעיתון. "ארונו הגיע על קומנדקאר צבאי, עטוף בדגל הלאום ומלווה במשמר צבאי ברובים מכודנים. בנחל עוז הוצב הארון בצריף התרבות. משמר מחברי המשק ניצב לידו כשבני המשפחה עומדים סביבו וממררים בבכי".

חיים אביטן
מתוך אתר לעד של המוסד לביטוח לאומי

רוטברג זכה לחיי נצח לא רק משום שהיה קיבוצניק תל אביבי במקור, בלונדיני ואשכנזי. ההספד שדיין נשא לזכרו הפך למסמך מכונן בתולדות המדינה בשל תוכנו, שכלל הבנה יוצאת דופן למצוקתם ולשנאתם של הפלסטינים, לצד הקביעה לפיה המאבק על הארץ הוא "גזירת דורנו". חמשת הצעירים, שנהרגו בהתפוצצות המוקש בשדרות כמה חודשים אחריו, נשכחו לגמרי מחוץ ליישובם. גם שש שנים לאחר מותם, כשנקרא על שמם גן - "גן החמישה" - שמותיהם לא צויינו בדיווחים בעיתונות. 

יצחק תורג'מן
מתוך אתר לעד של המוסד לביטוח לאומי

שלושה מההרוגים היו ילידי 1939 - בני 17 בעת שנהרגו. מסיבה זו, בין היתר, אין בנמצא הרבה פרטים על חייהם. אברהם אלברט כהן, בן אסתר ושמעון, נולד בתוניס ומאז שעלה לארץ גר בשדרות ועבד בחוות איבים הסמוכה. עמיתו, יצחק אברהם, בן שמחה ויעקב, נולד בעיראק ועלה עם הוריו ואחיו - פנחס, ניסן, נורי ודוד, ואחיותיו - פנינה, חנה ומזל - כשהיה בן 12. המשפחה התיישבה בשדרות שם הוא למד. גם הוא עבד בחוות איבים בסמוכה. נתן אגיב, בנם של יהודית ורפאל, נולד בלוב. הוא היה בנם הרביעי, אח לניסים, אירמה, אלי וחיים. הוריו מתו כשהיה צעיר מאוד, במחנה הריכוז ג'אדו בלוב. יחד עם אחיו עלה לארץ. הוא למד תחילה בפנימייה בכפר חסידים, והמשיך ללימודים תיכוניים בפנימייה באיבים. 

שני הרוגים נוספים היו מבוגרים יותר. חיים אביטן, בן שמעון ועליה, נולד ב-1931 בקזבלנקה שבמרוקו, אח לאהרון, מאיר ופני. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי ובתיכון "נכס לווה" במרוקו. בתום לימודיו עבד כמציל בחוף הים ובמפעל לייצור נעליים. בתחילת 1956 עלה לישראל עם משפחתו והתגורר בשדרות. את הזמן שנותר עד לגיוסו ניצל לעבודה בחקלאות. הוא נהרג שבוע לפני הגיוס. עמיתו, יצחק תורג'מן, בן פרחה ואליהו, נולד ב-1933 בארפוד במרוקו, אח לחיים. הוא נישא לאסתר ולשניים נולדה בת - זהרי. ב-1955 המשפחה עלתה לארץ והתגוררה בשדרות. יצחק ואחיו עבדו בפרדסים הסמוכים.

בבוקר יום שני, 5 בנובמבר 1956, יצאו החמישה לעבודה בפרדס בחוות איבים, בעגלה רתומה לסוסה. בוואדי, כ-200 מטר מהפרדס, עלתה העגלה על מוקש שהניחו מסתננים. החמישה נהרגו במקום. הסוסה חזרה לבד לשדרות, וכך הבינו חבריהם שאירע אסון. אילנה, אחייניתו של חיים אביטן, אמרה לפני ארבע שנים דברים קשים בשיחה עם קלמן ליבסקינד ב"מעריב": "אבא שלי, אחיו של חיים, לחם כל השנים כדי שלא ישכחו אותו. הוא התעקש שיקריאו את שמו בטקסים. בתחילת הדרך, הוא היה צריך להיאבק אפילו כדי שיכירו בהם כמשפחה שכולה. הסיפור שלהם נשכח. הוא לא עלה אף פעם מעבר לטקס בשדרות". 

הרשמה לניוזלטר

כל מה שצריך לדעת על אמנות, בידור ופנאי - ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות