התימני שהצטרף לחלוצים בהגנה על המושבות - הרבה אחרי מות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדרת לוגו שקוף
הרבה אחרי מות

התימני שהצטרף לחלוצים בהגנה על המושבות

לכתבה

יצחק נדב, שכונה "יצחק תימני", היה חריג בקרב חברי "השומר", שנמלטו מאימת הפוגרומים, אחזו בנשק ויצאו להגן על הכבוד היהודי. כבן לאב מתימן ואם מאלג'יריה, הוא חבר אליהם, הסיר את הפאות, החליף את בגדיו והפך לאימת ערבי הגליל. לימים התפרנס כספק חומרי הנפץ הרשמי היחיד בכל הארץ

71תגובות

כל הקברים בחלקת "השומר" בבית העלמין בכפר גלעדי זהים, אך אחד מהם, זה של יצחק נדב, בולט במיוחד בנוף הפסטורלי המקומי. נדב, חבר הארגון שמת ב-1963, היה "השומר" המזרחי הראשון, בן ליוצאי תימן ואלג'יריה, שחבר אל מקימי הארגון, שעלו לארץ מרוסיה. ייתכן כי על רקע מוצאו שמו לא זכה להיצרב בתודעה הקולקטיבית בין השמות ששגורים בפי כל כמו זייד ושוחט, אך צוואתו הביאה לכך שנקבר לצד חבריו, כך שסיפורו וסיפורם שזור זה בזה לנצח.

יצחק נדב, תחילת המאה שעברה
לא ידוע

שם משפחתו של נדב היה במקור נדאף. אביו, שלום, עלה לארץ מתימן ב-1881, במסגרת "עליית אעלה בתמר". הכינוי שניתן לעלייה זו לקוח מהפסוק "אמרתי אֶעֱלֶה בתמר" (שיר השירים), משום שהמלה "בתמר" היא שינוי סדר האותיות של תרמ"ב, השנה בה עלו. אמו, מלכה, עלתה מאלג'יריה והמשפחה התיישבה בשכונת משכנות בירושלים לצד עולי תימן שהתרכזו בה. בשכונה בלטה גם קבוצה זרה שלא התערתה באוכלוסיה המקומית. היו אלה חלוצים אשכנזים, שבאו לשם בתחילת המאה ה-20, כדי ללמוד מהתימנים מלאכות שונות, במיוחד סיתות ובנייה, במטרה לכבוש את המקצועות האלה מידי הערבים. מי שניצח על ההוראה היה לא אחר מאשר בוריס ש"ץ, מייסד "בצלאל".

יצחק נדב וחבריו השומרים בגליל, תחילת המאה שעברה
לא ידוע

"חיי החלוצים בשכונת התימנים היו מנותקים מסביבתם. אמנם התרשמו עמוקות מן הדמויות המקראיות של התימנים וראו בהם חלק מאבני היסוד של האומה, אך התרשמות זו היתה באספקלריה עמומה ובלתי ברורה", כותב אברהם עובדיה, בפרק תחת הכותרת "משכונת התימנים אל אגודת השומר", בביוגרפיה של נדב, "זכרונות איש 'השומר'". אף פעם, לדבריו, לא ביקשו החלוצים מאיש לבאר להם טיבם של היושבים עמם, ובכך הפגינו את יחסם האדיש כלפי תושבי השכונה. "במקום שהיו צריכים להיראות כאוהבי ישראל, כעובדי אדמה, כמקימי יישובים, כשומרי ישראל וכעומדים על משמר האומה, כפי שאמנם היו, נראו כאדישים אף מלגלות זהרורי אהבה ויחס הוגן וידידותי לשכניהם", הוסיף. "לא נתהווה בתוכם אף שביל דק של כבוד. (הם) דימו את התימנים כקרקע קדומים שצומח עליו שיח, ששורשיו נעלמים". 

סקרנותו של נדב, שגדל בשכונה, התעוררה נוכח החבורה הזו. בשעות היום הוא למד ב"תלמוד תורה" ובישיבה, ועסק בתורה ובמוסר. בלילות הלך למועדון של החלוצים, "מסקובים", כפי שכונו, כדי לשמוע על ציונות, עבודה עברית, עתיד העם ובניין המולדת. "הייתי מצרף את הכל יחד ונוכח שאין שום ניגוד בין זה לזה. להיפך, זה משלים את זה, וזה מקדים את זה. ההבדל ביניהם, ש'ההם' חושבים לחכות לביאת המשיח ובינתיים להתפלל ולצום, ו'האלה' חושבים להביא אותו בעבודה עצמית, קיבוץ גלויות ובניין ההריסות", תיאר בספרו.

כך החלו שני העולמות מתקרבים זה לזה. נדב התרחק אט אט מעולמה של התורה ומהמסורת המשפחתית והחלוצים החלו להתקרב לצעיר התימני. את האמונה הדתית החליף באמונה בציונות העובדת. "הם פיתחו סגור לבו באידיאלים החדשים שהביאו איתם מחוגי המהפכנים ברוסיה וסייעו בידו להוציא לאור את אשר היה חבוי ורדום בתוכו", מתואר בספרו. הוא לא נרתע גם בשעה שחבריו ראו בו "כופר" ו"מומר", שהולך בדרכים רעות. 

יצחק נדב וחבריו השומרים בגליל, תחילת המאה שעברה
לא ידוע

הוא היה בן 13 בלבד כשפגש אותם. בין חבריו החדשים היו דמויות מפורסמות כמו יצחק בן צבי ורחל ינאית, אלכסנדר וציפורה זייד. בן צבי, לימים נשיא המדינה, לקח אותו תחת חסותו והזמין אותו באופן רשמי להצטרף לקבוצה. ב-1906, כשהוא בן 16 בלבד, הצטרף ל"פועלי ציון", שבה היו חברים החלוצים. ב"אינציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" של דוד תדהר, מתואר כי חבריו לקחו אותו למספרה, גזזו את פיאותיו היפות והמסולסלות, הפשיטו את בגדי התימנים הגלותיים והלבישו אותו "בגדי חלוצים", כיאה לפועל.

נדב ראה בחבריו החדשים שליחי האומה שנשלחו להחיש את הגאולה - לא על ידי משיח, אלא על ידי עבודת כפיים, בניין ויצירה. בשנים הבאות בילה במחיצתם בכל התחנות המרכזיות בהן עברו. הוא הצטרף ל"השומר" ובהמשך ל"בר גיורא" והיה בין שומרי מושבות הגליל, החל בסג'רה ומסחה וכלה במרחביה. לא היתה כמעט מושבה בגליל שלא ראתה אותו דוהר בגבולותיה על סוסתו. הוא המציא את הסיסמה הידועה "דע את אויבך" והיה שותף בכיר בהאדרת שם "השומר" במושבעת העבריות ובין הערבים, שראו בהם "יהודים בלתי מנוצחים". שליטתו בערבית - ובמיוחד בניב הבדואי - סייעה בידיו.   

יצחק נדב וחבריו השומרים בגליל, תחילת המאה שעברה
לא ידוע

בהמשך ירד נדב גם לנגב והיה פעיל בהגנה על רוחמה. הוא גם עבד גם בפרדסי פתח תקוה ובראשון לציון. במאורעות 1929 ארגן את ההגנה על חיפה ותואר, בעיתונות התקופה, "כיהודי היחיד שירד כמעט כל יום לשוק ולסמטאותיו בלי פחד". הגווארדיה הגאה אליה הצטרף מנתה בין שורותיה את יחזקאל וצבי ניסנוב, מאירקה חזנוביץ, ברלה שוויגר, מנדל פורטוגלי, צבי בקר, אכסנדר זייד, ישראל גלעדי, יצחק טורנר, ישראל ומניה שוחט. גם אשתו של נדב היתה ממוצא רוסי: זהבה מישקוב, שהוריה ואחותה נרצחו בפוגרום במזרח אירופה. יחד גידלו בן ובת. 

ב-1925 החל לעבוד כספק חומרי נפץ ותואר כספק היחידי בכל הארץ שברשותו רישוי לעסוק במקצוע. במסגרת עבודתו סיפק במחתרת חומרי נפץ עבור ארגון "ההגנה", שאליו השתייך. "יצחק תימני" הוא כונה בשעתו. אורי קיסרי הסביר את המקור לכינוי במאמר שפרסם ב"מעריב" ב-1963, שנת פטירתו. "באותה תקופה, על מפתן המאה העשרים, היה זה כה נדיר לראות תימני מסוגו ובדמותו שלו, עד כי ביקשו האנשים, בהיסח הדעת, להדגיש, כי אין כאן טעות, וגבר תמיר, חסון יפה ושופע בריאות וכוח זה הוא תימני. לכך קראו לו 'יצחק תימני', עד כי רבים האמינו כי זה שם משפחתו".

הרשמה לניוזלטר

מיטב הכתבות, העדכונים והפרשנויות, מדי יום ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות