אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האונס הנורא מכל: הסיפור מאחורי השיר המרעיד של דנה ברגר

הוא אהב אותה ואז אנס אותה ואז שנא אותה. הסיפור התנ"כי על הנסיכים אמנון ותמר חושף לעומקה את נפש האנס. דנה ברגר כתבה על פיו שיר שבא לחזק נשים במצב דומה

מי שלא מכיר את הסיפור התנ"כי העומד ביסוד השיר המרעיד "קומי לכי", שהוציאה דנה ברגר בימים אלה (הלחין נהדר דודו בר דוד), יקלוט רק חלק מהעניין מתוך הטקסט שכתבה ברגר, ומתוך הביצוע החם והעוטף שלה, שמהדהדת בו נימת קינה. גם הקליפ, שבו משחקת בתה ליה, לא מגלה את הסיפור המקורי הנורא. והסיפור הוא על אמנון בן דוד המלך, שאנס את אחותו הנסיכה תמר. כי בניגוד לפרח המקסים בעל הצבעים העזים "אמנון ותמר", שנהפך לדימוי של זוגיות מאוהבת, הסיפור האמיתי היה רע, רע ממש.

השיר של ברגר נושא מטען כפול - סיפור העבר וגם פנייה עכשווית למי שנאנסה (או עומדת בסכנת אונס). ואם בסיפור המקראי המילים "קומי לכי" הן רגע השיא בהשפלתה של תמר, הרי כאן משתמשת בהן ברגר במשמעות הפוכה, כחיזוק לנאנסת לקום ולצאת מתוך הסיוט ולמצוא מחדש את חייה.

וזה הסיפור (מספר שמואל ב', פרק י"ג), שניכר כי זיעזע מאוד גם את ברגר עצמה: אמנון היה בנו הבכור של דוד המלך והיורש המיועד לכאורה. היה לו גם אח יפה תואר וכריזמטי ממנו, אבשלום, שנולד לאם אחרת (מעכה), ועליו נאמר כזכור "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל". והיה לו עוד אח קטן וחכם ממנו, שלמה, גם הוא מאם אחרת (בת שבע), שהיה אז עדיין נער ולפי הבטחת דוד הוא אמור להיות היורש האמיתי. בחלל הארמון מרחף עדיין החטא הכבד של דוד כלפי אוריה החתי בפרשת בת שבע, זה החטא שעונשו הוא, כדבר נתן הנביא, "הנני מקים עליך רעה מביתך". סיפור אמנון ותמר, המובא מייד אחרי הפרשה ההיא, הוא תחילת הרעה מבית, תחילת ההפקרות של בני דוד: קודם מעשה אמנון, ואחריו מרד אבשלום באביו.

אצל אמנון זה התחיל דווקא בתשוקה מאוהבת: היתה לאבשלום אחות יפה מאותה אם ושמה תמר - "ויאהבהָ אמנון". אלא שהוא לא ידע איך לפגוש אותה, כי היא חיה בארמון אחר ו"כי בתולה היא" - וגדרי הצניעות היו ברורים. בא אליו חברו, יונדב בן שִמעה, "איש חכם מאוד" כמאמר הפסוק, ושאל אותו למה מראהו עגום. ענה לו אמנון: "את תמר אחות אבשלום אחי אני אוהב". וכבר הניסוח הזה, "אחות אבשלום אחי", מסגיר משהו מקנאת אמנון באחיו היוקרתי - כי הזוהר של תמר גדל בעיניו בזכות אחיה. וממילא בכוונותיו כלפיה אין אחווה וגם לכן לא אמר "תמר אחותי".

יונדב מציע לאמנון תוכנית: התחזה לחולה, וכשאביך דוד יבוא לבקר אותך בקש ממנו שישלח את תמר לאפות לך לחם כדי להבריא אותך. אמנון עושה כעצתו (ובפנייתו לדוד הוא כן משתמש בעורמה בצירוף התמים "תמר אחותי") ודוד נענה לו ומבקש זאת מבתו. וכך מגיעה תמר אל בית אמנון, לבושה בכתונת הפסים המלכותית שלבשו בנות המלך הבתולות, כדי להכין לאחיה "את הבִּריָה" – המזון – למען יבריא.

עכשיו הטרף קרוב. "וַתלבב לעיניו וַתבשל את הלביבות" - ואז מסלק אמנון את כל אנשי הבית ומבקש מתמר להביא את הלביבות לחדרו. זה לא המקום המקובל לסעודה אבל היא עושה כרצונו. וברגע שהיא מגישה לו אותן – "ויַחזֶק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי". המילה "אחותי", עם טעם האיסור שבה, היא עכשיו חלק מהידלקות התאווה שלו.

תמר הלכודה פונה אליו בדברי תחינה ותבונה: "אל נא אחי אל תְעַנני כי לא ייעשה כן בישראל... ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל, ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך". יש דרך מסודרת לעשות זאת, אומרת תמר, כנראה בניסיון לחמוק מהצרה (יש גם פרשנות חז"לית מרחיקת לכת בנקודה זו, ולפיה תמר לא היתה באמת אחותו של אמנון שכן לא היתה בתו של דויד, והוא נשא את אמה, מעכה, אחרי שכבר נולדה. זה מתיישב עם הכינוי של אמנון את תמר "אחות אבשלום אחי").

אסטאש לה סואר, אונס תמר, 1640 לערך
מוזיאון המטרופוליטן

אבל אמנון רוצה עכשיו ורוצה בכוח. זוהי גם ההזדמנות שלו להשפיל את אבשלום באמצעות אחותו. "ולא אבה לשמוע בקולה ויחזַק ממנה ויענהָ וישכב אותה".

וכאן, מייד בגמר האונס, מגיע משפט המפתח של הסיפור כולו: "וישנאהָ אמנון שנאה גדולה מאוד כי גדולה השִנאה אשר שְׂנֵאה מאהבה אשר אהֵבה". ארבע פעמים "שנאה" במשפט אחד. כלומר, לא רק שהתאהבותו של אמנון חלפה בתום התשוקה, כמו שקורה לגברים לפעמים, אלא שעכשיו הוא גם שונא אותה על אשמת הפשע שהוא עצמו חולל, וגם על הרעה שעלולה באמת לקרות לו, כאזהרתה. ואז הוא מוסיף חטא על פשע והשפלה על עינוי, ומסלק אותה ממנו במילים: "קומי לכי".

וזה, הגירוש הזה, גרוע בעיני תמר אפילו יותר מהאונס. כי אחרי האונס כבודה עדיין יכול היה להישמר איכשהו באותם ימים, אם האיש שלקח בכוח את בתוליה גם יישא אותה לאשה. אבל גירושה ממנו דן אותה לחיי נידוי תמידיים. ותמר שוב מתחננת על חייה: "ותאמר לו אַל-אודות הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני". שליחתי ממך גרועה מהרעה האחרת שעשית. ושוב - "ולא אבה לשמוע לה".

ואז מגיעה הדריכה המרושעת האחרונה על שארית כבודה הרמוס: אמנון קורא למשרתו, "ויאמר שִלחו נא את-זאת מעלי החוצה וּנְעוֹל הדלת אחריה". כבר לא "אחותי", כבר לא "תמר", אלא רק "זאת", כלי אין חפץ.

תמר יוצאת משם מרוסקת. היא שופכת אפר על ראשה וקורעת את כתונת הפסים והצניעות אשר עליה ואוחזת את ראשה בידיה "ותלך הלוך וזָעקה".

כשרואה אותה אבשלום, הוא מנחש מיד במי ובמה מדובר. "האמינון אחיך היה עמך" הוא אומר לה. הוא מכיר את אחיו. מכאן גם השיבוש המבזה של השם "אמנון" (הקרוב במקורו למילים "אמֵן" ו"נאמן"), עם היו"ד שהטיל אבשלום לתוכו והפכה אותו ל"אמינון" - משהו לא אמין, ילדותי, צלופחי.

במצבה האבוד נענית תמר להצעת אחיה לגור בביתו, "ותשב תמר שוממה בית אבשלום". וכשדוד המלך שומע את הדברים, מסופר לנו, "ויִחר לו מאוד". דוד מבין שהוא צופה עכשיו לא רק באסונה של בתו אלא גם בעונשו שלו, שיצא לפועל מביתו ומפיו ממש - כשאמר לה ללכת אל אמנון.

לא מידי דוד ולא עכשיו תגיע הנקמה באמנון, אלא כעבור שנתיים, מידי אבשלום, והיא תהיה קרה וקטלנית.

דנה ברגר
דודו בכר

דנה ברגר חיברה בשיר שכתבה את זעקת תמר עם כאב הנשים הנאנסות בכלל. "אחות אהובה" בשיר שלה היא גם תמר אחות-אמנון וגם אחות מלשון "סיסטר". וה"לביבות" ו"קריעת החולצה" ו"הדלת הנעולה" לקוחים כולם ישירות מהסיפור התנ"כי אבל הם גם תמונות עכשוויות, וכמוהם גם המשפט בשיר "כי גדולה השנאה מהאהבה" - שהוא בלב המנגנון האלים של אונס זדוני מעין זה.

אבל אחרי הכל, דנה ברגר שרה כדי לעודד: "את מה שנשבר עוד נוכל לתקן". אם תצליחי לקום וללכת מתוך הסצינה הזאת, מרצונך ולא כמגורשת.

קומי לכי

קומי לכי                        

אחות אהובה               

צאי אל גורלך

כי הדלת שלו נעולה

לך יש את עצמך

 

קומי לכי

ילדה אבודה

קרעי את חולצתך     

אין כוכב

את חוזרת לביתך

 

בבוקר בבוקר             

האור יעלה

לביבות מתוקות נטגן    

בבוקר בבוקר

אמת תתגלה

את מה שנשבר עוד נוכל לתקן

 

קומי לכי

אישה יפה

שאי ראשך בגאון

כי גדולה השנאה מהאהבה 

בעולם הזה אין הגיון

 

בבוקר בבוקר

האור יעלה

לביבות מתוקות נטגן

בבוקר בבוקר

אמת תתגלה

את מה שנשבר עוד נוכל לתקן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#