אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרהוד – חג שבועות השחור של יהודי עיראק

הפרו-נאצים בעיראק שפכו דם יהודי יקר

בני משפחת מרסל חבשה בבגדד, עיראק

בערב חג השבועות של 1941 היה אבי בן 12. לקראת שעות הצהריים של ערב החג יצא עם אביו, סבי משה בן עטר, לקניות ולסידורים שלפני החג. האווירה היתה מתוחה ברחוב הבגדאדי ובאופן תמוה אנשים רבים נכנסו לחנויות לחידוד סכינים בצד השוק. פתאום נתקלו שניהם במכובד מוסלמי שנהג לברך את סבי לשלום בחמימות ובידידות רבה בימים כתיקונם. הוא סטר לסבא בעוינות תוך שהוא פולט קללות ויריקות. זה היה אקט משפיל מצד אדם שהכיר שנים רבות – לעיני בנו. סבי לא הגיב לאלימות שהופעלה נגדו, אלא הרכין את ראשו והמשיך ללכת כשהוא אוחז בידי אבי. היה ברור שיש ברחוב אווירה שלפני פוגרום, האדמה רעדה והפחד גבר.

בשעה מאוחרת יותר, כשרבים מהמתפללים כבר היו לבושים בגדי חג והיו עסוקים בהכנות אחרונות לפני ההליכה לבתי הכנסת, עבר הרב הראשי של יהודי עיראק, הרב ששון כדורי, ברכבו הפרטי ברחובות והפציר בתושבים היהודים, "תתפללו בבית – אל תלכו לבית הכנסת". הוא עשה זאת בהוראת השלטונות. הבנו, אומר אבא, שמדובר בצעד קיצוני – המצב הביטחוני חמור.

לא חלף זמן רב ובשכונה המוסלמית שמשפחתי התגוררה בה החלו להתאסף כנופיות של בריונים אלימים שפרצו מהמסגדים הסמוכים כשהם מוסתים. הם יצאו למסע של הרס, השחתה ובזיזה של רכוש, הרג יהודים ופציעתם של רבים ברחובות, בטבח שלא נראה כמותו בהיסטוריה של היהודים בעיראק. בני משפחתי ברחו מהבית ונכנסו לבית השכן המוסלמי שהכירו, והוא מצא להם מקום מחבוא בחדר העצים שמאחורי הדירה. כשהגיעו המפגעים אמר להם בקול נחרץ שאין כאן יהודים. הוא הניס אותם בתוקף ומנע מהם להיכנס אל תוך הבית. בדרך נס מנע טרגדיה עצומה מסבי, סבתי ושלושת ילדיהם ובהם אבי, הבן הבכור.

הרב ששון כדורי ובנו מאיר באמצע שנות ה-20

כל אותו הלילה נמשכה האימה, צעקות ההמון המוסת ברחוב לא פסקו, זעקות השבר נשמעו בכל פינה, הפחד היה משתק. למחרת היום בשעות הבוקר פרצו כוחות בריטיים בליווי המשטרה העיראקית כדי לדכא את המהומות של הקיצונים הפרו-נאצים שביקשו לחסל את הקהילה היהודית העתיקה בעולם. עוצר הוטל ומאות תושבים מוסלמים שעדיין נראו בוזזים ברחובות נורו על ידי כוחות הביטחון.

שעה קלה אחר כך אבא נתבקש ללכת לקנות לחם מהמאפייה ולשוב במהירות. "הלכתי בריצה", הוא מספר, "ובדרך ראיתי גופות של יהודים רבים מוטלות לצד הכביש כשהם מעונבים ולבושים בבגדי החג ביניהם קרובים וחברים של אבא. איש לא פינה אותם. הם נרצחו בלילה בדרכם לבית הכנסת לתפילת החג. הם לא שעו לאזהרת הרב הראשי ושילמו בחייהם".

בטבח נהרגו 179 יהודים לפחות, 2,118 נפצעו, 242 ילדים נשארו יתומים ורכוש רב של אלפי בתים וחנויות נבזז.

אבי, חיים בן עטר, יליד 1929

הפרהוד אירע עקב העצמת כוחה של התנועה הלאומנית הפרו-הנאצית העיראקית שפעלה בהשראת המשטר הנאצי ועקב חולשתה של בריטניה, ששלטה באזור זה של המזרח התיכון. ב-1 באפריל 1941 גברה התסיסה בעיראק והמנהיג, עבד אל-אילה, נמלט ואת השלטון תפסו הפרו-נאצים בראשות רשיד עלי אל-כילאני, שהצטרף לציר הרשע הגרמני. הבריטים החליטו למגר את המרד בתקופה של אנרכיה. הם ריכזו כוחות, פרצו לבגדאד וחיסלו את ההתקוממות. שלמה הלל, ממנהיגי העלייה, סיפר לי השבוע שכניסת הבריטים לבגדאד לא נבעה מהרצון להציל יהודים, אלא מהשאיפה לייצב את המצב ולחזק את השליטה בערים.

פוגרום 1941 הוא האירוע הטראומטי ביותר בהיסטוריה של יהודי עיראק בעידן החדש. הוא נקודת המפנה שהכשירה את הקרקע להקמת המחתרת היהודית ולפעילות תנועת "החלוץ", שהובילה ליציאתם של כ-130 אלף יהודי עיראק ולעלייתם לישראל עם הקמת המדינה. המסחר, הכלכלה והתרבות של החברה בעיראק נפגעו וחלקים ממנה קרסו בשל עזיבתה של שכבה יהודית חרוצה ומוכשרת, שהיתה יסוד חשוב בכלכלה העיראקית. הפוגרום היה גורם מעודד בהגירת היהודים מאזור החידקל.

הוא לא קיבל סיקור ראוי בהיסטוריה הישראלית ורק בשנים האחרונות החלו להרחיב את הדיבור עליו במערכת החינוך. בשנים האחרונות מתחילה החברה העיראקית להפנים את האבדה שבעצם עזיבתם של יהודי עיראק. לינדה מנוחין, ילידת עיראק, שברחה עם משפחתה לישראל בתחילת שנות ה-70, עוקבת זה שנים אחרי ההתפתחויות בעיראק. היא מספרת כי לאחרונה הושק עמוד פייסבוק של משרד החוץ שמבקש לטפח דיאלוג עם תושבים בעיראק, שרבים מהם חשים נוסטלגיה גוברת כלפי הקהילה היהודית שתרמה להתפתחות עיראק המודרנית ונאלצה לעזוב את המדינה. יוחנן גונן ממשרד החוץ טוען כי ב-2017 בלבד זכו התכנים של משרד החוץ ביותר מ-50 מיליון צפיות מעיראק עצמה. שלמה הלל אינו מסכים שיש בחברה העיראקית געגועים ליהודים ולדעתו אין להפריז בחשיבות התופעה השולית הזאת שהיא מנת חלקם של אינטלקטואלים ספורים.

דווקא בשבוע שהערבים מציינים את הנכבה הפלסטינית ראוי לציין את בעיית הפליטים היהודים מארצות ערב שנדחקו החוצה מארצם ובמקומות אחרים כמו במצרים אף גורשו על ידי השלטונות.   



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#