אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר חדש בצרפת מסביר: למה רבע מהאנושות נמנעת מאכילת בשר חזיר?

לא רק יהודים ומוסלמים. מוניק זטלאווי, היסטוריונית בתחום המזונות, מנסה בספר - "השטן עם חזיר" - להביא את הרקע והסיבות לכך שלפתע נעלם הבשר הלבן מתפריטי דתות ולאומים

דונלד טראמפ אוכל צלעות חזיר בקמפיין הבחירות שלו באיווה
ג'ים יונג / רויטרס

מוניק זטלאווי היא היסטוריונית פריזאית עם התמחות מיוחדת בהיסטוריה של המזון. ספר חדש פרי עטה שראה אור בימים אלה בהוצאת "Menu Fretin", המקדישה עצמה לספרים בתחום הגסטרונומיה ומה שסביב לה, צולל אל הרוטב הסמיך, ההיסטורי והדתי, העוטף את נושא היעדרותו של בשר החזיר מהתפריט של כרבע מכלל האנושות - לא רק יהודים ומוסלמים, מתברר.

שמו של הספר "השטן עם חזיר" (Le Diable au Porc), משחק עם כותרת היצירה הקלאסית של רמון רדיגה - "Le Diable au Corps", אשר זכה לעיבודים קולנועיים ולתרגום לעברית תחת השם "שטן הבשרים". רדיגה, אשר כתב שני רומנים בתחילת המאה הקודמת לפני שמת בגיל 20, אינו קשור כמובן ישירות לסיפור החזיר, אך כותרת טובה היא כותרת טובה.

שער הספר "החזיר עם השטן" מאת מוניק זטלאווי

עוד עניין אחד, בטרם תוגש המנה העיקרית, מוניק זטלאווי, ילידת תוניסיה, היא בוגרת הסורבון בספרות קלאסית והיסטוריה, כמו גם בעלת תואר מהמכון לשפות ותרבות המזרח, המחלקה ההודית. בשנת 2000 ראה אור ספרה הראשון "שלום הודו" (כך במקור, "Shalom India"), המספר את קורות הקהילות היהודיות בתת היבשת ההודית. ספר אחר שלה עוסק בתולדות בני דת זרתוסטרא באיראן.

וכעת לחזיר. האיסור המוחלט לאכול בשר חזיר ולהשתמש בו לכל עניין ודבר - היא עושה חשבון, אצל כרבע מכלל האנושות - לעומת צריכה מאסיבית של החזיר אצל האחרים, כולל בשרו כמובן, הנקניקים השונים שהוא מרכיבם העיקרי, המוצרים המומלחים, המעושנים, עורו המעובד ההופך לעשרות חפצי יום יום מחגורות ועד נעליים, ואפילו זיפי שערותיו, מעורר שאלות רבות בכל הקשור למה עומד מאחורי הצווים הדתיים.

יהודים ומוסלמים נמנעים באופן מוחלט מחזיר, אך לא רק הם. כך גם נוצרי הכנסייה האתיופית, וחברי הזרם הפרוטסטנטי של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי. בעקיפין, כמובן, אפשר לצרף לרשימה את הדתות הצמחוניות, ההינדואים, הסיקים ודומיהם.

זה לא היה תמיד כך, אומרת זטלאווי בספרה. חפירות ארכיאולוגיות מלמדות כי בין נהר פרת לנהר חידקל, בסוף האלף השני לפני הספירה, בני האדם צלו על שיפודים חזרזירים ואכלו את בשרם בתיאבון רב, באופן נרחב וקבוע. משהו התקלקל, לעומת זאת, ביחסי אדם-חזיר בין השנים 609-911 לפני הספירה, פחות או יותר שלוש מאות השנים האחרונות של האימפריה האשורית. היקף גידול החזירים וצריכתם צנח אז באופן דרמטי.

בייקון
גטי אימג'ס ישראל

לפחות מבחינה חברתית, אכילת חזיר הולכת וצוברת מוניטין שלילי. משווים אותה אז לאכילת בשר כלב, עניין מגונה ביותר באזור ההוא באותם זמנים. אחת הסיבות המוזכרות בבירור בעניין החזיר היא העובדה שהם נהנים לאכול את הקיא של עצמם. נורא, בעיני האשורי הממוצע. ומאחר שיהודי גלות בבל הגיעו לסביבה, אך טבעי הוא שהיחס השלילי לחזיר דבק בהם. כאשר נחתמו האיסורים הסופיים הפכה הדחייה של החזיר למוחלטת ביהדות.

לעומת זאת, אצל עמי יוון הקדומה, ואחר כך במטבחי הרומאים ברחבי האימפריה שלהם, זכו החזירים להערכה גסטרונומית ושימשו בסיס למנות רבות בתפריט. אצל פלוטרכוס, הפילוסוף היווני, בחיבורו "שיחות משתה", מופיעה השאלה (בלעג? בכנות?) - "האם היהודים נמנעים מאכילת חזיר משום שהוא מעורר אצלם גועל נפש, או מכיוון שהם מכבדים אותו".

ואילו הנוצרים הקדומים, כמה מעניין, נמנעו על פי מה שידוע מאכילת חזיר, ויצאו לחופשי בכל הקשור לצריכתו רק במאה השלישית לספירה. זאת היתה, מתברר, חגיגת בשרים אמיתית, כיוון שבאירופה של ימי הביניים החזיר היה החיה הנאכלת ביותר - וחג שחיטת החזירים בחורף הפך לאירוע מרכזי בחיי התושבים. במאה השביעית לספירה, עם הופעת האיסלאם, קיבל מחנה מתנגדי החזיר חיזוק משמעותי. הספר טוען, כי גם כך, בין מכה למדינה, אכילת החזיר לא היתה עניין נפוץ, ולכן איסורו היה נוח ולא עורר בעיה. אם כבר גזירה, אז גזירה נוחה לציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#