אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם יש חשיבות לקשר הגנטי במשפחה חד מינית?

החברה והחוק מאדירים את הקשר הגנטי בין הורים לילדים, אבל מבליטים זאת רק מול משפחות שאינן מיישרות קו עם הנורמה. יש לכך השלכות על הילד, על הוריו ועל החברה כולה

אבהות וגנטיקה
איתן גילור מילר

אחד המאפיינים הייחודיים במשפחה שבה יש שני אבות הוא העין הבוחנת של הסביבה. אף שעשרות מחקרים מצביעים על כך שהמגדר של ההורים אינו משפיע על התפתחות הילדים או על אושרם, החוויה של רבים מהזוגות מאותו המין היא שהורותם עומדת במבחן. העובדה שרק לאחד מהם אין קשר גנטי לילד מעצימה את הקושי הזה.

זה קורה אצל זוגות סטרייטיים שבהן לשני ההורים אין קשר גנטי עם הילד, אבל בולט פחות. אם הילדים נולדו בעזרת תרומת ביצית או זרע, ולפעמים גם במקרה של אימוץ, לא פעם ההורים בוחרים להסתיר את זה מהסביבה ואפילו מהילד. ההנחה ההטרונורמטיבית,  כלומר הציפייה והדרישה שהטרוסקסואליות תהיה הנורמה, היא שלילד יש קשר גנטי לשני ההורים, גם אם זה לא נכון. למה בעצם אנחנו רגישים כל כך לעניין הגנטי?

מי שהסתובב במסדרונות מחלקת היולדות בבית חולים כלשהו יודע שאחד הדיונים המרכזיים, לפחות בין אלה שאינם נוגעים לצרכים האמיתיים של התינוק, הוא הדמיון בינו לבין בני משפחתו. אפילו שמעתי אגדה אורבנית שהתינוקת או התינוק דומים בלידתם לאביהם על מנת שידע שהם ילדיו באמת. במקרה של זוגות מאותו המין, הדיון הזה מלווה אותם הרבה אחרי הלידה. במכולת יבחן הקופאי למי העיניים של הילד דומות בניסיון להכריע למי הוא שייך. הוא ואחרים לא יהססו לשאול באופן ישיר, גם ללא בסיס של היכרות מינימלית, "מי האבא האמיתי שלך?" או "מי האמא שילדה אותך?". ניסוח כזה רומז כמובן שיש רק אב אחד ואם אחת אמיתיים, אבל גם אם תנוסח באופן עדין יותר יש בה חדירה לפרטיות המשפחה.

גם החוק מעניק משקל רב לקשר הגנטי. לכאורה, מתוך הדאגה לטובת הילד, אבל למעשה כדרך של משטור. ככל שהמשפחה רחוקה יותר מהמודל של אמא-אבא, כך החוק נותן דגש רב יותר לזיקה הגנטית. במקרים של משפחות הטרונורמטיביות ("סטרייטיות"), החוק נמנע לעתים מלעסוק באפשרות של היעדר קשר גנטי. למשל, מחקרים מראים שהסיכוי שהמדינה תפרק תא משפחתי גדל כשמדובר בקבוצה מוחלשת.

בכל זוגיות מתקיים חוסר סימטריה. אצל כל זוג ישנו מי שבסופו של דבר נמצא עם הילדים יותר, או מי ששותף יותר לשעות הפנאי, או זה שאמון על ענייני בריאות ולימודים. האדרת הקשר הגנטי מדגישה את הפער בין שני ההורים. בזוגיות של הורים מאותו מין לא רק שזהו פער שאי אפשר לגשר עליו, אלא שלעתים יש בכוחו ליצור רגשות אשם כבדים ולהעיב על מערכות היחסים במשפחה.

בתהליך פונדקאות של הורים גברים, למשל, מופרות כמה ביציות על ידי הזרע של שני בני הזוג ומשתמשים בהן לסירוגין, עד שאחת הביציות המופרות מצליחה להיקלט. משמעות הדבר שלמרות ששני ההורים נתנו זרע, אחד "נכשל" והשני "הצליח". חוויית "כישלון" כזו עלולה לעורר רגשות אשם שיכולים להכביד על הקשר ההורי ועל הקשר הזוגי גם יחד. העיסוק החוזר ונשנה בקשר הגנטי פותח את הפצע בלי לאפשר לו להגליד.

אני לא טוען שיש צורך לטשטש את הקשר הגנטי או את היעדרו, אלא אומר שצריך לתת לו משקל נכון. כמו במקרים של הורים מאמצים, או של הורים שאינם בני אותו מין שהשתמשו בתהליך פונדקאות, או של הורים יחידניים - עיקר המשקל צריך להינתן לקשר ההורי. הקשר ההורי והזהות ההורית מתחילים להתפתח טרם היווצרות העובר, בתהליך הנפשי שעובר אדם כשהוא בונה בתוכו את ההורה שהוא. קשרים אלה אינם תלויים בקשר הגנטי.

יתר על כן, אני חושב שיש חשיבות רבה להנכחת סיפור הלידה של כל ילד, בין אם מדובר באימוץ, בפונדקאות, בתרומת זרע או בכל סיפור אחר. סיפור הלידה צריך להתעצב על פי תפיסות ההורים ועל פי הנרטיב שהם יוצרים, והוא צריך להשתנות על פי התפתחותם של הילד או הילדה, וכמובן עם קשר למציאות. יצירת הנרטיב היא פעולה אקטיבית, שצריך להשקיע בה על מנת לגבש את הסיפור יחד. פעולה זו יכולה להקל על ההורים (ועל הסביבה) להעביר אותו לילד באופן פשוט ונקי ממטענים שליליים שיכולים להזיק לילד.

כשההורים בוחרים להסתיר או לטשטש ישנו סיכוי גבוה יותר שהילד ילמד להתבייש בסיפור הלידה שלו. כשהנושא טעון או אפוף במיסתורין יש לכך השלכות שליליות לאופן שבו הילד יתפוס את סיפורו, וכתוצאה מכך גם את עצמו. סביר להניח גם שהילד יפתח סיפור חילופי משל עצמו, לעתים זה יהיה סיפור קודר ורחוק מהמציאות.

בדיוק כמו שלא נשאל את השכנים הסטרייטים מעבר לרחוב אם האישה הרתה באופן טבעי ואם היו זקוקים לתרומת ביצית, כך אנחנו צריכים להבין שהקשר הגנטי של הורים בני אותו מין לילדם הוא עניינם הפרטי. והאופן שבו הסביבה מקבלת את השונות המשפחתית מסייעת לא רק להורים, אלא גם להתפתחותו התקינה של הילד. ככל שנקדים להפנים זאת כחברה, כך נסייע ליצירת סביבה תומכת ובריאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#