כך וינשטיין ושפירא הצילו את נתניהו - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך וינשטיין ושפירא הצילו את נתניהו

לכתבה
ראש הממשלה בנימין נתניהו קובי גדעון / לע"מ

חמש שנים לאחר ששודר התחקיר בערוץ 10, פורסם השבוע דוח מבקר המדינה 
על פרשת ביביטורס, בעיתוי שהופך אותו לחסר משמעות מבחינה מעשית וכשחלק 
מן הממצאים החמורים ביותר נעדרים ממנו. הלחצים שהופעלו על ערוץ 10 ערב השידור ולאחריו; המתקפה האישית על כותב שורות אלה וגם שיחה אחת, תמוהה למדי, שהתקבלה השבוע ממשרד המבקר — כך נקברה הפרשה שהיתה יכולה לחסל את הקריירה הפוליטית של נתניהו

570תגובות

מתישהו באמצע 2013 התקשרתי לקצין בכיר מאוד במשטרה. באותה תקופה, באיחור קל של שנתיים ורבע, הורה היועץ המשפטי לממשלה אז, יהודה וינשטיין, על "בדיקת" תחקיר "ביביטורס". בדיקה — לא חקירה, חלילה. בכל זאת, ראש ממשלה. וינשטיין עשה זאת בחוסר רצון בולט. מבקר המדינה העביר לו חומרים שלדעתו הריחו מפלילים. ליועץ לא היתה ברירה. הקצין שדיברתי איתו היה מעורב ב"בדיקה".

יהודה וינשטיין
אוליבייה פיטוסי

"תשמע", אמרתי לקצין, "אתה יודע שאין לי הרבה אמון ברצון של היועץ לחקור את הסיפור הזה וגם שאלתי כבר במשרד המשפטים ולא חזרו אלי. אם במקרה אתם רוצים, יש לי המון חומר שלא פורסם, כולל שמות של עדים, שישמחו אם תזמנו אותם".

זאת היתה הפעם הראשונה שדיברתי עם המשטרה על הפרשה הזאת. למעשה, זאת היתה הפעם הראשונה והיחידה עד היום שיזמתי שיחה מסוג זה. היתה לי איזו אידיאולוגיה — נאיבית משהו — שלפיה כתבים צריכים לפרסם ומשטרה צריכה לחקור. סימביוזה של כתבים וחוקרים נראתה לי לא נכונה. זכרתי היטב שמוטי גילת העביר למשטרה ממצאים בפרשת עמדי וההובלות עוד לפני פרסום התחקיר שלו ב–1999. זה עזר מאוד לבולטות של התחקיר. מיד עם פרסומו התחילה גם חקירה פלילית נגד בנימין נתניהו ורעייתו (התיק נסגר בסוף ספטמבר 2000). עם זאת, בעיני, יוזמה מסוג זה מעמידה את העיתונאי במקום יותר־מדי־מעוניין. הוא כבר לא סתם רוצה לעורר דיון או לתקן עוולות. הוא אשכרה אוסף ראיות בשביל המשטרה ומתאם איתה את מועד הפרסום.

אבל במקרה הזה החלטתי לחרוג ממנהגי. בשנתיים שחלפו מאז פרסום תחקירי "ביביטורס" בתוכנית "המקור" בערוץ 10, נתניהו רדף אותי, ניסה להביא לפיטורי והכי גרוע, עשה את המוות לערוץ 10. בכירים בליכוד, שדיברו עם נתניהו, לחשו לי באוזן שזה הכל בגללי, שאי אפשר לדבר איתו על ערוץ 10 בכלל, שהוא מונחה מטרה. לכן הרגשתי שמותר לי, שבמקרה הייחודי הזה אני יכול ליזום שיחה עם המשטרה.

בני הזוג נתניהו
משה מילנר / לע"מ

"אה... תראה", גימגם הקצין, "היועץ ביקש בדיקה בשני נושאים מאוד נקודתיים, אני לא יודע".

"אני מבין", אמרתי. "בכל אופן, אם תרצו יותר, יש לי הקלטות ומסמכים וקצות חוט לנושאים מאוד חשובים, שלא הצלחתי להוכיח ברמה שמאפשרת פרסום, אבל אתם תוכלו לבדוק בקלות".

"תן לי לבדוק עם היועץ", השיב הקצין.

לחץ עצום

כשפורסם תחקיר "ביביטורס", על שני חלקיו, במרץ 2011, הקפדתי להגיד בשידור שאנחנו לא טוענים שנתניהו עשה משהו פלילי. זה היה חצי נכון. לא צריך היה להיות משפטן דגול כדי להבין שחלק מהדברים שחשפנו הם לכל הפחות עילה מספקת לחקירה. פירסמנו מידע על טיסות של נתניהו ורעייתו שמומנו על ידי אנשי עסקים, חלקם בעלי עסקים בישראל. חשפנו עוזרים של נתניהו, שקיבלו משכורת מאחד מאנשי העסקים המקורבים אליו, בעוד הם ממשיכים לעזור לנתניהו. בנוגע לחלק מהנסיעות של נתניהו הראינו, שאותה נסיעה מומנה על ידי שני גופים שונים. אין בעיה להדביק למעשים הללו עבירות פליליות לכאורה, אבל אני חשבתי שדי בפרסום הנושא ולא רציתי להיכנס לעמדת הדוחף לחקירה. היועץ המשפטי, הנחתי, יודע מצוין לפרש את הממצאים. הוא לא צריך אותי. חוץ מזה, אני מודה — הלחץ על ערוץ 10 לא לשדר, לרכך, לדחות, לקצר, היה כל כך גדול, שלא חשבתי שנכון להחריף את עוצמת העימות הגדול ממילא.

כשפורסם תחקיר "ביביטורס" במרץ 2011, הקפדתי להגיד בשידור שאנחנו לא טוענים שנתניהו עשה משהו פלילי. זה היה חצי נכון. לא צריך היה להיות משפטן דגול כדי להבין שחלק מהדברים שחשפנו הם לכל הפחות עילה מספקת לחקירה

בערב השידור של התחקיר הראשון נחתה איזו רקטת קסאם. למיטב זיכרוני, לא היו נפגעים, אבל היה ברור שהתחקיר עלול להידחק למקום נמוך יותר בסדר היום. פניתי למנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי. "יוסי, אם זה יסלים, אולי נדחה את התחקיר בשבוע? אחרי כל מה שעברנו איתו, חבל שהוא ייבלע ברעש הרקטות", ביקשתי ממנו.

ורשבסקי הסתכל עלי במבט נוגה. "דרוקר, אני מבקש ממך. גם אם מתחילה מלחמה, אנחנו משדרים את התחקיר הזה הערב. אני לא יכול לעמוד בלחץ הזה שעה אחת נוספת", הוא אמר.

ורשבסקי עמד בגבורה בלחץ עצום. בעלי המניות — ובמיוחד מקורבו של נתניהו רונלד לאודר — מאוד לא אהבו את התחקיר, בלשון המעטה. על פי פרסומים שונים, מלכתחילה לאודר שודך לקנות מניות בערוץ 10 בתיווכו של נתניהו. מן הסתם נתניהו הניח שלאודר ישמור על האינטרסים שלו בערוץ. היחסים בין השניים ארוכים ומשמעותיים (במדד הכסף). אנשים שמכירים את לאודר יודעים שהוא נהג לכנות את עצמו בגאווה "BS", כלומר, שייך לקבוצת המכרים האקסקלוסיבית של נתניהו, אלה שמכירים אותו עוד מהתקופה של Before Sara.

יוסי ורשבסקי
אוליבייה פיטוסי

בתקופה שבה פורסם התחקיר לאודר למעשה מימן את הערוץ לבדו. הערוץ היה תלוי בו. אין דבר שאיים על לאודר יותר מאובדן היחסים עם נתניהו כתוצאה מתחקיר שפורסם בערוץ שלו. אם יש דבר מה אופטימי בפרשה הזאת, הרי זו העובדה שהכסף הגדול לא הצליח להשפיע על התוכן. למורת רוחו של לאודר, התחקיר שודר כפי שהוא. מילה לא זזה בגללו.

אחרי השידור פנו חברי כנסת ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה. למיטב ידיעתי, עד היום הוא לא ענה להם. מבקר המדינה אז היה מיכה לינדנשטראוס. בשבילו זאת היתה, כמובן, הרמה להנחתה. הוא פתח בחקירה מיידית והפקיד עליה את ניצב משנה (בדימוס) נחום לוי, קצין בכיר לשעבר במשטרה, אקס יאח"ה, בוגר חקירות אריה דרעי ונתניהו.

בפגישתנו הראשונה, אחרי שנחשף לחומר, לוי נראה המום מעוצמתו וגם מתוסכל מאוד. כמעט מיואש. "הלוואי שבתחילת חקירות דרעי ונתניהו היה לנו עשירית ממה שיש פה", הוא אמר. "זה חומר לחקירת משטרה. זה לא בשבילנו, אבל היועץ לא רוצה. איך נחקור את כל העשירים האלה, שנמצאים בחו"ל?" הוא קונן. "איך נכריח עוזרים לשעבר של נתניהו לשתף פעולה איתנו? איך נקבל מסמכים?"

אני זוכר שהעברתי לו מסמך אותנטי, שבו כתב אחד מעוזרי נתניהו בזמן אמת כמה צ'קים נתן כל אחד מהעשירים המקורבים לנתניהו לפריימריז שלו, באירוע התרמה בחו"ל. כל צ'ק כלל את הסכום המרבי שהחוק בישראל מתיר לתרום. החוק, כמובן, אוסר לתת יותר מצ'ק אחד, והמסמך היה לכאורה "אקדח מעשן", שחקירות בתחום הזה יכולות בדרך כלל רק לחלום עליו. לוי הבהיר די מההתחלה שאין סיכוי שהמבקר יפתח מחדש את דוח הפריימריז של נתניהו מלפני שש שנים ויתחיל לפשפש בו. האמת, לוי נראה לי גם מאוד בודד, משום שהיה ברור שהפרשה מצריכה עבודה של צוות גדול.

מיכה לינדנשטראוס
יוסי זמיר

כמה חודשים לאחר מכן התקשרתי ללוי. "יש אדם שאומר שהיה עד ראייה ישיר להעברת כסף מזומן. הוא ממש ראה בעיניים איך ישראלי בשם דדי גראוכר נתן לנהג של ביבי ערימה של מזומנים, כשהוא אומר לו, 'תעביר את זה לבוס שלך'. הוא מוכן לבוא אליך ולספר את זה".

לוי התקשר למחרת. "זה לא ייאמן. זה יותר גדול מטלנסקי. איך לא פירסמת את זה?" "העד לא היה מוכן", השבתי, "אבל הוא הסכים לבוא אליך".

כפי שפורסם בערוץ 10, לאירוע שעליו סיפר העד היתה עדה נוספת. היתה גם הקלטה מעניינת. משטרה יעילה היתה יכולה לרדת לשורש הדברים תוך 24 שעות, אבל היועץ לא רצה להתערב. לוי ניסה לחקור לבדו. כידוע, לא בסמכותו להכריח את העדה לדבר (היא טענה שראתה את העברת הכספים, אבל לא שמעה את המשפט המפליל), גם לא את הנהג או את איש העסקים. הוא לא יכול להגיע אליהם לפנות בוקר ולקחת אותם לחקירה.

במקום זאת, נתניהו קיבל פנייה בכתב (!) להגיב על הטענה. הוא הכחיש אותה. כמה מפתיע. במהרה הגיעו גם הכחשות מהנהג ומגראוכר, שכללו גרסה תמימה על בעיות כלכליות של הנהג, שגראוכר, ברוחב לבו, סייע לפתור.

מסתבר שזה אחד הנושאים שהיועץ העביר בהמשך לבדיקת משטרה. כצפוי, היועץ לא דיווח על העניין בפומבי ונתניהו אפילו לא נקרא לחקירה — לא על העניין הזה ולא על שום דבר אחר.

בשלב מסוים שמעתי שהמשטרה חוקרת את סיפור העדים בנוגע להעברת המזומנים. זה היה בדיוק בתקופת קמפיין הבחירות של 2013. הפניתי שאילתה לדובר של היועץ. השעות נקפו והמהדורה התקרבה. הצקתי לדוברות — מתי תהיה תשובה? אמרו לי שהעובדות אכן נכונות ואו־טו־טו תגיע תגובה רשמית. ב–19:55 התגובה הגיעה. אכן היתה בדיקה משטרתית של העדות האמורה, אישר היועץ, אבל המשטרה המליצה לסגור את התיק. חס וחלילה, שלא נחשוב שביבי חשוד במשהו. היועץ נהג באופן דומה גם בחקירת פרשת מעונות ראש הממשלה. גם שם הוא הבהיר שנתניהו לא חשוד בדבר. הלוואי על כל נחקר טיפול כזה בפרשיות שלו.

רונלד לאודר
דניאל בר-און / ג'יני

אודישן למבקר

בקיץ 2012 נכנס לתפקידו מבקר מדינה חדש. יוסף שפירא נבחר בפינצטה על ידי נתניהו ואנשיו. אחד האנשים שעזרו לבחור בו הוא דוד שמרון, אותו עורך דין שייצג את נתניהו גם בפרשת "ביביטורס". שפירא אף הלך למעין אודישן בבית ראש הממשלה, שם זכה לפגוש את רעיית ראש הממשלה. המתחרה שלו על התפקיד, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, לא הלך לאודישנים. נתניהו גייס את כל כוחו הפוליטי והביא לניצחון של שפירא על ריבלין — לראשונה בתולדות ישראל, זה קרה בסיבוב שלישי.

כששפירא נכנס לתפקיד הוא פגש את נחום לוי. שפירא הסביר ללוי כמה הוא מרוצה מתפקודו ואמר שהוא יישאר לצדו, שהכל יהיה בסדר. לוי עבר חוויה לא נעימה כמה חודשים קודם לכן. נתניהו, באמצעות עו"ד שמרון, דרש מלינדנשטראוס לא לתת לו להמשיך לחקור את פרשת "ביביטורס". יש לו משהו אישי נגד ראש הממשלה עוד מהחקירה הקודמת, הם טענו. נתניהו שלח למבקר גם את יריב לוין עם אותה טענה. לינדנשטראוס ניפנף אותם. אפשר להגיד הכל על מבקר המדינה הקודם — כן, הוא היה פופוליסט לא קטן, רודף כותרות וכבוד — אבל אי אפשר לומר שלא היה לו עמוד שדרה, ולפעמים הוא הלך על הקצה.

בפרשת "ביביטורס", למשל, הוא החליט לחקור גם את כל הנסיעות של נתניהו בתור יו"ר האופוזיציה. התחקיר שלנו כלל נסיעות של נתניהו הן בתקופת כהונתו כשר האוצר (2003–2005) והן כשהיה ח"כ ויו"ר האופוזיציה (2005–2009). גם לגבי התקופה שבה שימש כחבר כנסת היו טענות למעשים חמורים למדי שפורסמו בתחקירים שלנו. גם כאן היועץ נמנע מלחקור, ובמקרה הזה למבקר המדינה לכאורה אין סמכות — יו"ר האופוזיציה אינו כפוף למבקר המדינה. אבל לינדנשטראוס לא התרגש מעניינים פעוטים כמו סמכויות. כשהוא רצה לחקור אם אהוד אולמרט קיבל שוחד בעת שניתנה לו הנחה על רכישת ביתו ברחוב כרמיה בירושלים, הוא טען שזו חקירה שנוגעת לעיריית ירושלים. במקרה הזה הוא החליט שהחקירה שלו מתייחסת לוועדת האתיקה של הכנסת, שמוסמכת לתת ליו"ר האופוזיציה אישור לנסוע על חשבון גורם זר.

בעקבות ההחלטה של לינדנשטראוס, לוי ערך חקירה מקיפה גם על הנסיעות הללו והגיע לממצאים מרשימים, שלא התפרסמו ביום שלישי האחרון וכבר לא יפורסמו רשמית לעולם (תמציתם פורסמה בבלוג שלי).

יוסף שפירא
מוטי מילרוד

שפירא עמד בפני דילמה. מה לעשות עם הדו"ח החריף שכתב לוי — אותו דו"ח שעסק בנסיעותיו של נתניהו כח"כ ויו"ר אופוזיציה, תפקידים אותם המבקר לא מוסמך לבקר? האם עליו להשליך אותו? המבקר זרק רעיון — בואו נגיש אותו ליו"ר הכנסת. מין מתנה כזאת. מה יכול לעשות איתו היושב ראש? לא כלום. הסבירו לו שזה לא ממש הגיוני. ובכל זאת, הרעיון הגאוני התפרסם ושפירא נאלץ להעביר את הדוח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. לא נורא, וינשטיין לא פחות טוב משפירא בקבורה של דברים כאלה. הדוח בטח שימש אותו להכנת מטוסי נייר. כאמור, מאז לא שמענו על הדוח וממצאיו.

יהודה וינשטיין ביקש ממשרד המשפטים להגיב בשמו, ומשם נמסר: "בסמוך לשידור התחקירים ב–2011 הורה היועמ"ש דאז על בדיקת הדברים. כל חומר שנתקבל נבדק לעומק. לא מוכרת לנו פנייה להעביר לבדיקתנו חומרים נוספים אשר סורבה. החלטת היועמ"ש הקודם לא להמשיך ולטפל בנושא באפיק הפלילי התקבלה בהתאם להמלצות המשטרה והפרקליטות".

שפירא עמד בפני דילמה. מה לעשות עם אותו דוח חריף? לזרוק אותו? המבקר זרק רעיון — בואו נגיש אותו ליו"ר הכנסת, מין מתנה כזאת. מה יכול לעשות איתו היושב ראש? לא כלום. הרעיון הגאוני התפרסם ושפירא נאלץ להעביר את הדוח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. לא נורא. וינשטיין לא פחות טוב משפירא בקבורה של דברים כאלה. הדוח בטח שימש אותו להכנת מטוסי נייר

בתחילת ספטמבר 2012 קרא לפתע שפירא ללוי. הוא הודיע לו ששינה את דעתו, שהוא לא מעוניין יותר בשירותיו. פתאום נזכר שזו משרת אמון והוא רוצה בה אנשים אחרים. לא, מה פתאום, להודעה אין שום קשר לדרישת ראש הממשלה להחליף אותו.

הידיעה על הדחת לוי פורסמה לראשונה ב"הארץ" ב–12 בספטמבר 2012. בבוקר שבו פורסמה הידיעה, בשעה שבע, התקשרו אלי ממשרד מבקר המדינה. לא עניתי. השאירו הודעה, "המבקר מחפש אותך". יש זמנים שאתה מעדיף שהדם שלך יתקרר קצת לפני שאתה מדבר. לאורך הבוקר המשיכו לחפש אותי ממשרד המבקר. "אולי אתה יכול להגיע אליו לפגישה היום?" נשאלתי. לא הסתדר לי. בסוף דיברנו בטלפון בצהריים.

"רציתי לתת לך ראשון את הסיפור על מי יחליף את לוי", אמר המבקר. "מי?" שאלתי. "עמיחי שי", אמר המבקר בגאווה. "הוא היה ניצב במשטרה. מכיוון שלא ענית", התנצל שפירא, "כבר הוצאנו את זה". החמצתי את הסקופ הענק.

בסוף 2012 כבר היתה מוכנה הטיוטה הראשונה של דוח מבקר המדינה על הנסיעות של נתניהו ומשפחתו בזמן שהיה שר האוצר. היו שם טבלאות מדויקות עם פרטים כמו על חשבון מי הם נסעו, בעיית המימון הכפול ועוד, מכל טוב הארץ. אם הוא היה מתפרסם אז, אולי היה משפיע על בחירות 2013. אולי עוד אפשר היה ללחוץ על היועץ לפתוח בחקירה אמיתית. די היה לזמן את סוכנת הנסיעות של נתניהו לחקירה כדי לגלות מי בדיוק מימן מה ולמה, אבל שפירא לא פירסם. הוא תירץ זאת בטענה שהיועץ בודק את הדברים.

נחום לוי
אמיל סלמן

לפני בחירות 2015, אחרי הדחייה ה–400 בפרסום הדוח, החלטתי לפרסם את עיקרי הטיוטה. המבקר השתולל. הוא נזכר שהחוק היבש אוסר על פרסום טיוטות. עד אז ומאז לא היתה לו בעיה עם פרסום טיוטות. עם הטיוטה הזאת היתה לו בעיה.

ביום שלישי האחרון הוא פירסם סוף־סוף את הדוח. הוא מחק כמה מהמילים הקשות שהופיעו בו, כמו "פגיעה בטוהר המידות". הוא הוסיף כמה פעמים את התיבה הלשונית "כך נהגו גם שרים אחרים", בלי לתת דוגמה אחת שמוכיחה את זה, והוריד את הממצאים החמורים ביותר על מימון כפול והסטת מימון לצרכים אחרים בטענה העלובה, שהוא (שוב) העביר את זה ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. אולי מנדלבליט ירצה לחקור לפתע דברים שקרו לפני 11, 12 ו–13 שנים (אין סיבה לדאגה). על טיפול הווי־איי־פי הזה שפירא בטח חשב שראש הממשלה לכל הפחות יסדר תיקון חקיקה שיאפשר לו קדנציה נוספת בתפקיד. במקום זאת הוא פגש לאחרונה התקפה ברוטלית של ראש הממשלה, שכינה אותו — אפרופו דוח צוק איתן — "מבקר לא רציני".

"הלוואי שבתחילת חקירות דרעי ונתניהו היה לנו עשירית ממה שיש פה", אמר נחום לוי. "זה חומר לחקירת משטרה. זה לא בשבילנו, אבל היועץ לא רוצה. איך נחקור את כל העשירים האלה, שנמצאים בחו"ל?" הוא קונן. "איך נכריח עוזרים לשעבר של נתניהו לשתף פעולה איתנו? איך נקבל מסמכים?"

פנייה אנונימית

כמה שבועות אחרי שהתקשרתי לקצין המשטרה הבכיר, הוא התקשר בחזרה. "ביררתי בחלונות הגבוהים", הוא אמר, "והגענו למסקנה שהכי טוב שתשלח לנו את החומר שיש לך באופן אנונימי". "סליחה?" חשבתי שהוא צוחק. "תשלח באופן אנונימי", הוא חזר על הרעיון. "אבל עכשיו, אחרי שאמרת לי את זה, לא תדע שאני שלחתי את המכתב?"

בצד השני השתררה שתיקה.

24 שעות לפני פרסום דוח "ביביטורס", ביום שני, התקשרו ממשרד מבקר המדינה. "בתחילת החקירה העברת אלינו מסמכים בנושא 'ביביטורס' ואנחנו התחייבנו בזמנו לא להעביר אותם הלאה ללא אישורך. עכשיו אנחנו רוצים להעביר אותם ליועץ המשפטי לממשלה. אתה מאשר?"

"אין לי מושג על אילו מסמכים מדובר", השבתי. "עברו יותר מחמש שנים, אתה יודע. אתה יכול להגיד לי?"

איש מבקר המדינה קרא בכותרות את שמות המסמכים. הוא ציין את המסמך על תורמי נתניהו מפריימריז 2005 וגם מסמך על הנקודות של משפחת נתניהו באל־על. לא רציתי להגיד לבן שיחי שזה מוזר. כמה ימים לפני כן כבר העביר המבקר את דוח "ביביטורס" למערכות התקשורת, בלוויית הודעה לתקשורת. בהודעה צוין שחלק מהממצאים הועברו ליועץ המשפטי לממשלה ולכן הוצאו מהדוח. כלי התקשורת התבקשו לפרסם את ההודעה רק ביום שלישי האחרון. האם ייתכן שרק עכשיו הם מעבירים חלק מהחומר ליועץ? 24 שעות לפני הפרסום? עכשיו הם נזכרו?

"בטח", אמרתי לאיש המבקר, "תעבירו לו. אין בעיה".

אני לא יודע אם ממצאי "ביביטורס" היו מגיעים לכתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, גם אם היתה מתבצעת חקירה נמרצת ביותר מיומה הראשון של הפרשה. אבל אני די בטוח שנתניהו לא היה שורד פוליטית חקירה כזאת. רק תראו מה מתפתח עכשיו עם ארנו מימרן, אחד מעשרות נדבנים ששמותיהם הופיעו בספרי התורמים של נתניהו שנמצאים אצלי. וינשטיין ושפירא פשוט הצילו את נתניהו. אני באמת מקווה שעשו את זה מתוך רשלנות, פחדנות, השד יודע מה, ולא מסיבות אחרות.

__________________________________

תגובת משרד מבקר המדינה

* בתשובה לטענה לגבי הדחתו של לוי מתפקידו: "מר נחום לוי מעולם לא הודח. הוא היה יועצו של מבקר המדינה הקודם, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, במשרת אמון".

* בתשובה לטענה לגבי הזמן הממושך שבו נכתב הדוח הנוכחי: "העברת החומרים הראשונה ליועץ נעשתה כאשר הטיוטה הראשונה של דוח הביקורת היתה כבר מוכנה. בשלב זה נדרשה התייחסותו של מר נתניהו, שחייבה את העברת חומרי הביקורת אליו. בדיקת היועץ לא איפשרה העברת חומרים. ללא העברת החומרים למר נתניהו לא התאפשרה לו זכות העיון וזכות הטיעון — כפי שמגיע לכל מבוקר. בשלב זה של עבודת הביקורת לא ניתן היה להמשיך בעבודה בלי שהתקבלה התייחסותו. בספטמבר 2014, לאחר שהיועץ איפשר להעביר את החומרים, נסללה הדרך להמשך העבודה.
"בדוחות שיש בהם פוטנציאל לפגיעה בשמו הטוב של המבוקר, עבודת הביקורת כוללת תמיד שלבים נוספים, ובכלל זה הוצאת טיוטה אישית מקדימה למבוקר והוצאת טיוטה נוספת לפני פרסום הדוח. מדובר בשלבים המאריכים את משך העבודה".

* לגבי הטענה שנעשה ניסיון לקבור את המסמך על נסיעותיו של נתניהו כיו"ר אופוזיציה: "למשרד מבקר המדינה אין סמכות לעשות ביקורת על חבר כנסת אפילו אם הוא ראש האופוזיציה".

* ביחס לטענה בדבר ההורדה מהדו"ח של החלקים החמורים, למרות שהם כבר ידועים לנתניהו, ופרסום הודעה לתקשורת שחומרים כבר הועברו, בעוד שאני עצמי התבקשתי לאשר העברת חלק מהחומרים יום לפני פרסום הדו"ח, נמסר: "החומרים שדרוקר העביר כללו בין השאר גם חומרים רבים שהתקבלו ממקורות אחרים. רוב החומרים הועברו כבר בעבר ליועמ"ש עוד לפני הפנייה לדרוקר. בסופו של דבר, החומרים שהעברתם התעכבה בשל ההתחייבות שניתנה לדרוקר עצמו היו בהיקף שולי ביותר ביחס לכלל החומרים שהועברו. היועמ"ש היה מודע לכך שיש חומרים נוספים ברשותנו שלא הועברו אליו ופנינו לדרוקר בתיאום עם היועמ"ש ורק לאחר שהיועמ"ש איפשר זאת ומתוך כוונה שלא לפגוע בבדיקות המתנהלות על ידו, ואלה מתבצעות כבר זה זמן. טענתו של דרוקר בהקשר זה גובלת בחוסר תום לב בולט. הוא עצמו ביקש שלא להעביר את החומרים ואנו הקפדנו לשמור על בקשתו. גם כעת הוא עצמו סירב לאפשר העברת חומרים מסוימים".   
"הורדת חלקים מסוימים מהדוח התחייבה מעצם בדיקת היועמ"ש ומתוך מטרה למנוע שיבוש אפשרי בחקירה, גם אם חלק מהדברים פורסמו באופן כזה או אחר בתקשורת, הרי שמעמדם שונה כאשר הם נכתבים בדוח מבקר המדינה. בדיקת היועמ"ש, שהחלה עוד לפני פרסום הדוח, לא איפשרה העברת חומרים בשלב האחרון לגורמים רלוונטיים שונים (מעבר למר נתניהו) שבלי התייחסותם לא ניתן היה לכלול את הדברים בדוח".

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות