הסיוט של הארכיאולוגים: קבר קדוש - ארכיאולוגיה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיוט של הארכיאולוגים: קבר קדוש

לכתבה
קברי המלכים בירושלים, בשבוע שעבר אמיל סלמן

מאז שהכותל נהפך למעין בית כנסת, כמה וכמה אתרים היסטוריים נהפכו למקומות תפילה ואיבדו מערכם התיירותי. כעת ניטש מאבק על אתר קברי המלכים, שייתכן שהמלכה הלני קבורה בו

53תגובות

בשבועות האחרונים מתקבצת מפעם לפעם חבורה של חרדים מול שער ברזל סגור ברחוב דרך שכם בשכונת שיח ג'ראח שבמזרח ירושלים. הם מתפללים ומוחים מול השער ולעתים מתווכחים עם השומר הפלסטיני בדרישה להיכנס ולהתפלל בפנים. השומר עומד בסירובו, ומפנה אותם למי שמחזיק ומנהל את האתר שאליו הם מבקשים להיכנס - הקונסוליה הצרפתית.

המחאות הללו הן סיבוב נוסף במאבק היסטורי ארוך על השליטה באחד האתרים הארכיאולוגיים היפים בירושלים, שסגור בפני הציבור זה שנים. מצד אחד ניצבת ממשלת צרפת ומן הצד השני, חוגים חרדיים וימניים. ברשות העתיקות תומכים בפתיחת האתר לציבור, אבל שותפים לחשש של הצרפתים - שיקרה לו מה שקרה לאתרים ארכיאולוגיים רבים בעיר, שנהפכו מאתרי ארכיאולוגיה ותיירות לאתרים שנחשבים קדושים, ובהם הפולחן מאפיל על ההיסטוריה ומקשה על הנגישות.

קברי המלכים בירושלים, בשבוע שעבר
אמיל סלמן

אתר קברי המלכים, שנמצא בין בית המשפט המחוזי לבין מלון "אמריקן קולוני", נחשב לאחוזת הקבר המפוארת ביותר בעיר. האתר כולל מערת קבורה משוכללת עם מנגנון לנעילת הפתח באמצעות סלע הסב על צירו. חצר ענקית חצובה בסלע, גרם המדרגות החצוב השני בגודלו בירושלים - גדול ממנו רק זה שבהר הבית - עיטורים, מקווה עתיק, בורות מים ועוד.

האתר מתוארך לימי בית שני, וישנן מסורות והשערות שונות לגבי מי נקבר בו. על פי מסורת אחת, היה זה מקום קבורתו של כלבא שבוע, חותנו של רבי עקיבא, או של נקדימון בן גוריון, מעשירי ירושלים בימי בית שני. ההיסטוריון יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) כתב שזהו מקום קבורתה של הלני המלכה וחלק מחוקרי האתר מעריכים כי סביר שזהו אכן קברה.

בחפירות באתר שערך בשנת 1863 הארכיאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי, נחשפה גלוסקמה (ארון לקבורה משנית עשוי אבן) מעוטרת ועליה הכיתוב "צדן מלכתא", מה שמחזק את ההשערה שהנקברים באתר היו בני משפחת מלוכה. האתר זכה לתהילה בסוף המאה ה-19, ובין המבקרים בו היו קיסר גרמניה וילהלם השני ובנימין זאב הרצל.

קברי המלכים בירושלים, בשבוע שעבר
אמיל סלמן

האתר שזור בתולדות הארכיאולוגיה בארץ ישראל. החפירה שערך דה סוסי באתר נחשבת לחפירה הארכיאולוגית המודרנית הראשונה בארץ. היא גם החפירה הראשונה שקיבלה "רישיון חפירה" מטעם הסולטן הטורקי.

מלכי יהודה

יחד עם הארכיאולוגיה המודרנית נולדה גם המחאה נגדה. "זאת היתה החפירה הארכיאולוגית הרשמית הראשונה וגם הפעם הראשונה שבה יהודי ירושלים התקוממו על חפירת קברי אבות", מספר חוקר האתר, ד"ר דותן גורן. בעקבות מחאת הציבור החרדי בעיר ולחץ מצד היהודים על הסולטן הופסקו החפירות. לצערם של יהודי העיר, דה סוסי הספיק להעמיס את הגלוסקמה על אונייה בנמל יפו, ועד היום היא מוצגת במוזיאון הלובר. לפני מספר שנים היא הוצגה בתערוכה זמנית במוזיאון ישראל.

הבסיס לדרישה של חוגים דתיים וחרדיים לזכותם של היהודים על האתר, קשור לאירועים שהתרחשו לאחר החפירה. ב-1878 רכשה אשה בשם ברטה אמליה ברטראנד, יהודייה תושבת צרפת הקשורה למשפחת הבנקאים היהודית פרירה, את מתחם הקבורה מידי בעליו הערבים. בעת הרכישה הקדישה ברטראנד בפני הרב הראשי בפריז את האתר "כאחוזת עולם ליהודים, ושמור מכל חילול קודש ומסירה בידי זרים".

בחלוף שמונה שנים העניק אחד מיורשיה את האתר במתנה לממשלת צרפת. בעת הענקת המתנה נחתם הסכם בין הממשלה הצרפתית לבין המשפחה, שלפיו התחייבה צרפת לעמוד בכמה תנאים. אחד מהם היה לקבוע שלט בעברית, צרפתית וערבית שבו ייכתב שזהו אתר קברי מלכי יהודה. השלט הגדול, עשוי נחושת, קבוע בקיר המבנה עד היום.

ישנן מעט עדויות על כך שהאתר שימש לתפילה ועלייה לרגל, וברור למדי שהוא היה משני ביחס לאתר הקדוש השכן, מערת שמעון הצדיק. כך או כך, לאחר 1948 נותר האתר בשטחה של ממלכת ירדן. "האתר הזה נשכח והושכח ולא היה מי שיספר אודותיו", אומר גורן.

לאחר 1967 המשיך האתר להיות מנוהל על ידי הקונסוליה הצרפתית בירושלים, לרוב הוא היה פתוח תמורת תשלום סמלי. לפני כעשור ערכה הקונסוליה יחד עם הארגון הפלסטיני יבוס - ארגון תרבות שדוגל בחרם על ישראל - קונצרט במקום.

קברי המלכים בירושלים, בשבוע שעבר
אמיל סלמן

ככל הנראה זה מה שעורר עניין מחודש באתר. ב-2014 מינה בית הדין הרבני לענייני הקדשות את יצחק (צחי) מאמו ויעקב זלצמן ל"שלוחי בית הדין" לעניין הקדש קברי המלכים. מאמו הוא פעיל ימין מוכר במזרח ירושלים, שעוסק זה שנים בפינוי משפחות פלסטיניות ויישוב יהודים בשיח ג'ראח. ב-2015 הגישו השניים תביעה בבית הדין הרבני נגד ממשלת צרפת, בדרישה לקבל לידיהם את האתר.

התביעה עוררה זעם בפריז ובקונסוליה הצרפתית בירושלים וגם במשרד החוץ הישראלי. במכתב ששלח לבית הדין דוד גולפרב מהמחלקה המשפטית במשרד החוץ, נכתב כי על פי אמנת וינה עליה ישראל חתומה, עובדי הקונסוליה כלל לא כפופים לבית הדין הרבני. "משרד החוץ עוד מבקש לעדכן את כבוד בית הדין כי בתגובה להמצאת כתב התביעה בתיק, התקבלה במשרדנו איגרת חריפה מטעם ממשלת צרפת", כתב גולפרב.

גם היועץ המשפטי לממשלה התייצב לצד הצרפתים ובחוות דעת שהגיש לבית הדין טען שכלל לא ברור כי המקום נחשב "הקדש", שכן ההקדש נוצר על ידי הרב הראשי של פריז ולא על ידי בית הדין השרעי בירושלים שלו היתה נתונה הסמכות ליצור הקדשים בעיר בתקופת השלטון העותמני. בעקבות כך דחה בית הדין את התביעה.

הצרפתים מצידם הודיעו על סגירת האתר לשיפוצים. בשנים האחרונות כמעט ולא ניתנה אפשרות לבקר במקום. לדברי גורמים המעורים בנושא, הקונסוליה הצרפתית השקיעה כ-900 אלף יורו בשיפוץ שכלל הקמת מתקן פלדה לחיזוק המבנה המרכזי למקרה של רעידת אדמה, הקמת מדרגות חדשות ועבודות שימור.

תסבוכת פוליטית

בחודש ספטמבר הודיעה הקונסוליה למשרד החוץ כי העבודות הסתיימו וניתן לפתוח את האתר מחדש. אבל הצרפתים הציבו שני תנאים: הראשון הוא שישראל תכיר באופן רשמי בבעלות הצרפתית במקום, והשני הוא שיובטח להם כי לא יוגשו נגדם תביעות חדשות. ממשרד החוץ נמסר כי כעת מתנהלים דיונים בנושא. בינתיים המקום נותר סגור והמחאה התעוררה מחדש.

הפעם היתה זו קבוצה של חרדים בראשותו של הרב זלמן גרוסמן מירושלים, שהחלה להגיע למקום פעמיים בשבוע ולמחות על סגירתו באמצעות תפילות והפגנות. המחאה הזו זוכה לתמיכתם של רב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, ושל הרב הראשי של ירושלים, שלמה עמאר, וכן של משרד הדתות.

קברי המלכים בירושלים, בשבוע שעבר
אמיל סלמן

ההפגנות והדרישות לתפילה במקום מחזקות את החשש בקרב הצרפתים שאם המקום ייפתח, הוא יהפוך לאתר בעל אופי דתי ולמעשה לאחיזה יהודית חדשה במזרח ירושלים, תחת דגל צרפת. מבחינתם מדובר בתסבוכת פוליטית קשה מול הפלסטינים.

מי שמצטרף לחששות של הצרפתים בעניין הזה הוא מנהל מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך: "יש מגמה שאתרים ארכיאולוגיים מקבלים מעמד של קדושה, והבעיה היא שאם זה קורה, הארכיאולוגיה תמיד מפסידה", אומר ברוך.

הוא צופה בדאגה באתרים אחרים, בעיקר בעיר העתיקה שהיו אתרים היסטוריים-תיירותיים מובהקים ונהפכו בשנים האחרונות לאתרים קדושים, ומבקרים שלא באים למטרת פולחן לא תמיד מוצאים בהם את מקומם. התופעה, אגב, אינה ייחודית ליהודים אורתודוקסים. כך קרה למשל בחלקים גדולים מהגן הארכיאולוגי דווידסון שמדרום לכותל, שנהפכו ל"עזרת ישראל", עזרת תפילה לטובת הזרמים הלא-אורתודוקסים, וכך קורה גם במדרגות חולדה שעולות להר הבית ונהפכו לאתר תפילה פופולארי בקרב נוצרים אוונגליסטים.

האוונגליסטים גם אימצו את בריכת השילוח בסילוואן. רחבת שער הבורסקאים שסמוכה לכותל נתפסה על ידי מארגני בר מצוות והאתר הארכיאולוגי נבי סמואל, מצפון לירושלים, נהפך לאתר תפילה ועלייה לרגל.

"בסופו של דבר יש חופש פולחן ואין יכולת לרשויות לשלוט בזה, אבל צריך שתהיה הסדרה", אומר ברוך. ככל שהחפירות בירושלים מתרבות, גורמים דתיים - וזה יכול להיות רבנים אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים או אוונגליסטים, זה לא משנה, מנסים להשתלט עליהם. אתרים שהאופי שלהם הופך להיות דתי מובהק יאבדו את הערך ההיסטורי והתיירותי שלהם. אני פונה לממסד הרבני ולראשי הקהילות הנוצריות לגלות קצת יותר אחריות והכרה גם בחשיבותם של הערכים הארכיאולוגיים".

מלשכת רב הכותל נמסר: "אכן המקום הינו מקום קדוש ליהודים. ולשם כך הרב פועל בכל הרגישות המורכבת כדי שאכן המקום יהיה עם גישה חופשית לתפילת יהודים וישמר אופיו וקדושתו".

הרשמה לניוזלטר

הרשמו עכשיו לדיוור הארץ מדע וסביבה

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות