המוזיקאי שרוצה להביא את סצינת ההיפ הופ לירושלים

תומי רותם * ראפר וביטמייקר * בן 22 * גר בירושלים

מי אני

הפעם הראשונה שבה תומי רותם תועד עושה מוזיקה היתה בשנת 2000ֿ. זה היה ב״התקופה הכחולה״, האלבום הראשון של אביו, חן רותם, הוא הראפר "סגול 59". תומי היה אז בן ארבע. ״אילתרתי משהו שנשמע כמו פריסטייל ואבא שלי הקליט את זה. הוא הכניס את זה לאלבום כרצועה שנקראת ׳הדור הבא׳״. מאז הופיע בכל האלבומים של אביו, ברצועות שנקראו "הדור הבא" – חלק 1, חלק 2, וכן הלאה. ״הייתי אורח בעולם המוזיקה הרבה לפני שהתחלתי לכתוב, להקליט, להפיק ולהופיע בעצמי״, הוא מספר. ״אבא שלי השמיע לי היפ הופ אמריקאי משנות התשעים בבית ובאוטו בדרך לבית ספר או בחזרה מביקור אצל סבתא. הוא חשף לפני את העולם הזה בגיל מאוד מוקדם. הכל היה מאוד ברור״.

בפברואר 2017 הוציא את אלבומו הראשון – "שירוטו", כשם הבמה שאימץ מאז נתקל בו במשחק מחשב. ״בדקתי את המשמעות של המלה ונודע לי ש׳שירוטו׳ ביפנית זה תלמיד־מתלמד. החלטתי שזה יעזור לי לשמור על ענווה לאורך הדרך״. באוגוסט השנה הוציא את אלבומו השני, "חמישה ביולי".

מה אתה מחדש בסצינת ההיפ הופ?

״אני חושב שהעובדה שאני נמצא בעיר אחרת, לא איפה שהכל קורה, מכניסה אווירה אחרת למה שאני יוצר. אני אוהב את ירושלים כי היא רבגונית ומאתגרת. יש תמיד תחושה שאם מישהו או מישהי לא יקומו ויעשו תרבות, לא תהיה תרבות. זו עיר שהאסוציאציות הראשונות שעולות בהקשר שלה הן דת ופוליטיקה, אבל יש בה אנשים יצירתיים ומסורים שפועלים מתחת לראדר ועושים תרבות וחיי לילה״.

תומי רותם. בתחיל בגיל ארבע, באלבום של אבא; סטיילינג: שי לי ניסים ע. סטיילינג: לישי ברילמן איפור ושיער: גלי קרן בגדים: H&M גיא נחום לוי

החיים עצמם

תומי נולד וגדל ביישוב גבעת זאב הסמוך לירושלים, וכשהיה בן 21 עבר לירושלים עצמה. ״אני בן יחיד אז ביליתי המון זמן לבד, כשלא הייתי בבית של חבר. זה נתן לי הזדמנות לפתח את הדמיון כי הייתי צריך לבדר את עצמי. אז גם התחלתי לכתוב וליצור כדי לעשות ולא להשתעמם. את הביט הראשון שלי הפקתי בגיל 11 או 12, ואת השיר הראשון כתבתי בכיתה ב' או ג'״.

ודי ברור מהיכן ספגת השראה.

״ספגתי השראות מוזיקליות מהצד של אבא שלי: היפ הופ, בלוז, פאנק וג'ז ומוזיקה ישראלית. אבל גם מהצד של אמא. מוזיקה ים־תיכונית, ישראלית, יוונית וטורקית. אני חצי מזרחי וחצי אשכנזי, וזו מתנה מדהימה״.

מה עכשיו

האג'נדה של תומי כעת היא "אם לא נעשה, לא יהיה". היעד הבא מבחינתו הוא לבנות סצינת היפ הופ מבוססת ויציבה בירושלים. ״יש אמנים מעולים ויש הרבה רצון, אבל לצערי אין עדיין פלטפורמות מבוססות כמו בתל אביב. החלום שלי הוא ירושלים תרבותית, צעירה, מוזיקלית וצבעונית. לא שהיא לא כזאת, אבל תמיד אני מרגיש שאפשר לעשות יותר. תל אביב היא נפלאה ושם קורים הרבה דברים, אני נהנה לבלות בה, אבל בזה זה די מסתכם בשבילי. וזה לא דיס על תל אביב״.

העולם שאתה מצייר – בכלל אפשר שיתקיים בירושלים של היום?

״'הביסטי בויז' אומרים 'You Gotta Fight For Your Right To Party'. זה מה שאנחנו עושים בירושלים. ממשיכים לעשות ונלחמים על הזכות לעשות תרבות ומוזיקה וחיי לילה. וזה אפשרי. אולי אני אופטימי מדי, אבל אני מרגיש שקורים דברים גדולים בירושלים. אמנם לאט הרבה יותר מבתל אביב, אבל לדברים טובים לוקח זמן להיבנות״.