שר בראיון חושפני: "עשיתי מיליוני אלבומים, ורובם זבל. אבל כמה מהם לא רעים"

עם אלבום חדש של גרסאות כיסוי לשירי "אבבא" ומחזמר על חייה שעולה בברודוויי — הזמרת שהיתה לאייקון בשיחה חסרת מעצורים על הקריירה שלה ועל הנשיא טראמפ

שר Hannah Mckay/רויטרס

"אפשר לעשות את זה במיטה?" שואלת שר ומחייכת בשובבות כשהיא מגיחה מסבך של מסדרונות בסוויטת המלון רחבת הידיים שבלב מנהטן בערב מהביל באוגוסט. מי יכול לסרב להצעה כזאת?

"אני קופאת פה מקור!", היא אומרת. החדרים קפואים כמו חדר קירור. אני הולך אפוא בעקבותיה אל חדר השינה, שהטמפרטורה בו הרבה יותר נעימה, והיא משתרעת על מיטת קינג־סייז, ונראית בדיוק כפי שהיה אפשר לצפות משר: סווטשירט שחור הדוק ומכנסי ג'ינס תואמים, ועליהם החגורה הגדולה והמנצנצת ביותר שנראתה אי פעם מחוץ לזירת איגרוף. גלים של שיער שחור גולשים על כתפיה; בנדנה מודפסת קשורה על קודקודה. היא יחפה.

בשעות האחרונות היתה באולפן ההקלטות ועסקה בליטושים האחרונים של "Dancing Queen", אלבום חדש שלה ובו גרסאות כיסוי לשירי להקת "אבבא" שייצא ב–28 בספטמבר. מקור ההשראה לאלבום הוא חזרתה למסך הגדול בסרט "מאמה מיה 2" שעלה ביולי. ב–1 בנובמבר יעלה המסך בברודוויי על "The Cher Show", מחזמר על חייה.

עזבת את בית הורייך כשהיית בת 16. האם עשית את זה כי רצית להיות זמרת או שחקנית, או שפשוט כבר לא רצית להישאר בבית?

"פשוט נמאס לי שאומרים לי מה לעשות. לא ידעתי שבעתיד יגידו לי מה לעשות הרבה יותר. אבל כזה היה סוני (בונו, בעלה לשעבר). הוא היה גבר סיציליאני אופייני לדור שלו. הייתי מלאת ביטחון לפני שהכרתי את סוני. הייתי מתבגרת מלאת חיוניות, פצצת אנרגיה, אבל חסרת פוקוס לחלוטין. וסוני היה ממוקד לגמרי. הוא היה אומר, 'או קיי, את הולכת לכאן; את הולכת לשם'. ואני שמחתי מאוד כי לא היה לי מושג לאן ללכת. הלכתי ישר עד שנתקלתי בקיר".

לא תיכננת להיות זמרת?

"לא, זאת לא היתה מטרה שקבעתי לעצמי. אבל תמיד שרתי. אמא שלי, דוד שלי, סבא שלי — תמיד היו סביבי אנשים ששרו וניגנו בגיטרה. הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה חזרות. אני יכולה לבחור סתם שיר ופשוט לעמוד ולשיר אותו. בלי קהל שיהיה לו מה להגיד. ואני אוהבת את התחושה שיש לי בגוף כשאני שרה — כי השירה זה דבר ענק, ואני לא. אבל המוזיקה יוצאת הכי גדולה שאפשר".

שר ב-1978ASSOCIATED PRESS

אז אם היית יכולה לעשות כל דבר בעולם, בכל זאת היית בוחרת לשיר?

"פעם, כשדיברתי עם ברברה סטרייסנד, היא שאלה, 'למה את ממשיכה לשיר?' אמרתי, 'כי יבוא יום שלא אוכל לשיר'. אף אחד לא ירצה לבוא לשמוע אותי, ואני לא אוכל לשיר כמו שאני שרה עכשיו. יש לי מיתרי קול יוצאי דופן! הרופא שלי אומר שאני תופעת טבע. אבל אם לא הייתי יכולה לשיר, הייתי אומללה".

וכל שאר הדברים שאת עושה — המשחק, ההופעות הגרנדיוזיות, הכתיבה בטוויטר — הם פחות חשובים לך?

"אני לא עושה חישובים כאלה. אני פשוט עושה את הדברים האלה. בחיים שלי לא תיכננתי שום דבר. זה כמו האלבום הזה של שירי 'אבבא'. עשיתי את הסרט. לא ביקשתי לעשות אותו. החבר שלי, (סמנכ"ל אולפני יוניברסל) רוני מאייר, צילצל ואמר, את עושה את 'מאמה מיה' וניתק".

אבל לא אמרת לא.

"רוני היה פעם הסוכן שלי. הוא ניהל את יוניברסל, והוא חבר קרוב שלי. אז כשהוא ניתק, חשבתי לעצמי, 'אוף!' ואז חשבתי, 'טוב, נו, זה ייקח חמש דקות, וממילא בטח אף אחד לא ידע שאני שם בכלל".

במה שונות הגרסאות שלך לשירים?

"בשנות ה–70 לא הייתי מעריצה גדולה של אבבא. בני (אנדרסון) לקח את הבחורות והשתמש בהן כאילו היו כלי נגינה. סוני היה עושה את זה לי. הוא היה מכין להן מקום בשירים, והן היו נדחקות אל המקום הקטן הזה. אבל הוא לא נתן להן מקום לשיר כמו שאולי הן היו רוצות לשיר".

סוני ושר ב-1975אי־פי

והגרסאות שלך?

"שלי הרבה יותר חופשיות. נהניתי נורא לעשות אותן. אני צרכנית כפייתית של חדשות, וזאת תקופה קשה. אבל כשהייתי עסוקה בהקלטות, נסחפתי לכיף הזה. השירים טיפשיים ומשוגעים, ולאלבום בחרתי את השירים הכי עצובים והכי כיפיים".

מתי התחלת להרגיש ביטחון בתור זמרת?

"אני אף פעם לא מרגישה ביטחון. פה ושם הרגשתי טוב בקשר לשירה שלי. אבל אף פעם לא הייתי מעריצה גדולה של שר. אני נהנית לשיר יותר מאשר לשמוע את עצמי שרה. אז חוץ מכמה אלבומים..."

איזה אלבום שלך את הכי אוהבת?

"אני מתלבטת בין 'Believe' ובין אלבום שלא זכה לכבוד הראוי, 'Closer to the Truth'. באף אחד מהם אין אפילו שיר אחד רע. עשיתי מיליוני אלבומים, ורובם זבל. אבל כמה מהם לא רעים".

בואי נדבר על משחק. כשתוכנית הטלוויזיה שלך ירדה וקריירת הפופ שלך נעצרה לרגע, עברת ללא כל מאמץ, כך נדמה, למשחק. אמרת שלא תכננת להיות זמרת. תכננת להיות שחקנית?

"תיכננתי להיות מפורסמת! תיכננתי להיות סינדרלה. כשהייתי ילדה ראיתי שני סרטים: 'דמבו' ו'סינדרלה'. ובדרך הביתה, במכונית, התחלתי לשיר את השירים. אמא שלי דחפה לאבא שלי מרפק בצלעות ואמרה: 'תקשיב! היא שרה שירים מהסרט'. לא הכרתי את השירים האלה. לא הבנתי במה זה כרוך, רק ידעתי שאני רוצה להופיע על המסך הזה".

היה קשה להצליח לקבל תפקידים בסרטים של במאים כמו רוברט אלטמן ומייק ניקולס?

"הכרתי את כל המפורסמים האלה, אבל אף אחד לא השתין לכיווני. יום אחד הלכתי למייק ניקולס וביקשתי שייתן לי תפקיד בסרט שנקרא 'The Fortune', והוא אמר, 'לא. את לא מתאימה'. הסתכלתי עליו ואמרתי: 'אתה יודע מה, אני מוכשרת כמו שד, ויום אחד אתה תצטער'. אין לי מושג למה אמרתי את זה.

"כשעשיתי את ההצגה 'Come Back to the 5 & Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean' בברודוויי, מייק בא אלי מאחורי הקלעים ואמר, 'את מוכשרת כמו שד, ואני מצטער'. ואז הוא שאל אם אני רוצה להשתתף בסרט שלו עם מריל סטריפ. אמרתי בטח. האמת היא שבאותו יום התעניינתי במשהו אחר, אבל חשבתי לעצמי שזה יכול להיות כיף.

האם האנשים בחייך הופתעו לגלות שאת טובה בזה?

"כשהסרט 'סילקווד' עלה לאקרנים, מייק התקשר וסיפר לי שמקרינים את הטריילר באולם בווסטווד בלוס אנג'לס. הוא אמר: 'את מוכרחה לראות את זה. זה גדול'. אז הלכתי. הראו קטעים מהסרט, אבל לא נראיתי בו כמו שר. והכרוז אמר, 'עם הכוכבים מריל סטריפ' — והיו הרבה מחיאות כפיים. 'וקורט ראסל' — עוד מחיאות כפיים. 'ושר' — וכל הצופים באולם פרצו בצחוק. נעלבתי עד עמקי נשמתי, אבל חשבתי לעצמי, לא, זאת התגובה הכנה שלהם. התקשרתי למייק ואמרתי, 'אבא'לה, כולם צחקו'. והוא אמר, 'הם אולי צוחקים לפני שראו את הסרט, אבל אני מבטיח לך שאחרי שיראו אותו הם לא יצחקו'".

הייחוד שלך כשחקנית הוא היכולת המופלאה שלך להעלים את התדמית הציבורית שלך כדמות "גדולה מהחיים" ולגלם תפקידים של בני אדם רגילים.

"תשמע, אנשים בטוחים שהם יודעים מי אני. אני יכולה להיות נוצצת ויכולה להיות שקטה. אבל שר השקטה טבעית לי יותר. אילו הייתי יכולה לעשות את 'סילקווד' עד סוף חיי הייתי מרוצה מאוד".

עשית שפע של סרטים טובים: "המסכה", "המכשפות מאיסטוויק", "מוכת ירח" — הסרט שזיכה אותך באוסקר. אבל אז נפסקו הסרטים. התחלת לסרב לתפקידים, או שההצעות הפסיקו להגיע אלייך?

"לא, פשוט הייתי ממש חולה (נגיף אפשטיין־באר). שנתיים לא הייתי מסוגלת לעבוד. זה היה נורא. בסוף השנה השנייה חליתי בדלקת ריאות. הגיעו אלי המון הצעות לתפקידים בקולנוע, אבל נאלצתי לדחות את כולן. זה ממש ממש העציב אותי. וכשחזרתי הייתי צריכה להתחיל מההתחלה — לצאת לסיבובי הופעות ודברים כאלה".

האם תמיד היה לך בן זוג — סוני, גרג אולמן, דייוויד גפן — או חבר טוב שהתייעצת אתו? או שתמיד הסתמכת רק על האינסטינקטים שלך?

"לפני שהכרתי את סוני הייתי בחורה שסומכת על החושים שלה, לגמרי. אבל הייתי מאוד צעירה ופשוט העברתי את האחריות הזאת לסוני. ואז, כשעזבתי אותו, הייתי ממש שמחה. אבל התחלתי לעשות טעויות איומות לעיני כולם, כי עמוק בפנים עדיין הייתי בת 16. לא התבגרתי".

איזה מין טעויות?

"למשל כמו להתחתן עם גרגורי (אולמן) ולהתגרש כל כך מהר. אבל הייתי צריכה לעשות את הטעויות שלי לעיני כולם".

החיים שלך היו פומביים כל כך. רצית להשתמש במחזמר כדי לתקן את סיפור חייך, או להוסיף לו משהו?

"אנחנו עוסקים בזה הרבה. הקהל אמור לדעת עלי הרבה יותר אחרי שיצפה במחזמר. זה חשוב לי. תשמע, עד עכשיו לא היה מחזמר על החיים שלי, והייתי מרוצה מאוד מהחיים שלי. אז אני רוצה שהמחזמר יהיה אמיתי וכיפי וכמו שקורה בחיים באמת: לפעמים את פנטסטית ולפעמים את פתטית. לפעמים את עייפה ולפעמים את נשברת. זה צריך להיות ככה. ולא צריך לייפות שום דבר".

את מסוגלת עכשיו להרגיש חמלה על שר הצעירה? על הטעויות שהיא עשתה?

"אני מנסה לא לחשוב עליה יותר מדי. לכולם קורים דברים טובים ודברים רעים, ויש תקופות ארוכות שבהן לא קורה שום דבר".

וההיפך? האם שר הצעירה היתה מסתכלת עלייך כמו שאת עכשיו שוכבת על המיטה הזאת, ואומרת: כל הכבוד?

"ברור! אבל תראה איפה היא. היא צעירה; היא לא יודעת מהחיים שלה. היא רק רוצה להיות כזאת (היא מצביעה על עצמה)".

אבל את תמיד היית הרבה יותר מ"כזאת" — למרות הנוצות על הראש.

"שמע, בכל פעם שאני מדברת עם קהל, אני מנסה להעביר את המסר הזה. "יש הזוהר ויש מי שאני באמת".

את לא חוששת להרתיע את תומכי טראמפ בפוסטים חסרי הרסן והפוליטיים שאת מפרסמת בטוויטר?

"האנשים שהצביעו לטראמפ ממילא לא אוהבים אותי. אני לא מאשימה אותם. אני אומרת דברים איומים ונוראים ואמיתיים עליו. אני שונאת אותו כי הוא משתמש בתפקיד שלו כדי לעשות כסף. אבל אני שונאת אותו בעיקר כי הוא הורס את המדינה הזאת, ויעברו הרבה שנים עד שנצליח לתקן אותה, אם בכלל".

אני מניח שאילו היית מתאפקת ולא אומרת את מה שאת חושבת, לא היית שר.

"נכון. קיבלתי מהתומכים שלו איומים על חיי — תמונות שלי בתאי הגזים. אנשים כתבו לי, 'הבונו הלא נכון הלך לעשות סקי באותו יום' (סוני בונו מת בתאונת סקי). אבל אני לא מסוגלת לשמור בבטן. זה עניין של אופי. אמא שלי היתה מחטיפה לי מכות רצח כשהייתי משקרת. אני לא מתכוונת להתחיל לשקר עכשיו".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל