רק שתמשיכו ליהנות
כבר מנויים? התחברו
אום אל פחם. תוזכר במדיה בפעם הבאה שתתקיים בה הפגנהאייל טואג

הנזק הטמון בהיעדר סיקור הבחירות ביישובים הערביים

ב-15 יישובים ערביים יתקיים מחר סיבוב שני בבחירות המקומיות, אך צופי הטלוויזיה וקוראי העיתונים שמעו רק על התקריות האלימות בקלפיות. כך קובעת התקשורת בשיטתיות ובמודע מי "אנחנו" ומי "האחרים"

מנהל בית ספר צעיר קורא תיגר על ראש עיר ותיק ומכובד, זוכה ליותר קולות ממנו וגורר אותו לסיבוב שני. בכל מקום אחר מלבד אום אל פחם, סיפור דרמטי שכזה היה מסוקר בהרחבה, אך כאשר מדובר בשני מועמדים ערבים־מוסלמים — ועוד דתיים — הוא עבר מתחת לרדאר. ולא רק הוא — ב–15 יישובים ערביים יתקיים מחר (שלישי) סיבוב שני בבחירות המקומיות, שמעטים מקוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה בישראל שמעו עליהן.

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה ברטוריקה של פלגנות והסתה חסרות תקדים נגד קבוצות מיעוט שונות. במקומות רבים ניסו מתמודדים להסית נגד "האחר" הערבי, החרדי או האפריקאי כדי לצבור קולות. במרבית המקרים קמפיינים בנוסח "זה אנחנו או הם" האנטי־ערבי של הליכוד ביפו נחלו כישלון, ואף זכו לגינויים רבים וסיקור תקשורתי ביקורתי. עם זאת, בבוקר שלאחר הבחירות התברר כי מי שסימן בצורה הברורה והאפקטיבית ביותר מי הם ה"אנחנו" הישראלים ומי אותם "הם", שנשארים מחוץ לשיח ויש לחשוד בהם, היו דווקא מרבית כלי התקשורת המרכזיים והמשפיעים, שבחרו להתעלם כמעט לחלוטין מהבחירות ביישובים הערביים ברחבי הארץ.

סיקור המהומות בכפר מנדא. חשיפה בהקשרים שליליים בלבד כאן

בבדיקה שביצעה חברת יפעת עבור "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי והעין השביעית, התברר כי כ–3% בלבד מסיקור הבחירות המקומיות בכלי התקשורת המרכזיים הוקדש לבחירות ביישובים הערביים — זאת למרות שהאזרחים הערבים מהווים חמישית מאזרחי המדינה. שלושת האחוזים הדלים הללו לא נגעו בסיפורים יוצאי דופן כגון העלייה בכוחם של נשים וצעירים במועצות, או בהדחתו המפתיעה של ראש העיר החזק של סכנין, מאזן גנאים, אלא הבליטו מקרי אלימות בודדים. מחצית מהסיקור התמקד במקרי ירי ומהומות כפי שהתרחשו בכפר מנדא, בקלנסווה ובטובא־זנגריה.

הסיקור המוטה והחסר של אירוע פוליטי משמעותי כמו בחירות מקומיות המתקיימות אחת לחמש שנים, הוא בעל השפעה עצומה על התודעה של הציבור הרחב בישראל. התעלמות מוחלטת מקבוצת מיעוט שלמה, או הצגתה בהקשרים שליליים בלבד, הן בדיוק הדרך ליצור הזרה וניכור כלפיה. לא מדובר במעידה או במקריות, אלא בחזרה על דפוס סיקור מוכר לעייפה; צרכני התקשורת לא נחשפו לדרמה הצפויה באום אל פחם, אך עוד יישמעו על העיר בפעם הבאה שתתקיים בה הפגנה על רקע לאומי או מקרה רצח. ההשפעה של הייצוג התקשורתי המוטה והחסר הזה עמוקה וארוכת טווח הרבה יותר מכל קמפיין גזעני של רשימה מקומית או אמירה מקוממת של פוליטיקאי שולי מהספסלים האחוריים של מפלגות השלטון.

החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות ככה. גם בשבועות האחרונים יחידי סגולה כמו ערן זינגר וקרן נויבך בשידורי הרדיו של כאן, או "לונדון את קירשנבאום" בערוץ עשר, השקיעו משאבים ותשומת לב והביאו לציבור גם את הסיפורים המרתקים שהתחוללו בחברה הערבית בסיבוב הראשון. אם כלי תקשורת אחרים ייקחו מהם דוגמה וישנו את סדר העדיפויות שלהם, אולי כבר אחרי הסיבוב השני מחר נשמע על הפתעות וסיפורים מיוחדים מטמרה או ממגאר. הרווח לא יהיה רק של האזרחים הערבים שיקבלו את היחס המגיע להם — אלא של כל מי שמעוניין בתקשורת אמינה, מגוונת ואיכותית.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית ופרויקט ייצוג ערבים בתקשורת של עמותת סיכוי

מנהל בית ספר צעיר קורא תיגר על ראש עיר ותיק ומכובד, זוכה ליותר קולות ממנו וגורר אותו לסיבוב שני. בכל מקום אחר מלבד אום אל פחם, סיפור דרמטי שכזה היה מסוקר בהרחבה, אך כאשר מדובר בשני מועמדים ערבים־מוסלמים — ועוד דתיים — הוא עבר מתחת לרדאר. ולא רק הוא — ב–15 יישובים ערביים יתקיים מחר (שלישי) סיבוב שני בבחירות המקומיות, שמעטים מקוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה בישראל שמעו עליהן.

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה ברטוריקה של פלגנות והסתה חסרות תקדים נגד קבוצות מיעוט שונות. במקומות רבים ניסו מתמודדים להסית נגד "האחר" הערבי, החרדי או האפריקאי כדי לצבור קולות. במרבית המקרים קמפיינים בנוסח "זה אנחנו או הם" האנטי־ערבי של הליכוד ביפו נחלו כישלון, ואף זכו לגינויים רבים וסיקור תקשורתי ביקורתי. עם זאת, בבוקר שלאחר הבחירות התברר כי מי שסימן בצורה הברורה והאפקטיבית ביותר מי הם ה"אנחנו" הישראלים ומי אותם "הם", שנשארים מחוץ לשיח ויש לחשוד בהם, היו דווקא מרבית כלי התקשורת המרכזיים והמשפיעים, שבחרו להתעלם כמעט לחלוטין מהבחירות ביישובים הערביים ברחבי הארץ.

סיקור המהומות בכפר מנדא. חשיפה בהקשרים שליליים בלבד כאן

בבדיקה שביצעה חברת יפעת עבור "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי והעין השביעית, התברר כי כ–3% בלבד מסיקור הבחירות המקומיות בכלי התקשורת המרכזיים הוקדש לבחירות ביישובים הערביים — זאת למרות שהאזרחים הערבים מהווים חמישית מאזרחי המדינה. שלושת האחוזים הדלים הללו לא נגעו בסיפורים יוצאי דופן כגון העלייה בכוחם של נשים וצעירים במועצות, או בהדחתו המפתיעה של ראש העיר החזק של סכנין, מאזן גנאים, אלא הבליטו מקרי אלימות בודדים. מחצית מהסיקור התמקד במקרי ירי ומהומות כפי שהתרחשו בכפר מנדא, בקלנסווה ובטובא־זנגריה.

הסיקור המוטה והחסר של אירוע פוליטי משמעותי כמו בחירות מקומיות המתקיימות אחת לחמש שנים, הוא בעל השפעה עצומה על התודעה של הציבור הרחב בישראל. התעלמות מוחלטת מקבוצת מיעוט שלמה, או הצגתה בהקשרים שליליים בלבד, הן בדיוק הדרך ליצור הזרה וניכור כלפיה. לא מדובר במעידה או במקריות, אלא בחזרה על דפוס סיקור מוכר לעייפה; צרכני התקשורת לא נחשפו לדרמה הצפויה באום אל פחם, אך עוד יישמעו על העיר בפעם הבאה שתתקיים בה הפגנה על רקע לאומי או מקרה רצח. ההשפעה של הייצוג התקשורתי המוטה והחסר הזה עמוקה וארוכת טווח הרבה יותר מכל קמפיין גזעני של רשימה מקומית או אמירה מקוממת של פוליטיקאי שולי מהספסלים האחוריים של מפלגות השלטון.

החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות ככה. גם בשבועות האחרונים יחידי סגולה כמו ערן זינגר וקרן נויבך בשידורי הרדיו של כאן, או "לונדון את קירשנבאום" בערוץ עשר, השקיעו משאבים ותשומת לב והביאו לציבור גם את הסיפורים המרתקים שהתחוללו בחברה הערבית בסיבוב הראשון. אם כלי תקשורת אחרים ייקחו מהם דוגמה וישנו את סדר העדיפויות שלהם, אולי כבר אחרי הסיבוב השני מחר נשמע על הפתעות וסיפורים מיוחדים מטמרה או ממגאר. הרווח לא יהיה רק של האזרחים הערבים שיקבלו את היחס המגיע להם — אלא של כל מי שמעוניין בתקשורת אמינה, מגוונת ואיכותית.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית ופרויקט ייצוג ערבים בתקשורת של עמותת סיכוי

לקריאת הכתבה המלאה