רק שתמשיכו ליהנות
כבר מנויים? התחברו
פרופ' עוזי אורנן. מחייך גם כשהוא יודע שהפסיד בקרברמי שלוש

עוזי אורנן יוצא לקרב האחרון שלו ביהודים

פרופ' עוזי אורנן הוא אחד הבלשנים המוערכים בישראל. איש התנועה הכנענית שנאבק כל חייו בכפייה הדתית ועכשיו דורש להיקבר בקבורה אזרחית. בראיון לרגל סרט חדש המתעד את מאבקו הוא מסביר למה היהדות הרסה את הפרויקט הישראלי

מסלון ביתו הצנוע של פרופסור עוזי אורנן בישוב נופית, כ-20 קילומטר מחיפה, נשקף נוף גלילי טיפוסי. גבעות ירוקות, עשבייה שהחלה להצהיב, עץ שסק מניב בחצר. יופי מדוד ומרחיב לב. במידה רבה, הנוף מיטיב לשקף את דמות האיש שמביט בו. אורנן, בן 95, אדם שנאבק כל חייו בכפייה דתית ונחשב לאחד הבלשנים המוערכים בישראל, מחייך גם כשהוא יודע שהפסיד בקרב. הוא אמנם לא מוכן להודות בכך, עדיין מצפה לאיזו ישועה שתבוא בעתיד, אך לא נח לרגע.

הנה, עכשיו, הוא מככב בסרט סטודנטים שיוקרן מחר בערוץ "הוט 8" (הפרק "עוזי" בסדרה "70 שנה אחרי", אותה יזם בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב), ובו הוא יוצא לקרב אחרון בהחלט – בו הוא דורש מראשי הישוב לאפשר לו להיקבר בקבורה אזרחית.

ספר לימוד לדובר עברית מאת עוזי אורנן. המהדורה הראשונה יצאה במחנה העצורים באפריקה מתוך הספר יוצא מה

בשלב מסוים בסרט שואל אורנן את אשתו מיכל האם תעדיף שייקבר בתכריכים או שמא בארון. ניכר שהשאלה קשה לה אך היא מבהירה כי הארון עדיף. רק בהמשך יתברר כי גם עבור משאת הלב הזו צריך להיאבק בישראל, שכן הקברים כאן אינם מתוכננים למי שאינם מעוניינים בקבורה יהודית. לאחר כשנתיים של מאבק מול הרשויות, קיבל אורנן את הזכות להיקבר בקבורה אזרחית בבית העלמין האזורי הסמוך לנופית. אלא שהמאבק לא תם: בהנהלת הישוב מסרו לאורנן כי עבור קבורה בארון, הוא ובני משפחתו ייאלצו לשלם סכום כפול בשל חלקת הקבר הגדולה. זאת מהלומה שאורנן לא ציפה לה, אך כעת הוא ממשיך לנסות ולשנות גם את המצב הזה, בו כל מי שירצה להיקבר בסמוך למקום מגוריו בקבורה אזרחית - יזכה לתנאים שווים של מי שנקבר בקבורה יהודית. 

נופית, הישוב הפסטורלי שקם בגליל לפני 30 שנה, הפך לביתו המאוחר של אורנן. את נערותו ובגרותו העביר בירושלים. כנער התגייס לאצ"ל, שם הטמין יחד עם חבר ליחידה מטעני נפץ בתיבות דואר של בריטים. כבר בפעם הראשונה שיצא למשימה, התפוצץ המטען במהלך ההכנות. חברו הטוב נהרג והוא נפצע והשתקם אט אט. במהלך תקופה זו רכש בקיאות רבה בתנ"ך. למזלו הרע, חמש שנים לאחר אותה תקרית, חייל של ההגנה הלשין אודותיו לבריטים ובשנת 1944 הוגלה לאריתריאה, שם נשלח מבסיס לבסיס, עד לקום המדינה ב-1948.

אורנן על רקע נופית בסרט "עוזי" בבימוי עידו וייסמן. הנוף מיטיב לשקף את דמות האיש שמביט בו עידו ויסמן

כבר אז, בשנות העשרים לחייו, פיתח אורנן אידאולוגיה סדורה שהותאמה לתפישה הכנענית, אותה הגה ופיתח יחד עם חברים נוספים שכללו גם את אחיו, המשורר ואיש הרוח, יונתן רטוש. כך למשל, כאשר עשרות חיילים יהודים שחלקו איתו את בסיס המעצר דרשו מהבריטים אספקה של בשר כשר ושוחט יהודי, נעמד אורנן על רגליו האחוריות והבהיר ששותפיו לבסיס יכולים לבקש מה שירצו אך הוא, כחייל עברי, אינו שותף לבקשה. זו הייתה חוליה ראשונה בשרשרת של פעולות שנמשכות עד היום ובמסגרתה מקווה אורנן להטביע בקרב הציבור הישראלי את התפישה כי היהדות הרסה את הפרויקט הישראלי וכי יש לעשות כל מהלך אפשרי כדי למנוע את המשך הלפיתה שלה במדינה ובמוסדותיה.

נטולי דת

האדיקות האורננית הגיעה עד כדי כך שגם לטקס החתונה של אחת מבנותיו, שבחרה להינשא בחתונה דתית, הוא לא הגיע. על נכדתו, שחזרה בתשובה והפכה לחסידת ברסלב, הוא מתייחס כאל מי ש"התפקרה". הוא אמנם זכה לפגוש את נכדיו בעלי הפאות הארוכות אך הוא מקווה שיום יבוא והם יחזרו לחיק התפישה שלו, נטולת הדת והאמונה. על אף המסרים התקיפים שהוא נושא עמו לכל מקום, אורנן מוסר את תפישת עולמו בחיוך ובנעימות שמתאימים יותר לנזירי זן. המילים הנוקבות שהוא מפנה נגד מוסדות הדת והשלטון בישראל אמנם מכילים מסרים רדיקליים, אך הנינוחות בה נאמרים הדברים מאפשרת להאזין להם ברוב קשב.

כך למשל, כשהוא נשאל אם לא קשה לו ההתעסקות הממושכת במוות וההכנות אליו, כשהוא עוד בריא וצלול, הוא משיב: "בעיניי טבעי מאוד שכמו שאדם דואג לנסיבות חייו, הוא ידאג גם לנסיבות של סוף חייו. זה גם לא פוגע באופטימיות שטבועה בי. הרי לכל אדם יש סוף. יש לי הכרה כזו שיום יבוא, אשכב בפישוט ידיים ורגליים ופשוט אהיה מת. המחשבה הזו לא מאיימת עליי בכלל. מה זה יכול לאיים עליי?"

למה היה לך כל כך חשוב שלא להיקבר בקבורה יהודית?

"אני לא רוצה שזה יהיה בפיקוח של יהודים. הם יכריזו למשל שבשבת אסור לקרובי המשפחה לבוא. הרי סוגרים את בתי הקברות ביום שישי בערב. אני לא רוצה שדבר כזה יהיה. אני לא מעוניין בשום קשר איתם. לא הייתי מעוניין בקשר כזה במהלך כל חיי, שהיו די ארוכים, אז למה עכשיו אני צריך לשנות? המנהג הזה צריך להתקפל. אני הולך פה לפי החוק".

אורנן נואם בליגה למניעת כפייה דתית ב–1963 רמי שלוש

יכול להיות שהשלילה שלך ושל התנועה הכנענית את היהדות נועדה לכישלון כי היא ביקשה למחוק היסטוריה של זהות משותפת של מי שהגיעו לארץ הזו?

"יש הרבה סיבות להגירה. זה לא רק עניין יהודי. לפי החישובים היו 69 מליון פליטים שהיו צריכים להימלט ממקומותיהם ולהגר. היהודים היו משולבים בהגירה מהסוג זה. חלק מהאנשים שהגיעו הנה אכן הגיעו מסיבות אידאולוגיות וחלקים רבים אחרים הגיעו לפה פשוט כי אפשר היה להימלט לכאן".

אבל זו לא ארץ מקרית שהגיעו אליה יהודים. יהודים ייחלו להגיע לכאן במשך 2,000 שנה.

"יהודים היגרו כמו שהיגרו אחרים. רבים ממי שהגיעו הנה, הגיעו בגלל הבטחות שקריות או חצי שקריות. יש דבר טבעי בכך שתושבי ארץ רוצים להיות עצמאיים משלטון זר או משלטון עדתי שהיו נתונים בו בארצות שונות. מי אמר שהיהודים רוצים להיות במקום אחד? הרי המציאות מוכיחה את ההפך".

יש לך איזה שהוא סנטימנט לעולם התוכן היהודי?

"אני בהחלט לא מקבל את עולם התוכן היהודי. אין לי שום עסק בזה. אם יש סופר יהודי שכתב ספר יפה, אני אשמח לקרוא, אבל לא בשל העובדה שהוא יהודי. כמו שכתוב במגילת העצמאות, הדת לא חשובה. גם לא הגזע".

אורנן מציג את תעודת הזהות שלו, עם הלאום "עברי" חגי פריד

המציאות הפוכה ב-180 מעלות מהרעיונות שאתה וחבריך לתנועה קידמתם. נדמה שהמציאות הישראלית הופכת דתית וגזענית יותר ויותר. קיבלתם סטירה גדולה מהמציאות.

"זה נכון, אבל זה בגלל שהיהודים השתלטו. קח למשל את חברות האו"ם, יש שם משהו כמו 200 חברות. יש שם המון מדינות שנקראות מדינות לאום ואם אתה מסתכל עליהן, אז בתוכן יש אלמנטים שונים ודתות שונות. אם יש 30 אחוז מעדה כזו או אחרת, זה לא משנה שום דבר. הרי אנחנו הבטחנו שלא נשים לב למוצא האתני ולגזע, אבל מה שקרה זה שמכיוון שהיהודים לא השיגו פה רוב מבחינה מספרית, הם לקחו על עצמם לעשות שינויים בעקרונות הראשוניים של מבנה המדינה. היהודים שהיו בשלטון, שינו את זה. הם היו צריכים להישאר נאמנים לעקרונות של הקמת המדינה".

אתה חושש ממצב מדינת הלכה?

"גם היום יש פה מדינת הלכה. אז יש עוד פירורים שמאפשרים לאנשים לדבר ולהפגין. יכול להיות שזה יישאר ותוכל להמשיך לצעוק אבל הם ימשיכו לעשות מה שהם רוצים".

נראה שהיום יש מעט מאד אנשים שמוכנים לצאת לקרב שאתה נלחמת בו כל חייך. למה אתה חושב שלא הצלחתם לסחוף אחריכם את ההמונים?

"היהודים חזקים ויש להם עקרונות אחרים והם מנסים להשליט את העקרונות שלהם, אפילו אם הם קוראים לעצמם חילונים. זה עניין גזעני במידה רבה ולא דתי. הם התגבשו בצורה כזו שיש להם כוח. אני לא מאמין שזה יחזיק מעמד. הדאגה שלי זה שהדבר ימוטט את המדינה כולה. אם היהודים יהיו חזקים, זה מסוכן לגמרי. מי שקורא לעצמו חילוני שיתבייש כי הוא לא עושה כלום בשביל המאבק הזה. אם אתם מתנגדים לערכים האלו, תבינו שאתם לא יהודים. שאתם נטולי דת".

במאי הסרט "עוזי", עידו ויסמן ועוזי אורנן עידו ויסמן

עוד גטו יהודי

עידו ויסמן, במאי הסרט היפהפה אודות אורנן, ליווה את אותו במסע נוסף ובמסגרתו עולה מול מועצת נופית שאלה בדבר אפשרות להרחבת שטחי הישוב. משמעות ההרחבה היא כניסה אפשרית של תושבים ערבים לתחומו. בשיאו של הסרט, אורנן עולה לבימת האסיפה ומבהיר לכל מאות האנשים בקהל כי אין סיבה לשמר את הישוב כ"עוד גטו יהודי". מיד לאחר מכן עולה אחת מנשות המקום ומבהירה כי היא ומשפחתה הגיעו לנופית בשל השיוך הסוציו־אקונומי הגבוה של המקום ואי לכך - תיאסר כניסה לערבים. הציבור, אגב, מחא לה כפיים ואישר את ההחלטה.

למרות תמונת המצב המדכדכת הזו, ויסמן נדבק באופטימיות של המנטור המבוגר שלו. "מאז הפעם הראשונה שהגעתי לעוזי עם מצלמה, ליוויתי אותו בצמתים שונים שבמהלכם נשביתי בקסם האישיות שלו וברוח המהפכנית ומלאת האופטימיות שלו. הייתי מרותק ליכולת שלו לשמר את אש המאבק במשך שנים רבות כל כך, מבלי לתת לרוחות החזקות המנשבות סביבו להסיט אותו מדרכו. בשנים האחרונות הפכתי קצת יותר סקפטי ביחס לאפשרות הריאלית שייקרו שינויים מרחיקי לכת בעיצוב המדינה אבל בעקבות המפגש עם עוזי, מהפכן בן 95, נדבקתי מחדש ברוח הנעורים שלו ובאמונה בכוחו של מאבק עיקש".

האופטימיות והקלילות של אורנן באות לידי ביטוי גם בפן המקצועי הקרוב אליו - עולם הבלשנות. הוא אמנם מדבר עברית צחה במיוחד, בה מודגשים חי"ת ועי"ן (עליהם שקד בצעירותו, עד שאלו נדבקו ונותרו עד היום) אך בניגוד לחוקיה הנוקשים של האקדמיה ללשון, בה הוא חבר, אורנן עצמו מבטיח כי מעולם לא תיקן שגיאות של דוברי עברית, גם כשאלו כללו טעויות של מין ומספר. "בעיניי, כל התיקונים הללו לא צריכים להיות וחבל שהאקדמיה משקיעה בכך את זמנה. כתבתי פעם ספר בשם 'בראשית הייתה השפה' ויש שם פרק שלם ששואל מי בעל הבית של העברית, ואני אומר שם שזו לא האקדמיה. ציבור דוברי העברית הוא בעל הבית של השפה. אני לא מתקן אנשים כי השגיאה היא ביחס לאיך שדיברו וכתבו לפני אלפיים שנה. למה היום צריך לשמור את מה שהיה לפני כל כך הרבה שנים? הדיבור הטבעי לא צריך להתיישר מול מה שהיה פעם".

מסלון ביתו הצנוע של פרופסור עוזי אורנן בישוב נופית, כ-20 קילומטר מחיפה, נשקף נוף גלילי טיפוסי. גבעות ירוקות, עשבייה שהחלה להצהיב, עץ שסק מניב בחצר. יופי מדוד ומרחיב לב. במידה רבה, הנוף מיטיב לשקף את דמות האיש שמביט בו. אורנן, בן 95, אדם שנאבק כל חייו בכפייה דתית ונחשב לאחד הבלשנים המוערכים בישראל, מחייך גם כשהוא יודע שהפסיד בקרב. הוא אמנם לא מוכן להודות בכך, עדיין מצפה לאיזו ישועה שתבוא בעתיד, אך לא נח לרגע.

הנה, עכשיו, הוא מככב בסרט סטודנטים שיוקרן מחר בערוץ "הוט 8" (הפרק "עוזי" בסדרה "70 שנה אחרי", אותה יזם בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב), ובו הוא יוצא לקרב אחרון בהחלט – בו הוא דורש מראשי הישוב לאפשר לו להיקבר בקבורה אזרחית.

ספר לימוד לדובר עברית מאת עוזי אורנן. המהדורה הראשונה יצאה במחנה העצורים באפריקה מתוך הספר יוצא מה

בשלב מסוים בסרט שואל אורנן את אשתו מיכל האם תעדיף שייקבר בתכריכים או שמא בארון. ניכר שהשאלה קשה לה אך היא מבהירה כי הארון עדיף. רק בהמשך יתברר כי גם עבור משאת הלב הזו צריך להיאבק בישראל, שכן הקברים כאן אינם מתוכננים למי שאינם מעוניינים בקבורה יהודית. לאחר כשנתיים של מאבק מול הרשויות, קיבל אורנן את הזכות להיקבר בקבורה אזרחית בבית העלמין האזורי הסמוך לנופית. אלא שהמאבק לא תם: בהנהלת הישוב מסרו לאורנן כי עבור קבורה בארון, הוא ובני משפחתו ייאלצו לשלם סכום כפול בשל חלקת הקבר הגדולה. זאת מהלומה שאורנן לא ציפה לה, אך כעת הוא ממשיך לנסות ולשנות גם את המצב הזה, בו כל מי שירצה להיקבר בסמוך למקום מגוריו בקבורה אזרחית - יזכה לתנאים שווים של מי שנקבר בקבורה יהודית. 

נופית, הישוב הפסטורלי שקם בגליל לפני 30 שנה, הפך לביתו המאוחר של אורנן. את נערותו ובגרותו העביר בירושלים. כנער התגייס לאצ"ל, שם הטמין יחד עם חבר ליחידה מטעני נפץ בתיבות דואר של בריטים. כבר בפעם הראשונה שיצא למשימה, התפוצץ המטען במהלך ההכנות. חברו הטוב נהרג והוא נפצע והשתקם אט אט. במהלך תקופה זו רכש בקיאות רבה בתנ"ך. למזלו הרע, חמש שנים לאחר אותה תקרית, חייל של ההגנה הלשין אודותיו לבריטים ובשנת 1944 הוגלה לאריתריאה, שם נשלח מבסיס לבסיס, עד לקום המדינה ב-1948.

אורנן על רקע נופית בסרט "עוזי" בבימוי עידו וייסמן. הנוף מיטיב לשקף את דמות האיש שמביט בו עידו ויסמן

כבר אז, בשנות העשרים לחייו, פיתח אורנן אידאולוגיה סדורה שהותאמה לתפישה הכנענית, אותה הגה ופיתח יחד עם חברים נוספים שכללו גם את אחיו, המשורר ואיש הרוח, יונתן רטוש. כך למשל, כאשר עשרות חיילים יהודים שחלקו איתו את בסיס המעצר דרשו מהבריטים אספקה של בשר כשר ושוחט יהודי, נעמד אורנן על רגליו האחוריות והבהיר ששותפיו לבסיס יכולים לבקש מה שירצו אך הוא, כחייל עברי, אינו שותף לבקשה. זו הייתה חוליה ראשונה בשרשרת של פעולות שנמשכות עד היום ובמסגרתה מקווה אורנן להטביע בקרב הציבור הישראלי את התפישה כי היהדות הרסה את הפרויקט הישראלי וכי יש לעשות כל מהלך אפשרי כדי למנוע את המשך הלפיתה שלה במדינה ובמוסדותיה.

נטולי דת

האדיקות האורננית הגיעה עד כדי כך שגם לטקס החתונה של אחת מבנותיו, שבחרה להינשא בחתונה דתית, הוא לא הגיע. על נכדתו, שחזרה בתשובה והפכה לחסידת ברסלב, הוא מתייחס כאל מי ש"התפקרה". הוא אמנם זכה לפגוש את נכדיו בעלי הפאות הארוכות אך הוא מקווה שיום יבוא והם יחזרו לחיק התפישה שלו, נטולת הדת והאמונה. על אף המסרים התקיפים שהוא נושא עמו לכל מקום, אורנן מוסר את תפישת עולמו בחיוך ובנעימות שמתאימים יותר לנזירי זן. המילים הנוקבות שהוא מפנה נגד מוסדות הדת והשלטון בישראל אמנם מכילים מסרים רדיקליים, אך הנינוחות בה נאמרים הדברים מאפשרת להאזין להם ברוב קשב.

כך למשל, כשהוא נשאל אם לא קשה לו ההתעסקות הממושכת במוות וההכנות אליו, כשהוא עוד בריא וצלול, הוא משיב: "בעיניי טבעי מאוד שכמו שאדם דואג לנסיבות חייו, הוא ידאג גם לנסיבות של סוף חייו. זה גם לא פוגע באופטימיות שטבועה בי. הרי לכל אדם יש סוף. יש לי הכרה כזו שיום יבוא, אשכב בפישוט ידיים ורגליים ופשוט אהיה מת. המחשבה הזו לא מאיימת עליי בכלל. מה זה יכול לאיים עליי?"

למה היה לך כל כך חשוב שלא להיקבר בקבורה יהודית?

"אני לא רוצה שזה יהיה בפיקוח של יהודים. הם יכריזו למשל שבשבת אסור לקרובי המשפחה לבוא. הרי סוגרים את בתי הקברות ביום שישי בערב. אני לא רוצה שדבר כזה יהיה. אני לא מעוניין בשום קשר איתם. לא הייתי מעוניין בקשר כזה במהלך כל חיי, שהיו די ארוכים, אז למה עכשיו אני צריך לשנות? המנהג הזה צריך להתקפל. אני הולך פה לפי החוק".

אורנן נואם בליגה למניעת כפייה דתית ב–1963 רמי שלוש

יכול להיות שהשלילה שלך ושל התנועה הכנענית את היהדות נועדה לכישלון כי היא ביקשה למחוק היסטוריה של זהות משותפת של מי שהגיעו לארץ הזו?

"יש הרבה סיבות להגירה. זה לא רק עניין יהודי. לפי החישובים היו 69 מליון פליטים שהיו צריכים להימלט ממקומותיהם ולהגר. היהודים היו משולבים בהגירה מהסוג זה. חלק מהאנשים שהגיעו הנה אכן הגיעו מסיבות אידאולוגיות וחלקים רבים אחרים הגיעו לפה פשוט כי אפשר היה להימלט לכאן".

אבל זו לא ארץ מקרית שהגיעו אליה יהודים. יהודים ייחלו להגיע לכאן במשך 2,000 שנה.

"יהודים היגרו כמו שהיגרו אחרים. רבים ממי שהגיעו הנה, הגיעו בגלל הבטחות שקריות או חצי שקריות. יש דבר טבעי בכך שתושבי ארץ רוצים להיות עצמאיים משלטון זר או משלטון עדתי שהיו נתונים בו בארצות שונות. מי אמר שהיהודים רוצים להיות במקום אחד? הרי המציאות מוכיחה את ההפך".

יש לך איזה שהוא סנטימנט לעולם התוכן היהודי?

"אני בהחלט לא מקבל את עולם התוכן היהודי. אין לי שום עסק בזה. אם יש סופר יהודי שכתב ספר יפה, אני אשמח לקרוא, אבל לא בשל העובדה שהוא יהודי. כמו שכתוב במגילת העצמאות, הדת לא חשובה. גם לא הגזע".

אורנן מציג את תעודת הזהות שלו, עם הלאום "עברי" חגי פריד

המציאות הפוכה ב-180 מעלות מהרעיונות שאתה וחבריך לתנועה קידמתם. נדמה שהמציאות הישראלית הופכת דתית וגזענית יותר ויותר. קיבלתם סטירה גדולה מהמציאות.

"זה נכון, אבל זה בגלל שהיהודים השתלטו. קח למשל את חברות האו"ם, יש שם משהו כמו 200 חברות. יש שם המון מדינות שנקראות מדינות לאום ואם אתה מסתכל עליהן, אז בתוכן יש אלמנטים שונים ודתות שונות. אם יש 30 אחוז מעדה כזו או אחרת, זה לא משנה שום דבר. הרי אנחנו הבטחנו שלא נשים לב למוצא האתני ולגזע, אבל מה שקרה זה שמכיוון שהיהודים לא השיגו פה רוב מבחינה מספרית, הם לקחו על עצמם לעשות שינויים בעקרונות הראשוניים של מבנה המדינה. היהודים שהיו בשלטון, שינו את זה. הם היו צריכים להישאר נאמנים לעקרונות של הקמת המדינה".

אתה חושש ממצב מדינת הלכה?

"גם היום יש פה מדינת הלכה. אז יש עוד פירורים שמאפשרים לאנשים לדבר ולהפגין. יכול להיות שזה יישאר ותוכל להמשיך לצעוק אבל הם ימשיכו לעשות מה שהם רוצים".

נראה שהיום יש מעט מאד אנשים שמוכנים לצאת לקרב שאתה נלחמת בו כל חייך. למה אתה חושב שלא הצלחתם לסחוף אחריכם את ההמונים?

"היהודים חזקים ויש להם עקרונות אחרים והם מנסים להשליט את העקרונות שלהם, אפילו אם הם קוראים לעצמם חילונים. זה עניין גזעני במידה רבה ולא דתי. הם התגבשו בצורה כזו שיש להם כוח. אני לא מאמין שזה יחזיק מעמד. הדאגה שלי זה שהדבר ימוטט את המדינה כולה. אם היהודים יהיו חזקים, זה מסוכן לגמרי. מי שקורא לעצמו חילוני שיתבייש כי הוא לא עושה כלום בשביל המאבק הזה. אם אתם מתנגדים לערכים האלו, תבינו שאתם לא יהודים. שאתם נטולי דת".

במאי הסרט "עוזי", עידו ויסמן ועוזי אורנן עידו ויסמן

עוד גטו יהודי

עידו ויסמן, במאי הסרט היפהפה אודות אורנן, ליווה את אותו במסע נוסף ובמסגרתו עולה מול מועצת נופית שאלה בדבר אפשרות להרחבת שטחי הישוב. משמעות ההרחבה היא כניסה אפשרית של תושבים ערבים לתחומו. בשיאו של הסרט, אורנן עולה לבימת האסיפה ומבהיר לכל מאות האנשים בקהל כי אין סיבה לשמר את הישוב כ"עוד גטו יהודי". מיד לאחר מכן עולה אחת מנשות המקום ומבהירה כי היא ומשפחתה הגיעו לנופית בשל השיוך הסוציו־אקונומי הגבוה של המקום ואי לכך - תיאסר כניסה לערבים. הציבור, אגב, מחא לה כפיים ואישר את ההחלטה.

למרות תמונת המצב המדכדכת הזו, ויסמן נדבק באופטימיות של המנטור המבוגר שלו. "מאז הפעם הראשונה שהגעתי לעוזי עם מצלמה, ליוויתי אותו בצמתים שונים שבמהלכם נשביתי בקסם האישיות שלו וברוח המהפכנית ומלאת האופטימיות שלו. הייתי מרותק ליכולת שלו לשמר את אש המאבק במשך שנים רבות כל כך, מבלי לתת לרוחות החזקות המנשבות סביבו להסיט אותו מדרכו. בשנים האחרונות הפכתי קצת יותר סקפטי ביחס לאפשרות הריאלית שייקרו שינויים מרחיקי לכת בעיצוב המדינה אבל בעקבות המפגש עם עוזי, מהפכן בן 95, נדבקתי מחדש ברוח הנעורים שלו ובאמונה בכוחו של מאבק עיקש".

האופטימיות והקלילות של אורנן באות לידי ביטוי גם בפן המקצועי הקרוב אליו - עולם הבלשנות. הוא אמנם מדבר עברית צחה במיוחד, בה מודגשים חי"ת ועי"ן (עליהם שקד בצעירותו, עד שאלו נדבקו ונותרו עד היום) אך בניגוד לחוקיה הנוקשים של האקדמיה ללשון, בה הוא חבר, אורנן עצמו מבטיח כי מעולם לא תיקן שגיאות של דוברי עברית, גם כשאלו כללו טעויות של מין ומספר. "בעיניי, כל התיקונים הללו לא צריכים להיות וחבל שהאקדמיה משקיעה בכך את זמנה. כתבתי פעם ספר בשם 'בראשית הייתה השפה' ויש שם פרק שלם ששואל מי בעל הבית של העברית, ואני אומר שם שזו לא האקדמיה. ציבור דוברי העברית הוא בעל הבית של השפה. אני לא מתקן אנשים כי השגיאה היא ביחס לאיך שדיברו וכתבו לפני אלפיים שנה. למה היום צריך לשמור את מה שהיה לפני כל כך הרבה שנים? הדיבור הטבעי לא צריך להתיישר מול מה שהיה פעם".

לקריאת הכתבה המלאה

כבר מנויים? התחברו