שירזֶה הַזְּמַן לִפְתֹּחַ בַּתַּעֲנִית לָצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר

Knut וְתַעֲנִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שיר מאת חוה פנחס כהן

זֶה הַזְּמַן לִפְתֹּחַ בַּתַּעֲנִית לָצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר

לִפְרֹשׁ יָדַיִם בְּאֶצְבָּעוֹת פְּתוּחוֹת לַשָּׁמַיִם

כִּי נֶעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָעֲנָנִים אֵינָם נֶעֱרָמִים

וְטֵבֵת הָיָה וּכְבָר תַּמּוּז חָמוּץ מֵרִיחַ שְׂרֵפָה בַּשָּׂדֶה,

הַחִטָּה אֵינָהּ, הַפַּרְדֵּס חָרוּךְ, גּוֹזָלִים נִצְלוּ בַּקֵּן,

הַנָּהָר יָבֵשׁ וְחָרֵב

הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַשֶּׁפַע כִּי נֶעֱלַם

אֶל תּוֹךְ הָאֵינְסוֹף.

 

וּמִתּוֹךְ הַתַּעֲנִית יָצָאתִי לְתַרְגֵּם

שִׁירֵי אַהֲבָה שֶׁל Knut Odgard

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל הַתַּעֲנִית שֶׁגָּזַרְתִּי

לְהָבִיא עֲנָנִים מִתּוֹךְ הַחַלּוֹן הָרָחָב שֶׁל אֲהוּבָתוֹ

עֲנָנִים רְדוּפֵי רוּחַ שֶׁיָּעִירוּ וִיעוֹרְרוּ בִּי אֶת הַמַּיִם

דלתתא וְיָבִיאוּ אֶת הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִסְתְּרָה דַּרְכּוֹ

וְיִסֹּךְ מִי בַּעֲדוֹ אֵלַי. לְטִיפַת אִשָּׁה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל קְנוּט

וּנְגִיעָתוֹ בְּאֵיבָרֶיהָ הָרַכִּים וּפְתוּחִים אֵלָיו, הוֹרֶגֶת

אֶת הַמָּוֶת הָאוֹרֵב מֵעֵבֶר לַדְּלָתוֹת. הוֹשַׁטְתִּי אֵלָיו

צַוָּארִי, אֶת מִלּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁהֶחְלִידוּ בִּגְרוֹנִי, בִּתְנוּעַת

תִּרְגּוּם אַסִּיעַ אֶת הָעֲנָנִים שֶׁיּוֹרִידוּ גֶּשֶׁם עַל שְׂדֵה הַבֶּטֶן

וְחַמּוּקֵי הַגְּבָעוֹת, שְׁבִילֵי הַמִּפְשָׂעוֹת וְקַשְׁתוֹת הַשָּׁדַיִם

שֶׁעֲדַיִן נוֹשְׂאִים פִּטְמָה לַשָּׁמַיִם.