פרשת "וילך"כוחה של התקהלות

לפני מותו מורה משה את העם כיצד להתגבר על שיכחה אפשרית של התורה. מחוויית ההתקהלות עצמה אל החובה לקרוא את התורה באוזני העם פעם בשנה, ולבסוף — הלימוד הנועד להנחיל את הדברים לדורות הבאים

הדאגה שמא דברי ה' יישכחו מלבם של בני ישראל העסיקה את משה לפני מותו. כדי להתגבר על שיכחה אפשרית, משה הזכיר לבני ישראל את הקורות אותם במדבר: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד' ט'). משה קיווה שהזיכרון יסייע לזוכרים להעביר את הרשמים הלאה אל ילדיהם, נכדיהם ושאר צאצאיהם. במיוחד היה חשוב למשה להזכיר לעם את ברית חורב: "יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב, באמור ה' אלי: הַקְהֶל לי את העם ואשמיעם את דברי, אשר יִלְמְדוּן ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה, ואת בניהם יְלַמֵּדוּן" (שם י'). משה סיפר לבני ישראל כיצד שמעו את עשרת הדברים מפי ה'. הוא הדגיש שה' ביקש לאסוף את העם כולו ולהשמיע לו את דבריו כדי שכל אחד ואחד ילמד לירוא את ה'.

התאספות כל חלקי העם, גברים, נשים וילדים, ובמלים אחרות "ההתקהלות", היא אחד מהמרכיבים בברית חורב, שמשה מסכם במלים: "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם" (שם ה' י"ט). ההתקהלות אף העניקה למעמד את כינויו בספר דברים — יום הַקָּהָל. כך למשל משה, המשחזר באוזני בני ישראל כיצד קיבל את הלוחות ועליהם חרותים עשרת הדברים, מכנה בשם זה את יום קבלת הלוחות: "וייתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלוהים, ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הַקָּהָל" (שם ט' י'). ההתמקדות בחוויה המשותפת לרבים היא דרך נוספת לחזק את הזיקה של בני ישראל לה'. הזיכרון של הדברים אשר בני ישראל ראו במדבר נעשה ברור יותר כשהוא שמור אצל חלקי העם כולו.

אך משה אינו מסתמך רק על הזיכרון הקולקטיבי. הוא מעלה את התורה על הכתב: "ויכתוב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכוהנים, בני לוי, הנושאים את ארון ברית ה', ואל כל זקני ישראל" (שם ל"א ט'). משה מוסר את התורה הכתובה לכוהנים, וכדי לוודא שהתורה הכתובה תהיה זמינה לרבים, ולא רק לכוהנים, משה מעביר אותה גם לזקני ישראל.

צעד נוסף בהנגשת התורה לרבים הוא החיוב על הקראתה מדי שבע שנים, בחג הסוכות: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באוזניהם" (שם י'-י"א). משה מצווה את הכוהנים והזקנים לקרוא את התורה באוזני העם. המועד הנבחר, חג הסוכות, הוא אחד מהחגים שמצווים בהם על עלייה לרגל אל המקדש. זהו החג הארוך ביותר: הוא נמשך שמונה ימים. בנוסף, הוא חל בסתיו, אחרי שהיבול נאסף מהשדות ומהמטעים והאנשים אינם טרודים בענייני פרנסה. כך יש בידי העולים לרגל שהות ופנאי לשמוע את התורה.

קריאה בתורה בבית הכנסת "ציון" בתל אביב מוטי מילרוד

משה שב מדגיש באוזני הכוהנים והזקנים שהם צריכים לאסוף את העם כולו — "הַקְהֵל את העם: האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוהיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (שם י"ב). גם הנשים והטף, ואפילו הגרים, תושבי הארץ שאינם חלק מעם ישראל, מצווים להיות נוכחים במעמד וללמוד את התורה בעצמם. כך נראה שהכוהנים והזקנים קיבלו ממשה לא רק את התורה שהעלה על הכתב אלא גם את האחריות להקריא את הכתוב לכל חלקי האוכלוסייה.

דבריו של משה לכוהנים ולזקנים כמו שאובים מדבריו של ה' אל משה בברית חורב. כשה' ציווה על משה לאסוף את בני ישראל לקראת ברית חורב הוא פנה אליו במלים "הקהל לי את העם"; אחרי שיתקהלו יוכלו העם לשמוע את דברי ה' — "וישמעון את דברי"; ושמיעת דברי ה' תביא אותם ליראת ה' — "אשר יִלְמְדוּן ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה". אך בברית חורב משה מתאר שלב נוסף שהוא משמיט ממצוות הַקְהֵל של סוכות: "ואת בניהם יְלַמֵּדוּן". התגלות אל כל העם, מרשימה ומחייבת ככל שתהיה, עדיין יוצרת חלוקה בין מי שנכח בברית חורב ומובטח לו שיירא את ה' כל ימיו לבין מי שנעדר, ובמקרה זה, טרם נולד. מי שזיכרון הברית חי בקרבו יכול להעביר את מה ששמע הלאה אל מי שלא נכח בחורב. הדורות הבאים יקיימו את דברי ה' מתוך זיכרון של זיכרון בלבד.

משה מבקש להתגבר על ההזדקקות לזיכרון מכיוון שסופו של הזיכרון להימוג. אל מול ההתקהלות בחורב — שלאחריה "ואת בניהם יְלַמֵּדוּן", כלומר ידיעת ה' של כל דור תלויה במה שהיה בדור הקודם לו — הוא מציב את ההתקהלות במקדש בחג הסוכות. במהלך התקהלות זו דברי התורה מגיעים ישירות לאוזני הילדים, הדור הבא: "ובניהם אשר לא ידעו — ישמעו, ולמדו ליראה את ה' אלוהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים ל"א י"ג). צאצאי הנודדים במדבר לא ראו את נסי ה' הגדולים ולא שמעו מפיו מה עליהם לעשות, אך הם שומעים את דבריו מן הכתב וכך לומדים לירוא אותו. אחרי הכניסה לארץ התגלות חורב איננה עוד, ובכל זאת תתרחש מדי שבע שנים, בחג הסוכות.