מיטל לאמור בביתה, השבוערמי שלוש

מחיר ההפרדה בקורסים לנהיגה מונעת: תביעת פיצויים על אפליה

משרד התחבורה מתיר לקיים קורסים לנהיגה מונעת לגברים בלבד "במיוחד בשביל דתיים שרוצים הפרדה". תביעה תקדימית טוענת לפגיעה ממשית בנשים בשל המדיניות הממשלתית

בחודש ספטמבר אשתקד קיבלה מיטל לאמור זימון לקורס נהיגה מונעת. כאשר ניסתה להירשם, גילתה כי הקורסים הקרובים גיאוגרפית והקרובים בזמן אינם בשבילה — אלא לגברים בלבד. "נשמע לך הגיוני לא לאפשר לי לגשת לקורס במקום ובתאריך שמתאימים לי רק בגלל שאני אשה?", היא שאלה את נציגת השירות, שצחקה מעט במבוכה. בניגוד לרבים אחרים, שמתלוננים ועוברים הלאה או חמור מכך — מקבלים את ההסבר שלפיו ראוי לספק קורסים לגברים דתיים וחרדים שאינם מוכנים ללמוד כמה שעות לצד נשים — לאמור לא הסתפקה בפוסט שכתבה על האפליה נגד נשים. בשבוע שעבר היא הגישה תביעת פיצויים נגד משרד התחבורה ו"מרכז ישיבות בני עקיבא", שזכה במכרז להפעלת הקורסים לנהיגה מונעת. הכעס הפך לפעולה.

לאמור פנתה לקו החם בנושא הדרה שמפעילה שדולת הנשים בישראל, וזו החליטה לייצג אותה בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב. בתחום המתרחב והולך של הפרדה בין גברים לנשים, מדובר בתביעה תקדימית, הטוענת לפגיעה מוחשית בנשים בגלל מדיניות ממשלתית המאפשרת הפרדה בקורס חובה, ומתבססת על חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. מהתביעה עולה כי עצם קיומן של מסגרות נפרדות מצמצם את היצע הקורסים המעורבים, ו"ההתחשבות התרבותית" ברגשות דתיים מעצבת תנאי חיים של ציבור רחב וחילוני. לא מדובר בעניין תיאורטי: אפשר לשאול מרצות שהעסקתן נפגעה בעקבות הרחבת המסלולים הנפרדים לחרדים באקדמיה.

בשנה שעברה לאמור חיה ועבדה במרכז הארץ. מיד לאחר שקיבלה את הזימון לקורס הנהיגה המונעת, היא חיפשה סניף קרוב. "חיפשתי שיהיה משהו נוח, קיוויתי לתקתק את זה", היא סיפרה השבוע, "ראיתי שיש מקום פנוי באוקטובר ברמת גן, אבל על המסך הופיעה הודעה באדום — 'לגברים בלבד'. בתור פמיניסטית, היה לי קשה לראות את ההודעה הזאת".

בפוסט שפרסמה בפייסבוק תיארה לאמור את השיחה עם נציגת השירות של מרכז ישיבות בני עקיבא — שמבהירה כמה ההפרדה בין המינים נתפסת (כמעט) כמובנת מאליה. "אני לא יודעת מתי בדקת בפעם האחרונה, אבל אין מקום", אמרה נציגת השירות ללאמור, וזו הסבירה לה כי היא "מחוברת ממש ברגע זה לאתר ורואה שיש מקום, אבל רק לאנשים בלי רחם". "אה, כן, זה קורס לגברים בלבד", ענתה הנציגה, "היה קורס מעורב אבל היית צריכה להירשם אליו קודם". ההסבר כי לאמור ניסתה להירשם מיד עם קבלת את הזימון נדחה. זו הבעיה שלה. "עשו את הקורסים (הנפרדים) במיוחד בשביל דתיים שרוצים הפרדה. זה חוקי לגמרי", הוסיפה בשיחה נוספת נציגה אחרת, כנראה אחראית המשמרת.

אי־התייצבות לקורס רענון הנהיגה עלולה לגרום להשעיית הרישיון. ככל הידוע, באוקטובר שעבר נהנו גברים משלל אפשרויות לבצע את הכשרת החובה בסניף ברמת גן, בעוד שבקורסים הכלליים, הפתוחים גם לנשים, לא היה אפילו מקום פנוי אחד במשך יותר מחודש ימים. מעובדי בני עקיבא קיבלה לאמור שתי המלצות עיקריות: להירשם לקורס בעיר אחרת — ולהפסיק לכעוס על האפליה. "את לא צריכה להסתכל על זה ככה", אמרה נציגת השירות ללאמור, ואילו המנהל מטעם "מרכז ישיבות בני עקיבא", שהתקשר לאחר פרסום הפוסט הביקורתי, ביקש, ברוח ראש השנה שהתקרב, "שלא להשאיר משקעים", והמליץ "לקחת את זה ברוח קצת פחות פגועה".

לדברי לאמור, גם בתל אביב כבר לא היה מקום פנוי, ולכן האפשרות הבאה היתה בחדרה, בסניף הקרוב לביתה שבמעגן מיכאל. לפי כתב התביעה, גם שם לא היתה אפשרות לקורסים מעורבים, אלא כשלושה חודשים מאוחר יותר, בסוף חודש ינואר. את הטרחה אף אחד לא סופר. נדמה גם כי היא החליטה שלא להיענות להמלצה לא להתרגש. "בקורס בחדרה סיפרתי לרכז (של מרכז ישיבות בני עקיבא, א"ק) על ההפרדה ברמת גן, והוא היה בהלם", היא מספרת, "למד איתנו אדם חרדי. הוא ישב בשורה הראשונה בכיתה ואף אשה לא התיישבה לידו. אנחנו לא מחפשים לעשות דווקא, אבל הפרדה בין גברים לנשים היא עדיין לא חוקית, ובעיקר מפלה ומשפילה".

לפי כתב התביעה, שהגיש עו"ד חגי קלעי, לאחר פרסום הפוסט והביקורת הציבורית, שינה מרכז ישיבות בני עקיבא את אתר האינטרנט שבו ניתן להירשם לקורסים לנהיגה מונעת. בעוד שקודם לכן היה כאמור מצוין בבירור כי שיעור מסוים מיועד לגברים בלבד, כעת לא ניתן לדעת מראש אילו קורסים מתקיימים בהפרדה מגדרית. לשם כך יש למלא טופס הרשמה מפורט, הכולל שאלה בדבר מין הפונה. רק לאחר מכן אפשר לדעת מהם הקורסים הפתוחים. עצם השאלה על מין הנרשם, נטען בכתב התביעה, מנוגד לחוק. "אם בעבר ההפרדה היתה מוגבלת לאתרי פולחן או מקומות שבהם הגוף חשוף, הרי שכיום מאמצים משרדי הממשלה תפיסה שלפיה יש לכבד עמדה הרואה בכל מפגש עם אשה כפסול", אומר עו"ד קלעי, "בדומה לגזענות או הומופוביה, בחברה דמוקרטית אין מקום לעמדה כזאת".

לא ברור אם הדרישה לקורסים נפרדים הגיעה מהשטח או שמדובר ביוזמה של משרד התחבורה. לא בטוח שזה משנה: שיתוף הפעולה הממשלתי עם הדרישות להפרדה מגדרית לא רק הופך את ההפרדה לנורמלית, אלא שהוא מייצר ביקוש גדל והולך אליה — באקדמיה, בצבא, במקומות העבודה, בהפרדה בין בנים לבנות במפגשים בין בתי ספר מציבורים שונים, בנורמות צניעות שמחלחלות לחינוך החילוני ומביאות להרחקת תלמידות תיכון מבית ספר במרכז הארץ, גם השבוע, רק מפני שהעזו לבוא במכנסיים קצרים.

לאחר הפרסום ברשת החברתית פנתה שדולת הנשים לשר התחבורה, ישראל כץ. הפעלת הקורסים הנפרדים, היא כתבה, "תתרום להתרחבות ולנרמול של מרחבים נפרדים בתחומי חיים רבים והולכים בישראל". במשרד לא טרחו לענות. בתגובה לפניית "הארץ", אמרו שם כי "הפנייה נבחנת על ידי גורמים מקצועיים". "מדוע נשים וגברים צריכים ללמוד לקורס נהיגה מונעת בהפרדה? כי מישהו במשרד התחבורה חושב כנראה שזו 'התחשבות' לא מזיקה בחובשי כיפה. לא ייתכן שנשים לא תוכלנה להיכנס לכל קורס שנפתח — אך ורק בגלל היותן נשים", אומרת אלינור דוידוב, מנהלת תחום הדרת נשים בשדולת הנשים.

במרכז ישיבות בני עקיבא אומרים כי במקביל לשיעורים המעורבים, שימש הסניף ברמת גן עד לסוף השנה שעברה גם את תושבי בני ברק שקיבלו זימון לקורס נהיגה מונעת. הדבר נפסק לאחר שנפתח סניף חדש בעיר החרדית. עוד נמסר כי כיום "מתוך כ–300 קורסים הנערכים ברחבי הארץ מדי חודש, רק ארבעה מתקיימים בהפרדה בבני ברק, לנוחות התושבים ובאישור משרד התחבורה".

ההיקף המדויק של הקורסים המעורבים והנפרדים — לגברים ולנשים כאחד — ברמת גן ובחדרה בשנה שעברה, בזמן שלאמור ניסתה להירשם, צפוי להתברר במשפט. במרכז ישיבות בני עקיבא אומרים כי ברמת גן נערכו 35 קורסים נפרדים, לצד "עשרות קורסים לא נפרדים שהתקיימו במקביל", וכי בחדרה לא התקיימה הפרדה. משברי מידע עולה כי ככל הנראה, לא נפתח מספר דומה של קורסים לנשים בלבד, כך שספק גדול אם נפרד פירושו שווה. תחת משטר שמאמץ הפרדה מגדרית, גברים זוכים למשאבים (ולהזדמנויות) גדולים יותר: חילונים, המבקשים קורס זמין, יבחרו באופציה הנפרדת. הרי האפשרות שם, קיימת וקורצת: למה לא לנצל אותה. כך זוכה התביעה לצניעות ולהפרדה מבית המדרש הדתי־חרדי לאישור גם מצד הציבור החילוני.

קשה לקבל גם את הצדקת ההפרדה באמצעות מספר קטן לכאורה של קורסים נפרדים. גם "מעט אפליה" היא פסולה. למפקפקים מומלץ לחשוב על התגובה הציבורית לקורסים שלא יהיו פתוחים למזרחים, למשל. הנזק הסמלי לשוויון בין המינים ברור: כאשר המדינה הופכת את המין לעניין מרכזי גם בנושאים שאין בהם שמץ של רלוונטיות אליו — כמו שיעור בנהיגה מונעת — התביעה להפרדה זוכה לאישוש, ומתפשטת לתחומי חיים נוספים.

"הלגיטימציה שמעניקות החברה הישראלית והממשלה להפרדה בין גברים לנשים מפחידה אותי", אומרת לאמור, "לא מעניין אותי לראות שקל מהתביעה הזו: אני רוצה שבית המשפט יאמר באופן ברור שהפרדה כזאת היא לא חוקית ושהאחראים עליה ייתנו את הדין. שאלו אותי למה אני עושה רעש, המליצו לי לוותר, אבל אי אפשר שלא לשים לב שבהדרגה המדינה מתקדמת למקום רע. לכן החלטתי לפעול".

ממשרד התחבורה נמסר כי הוא "יגיב לתביעה ולטענות המועלות בה בבית משפט".

מחיקת נשים

בשבוע שעבר ולקראת חידוש הלימודים בבתי הספר, העלתה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קמפיין בשכונת קרית היובל בירושלים. "ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד", נכתב בשלטים שנתלו ליד מוסדות חינוך חרדיים — וכללו תמונות של בנים בלבד. בתחילת השבוע כתבה לרשות הלאומית דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה והאחראית על המאבק המשפטי בהדרת נשים, ש"אין הצדקה בהסרת דמויות נשים מהפרסומים". זהו ניסיון חשוב וראשון לאכוף את ההחלטה שקיבלה לפני כמה שבועות לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), שלפיה ייפסק צנזור נשים מקמפיינים ממשלתיים המיועדים לציבור החרדי.

קמפיין של לפ"מ המיועד לכלי תקשורת חרדיים לפ"מ

קשה לנתק את קמפיין הבטיחות בדרכים מתופעות דומות, מהשחתת דמויות של נשים מפרסומות וכרזות, בין השאר באותה עיר; דרך מחיקת הנשים החברות בממשלה מפרסומים בתקשורת החרדית; ועד קטלוג איקאה לציבור החרדי שהעלים בשנה שעברה כל זכר לנשים. עד לפני כמה שבועות, שיתפה לפ"מ פעולה עם מגמות אלה, והעבירה לתחנות הרדיו החרדיות תשדירים שכללו קריינות של גברים בלבד, למשל. השינוי במדיניות, שנחשף ב"הארץ", התקבל בעקבות תלונה של עו"ד אורלי ארז־לחובסקי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה.

"לנוכח הצורך בצמצום הפרקטיקה הבעייתית של הסרת דמויות נשים מפרסומים ממשלתיים, נקבע לאחרונה מתווה מוסכם עם הלפ"מ ביחס לפרסום ממשלתי במגזר החרדי", כתבה זילבר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, "בהתאם למתווה זה, ככלל פרסום ממשלתי במגזר החרדי ייעשה ללא כל התאמות הכרוכות במחיקת דמויות" (למעט התאמות מוגבלות בעיתונות החרדית). היא הוסיפה כי לנוכח "החשיבות בהבטחת מרחב ציבורי שוויוני ופתוח, אנחנו סבורים כי יהא זה נכון כי תאמצו מתווה זה ועקרונות אלו גם בפרסומים מטעמכם — הן במסגרת כלי התקשורת השונים והן במסגרת קמפיינים ושלטים הנתלים במרחב הציבורי".

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרים כי בחירת הפרסומים ברשויות המקומיות נעשית על פי "שיקול הדעת של הרשות המקומית ומנהל הבטיחות המועסק על ידה", שבוחר כרזה מסוימת מתוך מאגר מגוון של אפשרויות. לעומת זאת, מעיריית ירושלים נמסר כי היא השתמשה ב"בקמפיין של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. העירייה עושה ותעשה כל שניתן על מנת לוודא שניתן ביטוי הולם לכולם".

למרות גלגול האחריות ההדדי, נדמה כי בכל זאת נרשמה התקדמות. "אנו כמובן נפעל על פי המתווה שהוסכם בנוגע לפרסומים ממשלתיים בתקשורת החרדית", כתבה לזילבר מנכ"לית הרשות, רחל טבת־ויזל, "מטרתו היא הצלת חיים בדרכים, בין היתר על ידי העברת מסרי הבטיחות לכלל הציבור, על כל גווניו".