אנשי המשטרה הצבאית של חמאס בעזה, בשבוע שעברAFP

פרשנותישראל וחמאס בדרך להסדרה קטנה ברצועה

הסכם מול ישראל מזהה את חמאס כפרטנר חשוב ולגיטימי להסכמות אזוריות, והוא השיג זאת בדרך של התנגדות צבאית ■ נתניהו מנהל בפועל משא ומתן מול הארגון, ומוכן לספוג ביקורת מימין ומשמאל כדי לא להיגרר למלחמה ברצועה, שאותה הוא תופס כמיותרת

שני הצדדים המתכתשים ברצועת עזה, ישראל וחמאס, נראו אמש קרובים יותר מבכל שלב אחר בחודשים האחרונים ל"הסדרה קטנה" — הפסקת אש מלאה הכוללת את עצירת כל מעשי האלימות, ולצדה הקלות ראשונות במצור על הרצועה. אם מאמצי התיווך של האו"ם והמודיעין המצרי יעלו יפה — ובמערכת הביטחון נשמעה אתמול, לראשונה, אופטימיות בעניין זה — ייתכן שהשקט בגבול יחזור לכמה חודשים לפחות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בוחן בימים אלה אפשרות ללכת לבחירות, על רקע המשבר הקואליציוני בגלל חוק הגיוס ושיקולים נוספים. הפסקת אש יציבה בעזה תאפשר לו לנהל את הבחירות מתוך עמדה של ביטחון יחסי, בלא הצורך המתמיד להדוף את ההאשמות כי הוא מפקיר את תושבי הדרום לרקטות ולשריפות.

נתניהו בישיבת הממשלה, ביום ראשון POOL/רויטרס

הפן השלילי של ההבנות, עבורו: נתניהו מנהל כאן, בפועל, משא ומתן עם חמאס. ההכחשות שלו אינן משכנעות איש. ראש הממשלה יודע בדיוק לאיזו כתובת מועברות תשובותיו בידי המתווכים. זה קרה גם בעבר, אצל ממשלתו של אהוד אולמרט אחרי מבצע עופרת יצוקה ובמשמרת של נתניהו עצמו, אחרי עמוד ענן וצוק איתן, אבל נדמה שהפעם הדברים ברורים ובוטים יותר.

זו תהיה הצלחה מנקודת מבטו של חמאס. הארגון החל את ההסלמה לאורך הגבול בהפגנות המוניות ב–30 במארס האחרון, מתוך עמדת מצוקה קשה. ההבנות צפויות להקל את הלחץ הישראלי על הרצועה ויאפשרו לחמאס מרחב נשימה.

בה בעת הן מבטיחות לו הישג נוסף: זיהויו כפרטנר חשוב ולגיטימי להסכמות אזוריות. והוא השיג זאת בדרך של התנגדות צבאית, בניגוד גמור לקו שנוקט המחנה הפלסטיני היריב, של הפתח והרשות.

בניין בעיר עזה שהפציץ צה"ל, בשבוע שעבר Arafat Ooda/אי־פי

את המהלך המתגבש כעת רקם שליח מזכ"ל האו"ם לאזור, ניקולאי מלדאנוב, בסיוע פעיל של המודיעין המצרי. סבב האלימות האחרון, לפני שבוע, זירז את חידוש המגעים ואולי גם קידם את נכונות הצדדים להגיע להסדר.

נדמה שנתניהו בוחר בכך באפשרות הרעה פחות מאלה שעומדות בפניו. ייתכן מאוד שיחסוך בכך חיי עשרות חיילים ואזרחים ישראלים, שעלולים היו למות בעימות צבאי נרחב בעזה בחודשים הקרובים. מכיוון שראש הממשלה לא סימן לעצמו מטרה ברורה ובת השגה במהלך התקפי ברצועה, הוא מוכן לספוג ביקורת מימין ומשמאל על הפגנת חולשה מול הטרור, ולא למצוא עצמו בתוך מלחמה שאינו יודע כיצד ומתי תסתיים.

מי ששוב מאגף את נתניהו מימין הוא השר נפתלי בנט, שאתמול יצא באופן גלוי נגד ההסכם והזהיר מפני מתן פרס לטרור. בנט הציג בקבינט פתרון אחר — מהלך התקפי נגד חמאס שיהיה כרוך בנטילת סיכון מסוים, אך לדעתו לא יצריך כניסה קרקעית לרצועה. כרגע הוא בעמדת מיעוט וההצעה חוזרת למגירה. אם ההסכם יכשל, התוכנית שלו שוב תהיה על השולחן — ובנט יוכל לומר "אמרתי לכם", כפי שאירע לפני ארבע שנים בפרשת המנהרות. זו סוגיה שתעלה בוודאי גם במערכת הבחירות.

הבוקר, אחרי שלושה ימי שקט מלא, ישראל תרחיב את האזור המותר לדיג מול חופי עזה ותסיר את ההגבלות שהטילה באחרונה על כניסת סחורות לרצועה ממעבר כרם שלום. המבחן הבא יהיה ביום שישי הקרוב, כשחמאס אמור לקיים את הבטחתו להימנע מהפגנות אלימות ולעצור את הפרחת בלוני ועפיפוני התבערה. בהמשך, צפויות בהדרגה עוד הקלות שטיבן לא פורט.

מעבר כרם שלום, שבוע שעבר אליהו הרשקוביץ

פוטנציאלית, עומד על הפרק יותר מכך: הסכם בעניין השבויים והנעדרים הישראלים ברצועה ואפילו הסדר פיוס בין שני המחנות הפלסטיניים. הסדר השבויים קשה לביצוע בגלל תביעת חמאס לשחרר עשרות משוחררי עסקת שליט שנעצרו מחדש בידי ישראל בקיץ 2014. נראה ששב"כ נותר איתן בחוות דעתו נגד שחרורם מחדש. אשר לפיוס, הרשות התנגדה לכך בתוקף עד היום ואפילו תרמה למתיחות ברצועה בשל הסנקציות שנקטה בעצמה נגד חמאס. בכירי רשות וחמאס החליפו האשמות ביניהם גם בימים האחרונים.

הכסף, שאמור לאפשר תחילה של שיפור בכלכלת הרצועה, יצטרך שוב לבוא מקטאר. נראה שמלדאנוב רתם את הקטארים מחדש ליוזמה זו. חמאס תלוי בהם יותר מבעבר, בין היתר בגלל המשבר הכלכלי החריף שעמו מתמודדות שתי תומכות פוטנציאליות אחרות שלו, איראן וטורקיה, עקב יחסיהן עם ארה"ב. כשברקע קיצוץ צפוי בכספי סוכנות אונר"א, חמאס זקוק מאוד לקטאר.

אם ההסכם המוגבל עם חמאס יצליח, ישראל מרוויחה זמן להשלים את המכשול נגד המנהרות שהיא בונה לאורך גבול הרצועה, עד סוף 2019. אבל לפי שעה לא ברור עד כמה יכלול הסכם כזה טיפול בבעיות היסוד בתשתית ובכלכלה של הרצועה. ברקע, תישאר בעיית ההתעצמות הצבאית של חמאס. התביעה הישראלית לקשור בין שיקום הרצועה לפירוז מנשק של חמאס לא תיושם בסבב הזה. נדמה שהבעיות ההומניטריות ברצועה דחופות מדי כעת — והממשלה אינה שלמה עם המחיר שידרוש מהלך צבאי, שאליו היתה מידרדרת אילו החליטה להמשיך ולהתעקש על דחיית ההבנות.