ארבעה מיתוסים על מסעות נתניהו בעולם

ביקוריו של נתניהו בעולם מעצבנים את מבקריו, שחושבים שהם ראוותניים ומיותרים ונועדו לספק לו ולרעייתו תירוץ לנופש, אך מהתלוות קרובה והשוואה למנהיגי עבר עולה כי הטענות מוגזמות ואף קונספירטיביות. חבל שהביקורת לא מופנית לתוכן הביקורים

נתניהו בווילנה, בסוף השבוע נעה לנדאו

מסעותיו המדיניים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחבי העולם מעוררים תרעומת בקרב מבקריו, כפי שניכר, ולעתים קרובות בדציבלים רגשיים גבוהים במיוחד, ברשתות החברתיות. שוב ושוב חוזרות על עצמן ארבע תיאוריות מרכזיות, בעיקר מצד מתנגדיו מהשמאל אך לא רק, ולפיהן: 1. נתניהו לא יוצא לעבוד אלא "סתם" לנופש על חשבון הציבור ולכן מרבה בנסיעות ומאריך אותן בכוונה גם לסופי שבוע, 2. רעייתו שרה מצטרפת אליו לנסיעות אלה "בלי סיבה", 3. ההוצאות על הטיסות הן מופרזות וראוותניות ו-4. הוא לא עונה על שאלות עיתונאים "אז למה בכלל לסקר אותו".

האזינו לנעה לנדאו מדברת על מסעותיו של נתניהו בפודקאסט השבועי:

כיוון שנראה כי סוגיות מרכזיות האלה מעוררות עניין רב וחוזר בציבור הקוראים - ננסה לענות עליהן כאן במרוכז. כותבת מאמר זה התלוותה בשנה החולפת לשמונה נסיעות מדיניות של ראש הממשלה וצפתה בהתרחשויות בהן מקרוב, אולם התשובות שיפורטו כאן בהמשך מבוססות גם על שורת שיחות עם כתבים מדיניים בהווה ובעבר, ותיקי שירות החוץ הישראלי וכן גורמים בלשכותיהם של כמה ראשי ממשלות שבקיאים בנושא.

1. הוא "סתם" יוצא לנופש 

ראש הממשלה הנוכחי הוא גם שר החוץ, עובדה שאכן מעלה במידה מסוימת את מספר נסיעותיו בעולם - אבל לא באופן חריג לראשי ממשלות קודמים לאורך השנים מימין או משמאל. כולם נסעו בעולם כדי לקדם את מדיניותם, ובתקופות סוערות, למשל אצל יצחק רבין ואהוד ברק, אפילו פעם בחודש בממוצע.

יש הטוענים ששילוב התפקידים מצמצם את כמות הנסיעות בהשוואה למצב בו שר/ת חוץ טסים במהלך הכהונה בנוסף לראש הממשלה, אך זו שאלה שקשה לענות עליה באופן מדעי, כיוון שגם הנסיבות האזוריות שונות בכל תקופה ומשפיעות על סוג וכמות הביקורים. כך למשל ביקורים בבית הלבן ובבירות אירופה הגדולות - לונדון, ברלין ופריז - התקיימו תמיד, אבל מספרם נע ותלוי באיכות היחסים של המנהיגים ובשאלה אם מתנהל משא ומתן באותו הזמן עם ההנהגה הפלסטינית. דוגמה נוספת לכך היא מספר הביקורים הגדול של נתניהו במוסקבה, בה ביקר לפחות שבע פעמים בשנתיים האחרונות, שהושפע באופן ישיר מהתחזקות הנוכחות הרוסית במזרח התיכון. ישנה גם עצרת האו"ם הקבועה בניו יורק פעם בשנה.

מעבר לכך, ביקורים אחרים של נתניהו נולדים פעמים רבות ביוזמת מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם, שמנסה לכוון אותו לאזורים בהם נוכחותו "תשדרג" או תהדק קשרים חדשים. באירופה מכוון שירות החוץ את מאמציו הדיפלומטיים למדינות קטנות במזרח ובמרכז היבשת שחברות באיחוד האירופי ועשויות לסייע לנתניהו בשבירת הקונצנזוס בארגון בסוגיה הישראלית-פלסטינית ואיראן. החלטות והצהרות בנושאי חוץ דורשות קונצנזוס מוחלט של 28 המדינות החברות ומספיק שאחת מהן תתנגד, לא חשוב מה גודלה או מעמדה הבינלאומי, כדי לסכל זאת. כדי למקסם את הנסיעה, בדרך כלל מארגנים לנתניהו מפגש עם כמה מנהיגים מהאזור. לכן טס ראש הממשלה למדינות כמו ליטא (פורום הבלטיות), הונגריה (פורום וישיגרד), קפריסין (פורום משותף עם יוון) ובקרוב ייתכן שגם לקרואטיה (פורום הבלקניות).

הזוג נתניהו בווילנה, בסוף השבוענעה לנדאו

באותו אופן, כדי לקדם תמיכה בינלאומית למדיניות ממשלת נתניהו - שלא מחובקת תמיד במערב השואף לקידום פתרון שתי המדינות - נבחרו בשנים האחרונות גם יעדים באסיה, אפריקה, דרום אמריקה ואף אוסטרליה אליהם לא הגיעו ראשי הממשלות בעבר. במהלך כהונותיו של נתניהו חלק מהמדינות האלה התעצמו כלכלית וגם הפכו ליעד נגיש יותר לוגיסטית. מלבד הנושא המדיני, הביקורים בדרך כלל כוללים גם קידום אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, וגם השילוב בין השניים - סחר בנשק - שהוא אחד מיתרונותיה העסקיים של ישראל ביחסיה עם העולם.

לוח הזמנים של נסיעות ראש הממשלה גדוש עד גדוש מאוד בדרך כלל. הוא כולל פגישות, ישיבות, הצהרות, נאומים וטקסים עם מנהיגים זרים, נציגי קהילות יהודיות ולעתים גם אנשי עסקים מקומיים. בנוסף, מאחורי הקלעים יש שיחות טלפון רבות ומטלות העבודה השוטפת, שמלווה אותו מישראל, לצד תדרוכים פנימיים והכנות לפני ואחרי כל הפגישות המרכזיות.

לפעמים אכן מתאפשרות גם כמה שעות לארוחת ערב או צהריים פרטית של בני הזוג, ולפעמים הם מספיקים גם לסייר באתר תיירות, תלוי ביעד, בדרך כלל רגע לפני ההמראה חזרה. גם את זה לא המציא הזוג נתניהו וסביר להניח שגם ראשי הממשלות בעתיד יבקרו בחומה הסינית, למשל, אם יגיעו לסין. אולם ככלל, אין בסיס עובדתי לטענה שהנסיעות הן בעצם סוג של "חופשה", אלא אם הקוראים סבורים שהלו"ז המתואר לעיל הוא בגדר בילוי מרגיע. בעניין סופי השבוע, גם כאן אין שינוי לעומת ראשי ממשלות קודמים. יום שישי הוא יום עבודה רגיל בעולם ולעתים הנסיעה מתחברת לשבת, יום בו הלו"ז חשאי, בשל החשש שחילול שבת בפומבי יעורר את כעסן של המפלגות החרדיות. האם ייתכן שבשבת, בחסות הערפל, ראשי ממשלות, ובהם גם נתניהו, שומו שמיים, גם נחים לפעמים? ייתכן.

2. רעייתו מצטרפת אליו "בלי סיבה"

מנהיגים בכל העולם יוצאים לנסיעות מדיניות עם בני ובנות זוגם. גם מנהיגי העבר והעתיד בישראל עשו ויעשו זאת. גם הזרים שבאים אלינו נוהגים כך: כמה אכזבה נרשמה בישראל כשהנסיך הבריטי ויליאם לא הביא עמו את זוגתו קייט מידלטון. אין בנוהג הזה שום חידוש. עיקר הזעם כלפי שרה נתניהו באופן ספציפי מבוסס בעיקר על הפרסומים לגבי הכביסה לכאורה שנשלחה מישראל למכבסות המלונות בעולם ועוד דיווחים על שערוריות כגון בזבוזים במיני בר. סיפורים דומים נשמעו לעתים על רעיות נוספות.

הזוג נתניהו בווילנה, בסוף השבוענעה לנדאו

כותבת מאמר זה לא ראתה עדיין את מזוודות הכביסה (אף שחיפשה אותן) אבל גם אם הכל נכון ב-100% - העובדה שלנתניהו מתלווה רעייתו כלשעצמה אינה עובדה חריגה בעולם הדיפלומטיה. להפך. הצטרפות בני הזוג נחשבת למכובדת יותר. בדרך כלל מתלווה נתניהו לנסיעות שכוללות לינה ובמהלכן היא פוגשת את רעיות המנהיגים הזרים.

3. ההוצאות על הטיסות מוגזמות 

הנתח המכריע של ההוצאות ברוב הנסיעות המדיניות הוא עלות האבטחה והטיסות. מאז רצח רבין והתפתחות הטכנולוגיה הוחמרו מאוד ההנחיות, ועם ראש הממשלה נוסע צוות אבטחה גדול, שמשתנה לפי היעד, ועמו גם ציוד רב. ראש הממשלה לא קובע את העלות הזו. המטוס עצמו נחכר מאל-על ועמו צוות שכולל - מלבד הטייסים ואנשי ונשות השירות - גם צוותים טכניים ולוגיסטיים גדולים. גם על זה לא משפיע ראש הממשלה. הוא בהחלט יכול להשפיע על עלויות נלוות כמו ארוחות, איפור ושיער, אבל עלויות אלה שוליות ביחס לשורה התחתונה. גם ראש או ראשת הממשלה הצנועים ביותר - לא דבר של מה בכך מבחינת החשיבות הערכית והציבורית - יאלץ להוציא מקופת המדינה סכומים דומים על ביקורים.

4. הוא לא עונה על שאלות העיתונאים "אז למה לסקר אותו"

להפך. דווקא נסיעות מסוג זה הן הזדמנות פז לשאול את נתניהו, שאכן לא מרבה להתראיין, שאלות מגוונות ונוקבות. ברוב הנסיעות מתקיים לפחות פעם אחת אם לא יותר תדרוך מסודר לכתבים ובו הם יכולים לשאול אותו בזה אחר זה מה שהם רוצים - והוא עונה. חלק מהתשובות הן לציטוט ("און רקורד"), חלק מיוחסות לפעמים ל"גורם מדיני" (פה נדרשת מהקוראים אוריינות תקשורתית מסויימת אבל ברוב המקרים הרי ברור מאליו מי הגורם) וחלק לא לציטוט בכלל ("אוף רקורד").

הציטוטים שאינם בשמו נועדו לאפשר לראש הממשלה מרחב הכחשה במקרים שמדובר בסוגיה מדינית, ביטחונית או פוליטית רגישה, כפי שנהוג בכל העולם, אבל מספקים תובנות ומידע חשוב שבו כתבים עושים שימוש בדרכים אחרות. לשאלות שראש הממשלה לא רוצה להשיב, הוא לא משיב. כך נוהג כל פוליטיקאי לצערנו הרב ואין דרך לאלץ אותו לעשות זאת. בישראל נתניהו אכן מבוצר יותר, לא נגיש, לא מתראיין ובאופן נדיר מכנס מסיבות עיתונאים. המניעים לכך קשורים בטראומה מסיקור תקשורתי ארוך שנים, תחושת נרדפות עמוקה ומרמור על חוסר הערכה לפועלו. אבל בכך מעניש נתניהו לא את העיתונאים אלא את עצמו ואת הציבור שהוא מנהיג. במקום להסביר בכנות את מניעיו בנושאים שונים ולהראות שהוא לא מפחד לענות גם לשאלות קשות, הוא מסתתר מאחורי סרטוני פייסבוק ערוכים ומעונבים.

ויש גם מיתוס אחד משמעותי בימין על נסיעות נתניהו, המיתוס לפיו מדובר במדינאי גאון, יחיד בדורותיו, שמתקבל בכל העולם בחיבוקים בזכות אישיותיו. אכן אישיותם ויכולותיהם של מנהיגים יכולים לסייע להם בקשרי חוץ, אבל בסופו של יום התהליכים האזוריים חזקים הרבה יותר. ראשי ממשלות ישראל בעבר התקבלו לא פחות יפה בעולם, וסביר שכך יהיה גם בעתיד, כיוון שהם מייצגים את עצמתה וקשריה של מדינת ישראל, ולא רק את עצמם.

נתניהו הוא דיפלומט מצוין. הוא מקדם את מדיניות החוץ שלו באופן שיטתי ובדרך כלל מצליח בקידום מטרותיו. אבל האם המטרות האלה ראויות וטובות? על זה צריך להיות הוויכוח. בסופו של יום, נתניהו מתרוצץ על פני הגלובוס בעיקר כדי לקדם אי-תהליך מדיני עם הפלסטינים וכדי להוכיח שפריחה בינלאומית יכולה להתקיים גם בלי הסכם שלום. האם לשם אנו צריכים לחתור? האם האיחוד האירופי הוא אויב שצריך להכניע בעזרת מסעות מסוג זה? חבל שחיצי הביקורת והדיונים הסוערים לא עוסקים במטרה במקום באמצעים. כל ראשי הממשלות של ישראל העתידית - מכל צד פוליטי - יטוסו ברחבי העולם, עם בני הזוג שלהם, לפעמים גם על שבת, גוועלד, וזה אפילו יעלה לנו הרבה כסף. השאלה החשובה היא איזה מדיניות הם יקדמו שם.