Havard Kjotvedt/אי־פי

מותם הטראגי של מאות איילים נורווגים הפך לניסוי מדעי

פגיעת ברק ב-300 איילים ברכס הרים במדינה הובילה למחקר על השפעת פגרים על החי והצומח בטונדרה האלפינית

ביום קר באוגוסט 2016, יותר מ–300 איילים שהצטופפו בשטח כדי להתחמם, מתו במקום על רמה ברכס הרים בנורווגיה. הם נפגעו ממכת ברק, שזרם דרך האדמה הרטובה, טיפס במעלה רגליהם והימם את ליבותיהם. הפגרים שלהם היו בתוך זמן קצר למרק עשיר בחומרי הזנה ומקור משיכה לאוכלי נבלות, שהטילו את צואתם העמוסה זרעים בכל פינה מסביב לפגרים. כעת אותו שטח קרקע שעליו מתו האיילים עשוי להצמיח מגוון חדש של צמחים שמקורם בשטח נרחב, כך דיווחו חוקרים בחודש שעבר בכתב העת Biology Letters.

"מהמוות נוצרים חיים", אמר סאם סטֶיַאֶרט, חוקר באוניברסיטה של דרום־מזרח נורווגיה ומהאוניברסיטה הנורווגית למדעי החיים, ואחד ממחברי המחקר. כאשר סטיארט שמע על מותם של האיילים הוא ראה בכך הזדמנות להפוך טרגדיה לניסוי ענק, והוא וקבוצה של חוקרים יזמו פרויקט במימון עצמי. באוקטובר אותה שנה הקימו החוקרים במקום מעבדת שטח. בכל ביקור הם נתקלו במאות עורבים, שלל ציפורים קטנות יותר ולעתים גם בעיט או בז שחגו ממעל. עדשות המצלמות שהם התקינו תיעדו בין המבקרים גם שועלים וגרגרנים.

באותה עת הפגרים עדיין הכילו בשר רב, אבל הם התנפחו עקב הגזים שנפלטו בתהליך הריקבון, והכילו גם "רבבות תולעים, כמובן", אמר סטיארט. גושי צואה היו פזורים בכל מקום, והחוקרים הבחינו שחלקם היו בעלי גוון כחול וגדושים בזרעים של אוכמניות שחורות. מבדיקה מדגמית החוקרים מצאו שהריכוז הגדול ביותר של צואת שועלים וציפורים היה באזורים שבהם היו הרבה פגרים, וזה אישש את החשד שלהם שהפגרים מושכים אוכלי נבלות. במעבדה הם איששו שאכן חלק גדול מזרעי האוכמניות השחורות שמצאו בצואה יכולים לנבוט ולהפוך לשתילים.

האוכמנית השחורה הוא צמח רב־חשיבות באזורים של טונדרה אלפינית; היא מקור מזון חשוב ליצורים רבים ויש לה חשיבות רבה בשרשרת המזון. החוקרים סבורים שכדי לנבוט השתילים שלה ושל צמחים דומים זקוקים לאדמה חשופה ועשירה בחומרים מזינים. יצא כך ש"זה בדיוק מה שהפגרים יוצרים", אמר סטיארט, והסביר כי השינויים הפתאומיים בהרכב החומרים המזינים ובחומציות של הקרקע, שנגרמים בהשפעת הפגרים הנרקבים, מחסל את הצמחייה. "אם נוסיף לכך הרבה אוכלי נבלות שנושאים עמם זרעים שונים מאזורים נרחבים, אז בעצם נכוון את הפצת הזרעים למקום האידיאלי לנביטה", אמר. צוות החוקרים סבור שהמקום יתאפיין בעתיד בצמחייה, חומרי מזון ומיקרובים בעלי מגוון גנטי רב, שיופצו הלאה על ידי אוכלי נבלות.

סטיארט ועמיתיו ימשיכו לעקוב אחר האתר שבו מתו מאות האיילים, לאחר שבשנים האחרונות הם עקבו אחר ההתפתחות שחלה במקום. באביב הראשון הצחנה היתה העזה ביותר, וענני זבובים סבבו את האזור. כדי להתמודד עם הריח הרע החוקרים מרחו קרם מנתול באפם. בסתיו שעבר נותרו במקום בעיקר עורות ועצמות ולא נראו כמעט שום צמחים. הקיץ עדיין נותרו שם עורות ועצמות — אבל החיים מתחילים לחזור לקרקע. גבעולים ועשב מכסים את השטח, כולל אזור עם פרחים סגולים שמרחוק צובעים את המקום בגוון ורדרד. ובחודש שעבר, כשהחוקרים שבו לבקר באתר, הם הבחינו בתוספת חדשה: שתילים רבים של אוכמניות שחורות.