השופטת יעל וילנר. היתה צריכה לפסול את עצמה מלדון בתיקאוליבייה פיטוסי

הגילוי הלא-נאות של השופטת וילנר

אנו נדרשים שוב להליך שהתנהל בבג"ץ בעניינם של תושבי חאן אל־אחמר, המתחם הבדואי הסמוך לכפר אדומים, וכותבים דברים אלה בלב כבד. לתושבים אלה אין שום תמיכה בממסד הישראלי, אך בקרב החברה האזרחית יש להם תומכים רבים בימים הקשים שהם חווים.

ארבעה זוכי פרס ישראל (ביניהם אחד מן החתומים מעלה) הגישו לבית המשפט תצהיר המתייחס למה שראו ושמעו בהליך בבג"ץ שדן בעתירה — שבין מגישיה נמצאת גם אגודת כפר אדומים — שביקשה לאכוף את צווי ההריסה של מתחם חאן אל־אחמר ואת בית הספר שבו. התצהיר נפתח כך: "ביום רביעי 25.4.2018 היינו נוכחים ארבעתנו באולם בית המשפט בו התקיים הדיון בעתירות, וישבנו בשורה השנייה של הקהל. בתחילת המושב, ובטרם התחיל הדיון עצמו, פנתה כבוד השופטת וילנר אל הקהל ואמרה את שני המשפטים הבאים (אנו מצטטים מהזיכרון): 'למען הגילוי הנאות, אומר שיש לי קרובי משפחה בכפר אדומים. איני יודעת מהי עמדתם, איני חושבת שזה צריך לשנות משהו... אך למען הפרוטוקול...'"

התצהיר של הארבעה ממשיך ואומר: "הרושם המיידי היה שמדובר בהיכרות זניחה וחסרת משמעות, אך לאחר הדיון התברר לנו שאחיה ואחותה גרים שניהם בכפר אדומים. עובדה זו הפתיעה אותנו מאוד ומעוררת בנו פליאה ואי־נוחות. הרושם הברור שקיבלנו כולנו מההצהרה הזאת, הן מהמלים עצמן והן מהאינטונציה ומהצורה בה היא נמסרה — אגב אורחא — היה שהשופטת מדברת על קרובי משפחה רחוקים ובלתי חשובים לה ושכל העניין כלל אינו נוגע לדיון ולתיק (בשיחות פנימיות אמר אחד מאתנו, שהוא היה 'בטוח שמדובר בבן דוד שלישי של גיסתה')".

חאן אל-אחמר. תושבי כפר אדומים ייהנו מהחלטת בג"ץ בעניינו של המתחם הבדואי ליאור מזרחי

ארבעת החותמים על התצהיר הם הסופר דויד גרוסמן, פרופ' דוד הראל (הח"מ), סגן נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האמן הרב־תחומי הדס עפרת, ופרופ' אליס שלוי, אשת חינוך ופעילה חברתית.

נראה לנו תמוה, בלשון המעטה, שהשופטת יעל וילנר מצאה לנכון להצהיר הצהרה כזאת בתור גילוי נאות, מאחר שהתברר כי הגילוי היה רחוק מלהיות נאות דיו. במובן מסוים הוא מהווה חצי אמת, שהיא אף גרועה משקר.

האם הצהרה זו של השופטת היתה מעין הקדמת תרופה למכה, דהיינו לטענה שעשויה היתה לעלות, ובדין, על כך שאסור לכבודה לדון בתיק זה בגלל ניגוד אינטרסים? כלומר, בגלל יחסי הקרבה מדרגה ראשונה שיש לה עם שני תושבי כפר אדומים (אחיה ואחותה), שמן הסתם ייהנו מהחלטת בג"ץ נגד תושבי חאן אל־אחמר? והנה, שבוע בלבד לאחר שניתן פסק הדין בעתירה יצאה הודעה על מתן אישור סופי לבניית שכונה חדשה שם לדור ההמשך. ומכיוון שהעותרת מכפר אדומים היא אגודה שיתופית, ייהנו מיידית מאישור זה משפחות שלהן ילדים בוגרים.

אנו טוענים שהצהרתה של השופטת לא נמסרה בתום לב ואף נועדה להטעות ולטשטש. היא ניסחה את דבריה באופן שכוון לטעת בשומעיה את התחושה כי מדובר בקרובי משפחה רחוקים, וכן טענה שאינה יודעת את עמדתם, טענה שאינה מתקבלת על הדעת כאשר מדובר באח, באחות ובגיס. לעניות דעתנו, מדובר במעשה רמייה שהדעת אינה סובלת בשום מקום, ועל אחת כמה וכמה בבית המשפט העליון.

היה ראוי שכבוד השופטת וילנר תפסול את עצמה מלכתחילה מלדון בתיק זה, או לכל הפחות שתבקש מעמיתיה השופטים או מוועדה מקצועית שיפסקו בעניין ההרכב היושב בדיון לפני קביעתו, ולא תסתפק באמירה התמוהה: "איני חושבת שזה צריך לשנות משהו".

אלה ימים קשים לתושבי חאן אל־אחמר, וקשים לא פחות למצפון הדמוקרטי הישראלי.

פרופ' הראל הוא סגן נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "העובדות המתוארות במאמר חוטאות לאמת כהווייתה. השופטת וילנר ציינה בפתח הדיון את העובדה שקרובי משפחתה מתגוררים בישוב כפר אדומים. איש מהצדדים לא סבר כי יש בכך עילה לפסילתה מלהשתתף בדיון והם נתנו הסכמתם לכך. רק כשבועיים לאחר הדיון הוגשה בקשת הפסילה, אשר נדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור. בהחלטה הדוחה את הערעור קבע השופט נ׳ הנדל כי לא נפל כל פגם בהחלטת השופטת וילנר שלא לפסול עצמה וכי היא נהגה כדין בכך שהביאה לידיעת הצדדים את קיומה של קרבת המשפחה. כן נקבע כי לא עולה שלמי מבני משפחתה של השופטת וילנר יש עניין ממשי בהליך".