נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בבית לחם, במאי האחרוןEvan Vucci/אי־פי

הדרך של טראמפ: בבוז ובחבטה עזה

דונלד טראמפ דוחק את הפלסטינים לפינה, מחטיף להם שם מכות רצח ומשפיל אותם עד עפר — וכל זה, כך אומרים לנו, כדי לשדלם לחזור לשולחן המשא ומתן. הפלסטינים אמנם מחרימים את ארצות הברית מאז סטירת הלחי שחטפו בהחלטתה להעביר את השגרירות לירושלים, אבל העיקרון המנחה של מדיניות טראמפ כלפיהם הוא, שמה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח. ככל שיענו אותו, כן יוותר וכן ייסוג, וגם אם לא, לפחות בנימין נתניהו, שלדון אדלסון ומיליוני אוונגליסטים יהיו מרוצים.

הסגירה של משרדי אש"ף היא רק האחרונה בסדרה של מהלומות שהפלסטינים חוטפים מטראמפ ומהקונגרס הרפובליקאי שלו, שקצבן הולך וגובר. טראמפ מסתער עליהם בכל הכוח ובכל החזיתות. הוא מתייצב לצדה של ישראל בכל מצב, ונוזף בפלסטינים בכל מקרה. הוא מרחיק מהם את העולם הערבי, ומצר את צעדיהם באו"ם ובארגונים בינלאומיים. הוא מסיר מהשולחן, בהבל פיו, את תביעותיהם הלאומיות המרכזיות בנושאים קרדינליים כמו ירושלים והפליטים.

טראמפ מקצץ בסיוע הישיר לרשות הפלסטינית ומפסיק את המימון של אונר"א; לבו הגס אינו חס גם על חולי הסרטן, שטופלו עד כה בעזרת 25 מיליוני הדולרים שארה"ב הקציבה לבתי חולים במזרח ירושלים. טראמפ מקיים בפועל את העיקרון שהתווה אוולין בארקר, המפקד האנטישמי של הכוחות הבריטיים בארץ ישראל, למאבק ביהודים לאחר הפיצוץ במלון קינג דייוויד: לפגוע בכיסם ולהשפילם.

בתכנונו של בנימין נתניהו, בניהולו של שגרירנו, רון דרמר, בסיועו של שגרירם, דייוויד פרידמן, ובעידודם של התורמים הכבדים והמאמינים המשיחיים המקיפים את טראמפ, חלומו המתוק של הימין הישראלי קורם עור וגידים. אשרינו שזכינו בנשיא שנותן לישראל צ'ק פתוח לנהוג כרצונה, שההתנחלויות וההתנכלויות לפלסטינים מעניינות אותו כקליפת השום, ושאימץ עתה את האקסיומה הימנית בעניין העמידה האיתנה למול הפלסטינים, שמטרתה לנפץ את אשליותיהם, להוריד את ציפיותיהם, לסגור בפניהם את דרכי המילוט ולהחזירם לקרקע המציאות, בבוז ובחבטה עזה.

אלא שההיסטוריה מלמדת שהשפלה לאומית מביאה בדרך כלל לתוצאות הפוכות. היא מחזקת את לאומנותם של המושפלים, ומבצרת את נחישותם להילחם על כבודם. היא מותירה פצע פתוח, שלא במהרה מגליד. סין תציין בעוד שבוע רשמית את "יום ההשפלה הלאומי", לזכר ההתעללות שעברה בידי יפן ומעצמות המערב במאה ה–19 ובמאה ה–20, השפלה שמניעה גם היום, בחלוף 100 שנה, את מדיניות האף־שעל האגרסיבית של בייג'ינג במזרח הרחוק. הודו עדיין נלחמת ברוחה במשטר הקולוניאלי הבריטי המבזה, רוסיה אבלה על אובדן מעמדה כמעצמת על, טורקיה טרם התאוששה מהתרסקות האימפריה העותמנית, והעולם הערבי עדיין מתבוסס בטראומת השפלה, ומשותק ממנה. ארה"ב עצמה נוסדה כתוצאה ממרד נגד מדיניות המסים המעליבה של השליטים הבריטים, והיא עדיין מגיבה על ביזויה, אתמול לפני 17 שנה, במתקפה על מגדלי התאומים.

שלא לדבר על העם היהודי, שהמאבק בהשפלתו על ידי כובשים הוא אתוס לאומי, ממרד המכבים דרך יודפת ומצדה ועד ללידת הציונות והקמתה של ישראל. דומה שטראמפ ונתניהו סבורים שהפלסטינים יוצאים מהכלל, שונים מכולם ונחותים מהם, והשפלתם תוביל להתרפסות וכניעה, כך שיסתפקו בתוכנית מדינית שתותיר עשירית מתאוותם בידם, או שיסכימו לחיות לנצח כנתינים צייתנים בצל הסיפוח הישראלי שזוחל במרץ. הם מרכיבים פצצת זמן בלא לדעת כיצד לנטרלה לפני שתתפוצץ על כולנו.