טראמפ ונתניהו בישראל, מאי 2017. אין בנמצא פרטנר פלסטיני לתוכניות מנותקות מההיסטוריהקובי גדעון / לע"מ

ממשלת נתניהו גוררת אותנו מאה שנה אחורה

הניסיון הפתטי של הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, וחבר שליחיו, להוריד את סוגיית הפליטים מעל סדר היום של כל משא ומתן עתידי בין ישראל לאש"ף, על ידי הפסקת התקצוב האמריקאי של אונר"א וסגירת משרדי אש"ף בוושינגטון, שובר את שיא הבורות, ההתנשאות והכוחניות, שהוצב רק לפני חודשים מספר עת ביקשה חבורה זו להסיר את ירושלים מעל סדר היום על ידי הכרה בה כבירת ישראל.

חבורה זו - טראמפ, קושנר, גרינבלט, פרידמן - חולקת את אותן גישה ומדיניות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני עם ראש הממשלה נתניהו, גדעון סער, המבקש להיות יורשו, וקואליציית הלאומנים-משיחיים בממשלת ישראל. חבורת נתניהו, שיכורת כוח, החוששת לאבד את מה שנתפס בעיניה כ"הזדמנות היסטורית" שממשל טראמפ מעניק לה כביכול, מעלה "רעיונות" שונים ל"פתרון" הסכסוך - החל מסיפוח שטחים בגדה המערבית, או את כולה, מתן אוטונומיה מצומצמת לפלסטינים בשטחי איי ובי, או לחלופין תושבות ישראלית ואזרחות ירדנית, קונפדרציה פלסטינית עם ירדן ולבסוף גם גירוש הפלסטינים לירדן,  "המולדת החלופית" לעמדתם.

במהלך המשאים ומתנים בין ממשלות ישראל לאש"ף על הסדר הקבע נתקבעה "עסקת החבילה", הבאה לענות על הצרכים החשובים ביותר של שני הצדדים. דרישתה של ישראל לביטחון נענתה על ידי הפלסטינים ב"מעטפת" בת תשעה נדבכים: "גדר ביטחון" על תוואי מוסכם במשטר גבול מבוקר ו"נושם"; פירוז פלסטין מצבא ונשק כבד; משטרה פלסטינית הנלחמת בטרור ואוכפת חוק וסדר; פריסת כוחות רב-לאומיים לבקרת הפירוז, לפיקוח על הגבולות ולמשימות ייחודיות; פריסה ישראלית זמנית בבקעת הירדן; תחנות התרעה ומרחב אווירי בשליטת ישראל; פעילות תלת-צדדית בגבולות פלסטין-ירדן; עומק אסטרטגי מותנה (איסור על פלסטין, בדומה להסכם השלום עם ירדן, לכרות בריתות צבאיות עם מדינות וארגונים עוינים לישראל); והסכמי ביטחון אזוריים למול הציר האיראני-שיעי. בתמורה ישראל בראשות אולמרט קיבלה את הנוסחה האמריקאית של מזכירת המדינה קונדוליסה רייס, כי פלסטין תשתרע על 6,205 קמ"ר (22% מפלשתינה-א"י המנדטורית) בכדי לאפשר את חילופי השטחים שיותירו בידי ישראל את הרוב המכריע של הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק.

את סוגיית הפליטים הסכים מחמוד עבאס, יו"ר אש"ף ונשיא הרשות הפלסטינית, ליישב באמצעות שיבה סמלית ומוגבלת לישראל, בהסכמתה ובאישורה של ישראל, באופן שאינו מאיים כהוא זה על המאזן הדמוגרפי במדינת ישראל, ובמתן פיצויים. עמדות שחזר עליהן בשבוע שעבר בפני משלחת של פעילי שלום ישראלים שנתקבלה ברמאללה. בתמורה ישראל הסכימה על בירה פלסטינית במזרח ירושלים הערבית (המשנה את מעמדם של 350 אלף הפלסטינים מתושבי ישראל לאזרחי פלסטין), סיפוח השכונות היהודיות במזרח ירושלים לישראל ו"משטר מיוחד" ב"אגן ההיסטורי", שבו נשמר במקומות הקדושים הסטטוס קוו המתקיים שם שנים.

על רקע העובדות ההיסטוריות הללו, שהוצגו אינספור פעמים לג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של טראמפ, ולג'ייסון גרינבלט, שליחו לעניין הסכסוך, הרי שהנוסחה החדשה שמציג ממשל טראמפ מעידה על כשל עמוק בהבנה הבסיסית של "עסקת החבילה", היכולה להבטיח שיהיו לה שני פרטנרים. לעת עתה ממשל טראמפ התמודד בדרכו האומללה רק עם הסוגיה השנייה (ירושלים-פליטים), ובאופן מגוחך ביקש להכריע את המתח בין דרישות ישראל והפלסטינים על ידי הענקת ניצחון טכני 2:0 לישראל, מבלי שזו תידרש בכלל לעלות ולהתמודד על שולחן המשא ומתן. ישראל מקבלת את מבוקשה בסוגיית הפליטים - באבחת החלטה נשיאותית אחת הפליטים הפלסטינים מפסיקים להתקיים ולכאורה אין מי שיחזור ואין מי שיקבל פיצויים. בסוגיית ירושלים – ירושלים "המאוחדת", שבחמישים השנים האחרונות הפכה ליותר ערבית, יותר חרדית, יותר אנטי-ציונית, יותר ענייה, יותר מפלה ואנטי-דמוקרטית, תישאר בירת ישראל ל"נצח נצחים". ניסיון כוחני להפוך שיגיונות נטולי כל אחיזה היסטורית למציאות.

את סוגיות הגבול והביטחון נטלה לעצמה ליישב חבורת נתניהו-בנט-שקד-סמוטריץ'. שרת המשפטים יחד עם "שדולת ארץ ישראל" בראשות קיש וסמוטריץ' הצליחו להניח את היסודות המשפטיים, האנטי-ליברליים והאנטי-דמוקרטיים, להצעות החוק העתידיות לספח אזורים שונים בגדה המערבית (חוק הלאום, חוק ההסדרה, פסקת ההתגברות ועוד). חלקם, כמו בנט, מבקשים ליהנות מהנדוניה (שטחי סי) ולהניח באופן דמיוני כי הכלה (מיליוני פלסטינים בשטחי איי ובי) תמשיך לקיים את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל במסגרת אוטונומיה תרבותית. הצעה שהניסיון לכנותה "תוכנית" הוא מעליב ויומרני עד אבסורד, משום שאינה נותנת תשובה מדינית, ביטחונית וכלכלית למציאות שבה מתקיימים 169 "איים" של אזורי איי ובי, המוקפים בעשרות מסדרונות של שטחי סי.

אחרים, צנועים יותר, מבקשים לספח "רק" את כל אזורי ההתיישבות הישראליים, או את ירושלים רבתי או את בקעת הירדן. כל ההצעות, ללא יוצא מהכלל (אף אחת מהם לא מלווה במפה), כך מבטיחים לנו הוגיהן, יביאו בסופו של דבר למימושה של ההבטחה האלוהית להענקת ארץ ישראל (שגבולותיה נקבעו על בסיס האינטרסים של המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה) לעם היהודי. רבים בתוכם הולכים צעד נוסף ורואים בזה את יצירת התנאים ההכרחיים לביאתו של המשיח, לכינונה של ממלכת דוד ולבניית בית המקדש השלישי. עם ארץ ישראל השלמה, מדינת ישראל, לעמדתם, גם תזכה בביטחון מוחלט הן משום ישיבתה על נהר הירדן והן כי השכינה שורה מעליה, גם עם בעורפה נושפים ושוצפים מיליוני פלסטינים חסרי זכויות.

"הדיל האולטימטיבי" של טראמפ, אם יתבסס על המדיניות וההצהרות הנוכחיות של ממשלו, דינו להיכשל. אין בנמצא פרטנר פלסטיני או ערבי לתוכניות מנותקות מההיסטוריה של הסכסוך ומהלגיטימציה הבינלאומית בדמות החלטות האו"ם 242 ו-338. באם לא יימצאו מקורות כספיים חלופיים, ההחלטה בנושא אונר"א עלולה להצית מחדש את רצועת עזה על רקע כישלון המהלך האחרון של חמאס להגיע להסכם עם ישראל על הסרת המצור, הפסקת אש לזמן ארוך טווח ושיקום מערכות החיים הנמצאות על סף קריסה מזה זמן רב, ואף ירושלים עלולה לרגוש עם ביטול הסיוע האמריקאי לבתי החולים במזרח העיר.

יש באלו בכדי לטלטל את מערכת היחסים הקיימת בין ישראל לפלסטינים ולהוציאה משווי המשקל העדין שבו היא נמצאת כיום, אך אין בם בכדי לקחתה אל מחוץ למסגרת ההסכמית הקיימת ואל מציאות חדשה לגמרי.

לעומת זאת, הדרך שחבורת נתניהו–בנט-סמוטריץ' מובילה בה את ישראל היא המסוכנת ביותר. ממשלת נתניהו מבקשת להשליך את תוכנית הביטחון בת תשע השכבות ולהמירה במהלכי סיפוח שיסלימו את היחסים לכדי מלחמה פנימית, בין ישראלים לפלסטינים, בין יהודים לערבים, בין יהודים ליהודים ובין ערבים לערבים. על גבולותיה ישראל תחזה בקריסת הסכמי השלום עם מצרים וירדן וביצירת חזית טרור דתית קיצונית הניזונה מתמיכת איראן, טורקיה וקטאר ורוכבת על גלי השנאה המועצמים ברחוב הערבי.

בשלב הראשון, ממשלת נתניהו גוררת את ישראל אל מדינת אפרטהייד, על בסיס "תוכנית" מנותקת מהמציאות, שהגורמים המקצועיים מעולם לא נטלו בה חלק, ובהמשך לקריסה מלווה באלימות שתוליד מדינה אחרת – דו לאומית בתחילה, ומהר מאוד מדינה ערבית עם מיעוט יהודי דתי ועני, בדיוק כפי שארץ ישראל היתה ערב השקת המפעל הציוני לפני למעלה ממאה שנים.