הרשמו לקבלת
פושים מהארץ
רק שתמשיכו ליהנות
כבר מנויים? התחברו
תיעוד של היורה בפיגוע בהאלה REUTERS TV/רויטרס

החזרתי את הכיפה לכיס

על הפיגוע בבית הכנסת בהאלה שמעתי כשעדיין הייתי במהלך הצום של יום הכיפורים בסביבות השעה 17:00 שעון ברלין. הטלפון והמחשב שלי היו סגורים, בדיוק נכנסתי לבית הכנסת וחיכיתי לתפילה שהייתה אמורה להתחיל באותן דקות. התיישבתי עם בחורה גרמניה שבאה להתפלל איתנו והיא סיפרה לי את החדשה, שבאותו רגע פרטיה היו קטועים ולא ברורים. החדשות היו מעציבות ומפחידות. ידעתי שבטלפון שלי מחכות הודעות מיקיריי וקרוביי שבטח דואגים לי ולמשפחתי. בחוץ, בבית הכנסת של פרנקלאופר, עמדו מכוניות המשטרה עם תגבור.

חשבתי על כך שבישראל יש אבטחה בכל מקום חוץ מבבתי הכנסת, ואילו בגרמניה אין מאבטחים בשום מקום חוץ מבבתי הכנסת, ולפתע זה הרגיש לי בטוח ונכון. עכשיו מתברר שבבית הכנסת בהאלה לא היו מאבטחים וזה נורא - חייבים לשים מאבטחים בכל בתי הכנסת בגרמניה. כל מי שמדבר כרגע על מפגע יחיד שאחראי לאירוע, מתעלם לגמרי מהשיח של השינאה של ה-AFD, שהוא הגורם משמעותי לפגיעה ביהודים ומוסלמים. אותו שיח לאומני הוא זה שמלבה את הלהבות.

במהלך התפילה התפללתי שאלוהים יגן על בתי הקטנה, והרגשתי את עוצמת הכוונה. זה היה לפני ששמעתי על הטבח, ועכשיו הפחדים שלי כפולים ומכופלים.

בליט בדרכו לבית הכנסת, אתמול מתוך התיעוד של המתנקש

אני חייב להודות - ברגע הראשון ששמעתי על הפיגוע, התפללתי שלא מדובר בערבים. רק השבוע היה ניסיון פיגוע בבית הכנסת אוריינרבורגר בברלין שבוצע על ידי אדם שהגיע עם סכין גדולה וצעק "אללה אכבר". למרבה הפחד, באותו היום המשטרה הגרמנית שיחררה אותו לחופשי. אך עדיין, אנשים מכלילים וטוענים שכל הערבים אנטישמים, וזה מעציב. כי בברלין יש חיים משותפים של יהודים וערבים, חלק לא קטן מהם מהגרים, והפשע הכי חמור לדעתי הוא הכללה של קבוצה בגלל יחידים.

הלילה כבר קיבלתי מייל מחבר גרמני קרוב שחש אשמה והתנצל בשם עמו. אמרתי לו שהוא חלק מהפתרון, לא חלק מהבעיה. ההרגשה היא שגרמניה צריכה לבדוק היטב מאיפה הגיעו הטרוריסטים, ולהילחם באנטישמיות (כל כלל צורותיה) בכל הכלים הקיימים. אסור לה לטאטא מתחת לשטיח את האלימות, לא משנה מאיזו קבוצה היא מגיעה.

בסיום תפילת הנעילה הלכנו לחדר האחורי של בית הכנסת ומיד פתחנו את הטלפונים על מנת להתקשר ליקירנו ולקרוא על האירוע. אחר כך שתינו קפה, אכלנו עוגות ושיחקנו עם הילדים. כשיצאנו לאכול משהו חם, התחיל לרדת גשם, והצעתי בצחוק לחבר שלי ללבוש את הכיפה כדי להתגונן מפניו. הוא אמר לי - "רק זה חסר לי, שעכשיו ייראו שאני יהודי ברחוב". החזרתי את הכיפה לכיס.

הדברים פורסמו לראשונה במהדורה האנגלית של מגזין Plus61J באוסטרליה, הכותב הוא סופר ומשורר

על הפיגוע בבית הכנסת בהאלה שמעתי כשעדיין הייתי במהלך הצום של יום הכיפורים בסביבות השעה 17:00 שעון ברלין. הטלפון והמחשב שלי היו סגורים, בדיוק נכנסתי לבית הכנסת וחיכיתי לתפילה שהייתה אמורה להתחיל באותן דקות. התיישבתי עם בחורה גרמניה שבאה להתפלל איתנו והיא סיפרה לי את החדשה, שבאותו רגע פרטיה היו קטועים ולא ברורים. החדשות היו מעציבות ומפחידות. ידעתי שבטלפון שלי מחכות הודעות מיקיריי וקרוביי שבטח דואגים לי ולמשפחתי. בחוץ, בבית הכנסת של פרנקלאופר, עמדו מכוניות המשטרה עם תגבור.

חשבתי על כך שבישראל יש אבטחה בכל מקום חוץ מבבתי הכנסת, ואילו בגרמניה אין מאבטחים בשום מקום חוץ מבבתי הכנסת, ולפתע זה הרגיש לי בטוח ונכון. עכשיו מתברר שבבית הכנסת בהאלה לא היו מאבטחים וזה נורא - חייבים לשים מאבטחים בכל בתי הכנסת בגרמניה. כל מי שמדבר כרגע על מפגע יחיד שאחראי לאירוע, מתעלם לגמרי מהשיח של השינאה של ה-AFD, שהוא הגורם משמעותי לפגיעה ביהודים ומוסלמים. אותו שיח לאומני הוא זה שמלבה את הלהבות.

במהלך התפילה התפללתי שאלוהים יגן על בתי הקטנה, והרגשתי את עוצמת הכוונה. זה היה לפני ששמעתי על הטבח, ועכשיו הפחדים שלי כפולים ומכופלים.

בליט בדרכו לבית הכנסת, אתמול מתוך התיעוד של המתנקש

אני חייב להודות - ברגע הראשון ששמעתי על הפיגוע, התפללתי שלא מדובר בערבים. רק השבוע היה ניסיון פיגוע בבית הכנסת אוריינרבורגר בברלין שבוצע על ידי אדם שהגיע עם סכין גדולה וצעק "אללה אכבר". למרבה הפחד, באותו היום המשטרה הגרמנית שיחררה אותו לחופשי. אך עדיין, אנשים מכלילים וטוענים שכל הערבים אנטישמים, וזה מעציב. כי בברלין יש חיים משותפים של יהודים וערבים, חלק לא קטן מהם מהגרים, והפשע הכי חמור לדעתי הוא הכללה של קבוצה בגלל יחידים.

הלילה כבר קיבלתי מייל מחבר גרמני קרוב שחש אשמה והתנצל בשם עמו. אמרתי לו שהוא חלק מהפתרון, לא חלק מהבעיה. ההרגשה היא שגרמניה צריכה לבדוק היטב מאיפה הגיעו הטרוריסטים, ולהילחם באנטישמיות (כל כלל צורותיה) בכל הכלים הקיימים. אסור לה לטאטא מתחת לשטיח את האלימות, לא משנה מאיזו קבוצה היא מגיעה.

בסיום תפילת הנעילה הלכנו לחדר האחורי של בית הכנסת ומיד פתחנו את הטלפונים על מנת להתקשר ליקירנו ולקרוא על האירוע. אחר כך שתינו קפה, אכלנו עוגות ושיחקנו עם הילדים. כשיצאנו לאכול משהו חם, התחיל לרדת גשם, והצעתי בצחוק לחבר שלי ללבוש את הכיפה כדי להתגונן מפניו. הוא אמר לי - "רק זה חסר לי, שעכשיו ייראו שאני יהודי ברחוב". החזרתי את הכיפה לכיס.

הדברים פורסמו לראשונה במהדורה האנגלית של מגזין Plus61J באוסטרליה, הכותב הוא סופר ומשורר

לקריאת הכתבה המלאה

כבר מנויים? התחברו