מייקל אואן במנצ'סטר יונייטד ב-2011. "הייתי מפוחד, ידעתי שאם ארוץ מהר - אקרע שריר"AP

במקום לפרוש, מייקל אואן סבל כל הדרך אל הבנק

בכנות נדירה, חלוץ העבר סיפר השבוע על הקשיים שחווה לאחר הפציעות. "לא יכולתי לחכות לפרישה, שנאתי את זה", אמר ועורר תהייה מדוע המשיך "לזייף" ולזכות במשכורות עתק למרות שהיה גמור

"בשש-שבע השנים האחרונות של הקריירה שלי, שנאתי את זה. לא יכולתי לחכות לפרישה", סיפר בסוף השבוע מייקל אואן בראיון שנערך במסגרת עבודתו כפרשן כדורגל ברשת "BT". אואן נשאל על סוף הקריירה שלו, וסיפר בכנות נדירה על התקופה שאחרי הפציעות הקשות, בדברים שמעלים שאלות רבות, חלקן לא קלות.

אחת מהן נוגעת לעומס שהוטל על אואן בצעירותו. "ראיתי סטטיסטיקה שלי לפני כמה שנים, והיתה השוואה בין וויין רוני, פול סקולס, סטיבן ג'רארד ושאר שחקני הדור ההוא. בגיל 22 שיחקתי פי שניים מהם למרות שאמרו שתמיד הייתי פצוע. שיחקתי המון", הוא מספר, "האם שיחקתי יותר מדי? זו שאלה ראויה. אבא שלי שיחק וסבל מפציעות שרירים וגם אחיי. זה במשפחה, זה גנטי. ככה אני בנוי, לדעתי תמיד הייתי מועד לפציעות שרירים. אני חושב שזה בגלל המהירות שלי".

אואן חשף גם את העצלות של מאמני הפרמייר-ליג שהחתימו אותו על חוזים למרות שבמשך שנים ניתן היה להבחין בירידה ברמתו. סר אלכס פרגוסון וטוני פוליס קיבלו מעט מאוד בתמורה לכסף ולמקום שתפס בסגלים של מנצ'סטר יונייטד וסטוק סיטי. עוד בכאוס המתמשך בניוקאסל ניתן היה לראות בקלות איך שחקן כמו אואן הצליח לזייף במשך תקופה כה ארוכה. 

אואן פרץ לתודעה במונדיאל 1998 בצרפת כשכבש שער נפלא לזכות נבחרת אנגליה במשחק מול ארגנטינה. מי ששיחק אז בליוורפול, היה מהיר, חד ובלתי ניתן לעצירה. הוא היה אחד השחקנים הצעירים המלהיבים ביותר בעולם, והפך במהרה לכובש המצטיין של קבוצתו באותן שנים, עם 118 שערים ב-216 הופעות. ב-2001 זכה בכדור הזהב, ובאותה שנה כבש שלושער לזכות אנגליה במשחק הניצחון 1:5 מול גרמניה.

ב-2004 עבר לריאל מדריד, שם שיחק במשך עונה אחת והחמיץ את הזכייה בליגת האלופות של ליוורפול. כבר אז, בסך הכל בן 25, שיא הקריירה היה מאחוריו. הוא סבל מפציעות שרירים חוזרות ונשנות, בעיקר בשרירי הירך האחורי, אותו הוא קרע במשחק ליגה של ליוורפול מול לידס. במונדיאל 2006 הוא נפצע באופן חמור, והקריירה שלו נפגעה קשות. 

"אחרי פציעה קשה בשריר הירך בפעם הראשונה הייתי גמור", הוא מודה, "שיניתי את אופן המשחק שלי. במקום להבקיע כמו במשחק מול ארגנטינה מריצה מהירה, הייתי מפוחד. ידעתי שאקרע שריר אם ארוץ מהר. הכי גרוע היה שהאינסטינקטים שלי אמרו לי לשחק כמו שהייתי רגיל. ידעתי מה הקשרים חושבים, מה הם מצפים, אבל אז הראש אומר לי לא לרוץ לעומק כדי לקבל את הכדור. במשך שש או שבע שנים שנאתי את זה. לא יכולתי לחכות לפרישה. כל מה שעשיתי היה מסירות קצרות, ולחכות ברחבה. עדיין הבקעתי כי הרגשתי לאן הכדור יילך, אבל פיזית ומנטלית לא הייתי מסוגל לרוץ. בהמשך השתדלתי שלא להגיע למקומות במגרש מהם הייתי יכול לרוץ לעומק".

אואן בתקופתו בניוקאסל. "שיניתי את אופן המשחק שלי" REUTERS

אחרי החזרה מריאל ב-2005 עבר אואן לניוקאסל יונייטד. הוא שיחק שם במשך ארבע עונות והבקיע 26 שערים ב-71 משחקים. לאחר מכן המשיך לשלוש שנים נשכחות במנצ'סטר יונייטד - מלבד שער ניצחון דרמטי בשניות הסיום מול מנצ'סטר סיטי - וסיים את הקריירה אחרי חצי שנה בסטוק סיטי. הוא ידע שהוא לא משחק טוב, אבל לא היה מסוגל לרדת לליגות הנמוכות יותר מבחינה רגשית. הוא היה נבוך בשנים האחרונות לקריירה ושיחק בחשש בלתי פוסק מפציעה. לבסוף פרש ב-2013 כשהוא בן 34.

אואן חש תסכול מכך שהציבור זוכר, להרגשתו, את הדעיכה שלו ולא את החלק הראשון המבריק. "בהמשך הקריירה נפצעתי הרבה והייתי בינוני, ואנשים נוטים לזכור את התקופה האחרונה שלך", הוא אומר ולא ברור אם זה נכון. מי שראה אותו בשיאו לא ישכח את אואן הצעיר מול גרמניה או בגמר הגביע מול ארסנל ב-2001, אבל כעת נראה שבתקופה הקרובה הוא ייזכר דווקא בזכות הראיון הזה.  

אואן עם אל-חאדג'י דיוף בליוורפול. תחילת הקריירה היתה מבריקה REUTERS

"למה המשכת לשחק?" הוא נשאל, וענה: "חשבתי לפרוש פעמים רבות אבל הייתי צעיר ולבסוף הגשתי את התפטרותי בסטוק סיטי לקראת חג המולד".

התגובות באנגליה היו מעורבות. אואן זכה לשבחים על כנותו, מצרך נדיר בעולם הכדורגל המיוחצן, אבל אוהדי סטוק, ניוקאסל ומנצ'סטר יונייטד הרגישו מרומים. אואן זכה לקבל משכורות נאות במשך שנים בידיעה שהוא אינו מסוגל לספק את היכולת המצופה ממנו. הרי לא מדובר באדם רעב ללחם, האיש הרוויח סכומים נאים ככדורגלן צמרת וממסעות פרסום לא מעטים. בכל זאת הוא המשיך לשחק כשבע שנים בחוסר חשק, פחד וסבל של ממש. "לא בטוח שאוהדי ניוקאסל, חבריו לקבוצה ומעסיקיו ירצו להודות למייקל אואן", צייץ אלן שירר, קפטן הקבוצה לשעבר.

מה גורם לאדם עשיר לעבוד בעבודה המסבה לו סבל, לחיות בשקר תמידי ובחשש לבריאותו? כסף הוא רק חלק מהעניין. לצד זה קיים החשש הטבעי של כל ספורטאי מהיום שאחרי, היום שבו הריגוש ייעלם. כמו כן, החלטה לפרוש בגיל צעיר היתה מעוררת הד תקשורתי רחב בהרבה - ולא פחות עוקצני - מזה שיצר הראיון. כעת, לפחות, אפשר ללמוד לקח חשוב מסיפורו.